סב, ב
למטה ולא העלא' למעלה וז"ש כי רוח הבהמה יורדת למטה שלזה הבהמה בקומה כפופה ראשה למטה בשוה לרגלה ממש והוא מה שנראה המשכת רוח הבהמה רק למטה ולא למעלה כלל שאין לה השגה במה שלמעלה הימנה רק להתמשך למטה לצרכי טרף מזונה לעשב וכה"ג אבל טבע רוח האדם הוא העולה למעלה ולא למטה וכמו שמורה ציור קומתו בקומה זקופה כלפי מעלה דוקא והוא מצד בחי' החכמה שבמוחו שנק' כח מ"ה בחי' ביטול לאין וכמ"ש והחכמה מאין שמפני שמאין דוקא תמצא ע"כ נק' כח מ"ה כידוע והוא עיקר בחי' אדם גי' מ"ה ולכך טבעיות רוח האדם שעולה למעלה להשיג למעלה השופע ממקור חוצבו בבחי' אין שלמעלה הימנו ליכלל שם ועולה ואינו יורד היפך רוח הבהמה ממש וזהו עיקר יתרון מעלת האדם על הבהמה כמובן בפסוק הזה. ולהבין זה דלכאורה הרי גם מלאכים כאופנים וחיות הקדש שאינם בבחי' אדם משיגים לבחי' האין האלקי' המהוה אות' שלזה משתחוים כידוע ומה יתרון לאדם להכיר בוראו ע"י החכמ' שבו יותר מהמלאכי'. אך הנה ידוע דהמלאכים וכל הברואים נבראו מבחי' אותיות הדבור לבד שהוא בחי' חיצוניות והנשמות דאדם שרשם מבחי' פנימיות ועצמות דהיינו מבחי' כח מ"ה העצמי כמשל הולד ממוח האב כידוע שע"ז א' והחכמה מאין תמצא בחי' כח מ"ה בעצם שנק' אדם שם מ"ה למעלה וע"ז נק' אדם אדמה לעליון שהוא בצלם אלקים בבחי' העצמות ממש וזהו דוקא ע"י בחי' החכמה שמאין בעצם הוא שיכול להכיר ולעלות במה שלמעלה הימנו וזהו כי רוח האדם עולה למעלה בעצמות ממש (וזהו עיקר טעם בחי' התיקון דאדם שלמעלה מבחי' התוהו כידוע בענין שם מ"ה מלגאו דאיהו כו' והוא מטעם בחי' ההתכללות שלאחר ההתחלקות דוקא שזהו עיקר יתרון מעלת האדם על בחי' התכללות דבהמה וכגלגלים ואופנים וד"ל) וכמאמר הזוהר לאשתאבא בגופא דמלכא ממש שאין זה במלאכים שאין שרשם רק מבחי' חיצוניות ואדרבה בחי' בהמות וחיות דמלאכים רוח הבהמה יורדת למטה בבחי'