סג, ג
דוקא כידוע וגם בזה יש להבין כנ"ל דמה נ"מ אם יהי' הלב רך ולא קשה כאבן בטבעיו' והלא לעבודת ה' צריך להיות בגבורת הלב כמ"ש הוי עז כנמר וגבור כארי כו' אלא הענין הוא דמה שהוא רך ולא קשה כאבן בטבעי' זהו בחי' כלי בית קיבול להכיל אור האלקי דנשמה האלקי' בנפשו הטבעית כמשל החרישה דמרפי ארעא הנ"ל דבעפר תיחוח ורך דוקא יוקלט הזריעה ולא בקש' כך בלב רך כקנה יוקלט אור האלקי ולא בקש' כאבן וכמ"ש זבחי אלקים רוח נשברה שהוא רוח נמוכה ונפש שפלה להיות לבו רך כקנה להטותו כל מי שירצה. וביאור הענין הזה הוא מ"ש והסירותי את לב האבן דלכאורה יש להבין אם הדבר תלוי בבחירה מה יועיל לב בשר שגם אם הוא רך יוכל להיות חוטא וגם הקשה כארז יוכל להיות צדיק ויועיל לו תוקף לבו כנ"ל אך הנה באמת לב בשר ולב האבן הזה קאי במילי דשמיא דכמו שישנם במילי דעלמא כך הן ממש במילי דשמיא דהנה אנו רואים בטבע העולם יש מי שלבבו רך בטבע שיפול לבו מפחד כ"ש כמו במלחמה שיפחד הירא ורך הלבב וימס לבב אחיו כלבבו וכן יפול לב הרך מפני איש גדול כשר ומלך וממילא יטו לבבו בקל ויזיזוהו ממקומו מיד והסימן הוא הביישן שמתבייש ונופל ממעמדו (בל"א איין וייחער מענטש ער פאלט אראפ מכל וכל כו') ולהיפך לב קשה כארז לא יפול לבו מכל פחד ולא יזוז ממקומו ומעמדו מפני כל איש גדול (בל"א איין שטארקי הארץ ער פאלט גאר ניט אראפ פון קיין זאך) גם לא מאיזה צער וצרה בנפשו יסבול ולא יפול ויכנע לבבו כפרעה שהכביד לבו וזהו כמשל קשה כארז שכל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו וקנה הרך שגם רוח קל יזיזוהו ויטהו לכל צד כו' וכך הוא במילי דשמיא דהנה אנו רואים בחוש שמחולקים טבע בנ"א בעבודה שבלב בתפלה יש אדם שנופל לבו הטבעית דנה"ט ויתעורר בתשובה לבכות על חטאיו ועכ"פ יהיה לו בושה גדולה ונפילה בלבבו (ער פאלט אראפ זייער פר אלקות) וזהו מפני שלבו רך להכניע לפני אלקים חיים בהזכירו גם שאינו משיג