סד, א
(כמו לע"ל דכנ"י נקרא ארץ חפץ כנ"ל וד"ל) ומעתה יש להבין ענין הזריעה בשביל הצמיחה בריבוי יותר כנ"ל דהנה מבואר למעלה ענין החרישה שהוא בחי' לב בשר רך כקנה ליפול מחמת גדולת ה' ואמנם בחי' חרישה זו אינה רק הכנה לקבלת אור האלקי בלבד אבל ענין הקליטה היינו שיכנס האור בתוך תוכו ממש כמו לבי ובשרי ירננו אל אל חי הנ"ל הנה זה א"א כ"א ע"י רקבון הזריעה תחלה כנ"ל וענין הרקבון לכאורה הוא מיעוט וכליון אור הזרוע שהוא הנשמה אלקית ובזה דוקא תצמיח אח"כ בריבוי גדול הענין הוא מה שאנו רואים שיש כמו בחוש טבעית באדם הישראלי שירע לבבו מאוד ויתמרמר ביותר על עוצם ריחוק נפשו מאלקים חיים ונקרא מרת נפש כמו מר נפש בגשמיות כשירע לבבו בצר לו מאוד בחסרון פרנסה או צער בנים וכה"ג שרוחו מאוד נשבר כך ממש יוכל אדם להיות רוח לבבו נשבר על אשר נפשו ריקן מכל אור וחיות אלקית כמו שמיצר מהעדר חיי גופני ממש וזה פלא גדול לכאורה דמאין לו מרירות זו שמצד אלקות בלב בשר החומרי שאין טבעו להצטער רק מהעדר חיי גשמיות ואיך ירגיש בצער זה שאינו רק מצד אלקות אלא צריך לומר דודאי זהו מבחי' אור הנשמה האלקי' הנזרע בלב זה וכאשר היא בתענוג באלקו' יומשך בלב הטבעי ג"כ תענוג וחדוה ולהיפך במרת הנפש האלקי' מריחוקה משרשה יבא עצב ומרירות גם בלב הטבעי עד שנחשב כמ"ש טבעי' בהאי עלמא כנ"ל וזהו הנק' רקבון אור אלקי הזרוע דהנה הנשמות בג"ע וכה"ג ודאי היתה דבוקה וחשוקה באהבה בתענוגי' להתענג על ה' כנשמות שנהנין מזיו בג"ע ובבואה בלבוש חומר גופני נתרחקה ובאה במיעוט האור ולכך באה לכלל מרירות זאת והוא שנק' רקבון כמו בנפש הטבעית שתתמרמר מאיזה צער תבא לידי גרעון וחולי ואמנם רקבון זה יועיל לענין הצמיחה אח"כ שתצמח הרבה והוא מצד השפלות והמרירות ממה שאינו יכול להתקרב לקבל אור אלקי' בהתבוננות והתפעלות הלב כלל אזי יבא לבחי' אין שבו שורה אין האלקי' שלמעלה