סד, ב
משורש נשמתו שהיתה קודם בואה לגוף ולכך תצמיח לעשות פרי למעלה בתענוג נפלא יותר מכמו שנהנין מזיו בג"ע ודבר זה הוא פלא גדול לכאורה דהנה ידוע שאין ערך כלל וכלל לתענוג האלקית שבנשמה אשר מלובשת בחומר גופני לתענוג האלקי' שבנשמה בלא גוף בהיותה צרורה ודבוקה ממש באור פני מלך חיים כמו שאין ערך לתענוג גשמי שבנה"ט בגופה במאכל וכה"ג לתענוג הרוחני שבנפש הזאת כמו שהיא בבחי' הרוחניו' בלא צמצום בחיי בשר ודם החומרי ואין לדמות ביניהן ערך ויחוס כלל שהרי א"א לומר בנפש הרוחנית שתתפעל בתענוג או צער מתענוגי הנפש בגוף במאכל ומהעדרה תצטער ותגרע אורה ואנו רואי' שעכ"ז הא בהא תליא דמה שתתפעל הנפש בגוף בעונג וצער הכל הוא בא ונמשך מעונג וצער הרוחנית שבנפש הרוחנית רק שבא דרך דילוג בהתלבשות כידוע וכך יובן בנשמה האלקי' בענין עונג או צער שבעצמה הוא נבדל בערך ויחוס מעונג וצער שלה בהיותה בלבוש חומרי דנה"ט ועכ"ז יורד הוא ונמשך ומתחבר מרוחניות לגשמיות והיינו מה שירד אור הנשמה מתענוגה העליון שלמעלה להתענג על ה' בהיותה בנה"ט בעונג גשמי בשכל והתבוננות ולב הטבעי וכן להתפעל בצער ומרירות על העדר העונג שהוא ענין הריחוק כנ"ל וא"כ איך אפשר לומר דמה שתתפעל הנשמה אלקי' בתענוג בלב גופני הוא במדרגה גבוה יותר מכמו שהיתה בתענוג אלקי הרוחני בג"ע וכה"ג אך הענין הוא כידוע במ"ש הלך לך ובכה נושא משך הזרע דקאי זה על בחי' אור הזרוע לצדיק עליון שילך ובכה (כמו ויבך יוסף על צוארי בנימין אחיו כמ"ש במ"א) נושא משך אור זרוע דנשמות למטה פן יבואו לידי הפסד ורקבון לגמרי כמשל נושא משך הזרע גשמי' שילך ובכה בשעה שזורע פן ירקב הגרעין ויופסד גם הקרן לבד שלא ירויח בצמיחה כו' וא"כ הרי יוכל להיות הפסד וכליון באור אלקי דנשמ' הזרוע בגוף ויוכל להיות להיפך שתצמיח הרב' כנ"ל וזהו תלוי רק באם תקלוט או לא תקלוט דאם לא תקלוט תאבד ותפסיד צורתה והי' כלא הי' ואם תקלוט