סו, ד
היו לו הרבה שדות וכרמים וצאן ובקר וכה"ג ונתברכו מעצמם לאין שיעור כנ"ל) וכמו ע"ד דוגמא בירושה שבאה לבן מן האב שלא עסק בה הוא הגם שאביו בא לו העושר הזה ע"י עסק נקרא עושר בעצם רק שיש לו שיעור ודוגמתו יובן עכ"פ בעושר בעצם שאין לו שיעור כלל. והנה לכאורה אין הפרש כלל בין ב' מיני עושר הנ"ל דשניהם בלתי מוגבלים כלל ומה לי מאיזה סיבה הוא בא. אך עיקר ההפרש הוא דבעושר בעצם אין בו שינוי לעולם דבבחי' הרבוי שלו הוא בעצם כמו התהום שריבויו בעצם אבל עושר המוצלח יש בו שינוי והפסק שלפעמים אינו מצליח יותר מכפי המדה ויש הפסק בדבר ע"כ ותו לא (ולבד מה שיוכל להיות הפסד גם בקרן מצד הקללה היפך הברכה כנ"ל) ואמנם הנה בעושר המוצלח בלי שינוי לעולם כעושר דיוסף כנ"ל ודאי גם הוא בלתי מוגבל לעולם ודומה ממש לעושר בעצם דשלמה שאין לו שיעור וגבול בעצם ומה לי אם בא סיבת הבלתי גבול מצד המעשה שמתברך בו או בלא מעשה כלל הכל א' ממש ולכאורה יש לזה דמיון מהתהום ונביעת המעיין שהתהום אין לו שיעור בעצם וכמו"כ העושר בעצם כנ"ל אבל נביעת המעיין נובע מעט מעט אבל בלי שיעור והפסק כלל הרי גם הוא בלתי מוגבל כמו התהום ממש (ואדרבה יוכל להיות ריבוי בלתי מוגבל יותר כמעיינות תהום שנובעים בארץ שמתגברים ביותר מכפי כוחם הראשון שהוא יותר מן התהום עצמו וז"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני כו' ים הקדמוני הוא התהום שמתחת וים האחרון הוא הנעשה מהנחלים שהולכין אל הים והים איננו מלא שהוא בלתי מוגבל מצד הנחלים דוקא שנאמר אל מקום כו' שם הם שבים ללכת בלי שיעור כידוע בענין ד' נהרות דג"ע כו' לפי שהולכין ומתגברין בלי שיעור דודאי כל דבר שהולך ומתגבר אין לו שיעור למעלה אבל התהום הגם שנקרא מים שאין להם סוף אין להם סוף בהמשכה שנמשך בלי הפסק אבל אינו רב כהולך ומתגבר שאין לו