סז, ב
הברכה הזאת הוא למעלה מבחי' המשכה והוא למעלה מבחי' המשכה דאין סוף אלא הוא בחי' אין סוף עצמו שזהו בחי' עושר בעצם וכמו העולם הבא שנקרא יש דהיינו יש האמיתי דעצמות הא"ס וכמ"ש להנחיל אוהבי יש ונק' מקור כל הברכה הבאה בהתפשטות ע"י עשייה. אך א"כ לא יתפרש היטב ענין הפסוק דברכת ה' היא תעשיר דלשון תעשיר משמע פועל יוצא להעשיר לזולתו כמו תאכיל ולא שתתעשר בעצם והרי נק' ברכת ה' שהברכה הוא ענין המשכה ועושר בעצם אינו נק' המשכה ולא להעשיר לזולתו כלל אלא צריך לומר דברכת ה' תעשיר קאי בבחי' המשכה דא"ס שנק' ברכה רק שהיא בלי הפסק ושינוי ואין בה עוצב כלל כענין עושר דיוסף המוצלח בלי שיעור כנ"ל שזהו ע"י עשיה דוקא א"כ הדרא קושי' דלעיל לדוכתה דבשבת שאין עשיה ומלאכה כלל איך שייך לשון ברכה זו שהיא בעשיי' מאחר שא' וישבות כו' אלא הענין הוא דברכת ה' קאי בעוה"ב שנק' יום שכולו שבת שזהו עושר בעצם כנ"ל שבו נאמר להנחיל אוהבי יש האמיתי ובכל שבת יש מבחי' אלף הז' שכולו שבת הנקרא מנוחה לחיי העולם מנוחה עצמית ונק' ברכת ה' שבעצם מצד העצמות דא"ס ממש ומה שנק' ברכת ה' היינו להיותו מקור כל ברכה עד אין שיעור למטה והיינו מה שהוא בבחי' המשכה מן העצמות בבחי' קו"ח באבי"ע כידוע שע"ז נא' לגדולתו אין חקר (והוא בחי' אור ישר שנמשך מלמעלה למטה והן הי' מאמרות בשרשן ברצון וחכמה הקדומה דבראשית נמי מאמר הוא והוא ענין הברכה שנמשך בעשי' דהחכמה נקרא עשיה כמו כולם בחכמה עשית גם בח"ס דא"א וע"י וא"ק כו') וזהו ענין ששת ימי המעשה בכלל דשיתא אלפי שני דהוי עלמא ובפרט כמ"ש ששת ימים תעשה מעשיך וקאי זה למעלה בו' יומין דז"א ועד רום המעלות ועשי' זו יש בה ברכת ה' ממש כמו בעשיה דאדם למטה דכתיב וברכך בכל אשר תעשה דוקא והוא כמ"ש ו' ימים תעשה מעשיך וזהו כמשל הנביעה שאין לה הפסק מחמת התהום כנ"ל כך הברכה שבעשיה דו' אלפי שנין אין לה