סח, א
כל חכמה והי' שלם בתכלי' בה רצה המלך שיהי' הבן היקר הזה שלם תכלית השלימות ולא מצא בו שלימות האמיתי עדיין הגם שהי' שלם בכל הלמודים דעיקר החכמה עד ששלחו למרחקי' דוקא ויהי' עני ורש לגמרי וימצא שם פרנסתו ע"י החכמה שהשיג אם בחכמה שבכלי אומנות או שאר חכמה שבמסחור וכה"ג עד שימצא טרף לנפשו בחכמתו ויוכל לפרנס א"ע בה כמ"ש והחכמה תחיה בעליה וכאשר חכמתו של הבן עמדה לו לפרנס א"ע אז נמצא בו שלימות האמיתי וזה יקר בעיני אביו מכל השלימות שהשיג תחלה בלימודו ובאמת לא מצד ההון רב שירויח בפרנסתו יקר יותר בעיני המלך מאוצרותיו הרבי' בכפלי כפליי' שהי' מוריש לבנו יחידו שהכל שלו שלזה ודאי לא הי' משלחו ומגרשו מכל תענוגי בית המלך להיות סובל דוחק ועוני ולחץ שזהו צער גדול לאב שרחמי האב מרובים על הבן היחיד היקר וחביב לו כנפשו ממש אלא ודאי מה שעשה זה נגד טבעו לסבול יגון ואנחה על ריחוק גדול לבנו בעירום וכו' רק למען השלימות האמיתי שישיג מזה הבן שזה כל חפצו של אב בשלימות הטובה על בנו וכדאי הי' צערו ויגונו אם מצא בבן כאוות נפשו בשלימות הטוב והוא רק במה שיוכל לפרנס א"ע ופרנס' זו הגם שקטן ערך הוא אבל יש בו שלימות האמיתי והוא מה שבחכמתו יכול להיו' עושר גדול ושלם בשלימות בלי יצטרך לזולתו שזהו עיקר השלימות עד שהוא בדומ' לאביו ממש שהרי כל מה שיש עושר בעצם לאביו יוכל הבן להשיג בחכמתו ואפשר הרבה יותר וכשרוא' האב שלימות הבן בזה אזי יתן לו כל הון ביתו וכל אוצרות שלו בסתומים ונעלמים מפני שראוי הבן לירושה טובה זו מצד שהוא הרויח בה עד שהוא כלי מוכן לקבל אותה מפני טוב הצלחת חכמתו שעמדה לו לפרנס א"ע במלאכ' עד שמצליח בכל עסקיו משא"כ אם לא הי' יכול לפרנס א"ע בחכמתו הגם שהי' יודע ובקי בכל חכמ' לא הרויח לקבל העושר בעצם הזה של אביו כו' וד"ל. והנמשל מזה למעלה עמוק עמוק הוא להבין שורש