סח, ג
בעסק העבוד' אין שמחה רק עצב פן יפסיד הכל רק אח"כ בא יבא ברנה ובכאן אמ' לא יוסיף עצב עמה רק שמחה לבד כו':
אך הענין הוא דיש בברורי' דרפ"ח ב' בחי' בחי' הבירור ובחי' ההעלאה שאחר תשלום הבירור דודאי בבחי' הברורי' יש עצב פן יקלקל הכל אבל בהעלאה שלאחר הבירור יש רנה ושמחה וכמ"ש בא יבא ברנה נושא אלומותיו ורינה זו בהעלאת הברורי' הוא הוא בכל ליל שבת שנק' שבת תתאה כידוע בענין עליות העולמות בערב שבת בה"ש והוא ענין ג"פ הבו לה' כו' אך מ"ש ברכת ה' דקאי בברכה שלימה שאין בה עצב כלל גם בתחלה כמו בסוף והוא בעוה"ב שיומשך מבחי' העצמו' ממש כמ"ש להנחיל אוהבי יש כנ"ל הנה זהו באה מרינ' זו שהי' בו עצב בתחלה וע"ז א' לא יוסיף עוד עצב עמה משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא שתהיה כמו הברכה שבעצמות ממש ונמצא דשניה' אמת דברכת ה' זו במעש"ב לאחר הבירור בסוף שיתא אלפי שני שהיא תעשיר בלא עצב והיינו ויברך את יום הז' שהוא אלף הז' דעוה"ב והמקבל הברכה עצמי' זו נק' ברכת הוי' ממש וזהו ענין אחת שמקבל מאחדות פשוט הנ"ל שזהו לע"ל דכתיב כי תהיו אתם ארץ חפץ שאז נאמר בחריש ובקציר תשבות שאין הברכה ממעשי ידיו אלא ממקור הברכו' שאין בה עצב כלל ולהיותה בחי' מקבל הברכה העצמי' נקרא ארץ חפץ שכל חפץ העליון בה לכך בחריש ובקציר תשבות לגמרי וע"ד שאמרו רז"ל עתיד' א"י שתוציא גלוסקאות כנ"ל ואמנם סיבת זה אינו רק מצד המעשה דו' אלפי שני דהא בהא תליא וד"ל ובכל הנ"ל יובן ענין הפסוק הנ"ל דאחת היא יונתי דס' מלכות הן ס' מסכתו' דהנה בתורה יש ג"כ ח"ע וח"ת תשב"כ ותושבע"פ ובמקור החכמ' שבתורה נאמ' ארוכה מארץ מדה וירדה למטה בארץ לברר עה"ד כו' דבחכמה אתברירו ונק' נובלות חכמה שלמעלה שבאה בשיעורים וגבולים והן ס' מלכות מתניתין מלכתא וכתיב בה אשת חיל עט"ב כנ"ל ביתרון מעלה בחכמה תתאה על חכמה עלא' דבינה יתירה באשה כו' וכמשל