סט, א
תשב"כ ותשבע"פ אבל ביום השלישי יקימנו שהוא העוה"ב ונחיה לפניו ממש כנ"ל:
ומעתה הנה י"ל ענין תמתי כו' דהנה כתיב ומעיין יצא מבית ה' והשקה את נחל השיטים ויש להקדים לזה ביאור מאמ' א' בגמ' דסנהדרין (ד' לט) א"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך ולעילא דאהורמיז ומפלגך ולתתא דהורמיז כך גי' רש"י וגי' התוס' מפלגך ולעילא דהורמיז ומפלגך ולתתא דהורמין בנו"ן וזה עיקר ופירושו דהורמיז ל' חן כמו איפרא הורמיז והורמין בנו"ן כמו הורמין בר לילתא כו' והשיב לו אמימר א"כ היכי שביק לי' הורמין להורמיז לאעבורי מיא בארעי' ויובן זה ע"פ הקדמה בתחלה בענין הידוע על מ"ש וכל קרבי את שם קדשו דיש מלאכים שנקר' קרבי' ואצטומכא דדברה תורה כל' בנ"א ואע"פ שאין לו גוף כו' הרי נאמ' עיני ה' אזני כו' שהן מלאכי' עליונים שנק' עיינין ואודנין דשכינה כך יש מלאכי' שנק' קרבי' כו' והענין הוא דלכאורה י"ל בענין אזלע"ז עשה כו' איך נמשך מאלקות שפע חיצוני' כ"כ כמו גשמיות עולם הפירוד אך הנה עד"מ מבשרי אחזה שיש באדם אברי הנשימה כריאה ולב כו' ואברי המזון ככרס ובני מעיי' וחצר הכבד הוא שמפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון דודאי נבדל ערך פעולה רוחניות דריאה ולב מפעולה גשמיות דקרביי' והוא ע"י חצר הכבד שמבדיל ביניהן וביאור הענין הזה ידוע בהיות שבמאכל שאדם אוכל יש בו רוחניו' וגשמיו' וצריך לבא בבירור תחלה בקרבי' להבדיל כל חלקי החיות הרוחניות שבו ונעשה מזה דם מובחר ועולה לחלל השמאלי שבלב ומשם נמשך לכל האברי' חיות רוחני לכ"א כפי מזג ותכונת פעולתו שהרי אנו רואי' שלאחר שיעור עיכול שהוא ו' שעות מתחזק האדם בכל כוחות איבריו מראשו לרגלו כא' דהיינו ששכל שבמוח יתחזק להשכיל ולהבין והעין מתחזק בראי' והיד בפעולה ותנועה וכן הרגל להילוך וכה"ג בשאר כוחות פנימיו' וחיצוניו' כו' ובהיפך בתענית מתחלשים כל כחות האברי' מראש לרגל שמוחו חלש ואינו משכיל ומבין כ"כ