סימן תמו

(א)

(א) לפי שיש אומרים שפחות מכזית כו'. זהוא פשוט, כיון שדעת התוספותב ורא"שג ור"ןד וטורה ופרי חדש סי' תמ"בו שפחות מכזית אין צריך ביעור, פשיטא שיש לחוש לדבריהם שלא לברך ברכה לבטלה, ובפרט שכן הסכים גדול שבאחרוניםז מהר"י איסרלן ז"ל בכתביו סימן קס"ד, שהביא הב"י בסימן תס"זח (ורמב"ן במלחמותט כתב שהיא שיטת רוב ראשונים ז"ל). ומ"ש החק יעקב סי' תמ"זי דעל כל פנים מדרבנן צריך ביעור, אם כוונתו דאף להרא"ש וסיעתו נמי, זה אינו, ואי אפשר להלום כלל בדברי הרא"ש, שכתב גבי חצי זית בבית וחצי זית בעליה מבטלו ולא הוה אלא ספיקא דרבנן כו', ומיירי בב' חצאי זתים שאינן דבוקין לבית כמבואר שם, משמע להדיא דאי לא הוי אלא חצי זית אחד אף מדרבנן אין צריך ביעוריא. והמ"א שסתם כאןיב, ומשמע מדבריו דחטה הנמצאת בתבשיל אלו היתה חמץ גמור היה צריך לברך, היינו משום דנתחמצה בפסח ולא היתה בכלל הביטוליג, ולטעמיה אזיל דסבירא ליה דלכולי עלמא צריך עכ"פ ביטול ואם לא ביטל חייב לבער, כמ"ש המ"א סימן תמ"ב סעיף קטן י"ב, ועיין במה שכתבתי שםיד.

והנהטו לתוספות ורא"ש וסייעתם דפחות מכזית בעין, אף שהוא אסור באכילה מן התורה אף על פי כן א"צ ביעור, א"כ כל שכן וק"ו לדבר שיש בו טעם חמץ ולא ממשו, [דיש אומריםטז] דאיסור אכילתו אינה אלא מדברי סופרים, פשיטא דא"צ ביעור (די"א) אם ביטלו. ואף להתוס'יז ורא"שיח דסבירא להו דטעם כעיקר דאורייתא, אין לוקין עליו לשיטת רבינו חיים כהןיט, משום דהוה כחצי שיעורכ כיון שאין שם כזית בכדי אכילת פרס. ועיין במה שכתבתי בסימן תמ"בכא, דהסכמת הש"ע ומגן אברהם בסימן ר"ח כרבינו חיים, לפיכך אין לברך על ביעור טעמו ולא ממשו, וכמה שכתבתי בסי' תמ"ב בפניםכב. ועיין ברא"ש ריש פ' אלו עוברין דמשמע שם דאלו לא היה בשכר כזית בכדי אכילת פרס לא היה צריך לבערוכג, והיינו אם ביטלו וכמו שנתבאר. ובטור סי' תמ"ב משמע דלדידן דקיי"ל טעם כעיקר דאורייתא אף אם לא היה בשכר כזית בכדי אכילת פרס צריך לבערו, והיינו משום דהטור אזיל לשיטתיהכד דלא סבירא ליה כרבינו חיים, אלא כרבינו תםכה, דכל שיש בו טעם איסור נתהפך כולו להיות כגוף האיסור, ועל כזית ממנו חייב כרת ועובר בבל יראה ובל ימצא. אבל אנן לא קיימא לן הכי, כמו שכתבתי בסי' תמ"ב ע"ש באורךכו.

אבל אם אין בתערובת טעם חמץ, אע"פ שנתערב בפסח דחייב לבערו מדרבנןכז, פשיטא דא"צ לברך, כיון שאין מצוה בביעור זה מצד עצמו אלא משום חשש תקלהכח, והרי זה דומה לממית עופות הנדרסים שאסור למוכרן ולהשהותן משום תקלהכט כמ"ש ביו"ד סוף סי' נ"זל, ופשיטא שאין לברך על זהלא. וכ"מ בהדיא במ"מלב שהעתיקו האחרונים לפסק הלכה בסי' תל"הלג. ומה שמברך על בדיקה וביעור חמץ שבתוך הפסח אע"פ שביטלולד, ואינו צריך לבער אלא שלא יאכל ממנו, כמ"ש התוס' ריש פרק קמאלה, היינו כיון שחמץ זה חייב בביעור מן התורה וחכמים גזרו שביטול אינו כלוםלו, א"כ אם אינו מבערו הרי הוא עובר בבל יראה ובל ימצא מדרבנן. והוא הדין לפחות מכזית שלא ביטלולז, שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדרבנן גזירה משום כזיתלח. מה שאין כן בחמץ שא"צ לבערו אלא משום תקלה אינו עובר עליו בבל יראה מדברי סופרים, כמ"ש המ"א סוף סי' תמ"זלט, עיין שם חילוק זה מבואר מדבריו להדיא לענין חמץ נוקשה, ומדבריו נשמע דעל ביעור חמץ נוקשה אין לברך, וכמ"ש בפנים בסי' תמ"במ.

וזהו גם כן ביאור דבריו בכאןמא שכתב בזה הלשון, ודוקא בחמץ גמור אבל חטה הנמצאת בתבשיל דאינה חמץ גמור נראה לי דלא יברך על ביעורה עכ"ל, ומדכתב דאינה כו' ביעורה כו' (בלשון נקיבה) משמע בהדיא דאחטה קאימב. ומדסתם ולא פירש דמיירי בשלא נתבקעה משמע דאפילו נתבקעה אינה חמץ גמור בבירורמג, וכדעת הרא"שמד והטור בסי' תס"זמה גבי חטה שנמצאת בעיסה, ופסק שם הב"ימו דבהפסד מרובה יש לסמוך על דבריהם, ואף שאנו מחמירין שםמז, מ"מ אין לברך על כך דספק ברכות להקל:


א) לכללות קונטרס אחרון זה, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' קמב ואילך.

ב) מה, א ד"ה כאן.

ג) פ"ג סי' ב.

ד) פ"ג (יג, ב) ד"ה ל"ש. וראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח בהג"ה הא'.

ה) קרוב לסוס"י תמב.

ו) סוף ס"ז. בכל הציונים האלו (והבאים לקמן בסמוך) ראה בנסמן בפנים ס"ג. וראה שם עוד כמה פוסקים הסוברים כן.

ז) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רסח.

ח) בסופו.

ט) פ"ג (יד, א).

י) ס"ק ב.

יא) ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח ד"ה והשתא, שאת זה כתב הרא"ש לדעת הרמב"ם שפחות מכזית צריך ביעור מדרבנן, והתם שאני דהוי בכלל פירורים. וכאן עיקר ההוכחה מהרא"ש היא מתחלת דבריו, וראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' קמב-ג.

יב) ס"ק א: ודוקא בחמץ גמור אבל חטה שנמצאת בתבשיל דאינה חמץ גמור נ"ל דלא יברך עליה.

יג) כדלקמן ס"ד. ואף שהחטה היא ודאי פחות מכזית.

יד) ראה קו"א שם ריש ס"ק יח, שחלק על המ"א בזה, וסיים: ולא כתבתי כן בפנים משום דבאמת דבריו תמוהים.

טו) עתה בא לבאר דין ביעור בתערובות, דלעיל סי' תמב ס"א-ז (ויש חילוקים בין המבואר כאן למבואר לעיל שם).

טז) רש"י חולין צח, ב ד"ה לטעם. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ו ה"ב (אף דלא קיי"ל כוותייהו, כדלעיל שם, ובטור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"ב), שכל שהוא פחות מכזית בכדי אכילת פרס נקרא טעמו ולא ממשו ואינו אסור אלא מד"ס (ואפשר שגם מ"ש כאן טעם החמץ ולא ממשו הכוונה כנ"ל, שאין בו כזית בכדי אכילת פרס).

יז) חולין שם ד"ה רבא.

יח) חולין פ"ז סי' לא.

יט) שהובא בתוס' ורא"ש שם.

כ) ר"ן פ"ג (יג, א) ד"ה הרי.

כא) קו"א ס"ק ו וס"ק ח.

כב) אבל שם (בפנים ס"א) נתבאר, לענין כזית ביותר מכדי אכילת פרס, שאף שאינו חייב באכילה מ"מ לענין בל יראה מצטרפין החלקים לשיעור כזית. ואם הוא טעמו ולא ממשו כפשוטו (שנתבשלו בכלי אחד וקיבל טעמו) נתבאר שם (בפנים ס"ז ובקו"א ס"ק ו) הטעם שאינו לברך על ביעורו, כיון שטעם הבלוע אינו נראה לך.

כג) לפי מה שנתבאר שם ס"א, שאף כזית ביותר מאכילת פרס חייב בבל יראה, נתבאר שם ס"ט, הטעם שצריך בזה כזית בכדי שתיית פרס, דמיירי ביי"ש הנעשה משמרים של שכר זה.

כד) ממה שכתב בסי' תנג, ונתבאר לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ו.

כה) בתוס' ורא"ש שם.

כו) בקו"א ס"ק ו וס"ק ח (דקיי"ל כרבינו חיים).

כז) כדלקמן סי' תמז ס"א. ולקמן ס"ק ב (ד"ה איברא) מציין למה שכתב בזה (בקונטרס אחרון) בסי' תמז. וראה גם לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט (ד"ה וכיון) לענין עבר עליו הפסח. ואם נתערב קודם הפסח, ראה לעיל שם ס"ד שאף באכילה מותר.

כח) הראב"ד בתמים דעים סי' לג. הובא בשו"ת חכם צבי סי' פו ד"ה ובמרדכי. שלא שייך שם הטעם הא' דלעיל סי' תלא ס"ד, אלא הטעם הב'. וראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט (ד"ה וכיון), שבזה תלוי גם דין עבר עליו הפסח, אם קנסוהו לאסור בהנאה. וראה גם לקמן קו"א ס"ק ב (ד"ה איברא) ולקמן סי' תמז ס"א. וראה שארית יהודה כח, ד.

כט) אף שמ"מ יש חילוק ביניהם, כמבואר לקמן סי' תמז ס"א, שאת החמץ צריך לבער מיד ואת העופות הנדרסים מותר להשהות חודש או ב' חדשים.

ל) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף כ. וראה גם לעיל סי' תלה ס"ד. לקמן סי' תמז ס"א.

לא) כדלעיל סי' תמב ס"ז וש"נ.

לב) פ"ג ה"ו. וראה העו"ב (ירות"ו) ע' קמט תוכן הראיה משם.

לג) ט"ז ומ"א שם ס"ק ב. וראה גם לעיל שם ס"ד.

לד) כמבואר בפנים ס"א וש"נ.

לה) ב, א ד"ה אור.

לו) כדלעיל סי' תלא ס"ד בטעם הא'.

לז) שבזה מברך כדלקמן ס"ד.

לח) כדלעיל סי' תמב סכ"ח.

לט) ס"ק מו (שמטעם זה חמץ נוקשה כשעבר עליו הפסח אין קונסים אותו).

מ) סעיף כ.

מא) ס"ק א.

מב) אבל על התרנגולת בודאי אין צריך לברך, מטעם הנ"ל, שאין לברך על ביעור תערובת משהו בפסח.

מג) ולכן אינו מברך על ביעור החטה עצמה, אף שלא ביטל וחייבת בביעור לדברי הכל.

מד) פ"ב סי' כה.

מה) כדעה הא' דלקמן שם סל"ה (ראה שם, שחטה בקועה קרובה להחמיץ ותיכף ומיד תבא לידי חימוץ גמור). ולענין נמצאת בתבשיל, ראה שם סכ"ה (אפילו בנתרככה, לדעת האוסרים, שמטעם זה הוא חמץ ודאי מן התורה).

מו) ד"ה כתב הרשב"א. וראה שו"ע שם סי"א.

מז) ראה לקמן שם סוף סל"ו (שאין מתירים בהפסד מרובה אלא בנטילת מקום).