נו דין עניית הקדיש על ידי הקהל ובו ח' סעיפים:

א

א צריך ליזהר מאד בעניית הקדישא (והשומע ואינו עונה הוא בנידוי מ' יוםב) ויש להשתדל לרוץ לשמוע קדישג שקדושת הקדיש גדולה מכל הקדושותד ויש יותר מצוה בעניית הקדיש מבעניית קדושהה ומכל מקום אם יש לפניו ב' בהכ"נ באחד מגיעים לקדיש שאחר שמונה עשרה ובאחד מגיעים לקדושה ילך ויענה קדושה כי שם ישמע ג"כ הקדיש שלאחר שמונה עשרהו:

ב

ב ויש לכוין היטב באמן יהא שמיה רבאז שכל העונה אמן יהא שמיה רבאח בכל כח כוונתוט קורעין לו גזר דינו של שבעים שנהי ויש לענות אותו בקול רםיא שקול זה שובר כל המקטרגיםיב ומבטל כל גזרות קשותיג ומכל מקום לא יתן קולות גדולות שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם חטאיד:

ג

ג יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא הוא תרגום של יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמיםטו לכן אין להפסיק בין יהא שמיה רבא למברךטז שלא להפסיק באמצע המאמר ומכל מקום אצ"ל בנשימה אחתיז.

וצריך לומריח מְבָרַךְ הב' בקמ"ץ והרי"ש בפת"ח שאז פירושו כמו מבורך שאם יאמר רי"ש בציר"י יהיה פירושו שיברך לאחרים.

וצריך לומר לעלם בקמ"ץ העין.

ויש לומר ולעלמי בוא"ויט:

ד

ד מצות הקדיש הוא לשמוע מן הש"ץ יתגדל כו' וע"ז יענה איש"רכ שאמן יהא שמיה רבא הוא ענייה על יתגדל כו'כא וצריך לשמוע לכוין על מה הוא עונה כמו שצריך לכתחלה לשמוע ולכוין לברכה שעונה עליו אמןכב וגם הש"ץ צריך לומר ג"כ (איש"ר) [יש"ר] כו' כמו הצבורכג.

ומכל מקום אינו דומה לגמרי לעניית אמן שבדיעבד אם בא לבית הכנסת כשהצבור עונין כבר איש"ר עונה עמהם (איש"ר) [יש"ר] כד הואיל והוא שבח בפני עצמו אף ע"פ שאומרים אותו על יתגדל כו' אבל לא יענה אמן יהא שמיה רבא אלא א"כ יוכל לכוין דעתו שידע לענות על הקדישכה שאז אינה אמן יתומה בדיעבד אע"פ שלא שמע כיון שיודע על מה הוא עונה כמ"ש סימן (קכ"ה) [קכ"ד]כו.

אבל לכתחלה כשאפשר לו לשמוע צריך לשמוע ולא יסמוך על מה שיוכל לכוין דעתו אחר כך ולכן יש לגעור בהמשיחים כשהש"ץ אומר הקדיש אפילו כשיש מנין בלעדם השומעים ומכוונים לש"ץכז.

ואם אין ט' שומעין לש"ץ לא יאמר כלל קדיש שכל דבר שבקדושה אי אפשר לומר בפחות מי' ט' שומעין ואחד אומרכח וכן צריך להזהיר להאומרים ועתה יגדל נא וגו' זכור וגו'כט שיאמרו קודם שיתחיל הש"ץ יתגדלל (עיין סימן ס"ולא):

ה

ה יש אומריםלב שא"צ לעמוד כשעונין קדיש וברכו אלא שכל קדיש שתפסו מעומד כגון שלאחר הלל טוב שלא ישב עד לאחר שיענה אמן יהא שמיה רבא וי"אלג שיש לעמוד כשעונה קדיש או כל דבר שבקדושה שיש ללמוד ק"ו מעגלון מלך מואבלד שקם מעצמו מעל כסאו לדברי ה'לה כל שכן אנחנו עמו וטוב לחוש לדבריהםלו (עיין סימן קמ"ולז):

ו

ו יש מקומות נוהגין לענות אמן אחר בריך הואלח שסוברים דבריך הוא חוזר על דקודשא והוא תרגום של הקב"ה אבל במדינות אלו אין מפסיקים כלל בין בריך הוא ללעילא מן כל ברכתאלט שסוברים דשמיה דקודשא הוא הפסק מאמר ובריך הוא לעילא כו' הוא ענין בפני עצמו ומכל מקום לא יפה עושים קצת שעונין בריך הוא לעילאמ שהוא כמו חירוף שמשמע שאינו מבורך אלא למעלה ולא למטה אלא יש להם לומר גם מן כל ברכתא כו' וגם לא יפה עושים החזנים שמפסיקים בניגונם בין מכל לברכתא בשבת ויו"טמא:

ז

ז פעם אחת מצאו אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעוניםמב אמרו לו מה אלו טעונים אמר להם אף וחימה למה אמר להם לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכומג בין קדושה לקדושהמד בין קדוש לברוךמה בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך וכל המדבר בהןמו עליו נאמרמז ולא אותי קראת וגו'.

יש למדין מכאן שהעונה אמן יהא שמיה רבא צריך לומר גם יתברךמח עד דאמירן בעלמאמט וי"אנ שיוצא ידי חובתו במה ששומע מהש"ץנא דשומע כעונהנב ומה שאסרו לדבר בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך אם הש"ץ הוא מאריך באמן יהא שמיה רבא והוא ענה כבר לא יספר כלום קודם שיתחיל הש"ץ יתברךנג ועוד שאפשר שלא הקפיד אליהו אלא על תיבת יתברך בלבד שצריך לאמרה ולהסמיכה לתיבת עלמיאנד אבל יותר אין צריך לומר אלא לשמוענה כמו שאסור לומר יתגדל עם הש"ץ אלא צריך לכוין ולשמוענו וכן נוהגין לענות עד יתברך ומנהג יפה הואנז לפי שכשהש"ץ אומר במהירות יצטרך הוא למהר יותר כדי לענות אמן אחריו והמהירות מבטלת הכוונה לכן מוטב לשמוע:

ח

ח נוהגין שהש"ץ כורע ה' כריעות בקדיש ביתגדל וביהא שמיה רבא וביתברך ובבריך הוא ובאמןנח ולאחר שסיים הקדיש נוהגין לפסוע ג' פסיעותנט ואח"כ אומר עושה שלום במרומיו כמו בסיום שמונה עשרהס:


א) זהר פ' תרומה קכט, א-ב. הובא בב"י.

ב) ראה ילקוט ראובני ערך אמן בשם מדרש כונן. מעשה רב הנדפס בלבוש בתחלתו בשם דרך משה.

ג) זהר פ' תרומה קסו, א. שו"ע ס"א.

ד) זהר שם קכט, ב.

ה) באר שבע (סי' לא) הובא במ"א ס"ק א מגמרא ברכות כא, ב.

ו) מ"א שם.

ז) טור.

ח) שבת קיט, ב.

ט) רש"י שבת שם ד"ה בכל כחו. רבינו יונה ברכות פ"ג.

י) גירסת רי"ף ורא"ש ברכות פ"ג סי' יט. טור.

יא) שו"ע ס"א. וראה גם לקמן סי' נט ס"ב (לענין קדושה). סי' סא ס"ה וסכ"ה (לענין ק"ש).

יב) זהר תרומה קכט, ב.

יג) פסיקתא (פרקי היכלות פ"ו אות ג) הובא בתוס' שבת שם ד"ה כל.

יד) הרב רבינו יונה שם. מ"א ס"ק ג. ראה לעיל סי' א ס"א וש"נ. וכ"ה בנוסח הסידור.

טו) תוספות ברכות ג, א ד"ה ועונין. טור (ובמפיק ה' ומ"ש באגודה ברכות סי' ג ודרכי משה וט"ז סק"א ומ"א סק"ב שלפי פירוש זה צ"ל בלא מפיק ה' צע"ג שכל שמה שבדניאל מפיק ה' אף שגם שם הוא תרגום של שמו).

טז) המנהיג דיני תפילה סי' כה. רמ"א ס"א. ב"ח. עי' הלכה ברורה ס"ק ב.

יז) מ"א ס"ק ב.

יח) של"ה עניני תפילה ק"ש של ערבית (הובא במ"א שם). וכ"ה בנוסח הסידור.

יט) ב"י. מ"א שם.

כ) רא"ש בתשובה כלל ד סי' יט. ב"י סי' קכה. וראה גם לקמן רס"י קכה.

כא) רמב"ם בנוסח הקדיש בסדר התפילות, ופ"ט מהלכות תפלה ה"א.

כב) עי' ט"ז סי' קכד ס"ק ד. ועי' דרכי משה בשם הגהות מרדכי ברכות (שלטי הגבורים) פ"ז אות ד.

כג) טור. רמ"א ס"א.

כד) הגהות מרדכי שם. רמ"א שם. מ"א סק"ה. תוס' דף לו [אוצ"ל ג, א ד"ה ועונין].

כה) מ"א שם ס"ק ה.

כו) סי"א. וש"נ.

כז) עי' טור סי' רסח בשם ספר חסידים סי' נח. באר היטב ס"ק א. וראה לקמן סי' רסח סי"ז.

כח) רא"ש כלל ד סי' יט. ב"י ריש סי' קכה. ראה לקמן שם ס"א. ועי' לעיל סי' נה ס"ז. תהלה לדוד סי' נה סק"ו.

כט) טור. רמ"א שם. ובנוסח הסידור השמיטו. עי' מ"א ס"ק ז.

ל) מ"א ס"ק ו.

לא) סעיף ה.

לב) מהרי"ל (הלכות תפלה אות ג). האריז"ל [שער הכוונות בסוף דרוש הקדיש. פע"ח שער הקדישים פ"ו]. ט"ז סי' נג ס"ק א ובמ"א ס"ק ד. ועי' לעיל רס"י נג.

לג) שלטי הגבורים על המרדכי פרק תפלת השחר אות ה, ובהקדמת הגהות מנהגים, בשם ירושלמי. רמ"א ס"א. וראה ארחות חיים דין קדיש ופירושו סי' ד.

לד) מ"א ס"ק ד (עי' סנהדרין ס, (ב) [א] דבהזכרת השם מיירי וצ"ע).

לה) שופטים ג, כ. סנהדרין שם.

לו) מ"א שם.

לז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ד ונו"כ.

לח) רמב"ם בסדר התפלות נוסח הקדיש. ארחות חיים דין קדיש ופירושו סי' ח. שו"ע ס"ב. וכ"ה בנוסח בסידור.

לט) טור. רמ"א שם. אור זרוע ח"ב סי' מב ס"ק י.

מ) ט"ז ס"ק ג.

מא) מ"א ס"ק ח. וראה גם לקמן סי' רפא ס"ד.

מב) מנהיג דיני תפלה סי' ד בשם מדרש, הובא בב"י. וראה אור זרוע ח"א סי' קב בשם ויקרא רבה. שבלי הלקט סי' טו בשם אגדה.

מג) ב"י שם. ראה גם לעיל סי' נד ס"ג.

מד) שבלי הלקט סי' ח בשם משנת דרך ארץ זוטא. הובא בב"י סי' קכה.

מה) מנהיג שם. ב"י. וראה גם לקמן סי' קכה ס"ב.

מו) שבלי הלקט סי' ח בשם משנת דרך ארץ זוטא. הובא בב"י סי' קכה. וראה מנהיג שם. וראה גם לקמן שם.

מז) ישעי' מג, כב. וראה גם לקמן סי' סג ס"ז. סי' קכה ס"ב.

מח) ב"י. וראה שו"ע ס"ג.

מט) של"ה דין ק"ש של ערבית. מ"א ס"ק ט בשם ב"י.

נ) רמב"ם בנוסח הקדיש. רש"י בספר הפרדס. ר' דוד אבודרהם. מ"א שם.

נא) מ"א שם.

נב) סוכה לח, ב. וראה לעיל סי' ח סי"א וש"נ.

נג) ב"י.

נד) מ"א סי' סו ס"ק ו.

נה) מ"א ס"ק ט.

נו) שו"ת רא"ש כלל ד סי' יט. ב"י סי' קכה. מ"א שם.

נז) מ"א שם. וראה גם לקמן סי' סו ס"ה.

נח) ארחות חיים דין קדיש ופירושו סי' ח בשם רב נחשון גאון. כל בו סי' ז. הובא בב"י. שו"ע ס"ד. וראה טור. ועי' לקמן סי' קיג ס"ג. ולמנהג חב"ד ראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 6. ועי' קצוה"ש סי' טז סק"ז ובבדי השלחן שם.

נט) תרומת הדשן סי' יג. שו"ע ס"ה. וראה ראבי"ה סוף סי' צו.

ס) אלא שבסיום שמונה עשרה נוטה קודם לשמאלו שהוא לימין השכינה כו' כדלקמן ריש סי' קכג, ובקדיש נוטה קודם לימינו. עי' ספר המנהגים - חב"ד ע' 6 וע' 12.