תלח עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו ובו י"ב סעיפים:

א

א עכבר שנכנס לבית בדוק וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירוריןא (ואם מצא ככר שלם יתבאר בסי' תל"טב) אפילו מצא כדי כל הככר צריך לחזור ולבדוק כל הבית או עד שימצא אותו הככר שהכניס העכברג (פי' שמכיר בטביעות עין שזהו הככר שהכניסד) לפי שאין דרכו של עכבר לפרר ואלו פירורין בודאי היו שם מתחלה ולא מאותו ככר הןה.

ואפילו אם הככר שהכניס היה קטן מאד שיש לתלות ולומר שהעכבר אכלו ואפילו אם כבר ביטל חמצו שאין כאן אלא ספק דברי סופריםו אף על פי כן אין ספק אכילת העכברז מוציא מידי ודאי חמץ שראינו שהכניס לשםח:

ב

ב ומכל מקום <(א)> אין צריך לבדוק אלא אותו חדר שראינו שנכנס לשם אבל שאר החדרים אף על פי שפתוחים לאותו חדר אינם צריכים בדיקה אם כבר ביטל כל חמצו או שעדיין לא הגיעה שעה ששית ורוצה עדיין לבטלט שאז הבדיקה אינה אלא מדברי סופרים וספק דברי סופרים להקל ותולין לומר שלא נכנס העכבר עם הככר אלא לאותו חדר שראינו שנכנס לשםי ואם בדק כל אותו החדר ולא מצא הככר אין חוששין שמא גררו לשאר חדרים הבדוקים אלא תולין לומר שגררו משם לרשות הרביםיא או לחצר או לשאר מקומות שאינן בדוקין כלל הסמוכים לאותו חדריב או שגררו באותו חדר עצמו לחור עמוק שאינו יכול להתגלות משם ולא יבא לאכלו בפסחיג:

ג

ג ואם הככר היה קטן בענין שיש לתלות שמא אכלו העכבר כולו אפילו אם לא ביטלו וכבר הגיעה שעה ששית שאינו יכול עוד לבטלו אף על פי כן אין צריך לבדוק שאר החדרים מפני שיש כאן ב' ספיקות להקל שמא לא הכניס העכבר מעולם את הככר לשאר החדרים ואם תמצא לומר הכניס שמא אכלו כולו ולא נשתייר ממנו כלוםיד וכל ב' ספיקות הולכין בהם להקל אף בשל תורהטו:

ד

ד ואם נכנס אחריו (לאותו חדר) ומצא ככר ומכיר בטביעת עיןטז שזהו הככר שנטל אע"פ שנחסר ממנו קצת אנו תולין שהעכבר אכל קצתו ואין צריך לחזור ולבדוקיז אפילו אם לא ביטליח:

ה

ה כלב ותרנגול דינם שוה לעכבר שאין דרכם לפרריט.

אבל אם תינוק נכנס לבית בדוק וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירוריןכ אין צריך לחזור ולבדוק אפילו אם לא ביטלכא דכיון שמיד נכנס אחריו ומצא פירורין הרי רגלים לדברכב שאכלו התינוקכג ואלו הפירורין הן שנפלו ממנו בשעת אכילה שדרך התינוק לפרר ויש אומריםכד שאם אין בפרורין כדי כל הככר צריך לחזור ולבדוק אם הוא תינוק שאין בו דעתכה מפני שאין דרך התינוק לאכול אלא לפרר (אבל אם הוא תינוק שיש בו דעת ישאלנו ואם אומר שאכל נאמןכו ועל דרך שנתבאר בסי' תל"זכז) ויש להחמיר כדבריהם אם לא ביטל שיש כאן ספק איסור של תורה אבל אם כבר ביטל או שעדיין יכול לבטל יש לסמוך על סברא הראשונה שהיא עיקרכח:

ו

ו אם נכנס עכבר לבית בדוק וככר בפיו ויצא עכבר משם וככר בפיו אין צריך לחזור ולבדוקכט אפילו אם לא ביטל ואינו יכול עוד לבטלל דכיון שראינו עכבר נכנס עם ככר ועכבר יצא עם ככר הרי רגלים לדבר שהראשון שנכנס הוא האחרון שיצאלא:

ז

ז אבל אם היה הראשון שחור והאחרון לבן צריך לחזור ולבדוקלב אפילו כבר ביטלולג ואין תולין לומר שהאחרון חטף הככר מפי הראשון ויצא שאין דרך העכברים ליטול זה מזה כלוםלד:

ח

ח וכן אם עכבר נכנס לבית בדוק וככר בפיו ויצאת משם חולדה וככר בפיה צריך לחזור ולבדוקלה אפילו אם כבר ביטלולו ואין תולין לומר שהחולדה חטפה הככר מפי העכבר שאם היה הדבר כן גם העכבר עצמו היה נמצא בפי החולדהלז:

ט

ט ואם יצאת משם חולדה ובפיה ככר מכאן ועכבר מכאן הרי הדבר ספק שיש סברא לומר שזהו ככר אחר שאם היה הראשון שהיה בפי העכבר שנטלתו חולדה עם הככר שבפיה היה לו להככר להמצא בפי העכבר והעכבר בפי החולדה או אפשר שזהו ככר הראשון שהיה בפי העכבר ומה שלא נמצא עכשיו בפי העכבר הוא מחמת אימת החולדה על העכבר נפל הככר מפיו ונטלתו החולדה עם גוף העכברלח לפיכך אם כבר ביטלולט או שיכול עדיין לבטלומ אין צריך לחזור ולבדוק שכל ספק דברי סופרים להקל אבל אם לא ביטלו ואינו יכול עוד לבטלו צריך לחזור ולבדוק.

אפילו אם היה ככר קטן מאד אין תולין לומר שאכלו עכברמא לפי שכל ספק של תורה הולכין בו להחמיר ואין כאן ב' ספיקות להקל שספק הראשון הוא שמא זה הככר שהוציאה החולדה הוא ככר הראשון שהכניס העכבר ונמצא שאין כאן עוד חמץ בבית זה וספק השני הוא שמא אכל העכבר את ככר הראשון ולא נשתייר ממנו כלום ונמצאת שאין כאן עוד חמץ בבית זה והרי ב' הספיקות הן שם אחדמב שמא אין כאן עוד חמץ בבית זה ואין ספק אחד מוסיף על חבירו כלום ולכך אינם נידונים כספק ספיקא ולא אמרו שספק אכילת העכבר נחשב לספק שני להיות נידון כספק ספיקא אלא כשספק הראשון הוא שמא לא נכנס מעולם חמץ לחדר זה אחר שנבדק ואם תמצא לומר נכנס שמא נאכל כולו ולא נשתייר ממנו כלום שב' ספיקות הללו הן שמות מחולקים ספק אחד שמא לא נכנס חמץ לכאן וספק שני שמא לא נשאר כאן חמץ מה שאין כן כשבודאי נכנס לכאן חמץ אחר הבדיקה אלא שיש ב' ספיקות בהוצאת החמץ מכאן אינן נחשבים אלא לספק אחד דמה לי שנאכל החמץ ולא נשאר ממנו כלום בבית זה או שהוציאתו החולדה ולא נשאר ממנו כלום בבית זה הרי הכל ספק אחדמג וכן כל כיוצא בזה כמו שיתבאר בסי' תל"טמד:

י

י נחש שנכנס לבית בדוק וככר בפיומה אין צריך לשכור חבר להוציא הככר מפיומו אם כבר ביטלו או שיכול עדיין לבטלומז שאז אין צריך לבערו אלא מדברי סופרים ולא הטריחוהו חכמים להוציא ממון על כךמח כיון שאפשר שיאכל הנחש את כל הככר או שיוציאנו מבית זהמט:

יא

יא כזיתנ <(ב)> חמץ שהוא מונח בתוך הבית למעלה על הקורהנא אף על פי שכבר ביטלונב מחייבין אותו להביא סולם להורידו בליל י"ד מפני שלפעמים יפול מהקורה ושמא ישכח ויאכלנונג אבל אם היה חמץ בבורנד בין שיש בו מים ובין שאין בונה אם אין דרך לירד בתוכונו להשתמש בו כל השנה אין חוששין שמא ירד לתוכו בפסח ויאכל מהחמץ לפיכך אין מטריחין אותו להביא סולם להעלות החמץ משם אלא מבטלו ודיונז:

יב

יב במה דברים אמורים כשהניח חמץ בבור על דעת לפנותו משם קודם הפסח או שנפל מאליו אבל אסור להטמין שם חמץ על דעת שישאר שם עד אחר הפסחנח אפילו ביטלו.

ואם הטמינו שם אין מועיל לו כלום וצריך להוציאו ולבערו בי"ד אפילו אם הטמינו שם <(ג)> קודם ל' יום לפני הפסח עיין סימן תל"ונט:


א) גמרא רבא דף י, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) סעיף ו.

ג) רמב"ם פ"ב ה"ח. טור ולבוש ס"א. וראה מ"מ וציונים.

ד) משנה למלך שם. וראה גם לקמן ס"ד.

ה) רש"י שם ד"ה ונכנס אחריו. טור ושו"ע שם.

ו) ח"י ס"ק א.

ז) משא"כ כשתולין שהככר שמצא הוא הככר שנטל העכבר, מבואר לקמן סי' תלט ס"ו, שספק זה מוציא מידי ודאי חמץ שראינו שהכניס לשם, אם ביטל והוי ספק דרבנן. וראה העו"ב תתמב ע' 53.

ח) גמרא ט, א. ב"ח בריש הסימן. ח"י שם. וראה גם לעיל סי' תלג סכ"ד-ה וש"נ.

ט) ראה שערי שלום סי' טו (סוף ע' פח).

י) מ"א ס"ק א. והוא עפ"י רש"י י, א ד"ה וחכמים מטמאים (לענין ראה עכבר נוטל חמץ בחצר ואין יודע אם נכנס לבית). טור סי' תלט. ב"ח סוף ס"א (כשפתחי החדרים נעולים) עיי"ש. פר"ח סי' תלט סוף ס"ב. וראה חי' צמח צדק רז, ד ד"ה יניחנו. קובץ דברי תורה ג ע' ע.

יא) ח"י ס"ק ג (לענין ראה עכבר נוטל חמץ בחצר). וראה קו"א.

יב) שלכן לא דמי לדין דלקמן סי' תלט ס"ה אלא לדין דלקמן שם ס"ד. וראה קו"א.

יג) ראה לעיל סי' תלג סי"ט. לקמן סי' תלט ס"ו.

יד) מ"א ס"ק א. טור סי' תלט.

טו) אפילו לדעה הא' דלקמן סי' תלט ס"א, שכאן לא נגרעה חזקת בדיקתו.

טז) כדלעיל ס"א.

יז) ב"ח ד"ה לשון הרמב"ם. פר"ח ס"א.

יח) כדלקמן ס"ה בתינוק.

יט) רוקח סי' רסו. ב"ח סוף ס"א. מ"א ס"ק ב.

כ) רבא שם י, ב. טור ושו"ע ס"א.

כא) ב"ח סוף ס"א. ח"י ס"ק ו. אליה זוטא ס"ק ב.

כב) תוס' שם ד"ה מפני. ב"ח בריש הסימן.

כג) רמב"ם פ"ב ה"ט. דעה הא' בשו"ע שם (ולכן לא מצא בפירורין כדי כל הככר). וראה ב"י בריש הסימן.

כד) טור. תוס' שם. דעה הב' בשו"ע שם.

כה) מ"א ס"ק ג.

כו) מ"א שם.

כז) סעיף ה.

כח) שו"ע שם (שהביא דעה הא' בסתם. ראה כללי ההוראה שבש"ך יו"ד סוס"י רמב אות ה). פר"ח ס"א.

כט) בעיא בגמרא שם י, ב. רמב"ם פ"ב הי"ג (דקיי"ל כאת"ל).

ל) משמעות רמב"ם שם (שאין צריך לבטל אלא בתיקו). פר"ח סוף ס"א (ממשמעות הרמב"ם).

לא) (מ"מ) [גמ'] שם. תוס' שם ד"ה מי.

לב) בעיא בגמרא שם. רמב"ם שם (דקיי"ל כאת"ל).

לג) משמעות רמב"ם ומ"מ שם (כיון דקיי"ל כאת"ל). פר"ח שם (ממשמעות הרמב"ם).

לד) גמרא שם.

לה) בעיא בגמרא שם. רמב"ם שם (דקיי"ל כאת"ל).

לו) משמעות רמב"ם ומ"מ שם (כיון דקיי"ל כאת"ל). פר"ח שם (ממשמעות הרמב"ם).

לז) גמרא שם.

לח) בעיא דלא איפשטא בגמרא שם.

לט) טור (בכל הבעיות דלעיל ס"ו-ט, שלדעתו לא קיי"ל כאת"ל). מ"מ שם (פסק רבינו לקולא כדרך כל תיקו של דבריהם, דהיינו כשביטל). פר"ח שם (ממשמעות הרמב"ם).

מ) רמב"ם פ"ב הי"ד, לענין חמץ בבור (דלא כדעת הטור, שנתבארה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ה). וראה גם לקמן ס"י-יא.

מא) אפילו לדעה הב' דלקמן סי' תלט ס"א, שמקילה מטעם ספק ספיקא גם כשנגרעה חזקת בדיקתו.

מב) ראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ו בהג"ה הא', שהביא כן מש"ך יו"ד הל' ס"ס כלל יא. פרי חדש שם ס"ק לז.

מג) רמב"ם. דרכי משה סי' תלט ס"ק א. מ"א סי' תלט ס"ק ג. וראה גם לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ו וס"ק יד.

מד) סעיף ו.

מה) בעיא דלא איפשטא בגמרא י, ב.

מו) רמב"ם פ"ב הי"ג. טור.

מז) רמב"ם שם הי"ד (לענין חמץ בבור, דלקמן סי"א). וכדלעיל ס"ט (לענין חולדה). וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק י, שאפשר כאן יודה אף הטור שיכול עדיין לבטלו.

מח) גמרא שם.

מט) תוס' שם ד"ה בממוניה.

נ) רמב"ם פ"ב הי"ד. שו"ע ס"ב.

נא) בעיא בגמרא י, ב. רמב"ם פ"ב הי"ד (דקיי"ל כאת"ל). שו"ע ס"ב.

נב) משמעות רמב"ם שם (כיון דקיי"ל כאת"ל). וכדלעיל ס"ז-ח.

נג) גמרא שם. וכטעם הב' דלעיל סי' תלא ס"ד. וראה העו"ב תתמד ע' 56.

נד) בעיא בגמרא שם, וכגירסת רש"י ורמב"ם שם דהוי בעיא דלא איפשטא (ראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק י בהג"ה), וספיקא דרבנן לקולא, כשמבטל.

נה) ראה ח"י ס"ק ח. פרי מגדים משב"ז סוף ס"ק ד.

נו) ראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ד סוף הג"ה הב', דמיירי שאין בו סולם כלל.

נז) רמב"ם שם. וראה גם לעיל ס"ט-י. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ה, דקיי"ל בזה כהרמב"ם (דלא כהטור דהיינו דוקא כשכבר ביטל קודם), ומטעם שהביא המ"א ס"ק ד ממ"מ פ"ב הי"ד, דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת דדי לו בביטול, כדלעיל שם ס"ל. וראה לעיל שם קו"א ס"ק ד, הטעם שאין חוששין שמא יגררוהו חולדה וברדלס בפסח ויניחוהו במקום מגולה. ושם בהג"ה הא', דאין חוששים גם שירד לבור ויתגלה החמץ.

נח) מ"מ פ"ב הי"ד. ב"י ד"ה מ"א ס"ק ד. וכדלקמן סי' תמ ריש ס"א שזה אסור מן התורה. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ה סוף הג"ה הג', שכאן הוא לכל הדעות.

נט) דעה הב' דלעיל שם סט"ו (לענין אוצר). וכאן בבור כולם יודו. ראה קונטרס אחרון.










©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן