תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח ובו ס"ג סעיפים:

א

א אף על פיא שכל איסורין שבתורה שנתערבו אינן אוסרין תערובתן אלא כדי ליתן טעם בתערובותב דהיינו עד ששיםג אבל חמץ שנתערב בתוך הפסחד דהיינו מליל ט"וה עד מוצאי יו"ט האחרון של פסחו כיון שהחמירה בו תורה לענוש כרתז ולעבור עליו בבל יראה ובל ימצא ובני אדם מחמת שהן רגילין בו כל השנה הן קרובין לשכחהח לפיכך החמירו בו חכמים שאוסר תערובתו במשהוט בין באכילה בין בהנאהי <(א)> בין שנתערב יבש ביבשיא (פי' שנתערב צונן בצונן או חם בחם בלא רוטב אבל אם הן מונחין ברוטב רותח היינו לח בלח שהרי נפלט טעם האיסור בתוך ההיתר כמו שיתבאריב) כגון פרוסתיג פת של תבואה מחומצת שנתערב באלף פרוסות של מצה ובין שנתערב לח בלח כגון שכר מתבואה מחומצתיד שנפל לתוך מי דבש של פסח בין שנתערב בשאינו מינו ובין שנתערב במינוטו דהיינו ששניהן שוין בטעמןטז כגון חתיכת פת שנילושה מקמח של תבואה מחומצת שנפלה לקדירה מצה מבושלת ואפילו אין בתערובת כלום ממשות החמץ כגון שהוא מכיר את חתיכת חמץ שנפלה לקדירה והסירה מן הקדירה מיד אף על פי כן טעם משהו שנפלט ממנה לתוך הקדירה אוסריז בהנאה אפילו את המצה ששוה לה בטעםיח.

ומכל מקום אם אין ממשות החמץ כלום בתערובת אפילו משהו יש מתיריןיט למכור לנכרי כל התערובת (אם הוא דבר שאין לחוש שמא יחזור הנכרי וימכור התערובת לישראל אחר שאינו יודע שיש בו תערובת חמץ ויאכלנה בפסחכ כמו שנתבאר בסי' תמ"בכא) שהרי אין הנכרי מוסיף לו דמים בעד טעם החמץ משהו שבתוכו ונמצא שאינו נהנה כלל מהחמץ.

רק שיזהר למכור כל התערובת תיכף ומידכב שנתערב בו החמץ שאסור להשהותו בפסח (אלא אם כן הוא יום שמיני של פסח כמו שיתבאר בסי' תס"זכג) שמא ישכח ויאכלנוכד ואע"פ שכל מאכלות אסורות מותר להשהותןכה זמן מועט כמו חודש או שני חדשים ואין חוששין שמא ישכח ויאכלנו כמו שנתבאר ביו"ד סי' נ"זכו מכל מקום חמץ כיון שהוא רגיל בו כל השנה יש לחוש יותר לשכחהכז ולפיכך החמירו בו חומרות הרבה וגדרו כמה גדרים כדי להתרחק ממנוכח ולכך אין ללמוד ממנו לשאר איסורי תורה.

אבל אם יש בתערובות משהו ממשות חמץכט והוא מעורב בו כעין תערובות לח בלח שהן נבללין יפה שאי אפשר להפרידן זה מזה כגון קמח מתבואה חמוצה שנתערב ונבלל עם קמח של תבואה שאינה חמוצהל שהקמח הוא נימוחלא ונבלל בכל הקמח של היתר ואי אפשר למעט קמח מן התערובת שלא יהיה בו משהו מן קמח של איסור אסור למכור לנכרי כל התערובות אפילו חוץ מדמי איסור שבו דהיינו שלא יטול ממנו דמים רק מה שהתערובת היה שוה קודם שנתערב החמץ בתוכולב.

לפי שלא התירו חכמים לעשות כן אלא בחמץ שנתערב יבש ביבשלג דהיינו ככר של חמץ שנתערב עם שני ככרות של מצהלד שהאיסור וההיתר אינן נבללין זה בזה אלא כל אחד ואחד עומד בפני עצמו רק שאין אנו מכירין את האיסור ואילו היינו מכירין אותו היה אפשר להפרידו משם ולפיכך כשמוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו כיון שאינו נוטל דמים בעד האיסור הרי זה כאלו מפרידו מן ההיתרלה אבל כל שהאיסור מעורב בהיתר כעין תערובות לח בלח שאי אפשר להפרידן זה מזה לא התירו חכמים לעשות כן אלא צריך לבער כל התערובות מן העולם מיד אלא אם כן אין בתערובות כלום ממשות החמץ אלא טעם משהו שנפלט ממנו לתוך התערובת.

ויש אומריםלו דקמח שנתערב אין לו דין תערובת לח בלח שאסור למכור התערובת לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אלא יש לו דין תערובת יבש ביבש אלא אם כן נתערב תבואה מחומצת בתבואה שאינה מחומצת וטחן את התערובת אזי יש להקמח היוצא ממנו דין תערובות לח בלח שעל ידי הטחינה מתערבין ונבללין יפה הקמח של איסור עם הקמח של היתרלז ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובהלח:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כן נדפס כתי"ק כמה מהגהותיו בהעו"ב תתלח ע' 117. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) רבי יוחנן וריש לקיש כט, ב. טור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"א.

ג) רבא חולין צז, רע"ב. טור ושו"ע שם.

ד) רבא ל, רע"א. טור ושו"ע ס"א.

ה) תוס' ע"ז סו, ב סד"ה רבא. רא"ש פסחים פ"ב סי' ה. טור ושו"ע ס"ב.

ו) כדלקמן סי' תסז סכ"ח, שדוקא להשהות מותר תערובת חמץ משהו, אבל לא לאכול.

ז) שמות יב, טו. רמב"ם פ"א ה"א.

ח) ראה גם לעיל סי' תלא ס"ד.

ט) סמ"ג ל"ת עח (כט, רע"ד). עולת שבת ס"א. טעם הא' והג' גם ברש"י כט, ב ד"ה שלא במינו. לבוש ס"א ומ"א ס"ק א. טעם הב' גם בתוס' חולין צז, א ד"ה אמר, ובשו"ת הרשב"א סוס"י ל.

י) רי"ף ע"ז פ"ה (לז, א), לפירוש הר"ן שם ד"ה וגרסינן. רא"ש שם פ"ה סי' ל. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' תמו קו"א סוף ס"ק ב, שכן סוברים גם רבינו יחיאל מפרי"ז והמרדכי. וראה לקמן סי' תנד ס"ז.

יא) רי"ף שם, לפירוש הטור יו"ד סי' קט. הרשב"א בתורת הבית בית ד שער ראשון (יז, ב), ובשו"ת ח"א סוס"י נג. דעה הא' בשו"ע ס"ט. וראה קו"א ס"ק א.

יב) סעיף ד ואילך.

יג) ב"ח ס"ד ד"ה חמץ שנתערב. מ"א ס"ק מ ד"ה וכ"ז. משא"כ ככר שנתערב בככרות הוי דבר שבמנין ואינו בטל גם בשאר איסורים, כדלקמן ס"כ.

יד) ראה לעיל סי' תמב ס"ט.

טו) רבא שם. טור ושו"ע שם. ולענין יבש ביבש בשאינו מינו, ראה מ"א סי' תסז סוף ס"ק יג. ח"י כאן ס"ק מד.

טז) ש"ך יו"ד סי' צח ס"ק ו. וראה גם לעיל סי' תמב סי"ג.

יז) שו"ת הרשב"א ח"א סי' ל וסי' נג (רק באכילה. ואנן קיי"ל גם בהנאה, כדלעיל). פר"ח ריש ס"א.

יח) רשב"א שם סוס"י ל.

יט) מרדכי רמז תקנח, בשם תשובת רבינו יחיאל מפרי"ש. הראב"ד בתמים דעים סי' לג. שו"ע סי' תסז ס"י. וכ"ה לקמן סי' תסז סכ"ו. ובקו"א ס"ק ב נתבארו ההוכחות דהיינו דוקא בטעמו ולא ממשו. ודעה הב' – לקמן ס"ב. וראה לעיל סי' תמה ס"ט וקו"א ס"ק ה. וראה פעמי יעקב לו ע' כג.

כ) ירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א. תוס' יבמות פא, ב ד"ה כולן. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק ב.

כא) סעיף יט (לענין תערובת חמץ שעבר עליו הפסח), וש"נ. וראה גם לקמן סי' תסז ס"ב וש"נ.

כב) כדלקמן ס"ב (שאם אסור למכרו צריך לשרפו מיד). וראה לעיל סי' תלד ס"ו וסי' תמה ס"א, שכשיש חיוב בל יראה ובל ימצא או חיוב תשביתו ואינו מבער מיד עובר על כל רגע ורגע וש"נ. וראה העו"ב תתמה ע' 34.

כג) סעיף כח.

כד) ראב"ד שם. שו"ת חכם צבי סי' פו ד"ה ובמרדכי. שאין כאן רק הטעם הב' דלעיל סי' תלא ס"ד. וראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט (ד"ה וכיון), וסי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל), ושם ס"ק ב (ד"ה איברא), שלכן אין לברך על ביעורו, ואם עבר עליו הפסח אין קונסים אותו לאסרו בהנאה, ואין לשרפו ביו"ט.

כה) ראה קושיית התוס' ב, א ד"ה אור.

כו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק מז. פסקי אדה"ז ע' 78. לעיל סי' תלה ס"ד. סי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל).

כז) תוס' שם.

כח) כדלעיל בתחלת הסעיף (לענין איסור תערובת במשהו), לעיל סי' תלא ס"ד (לענין חובת בדיקה וביעור), לקמן סי' תנא ס"א (לענין כלים של חמץ בפסח).

כט) משמעות המרדכי רמז תקס. הובא במ"א סי' תמה ס"ק ו. ח"י שם ס"ק ז. ונתבאר בקו"א ס"ק ב.

ל) תוס' זבחים עג, א ד"ה ר"י. שו"ת רשב"א ח"א סי' רפג (הובאו בפר"ח ס"ט ד"ה ודע שהרשב"א. ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ג). תרומת הדשן סי' קיד, בשם הסמ"ג ל"ת קלח (נ, א). מ"א סי' תל. וראה ח"י שם ס"ק א.

לא) משא"כ פירור, אף שהוא דק מאד, כדלעיל סי' תמב קו"א ס"ק טו.

לב) ולענין חיוב הביעור בפסח, ואיסורו כשעבר עליו הפסח, נתבאר לעיל סי' תמב סי"ג.

לג) ח"י סק"ג וסקמ"ד, שדין תערובת חמץ כמו דין יין נסך (ע"ז עד, א. טור ושו"ע יו"ד סי' קלד ס"ב), שחבית בחביות מותר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו (ורק יין ביין אסור). וכ"ה בשאר אסורים שאין בטלים (ירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א. תוס' יבמות פא, ב ד"ה כולן. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק ב). וכ"ה לקמן ס"ב. לעיל סי' תמה ס"ט.  וראה קו"א ס"ק ג הטעם שלענין זה אין החמץ חמור משאר איסורים שאין בטלים.

לד) היינו אפילו אינו בטל בששים רק ברוב, ואפילו ככר (ולא רק פרוסה כדלעיל) שהוא דבר שבמנין (כדלקמן ס"כ) שאינו בטל ברוב ולא באלף (כמו חבית בחביות דלעיל).

לה) ראה רש"י ע"ז שם ד"ה חבית בחבית. ר"ן שם (לז, ב) ד"ה הלכה למעשה (כאילו הוכרה ונטלה). פרישה יו"ד סי' קלד ס"ק יג.

לו) רמב"ם פי"ג מהל' תרומות ה"ד (קמח לקמח). פר"ח ס"ט ד"ה ודע שהרשב"א, וט"ז סימן תנג ס"ק ב (אפילו כשנטחנו יחד, כדלקמן סי' תנג ס"ט), ממשמעות הסמ"ק סי' רכג (ע' רלא).

לז) ט"ז שם בדעת השו"ע. וראה לקמן סי' תנג ס"ט, שלדעת הסמ"ק שם, גם כשנטחנו יחד יש להם דין יבש ביבש (לענין חוזר וניעור), עד שנאפו יחד.

לח) פר"ח שם.