ספריית חב"ד ליובאוויטש

ג'תרפג

ב"ה, כ"ט תמוז, תשט"ו

ברוקלין.

הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מוה"ר אברהם ישראל משה ש'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, כותב אודות המסכתות דתלמוד ירושלמי, הנה לע"ע קבלתי רק כרך אחד מס' ברכות, ולא הכרכים דפאה דאמי ומעשר שני שמזכיר במכתבו.

ויה"ר אשר חפץ ד' בידם יצליח להפיץ גם לימוד תלמוד ירושלמי, וככבר נודע מ"ש כ"ק אדמו"ר האמצעי בנו של רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ע"ד תלמוד ירושלמי, נדפס בשערי אורה (הוצאת קה"ת עמוד מד-ז. ועוד).

בברכת הצלחה לו ולחבריו הרבנים שליט"א.

נ.ב.

מוסג"פ סקריפ להוצאות המשלוח.

לחביבותא דמילתא, הנה אני אמרתי עכ"פ בחפזי איזה הערות בקונטרס חדושי הראי"מ אשר בסוף הכרך.

בתחלתו: אם אמרינן דק"ש דרבנן - בדרבנן לא עבדינן סייג כו'. - ראה בבלי (ד, ב): חכמים עשו סייג לדבריהם כו' תפלת ערבית.

- לסיום הפסקא יש להעיר משאג"א ס"א.

שם רפ"ה: יש להתבונן מאי ענין זל"ז כו' ואינו מפורש אם כו'. שני הדברים מבוארים בברייתא, (אלא שבהירושלמי הובאה בקיצור), וז"ל (תוספתא פ"ג, כא. בבלי לא, א): אין עומדין להתפלל כו' וכן לא יפטר כו' שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין. - שהראי' מסיום הנביאים פשיטא שהיא גם על אל יפטר, שג"ז סיום הענין הוא. ואדרבה פשוטה יותר מהראי' לתפלה (עיין בתר"י באלפס). - ועפ"ז מובן אשר מתוך כך זוכרהו הוא ענין בפ"ע. ומפורש כן בתר"י שם. והגר"א מגי' בבבלי בפירוש אל יפטר כו' אלא מתוך שמחה של מצוה. ובתוספתא ג"כ הגירסא שווה בתפלה ובפטירת אדם מחברו: דבור של חכמה.

בסופו. ר"מ אומר אדם מישראל מוקף במצות במרחץ ערום מן המצות עד שנסתכל במילה. ומקשה דלמ"ד מותר להרהר ד"ת בביהכ"ס יכול להרהר בד"ת, ושקו"ט בזה. - 78ול"ק מעיקרא, כי כוונת ר"מ היא לבאר מעלת כאו"א מישראל שמוקפין במצות, גם בשעה שאינו מתכון ומתעסק בזה כלל. וראה במנחות מג, ב: סיבבן הקב"ה. ואין מקום לקושיא הנ"ל. - ולשיטת הקונטרס עדיפא הו"ל להקשות, דהרי בודאי הי' מתקיים גם במרחץ מצות דחובת הלבבות, וכמו אמנות ה' ליחדו לאהבו וליראו כו'. ועוד יתרה, שבאמירתו עצמה אוי לי שאני ערום מן המצות במרחץ, מקיים מצות יראת ה' (ואמונתו). ופשוט.

ג'תרפג

מוה"ר אברהם ישראל משה: סלמן, ירושת"ו.

המסכתות דתלמוד ירושלמי: עם כמה מפרשים ועם פי' הראי"מ הנ"ל. ירושלים תשי"ד.

במרחץ... במילה, ומקשה: ראה גם קונ' משיחת ש"פ לך תשמ"ח ס"ה-ו.