בס"ד. ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח*

202

ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו'1, ואיתא בגמרא2 חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, אל תקרי מה אלא מאה3. וצריך להבין, הרי מה ומאה הם שני ענינים שונים, ויתירה מזו, שהם הפכים, דלשון מה מורה שהענין (המדובר) הוא דבר קטן4, ומאה הוא5 מספר גדול ועד לשלימות המספר6 [ובפרט לפי המבואר בחסידות7, דזה שניתוסף, במאה על מה הוא אות אל"ף אותיות פלא, אור הסובב שלמעלה מהשתלשלות]. גם צריך להבין מ"ש הטור8 בשם רב נטורנאי גאון, דזה שצריך לברך מאה ברכות בכל יום הוא תקנת דוד המלך, כמ"ש9 נאום הגבר הוקם על, על בגימטריא ק', והדרשה אל תקרי מה אלא מאה היא אסמכתא10. והטעם שתיקן דוד לברך מאה ברכות הוא (כמ"ש הטור שם) כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות בכל יום. וצריך להבין, דמזה שהחיוב לברך מאה ברכות בכל יום למדו (באופן דאסמכתא) מהכתוב מה ה' אלקיך שואל מעמך שנאמר בו (בהמשך הפסוק) ליראה את ה' אלקיך גו' ולאהבה אותו, מובן, שבכדי לבוא ליראה את ה' ולאהבה אותו הוא ע"י מאה ברכות11, ואעפ"כ במשך כו"כ דורות (כל זמן שלא מתו בכל יום מאה נפשות) לא תיקנו לברך מאה ברכות בכל יום.


*) יצא לאור בקונטרס כ"ף מנחם-אב – תנש"א, "לקראת יום כ"ף מנחם-אב, יום הסתלקות-הילולא של כ"ק הרה"ג והרה"ח וכו' המקובל מוהר"ר לוי יצחק ז"ל נ"ע שניאורסאהן, אביו של – יבלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א . . יום ג' פ' עקב, י"ט מנ"א, שנת ה'תנש"א".

1) פרשתנו (עקב) יו"ד, יב.

2) מנחות מג, ב.

3) תוספות שם (מפרש"י. וראה חדא"ג מהרש"א שם). וכ"ה בזח"ג קעט, א. תניא רבתי בתחלתו. ערוך ערך מאה. שו"ע אדה"ז או"ח הל' תפלה רסמ"ו. ובכ"מ.

4) ובלשון הגמרא (ברכות לג, ב. מגילה כה, א) "מילתא זוטרתי".

5) ראה גם חדא"ג מהרש"א למנחות שם, שמה מורה על דבר קטן וע"י שמוסיפים בו אל"ף "נעשה מאה בסוד אי"ק".

6) דבאותיות, מספר הכי גדול הוא מאות – ראה לקו"ת ר"פ ברכה. וראה גם חדא"ג מהרש"א שבהערה הקודמת.

7) אוה"ת פרשתנו ע' תקפח. שם (כרך ה) ע' ב'לג. ובכ"מ. ולהעיר, שלפי ביאור אחד – האל"ף ד"מאה" רומז על עתיק, כדלקמן ס"ה.

8) או"ח סמ"ו – הובא גם בשו"ע אדה"ז שם סעיף א. וראה גם במדב"ר פי"ח, כא. תנחומא קרח יב.

9) שמואל-ב כג, א.

10) וכמ"ש בטור שם "וסמכוה על דרש הפסוקים". ובשו"ע אדה"ז שם "וסמך לדבר מן התורה".

11) ראה שו"ע אדה"ז שם "מאה ברכות שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו". וראה חדא"ג מהרש"א שם, דזה שה' אלקיך שואל מעמך מאה ברכות "אין כוונתו כי אם ליראה וגו'".