קו"א יורה דעה - הלכות ת"ת פרק ראשון - (א)

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaz/sh/index.htm">שולחן ערוך</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaz/sh/ka5/index.htm">קו"א יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaz/sh/ka5/12/index.htm">הלכות ת"ת פרק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaz/sh/ka5/12/1.htm">(א)</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/adhaz/sh/ka5/12/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h3>הלכות ת"ת פרק ראשון</h3><div class=pageno>(א)</div></p> <p class=bodytext><b>(א)</b> דהיינו בשנה חמישית כו' בביתו כו'. עיין ב"ח<a name="_ftnref_2438" href="#_ftn_2438" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2438')">א</a> שנדחק מאד לפרש פירוש זר בלשון הגמרא<a name="_ftnref_2439" href="#_ftn_2439" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2439')">ב</a> מקרא זו תורה<a name="_ftnref_2440" href="#_ftn_2440" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2440')">ג</a>, לפ"ד הרמב"ם<a name="_ftnref_2441" href="#_ftn_2441" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2441')">ד</a> וטור<a name="_ftnref_2442" href="#_ftn_2442" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2442')">ה</a> וש"ע<a name="_ftnref_2443" href="#_ftn_2443" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2443')">ו</a> שכתבו גם נביאים וכתובים. ואשתמיטתיה לשון הסמ"ג<a name="_ftnref_2444" href="#_ftn_2444" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2444')">ז</a> דפירש בהדיא דבגמרא<a name="_ftnref_2445" href="#_ftn_2445" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2445')">ח</a> מיירי לענין שילמדנו בעצמו קודם שיהיה בן שש או בן שבע שאז יוליכנו אצל מלמדי תינוקות<a name="_ftnref_2446" href="#_ftn_2446" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2446')">ט</a> ע"ש. וטעמו ונימוקו עמו<a name="_ftnref_2447" href="#_ftn_2447" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2447')">י</a>, דאי אפשר לומר כדמשמע לכאורה מלשון רש"י<a name="_ftnref_2448" href="#_ftn_2448" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2448')">יא</a> דאין חובת בנו עליו רק מקרא לחוד, דא"כ לענין משנה ותלמוד בנו הוא כאחר ממש, ואמאי נדחית מצות תלמוד תורה לעצמו שהוא חיוב דאורייתא<a name="_ftnref_2449" href="#_ftn_2449" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2449')">יב</a> בשביל לימוד בנו כשהוא נבון ומשכיל יותר<a name="_ftnref_2450" href="#_ftn_2450" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2450')">יג</a>. ותדע מדאמר רבי יהודא<a name="_ftnref_2451" href="#_ftn_2451" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2451')">יד</a> אם היה בנו כו' בנו קודמו בנו דווקא. וכן משמע מלשון הטור וש"ע סימן רמ"ו<a name="_ftnref_2452" href="#_ftn_2452" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2452')">טו</a> ומי שאי אפשר לו כו' ע"ש. אלא ודאי דבלימוד בנו מקיים מצות ולמדתם אותם את בניכם<a name="_ftnref_2453" href="#_ftn_2453" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2453')">טז</a> גם בלימוד תורה שבעל פה<a name="_ftnref_2454" href="#_ftn_2454" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2454')">יז</a>. ואדרבה עיקר הכתוב קאי אתורה שבעל פה, כדאיתא ריש פ"ב דברכות<a name="_ftnref_2455" href="#_ftn_2455" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2455')">יח</a> כי היכי דליגרסו בהו, דהיינו תורה שבע"פ שיכול לגרוס גם כשהולך בדרך<a name="_ftnref_2456" href="#_ftn_2456" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2456')">יט</a> משא"כ דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה<a name="_ftnref_2457" href="#_ftn_2457" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2457')">כ</a>. ועוד איך יסתום התלמוד<a name="_ftnref_2458" href="#_ftn_2458" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2458')">כא</a> נגד הספרי<a name="_ftnref_2459" href="#_ftn_2459" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2459')">כב</a> דושננתם לבניך אלו התלמידים<a name="_ftnref_2460" href="#_ftn_2460" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2460')">כג</a> כו'. ובפרט דרישא דספרי דושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים כו' הובאה בגמרא שם<a name="_ftnref_2461" href="#_ftn_2461" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2461')">כד</a>. ולהקדים<a name="_ftnref_2462" href="#_ftn_2462" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2462')">כה</a>, ודאי דגם בתורה שבע"פ מצוה להקדים, וגם לבן בתו ובן בן בנו לפי דעת הש"ך<a name="_ftnref_2463" href="#_ftn_2463" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2463')">כו</a>, וגם<a name="_ftnref_2464" href="#_ftn_2464" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2464')">כז</a> לא פריך מידי מזבולון בן דן, דעכ"פ ודאי אין איסור להקדימו גם למשנה ותלמוד. ואין לומר דמיירי<a name="_ftnref_2465" href="#_ftn_2465" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2465')">כח</a> בשכר, דהא בימיהם לא היו נוטלין שכר על משנה ותלמוד, כדאיתא בנדרים דף ל"ז הא קמ"ל דאפילו<a name="_ftnref_2466" href="#_ftn_2466" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2466')">כט</a> כו'. ומשום הכי פירש הסמ"ג העומד בשיטת הרמב"ם<a name="_ftnref_2467" href="#_ftn_2467" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2467')">ל</a>, דכל הסוגיא מיירי לענין ללמוד האב בעצמו עם בנו<a name="_ftnref_2468" href="#_ftn_2468" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2468')">לא</a>, וזה היה ענין תמוה ומילתא דתמיהא מידכר דכירי לה<a name="_ftnref_2469" href="#_ftn_2469" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2469')">לב</a> בימיהם עובדא דזבולון שלימדו אבי אביו בעצמו מקרא כו', ולא הוליכו למלמדי תינוקות שלומדים אצלם כל הנערים שבעיר<a name="_ftnref_2470" href="#_ftn_2470" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2470')">לג</a> מקרא<a name="_ftnref_2471" href="#_ftn_2471" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2471')">לד</a>, וגם היו מלמדים ממונים וקבועים למשנה כדאיתא בירושלמי<a name="_ftnref_2472" href="#_ftn_2472" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2472')">לה</a> הובא בסמ"ג<a name="_ftnref_2473" href="#_ftn_2473" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2473')">לו</a>, וסלקא דעתא דשמואל<a name="_ftnref_2474" href="#_ftn_2474" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2474')">לז</a> סבירא ליה דדינא הכי דמצוה ללמוד עמו בעצמו אם יכול. ותקנת יהושע בן גמלא לא היתה אלא בשביל מי שאין לו אב, כדאיתא בגמרא<a name="_ftnref_2475" href="#_ftn_2475" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2475')">לח</a>. וקודם לכן מי שיש לו אב והיה מעלהו<a name="_ftnref_2476" href="#_ftn_2476" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2476')">לט</a>, היינו מי שאינו יכול ללמוד עמו בעצמו. ופריך<a name="_ftnref_2477" href="#_ftn_2477" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2477')">מ</a> מברייתא לימדו מקרא כו'<a name="_ftnref_2478" href="#_ftn_2478" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2478')">מא</a>. ואמר רבא זו תורה, ולא קאמר כל התורה דוקא אלא תורה סתם<a name="_ftnref_2479" href="#_ftn_2479" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2479')">מב</a>, דהיינו שתחלת לימודו של הבן קודם שיגיע לבן שש שיוכל לעזוב את אביו לילך לבית הספר לכל היום, כדאיתא בעירובין ריש פ"ח<a name="_ftnref_2480" href="#_ftn_2480" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2480')">מג</a> הא דאיתיה לאבוה כו', ילמוד עמו אביו תורה מעט מעט<a name="_ftnref_2481" href="#_ftn_2481" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2481')">מד</a> כמה שיוכל שאת, עד שיהיה בן שש וילך אצל מלמדי תינוקות<a name="_ftnref_2482" href="#_ftn_2482" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2482')">מה</a>, ושם יקרא נביאים וכתובים משנה ותלמוד, אם כבר גמר את התורה בבית אביו, ואם לאו יגמרנה שם ג"כ. וגם אפשר דעפ"י הרוב יוכל לגומרה בבית אביו מאחר שמשהתחיל לדבר מלמדו מעט מעט<a name="_ftnref_2483" href="#_ftn_2483" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2483')">מו</a>, והיינו בכתב כדמשמע בסמ"ג<a name="_ftnref_2484" href="#_ftn_2484" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2484')">מז</a>, אבל נביאים וכתובים ודאי לא שכיחא כלל שיוכל לגמור קודם שיהיה בן שש ברוב התינוקות, ומשום הכי מפרש רבא דמקרא זו תורה הוא שמלמדו האב בעצמו. אבל משיוכל לעזוב את אביו ולילך לבית הספר אין על האב רק לטרוח למצא לו מלמד שילמדנו, ואם לא מצא בחנם יתן שכר, אבל ליכא שום מצוה ללמוד עמו בעצמו דוקא, דלא שייך הכא לפסוק דין קדימה לומר דמצוה להקדים האב דוקא למלמדים אחרים, דהא איכא טובא דעדיפא מיניה, וגם בדליכא הרי לא מן הכל אדם זוכה ללמוד<a name="_ftnref_2485" href="#_ftn_2485" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2485')">מח</a>, דאפילו לחוץ לארץ מותר לצאת מהאי טעמא<a name="_ftnref_2486" href="#_ftn_2486" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2486')">מט</a>, הלכך לא שייך בזה כלל מצות קדימה למסקנא<a name="_ftnref_2487" href="#_ftn_2487" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2487')">נ</a>.</p> <p class=bodytext>[ולזה י"ל שנתכוין ג"כ רש"י<a name="_ftnref_2488" href="#_ftn_2488" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2488')">נא</a> במ"ש שאין חובת בנו עליו כו', ר"ל ללמוד בעצמו דוקא רק ילמוד אצל אחרים<a name="_ftnref_2489" href="#_ftn_2489" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2489')">נב</a>. דודאי אינו ר"ל ילמד לעצמו<a name="_ftnref_2490" href="#_ftn_2490" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2490')">נג</a> לבדו ממש, שהרי לא נכתבה תורה שבעל פה בימיהם<a name="_ftnref_2491" href="#_ftn_2491" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2491')">נד</a>. ואפשר דלרש"י אין על האב אפילו לטרוח להוליכו להמלמד<a name="_ftnref_2492" href="#_ftn_2492" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2492')">נה</a> רק ילך לו בעצמו לרצונו, כי מלמדי משנה ותלמוד היו מצויים לרוב בחנם, כדמשמע בגמרא<a name="_ftnref_2493" href="#_ftn_2493" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2493')">נו</a> דמי שיש לו אב היה מעלה לירושלים כו', והיינו למקרא לבד, ואיך ילמוד עדיין משנה וגמרא, אלא ודאי דלמשנה וגמרא מצויין חכמי ישראל לרוב שמקיימין ושננתם לבניך אלו תלמידים שרוצים ללמוד, רק למקרא שהנער נער<a name="_ftnref_2494" href="#_ftn_2494" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2494')">נז</a> ואינו חפץ ללמוד רק מי שיש לו אב האב מעלהו לירושלים<a name="_ftnref_2495" href="#_ftn_2495" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2495')">נח</a>, משום שחכמים שבעיר הם עוסקים בלימוד משנה וגמרא לתלמידים. ומשום הכי ס"ל לרש"י דאין על האב לכופו<a name="_ftnref_2496" href="#_ftn_2496" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2496')">נט</a>, כי מאחר שאין לו דין קדימה ללמדו בעצמו א"כ אם ירצה יוכל ללמוד מהרבה חכמים שבעיר. וגם במקרא אשכחן<a name="_ftnref_2497" href="#_ftn_2497" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2497')">ס</a> דמאן דקרי קרי דלא קרי כו', רק שהאב חייב לעשות שלו ללמדו מקרא לקיים ולמדתם את בניכם כמשמעו ללמוד בעצמו דוקא<a name="_ftnref_2498" href="#_ftn_2498" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2498')">סא</a>, משום שעדיין אין דעת בבנו לילך מעצמו להמלמדים וגם אין מצויין כל כך<a name="_ftnref_2499" href="#_ftn_2499" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2499')">סב</a>, משא"כ במשנה וגמרא המצוה היא על האב כמו על האחרים בשוה ממש מדכתיב ושננתם לבניך אלו התלמידים. ואין דין קדימה על האב<a name="_ftnref_2500" href="#_ftn_2500" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2500')">סג</a>, אלא לענין שאם אינו יכול ללמוד בעצמו שאחרים פטורים לגמרי והאב חייב ליתן שכר אם ירצה הבן ללמוד, כי מצותו עליו לענין שכר בלבד<a name="_ftnref_2501" href="#_ftn_2501" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2501')">סד</a> כמ"ש רמב"ם<a name="_ftnref_2502" href="#_ftn_2502" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2502')">סה</a>, ומשום הכי בנו קודמו אם הוא זריז כו', אבל לא לענין כפייה מדאורייתא, אלא משום חינוך מדרבנן מבר שיתסר כו'<a name="_ftnref_2503" href="#_ftn_2503" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2503')">סו</a>. רק במקרא צריך לקיים הכתוב כמשמעו דוקא ללמוד בעצמו, או יטרח ויוליכנו למלמד דשלוחו כמותו<a name="_ftnref_2504" href="#_ftn_2504" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2504')">סז</a>. משא"כ בנביאים וכתובים<a name="_ftnref_2505" href="#_ftn_2505" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2505')">סח</a> שניתנו אח"כ ולא קאי עלייהו קרא דולמדתם אותם את בניכם. ואף שניתנו למשה מסיני<a name="_ftnref_2506" href="#_ftn_2506" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2506')">סט</a> מ"מ היו מסורים בע"פ עד שנכתבו ע"י הנביאים, ולכך דינם כתורה שבע"פ במקום שמצויים מלמדים בחנם, ואם לאו יתן שכר כשירצה הבן ללמוד אצלם].</p> <p class=bodytext>ועד היכן<a name="_ftnref_2507" href="#_ftn_2507" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2507')">ע</a> דקאמר שמואל<a name="_ftnref_2508" href="#_ftn_2508" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2508')">עא</a> היינו על החיוב שמוטל על אבי אביו ללמדו כזבולון בן דן, ולא כזבולון שלימדו בעצמו כל התורה, דמדינא א"צ ללמדו בעצמו אלא תורה<a name="_ftnref_2509" href="#_ftn_2509" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2509')">עב</a> קודם שיוכל לילך לבית הספר להיות שם כל היום, ואח"כ מוטל עליו להוליכו לשם. ומיהו אפשר<a name="_ftnref_2510" href="#_ftn_2510" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2510')">עג</a> דהיינו דוקא במקום שמלמדים בחנם, או אפילו בשכר אלא שאבי אביו יכול ללמוד עמו בעצמו רק שאינו רוצה מפני שחפץ ללמוד לעצמו או שאין לו פנאי מחמת טרדת פרנסתו<a name="_ftnref_2511" href="#_ftn_2511" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2511')">עד</a>, ומשום הכי אינו נפטר מחיובו עד שיעמיד לו מלמד ואפילו בשכר. לאפוקי בן בן בנו דינו כבן חבירו שא"צ ללמדו כשיש גדול ממנו בעיר<a name="_ftnref_2512" href="#_ftn_2512" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2512')">עה</a>, וגם בדליכא א"צ רק מי שהגיע למדה זו ללמד לתלמידים שכבר שימש תלמידי חכמים<a name="_ftnref_2513" href="#_ftn_2513" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2513')">עו</a> כל צרכו, כמו שדקדק הרמב"ם<a name="_ftnref_2514" href="#_ftn_2514" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2514')">עז</a> בלשונו על כל חכם כו', חכם ולא תלמיד, שלימוד לעצמו משנה וגמרא קודם בודאי מללמוד התינוקות מקרא, משא"כ בבנו שכל תלמיד חייב ללמד לבנו מקרא ומשנה שלמד כבר אם אינו מוצא מלמד אחר, והוא הדין לבן בנו (אך אם אין לו פנאי אפשר<a name="_ftnref_2515" href="#_ftn_2515" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2515')">עח</a> דלא עדיף מלימוד לעצמו דנפטר מחמת עסק פרנסתו<a name="_ftnref_2516" href="#_ftn_2516" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2516')">עט</a>. ולא דמי לאביו שחייב לשכור מלמד בכהאי גוונא מקרא יתירא<a name="_ftnref_2517" href="#_ftn_2517" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2517')">פ</a> כדלקמן וצ"ע). ומ"ש הרמב"ם א"כ למה נצטוה כו'<a name="_ftnref_2518" href="#_ftn_2518" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2518')">פא</a>, ולא משני למי שאינו חכם אלא תלמיד, יש לומר דהיינו מ"ש הרמב"ם<a name="_ftnref_2519" href="#_ftn_2519" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2519')">פב</a> וחייב לשכור מלמד כו'<a name="_ftnref_2520" href="#_ftn_2520" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2520')">פג</a>, ר"ל דקרא דוהודעתם וגו'<a name="_ftnref_2521" href="#_ftn_2521" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2521')">פד</a> ולמדתם וגו'<a name="_ftnref_2522" href="#_ftn_2522" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2522')">פה</a> דכתיבי סתמא, איכא לאוקמי בכל אדם בין בחכמים בין בתלמידים, בחכמים להקדים ובתלמיד שצריך ללמוד לעצמו ישכור לו מלמד (ובכלל זה משמע ממילא שהאב יוליכנו מביתו להמלמד<a name="_ftnref_2523" href="#_ftn_2523" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2523')">פו</a> אם אינו חפץ מעצמו לילך, מאחר שאינו לומד עמו בעצמו בביתו כמצווה עליו, משא"כ בחכם המלמד לתלמידים אחרים א"צ לכוף לכל מי שאינו רוצה לילך ללמוד כלל מחמת חיוב מצוה זו דושננתם לבניך, וגם בתינוקות של בית רבן אמרינן<a name="_ftnref_2524" href="#_ftn_2524" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2524')">פז</a> דלא קרי ליהוי צוותא לחבריה, דהיינו רק שלא יניחנו לילך משם<a name="_ftnref_2525" href="#_ftn_2525" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2525')">פח</a>, וכמו שנתבאר לעיל לפירש"י, והאב חייב להוליכו מאחר שאינו לומד עמו בעצמו בביתו. ומשום הכי לא משני הרמב"ם האי שינוייא על קושיית למה נצטוה כו', משום דזה נכלל במ"ש וחייב לשכור מלמד כו', דממילא (משמע) יתחייב להוליכו). ומשום הכי שינה הרמב"ם שפתח תחלה שחייב אדם כו'<a name="_ftnref_2526" href="#_ftn_2526" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2526')">פט</a> ואח"כ כתב על כל חכם וחכם כו'<a name="_ftnref_2527" href="#_ftn_2527" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2527')">צ</a>, משום דפשיטא ליה דלבנו חייב ללמד גם מי שאינו חכם כל שיכול ללמוד עמו ואינו מוצא מלמד אחר. ולא אמרו<a name="_ftnref_2528" href="#_ftn_2528" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2528')">צא</a> הוא קודם לבנו, אלא בלימוד אחד ששניהם צריכין לו בשוה, כגון שגם האב לא למד עדיין דבר זה שהבן חפץ ללמוד בין מקרא בין משנה וגמרא, אבל אם האב כבר למד דבר זה ויכול ללמדו לבנו ודאי לא מסתברא שיפטר מללמדו עד שיגמור הוא כל התורה כולה ובתוך כך יהיה בנו עם הארץ (וכ"מ בהדיא בגמרא<a name="_ftnref_2529" href="#_ftn_2529" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2529')">צב</a> דדוקא מי שאין לו אב לא היה למד תורה, ולא מי שיש לו אב שאינו חכם כל כך שא"צ ללמוד כלל לעצמו). ולא גרעה מצוה זו ללמד לבנו משאר מצות שאי אפשר לעשות[ן] ע"י אחרים שצריך להפסיק לימודו<a name="_ftnref_2530" href="#_ftn_2530" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2530')">צג</a> אף אם עדיין לא למד כל התורה כולה. ולא דמי ללישא אשה<a name="_ftnref_2531" href="#_ftn_2531" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2531')">צד</a> שיהיו רחיים בצוארו ולא יוכל לעולם לפרקן מעל צוארו, משא"כ בלימוד לבנו כשילמדנו כל מה שלמד לעצמו אזי יוכל אח"כ לגמור כל התורה לעצמו, וגם לבנו, ואם לא ילמדנו עכשיו היא מצוה עוברת ופסידא דלא הדר מה שבנו מבטל עכשיו אף אם ילמדנו אח"כ כמ"ש התוס'<a name="_ftnref_2532" href="#_ftn_2532" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2532')">צה</a>. והוא הדין והוא הטעם לבן בנו.</p> <p class=bodytext>אבל<a name="_ftnref_2533" href="#_ftn_2533" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2533')">צו</a> אם אינו יודע ללמוד אפשר שאין דינו כאביו ממש<a name="_ftnref_2534" href="#_ftn_2534" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2534')">צז</a> שחייב להשכיר לו מלמד, משום דחיובא דאבי אביו לא נפיק מחד קרא עם חיובא דאביו אלא מקרא אחרינא דוהודעתם לבניך ולבני בניך, והאי קרא מיירי להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לאחרים<a name="_ftnref_2535" href="#_ftn_2535" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2535')">צח</a>, וא"כ י"ל דכמו דבן חבירו מיירי בחנם, דהא א"צ ליתן כלל שכר בעד(ו) בן חבירו<a name="_ftnref_2536" href="#_ftn_2536" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2536')">צט</a>, ה"נ מיירי בכהאי גוונא דין להקדים לבן בנו בחנם דוקא. וא"ל דקרא אתא לאשמועינן ליתן שכר בעד בן בנו ולא בעד בן חבירו<a name="_ftnref_2537" href="#_ftn_2537" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2537')">ק</a>, דא"כ לבניך למה לי, הרי כבר נאמר ולמדתם אותם את בניכם וממילא נשמע אם אינו מלמדו בעצמו חייב לשכור לו מלמד, דאל"כ גם בבן בנו מנ"ל לחייב לשכור, אלא ודאי דממילא משמע. ומשום הכי עשה הרמב"ם פיסקא אות ג' קודם וחייב לשכור כו'<a name="_ftnref_2538" href="#_ftn_2538" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2538')">קא</a>, לאשמועינן דלא קאי בפשיטות אקרא דלעיל<a name="_ftnref_2539" href="#_ftn_2539" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2539')">קב</a> לפרש עוד טעם למה נצטוה כו'<a name="_ftnref_2540" href="#_ftn_2540" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2540')">קג</a> על בנו כו', כדמשמע בסמ"ג<a name="_ftnref_2541" href="#_ftn_2541" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2541')">קד</a> ובכסף משנה<a name="_ftnref_2542" href="#_ftn_2542" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2542')">קה</a>, אלא אפשר מילתא באפי נפשה היא (כמ"ש בלחם משנה<a name="_ftnref_2543" href="#_ftn_2543" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2543')">קו</a>). וגם אפשר דקאי אקרא דלעיל<a name="_ftnref_2544" href="#_ftn_2544" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2544')">קז</a> מדכתב וחייב כו' בוי"ו (וגם חיוב השכר לבנו אין כאן מקומו וכפול לקמן<a name="_ftnref_2545" href="#_ftn_2545" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2545')">קח</a>), וי"ל דאיצטריך לבניך להקדים לבן בנו ותרווייהו שמעינן מהאי קרא, משום דבהאי קרא איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי. ומשום הכי נמי סתם הרמב"ם ולא פירש בבן בנו אם חייב ליתן שכר כמו בבנו, ולא<a name="_ftnref_2546" href="#_ftn_2546" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2546')">קט</a> פטורו בפירוש כי אם בבן חבירו (א"נ י"ל דס"ל לחלק בין אם יכול ללמדו בעצמו דחייב לשכור לו, לאם אינו יכול, ומשום הכי סתם בלשונו משום דלא פסיקא מילתא, משא"כ לבנו חייב בכל ענין), כנודע דרכו שלא לכתוב דבר שאינו מפורש או מוכח טובא בגמרא<a name="_ftnref_2547" href="#_ftn_2547" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2547')">קי</a> (והלכך לדינא קשה להוציא מיד המוחזק בכפיות בכהאי גוונא<a name="_ftnref_2548" href="#_ftn_2548" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2548')">קיא</a>. ואפילו אי הוא אמיד<a name="_ftnref_2549" href="#_ftn_2549" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2549')">קיב</a> צע"ג, לפי מ"ש בתשובת רשב"א ח"ג<a name="_ftnref_2550" href="#_ftn_2550" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2550')">קיג</a> שלא היו יכולים לכוף למשה בר עצרי לזון את בני בנו רב הונא<a name="_ftnref_2551" href="#_ftn_2551" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2551')">קיד</a> ע"ש). אך בבנו, גם אי והודעתם מיירי להקדים לחודיה בלי שכר, מכל מקום הא תנא ביה קרא עוד דכתיב ולמדתם וגו' לחייב גם שכר אפילו אינו יודע ללמוד בעצמו, דאל"כ פשיטא, דמי ביקש מידו שיתן שכר ילמדנו בעצמו. והיינו אפילו בתורה שבעל פה כדכתיב לדבר בם ובלכתך בדרך וכמו שנתבאר לעיל<a name="_ftnref_2552" href="#_ftn_2552" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2552')">קטו</a>. ומשום הכי כתב הרמב"ם הלכה ז' לא מצא מי שילמדנו בחנם ילמדנו בשכר כו', והיינו לבנו שפתח בו תחלה<a name="_ftnref_2553" href="#_ftn_2553" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2553')">קטז</a> ועליה קאי ע"ש. ומ"ש הכסף משנה<a name="_ftnref_2554" href="#_ftn_2554" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2554')">קיז</a> צע"ג.</p> <p class=bodytext>והנה לפירוש הסמ"ג דלעיל<a name="_ftnref_2555" href="#_ftn_2555" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2555')">קיח</a> אתי שפיר טפי<a name="_ftnref_2556" href="#_ftn_2556" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2556')">קיט</a> כפרש"י באבות פ"ה, וכן הוא בתנחומא פרשת קדושים<a name="_ftnref_2557" href="#_ftn_2557" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2557')">קכ</a>, דבן חמש היינו בחמישית<a name="_ftnref_2558" href="#_ftn_2558" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2558')">קכא</a>, דלפ"ז יוכל להיות הא דאמר רבא מקרא זו תורה אפילו לגמור כל התורה, לפי שקרוב הדבר מאוד ברוב התינוקות לגמור התורה בנקודותיה לפחות בלי טעמים<a name="_ftnref_2559" href="#_ftn_2559" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2559')">קכב</a> ופירוש המלות<a name="_ftnref_2560" href="#_ftn_2560" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2560')">קכג</a> (ובלי חזרה בשלימות לגמרי<a name="_ftnref_2561" href="#_ftn_2561" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2561')">קכד</a> רק שזוכר עתה[)] בב' שנים שעד סוף בן ו', וכ"ש עד סוף ז' בכחוש<a name="_ftnref_2562" href="#_ftn_2562" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2562')">קכה</a>, וכמ"ש התוס' בכתובות דף נ'<a name="_ftnref_2563" href="#_ftn_2563" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2563')">קכו</a> דבר שית דומיא דבר י"ג למצות. וגם הרמב"ם ס"ל הכי (מטעמא אחרינא<a name="_ftnref_2564" href="#_ftn_2564" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2564')">קכז</a> כדלקמן), דבכל מקום שכתב איזה דין מדיני התורה התלוי במבן כך וכך שנים ואילך דווקא ולא קודם לכן, כוונתו לעולם בלשונו בחבורו בן כך וכך שנים שלימות דוקא. כמבואר ממ"ש בהלכות שביתת עשור ספ"ב ע"ש במגיד משנה<a name="_ftnref_2565" href="#_ftn_2565" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2565')">קכח</a>. וכן הוא בריש פט"ו מהלכות אישות לגירסא שלנו<a name="_ftnref_2566" href="#_ftn_2566" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2566')">קכט</a>. וטעמו ונימוקו עמו, דאזיל לשיטתו פ"ב מהלכות אישות<a name="_ftnref_2567" href="#_ftn_2567" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2567')">קל</a>, דלא קיי"ל שלשים יום בשנה חשוב שנה, ולא מקרי בן עשרים ובת עשרים אלא כשלא נשתיירו שלשים יום. והא דאמרינן בנדה דף מ"ה<a name="_ftnref_2568" href="#_ftn_2568" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2568')">קלא</a> למ"ד שלשים יום כו', היינו דאיכא למ"ד, אבל לא קיי"ל הכי אלא כר' יוסי בן כיפר בסוף פרק יוצא דופן<a name="_ftnref_2569" href="#_ftn_2569" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2569')">קלב</a>, וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה<a name="_ftnref_2570" href="#_ftn_2570" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2570')">קלג</a>. דלא כטור<a name="_ftnref_2571" href="#_ftn_2571" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2571')">קלד</a>, שלא ראה פירוש המשניות<a name="_ftnref_2572" href="#_ftn_2572" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2572')">קלה</a> ומשום הכי כתב דטעות סופר הוא ברמב"ם. והא דקי"ל גבי רבעי דשלשים יום חשובים שנה כמ"ש בפ"[ט] מהלכות רבעי<a name="_ftnref_2573" href="#_ftn_2573" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2573')">קלו</a>, היינו משום דבתחלה<a name="_ftnref_2574" href="#_ftn_2574" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2574')">קלז</a> י"ל כן טפי מבסוף, כדמייתא רבא בפ"ק דר"ה<a name="_ftnref_2575" href="#_ftn_2575" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2575')">קלח</a> מתחלת נדה וסוף נדה ע"ש. ומקרבנות אין ראיה כלל מאיל בן שתים<a name="_ftnref_2576" href="#_ftn_2576" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2576')">קלט</a>, דכבש בן שנה יוכיח דאפילו פחות מל' יום מקרי בן שנה מיום השמיני והלאה<a name="_ftnref_2577" href="#_ftn_2577" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2577')">קמ</a>. והשתא<a name="_ftnref_2578" href="#_ftn_2578" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2578')">קמא</a> אתי שפיר מ"ש הרמב"ם סתם בלשונו דבן ששה חייב בסוכה (לג[ירס]א שלנו בהלכות סוכה פ"ו<a name="_ftnref_2579" href="#_ftn_2579" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2579')">קמב</a>), ויוצא בעירוב אמו (בהלכות עירובין פ"ו<a name="_ftnref_2580" href="#_ftn_2580" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2580')">קמג</a>), דסתרי אהדדי<a name="_ftnref_2581" href="#_ftn_2581" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2581')">קמד</a>. אלא ודאי משום דגבי סוכה דקודם לכן פטור ואח"כ חייב א"כ בן ו' היינו שלימות, כמו בן כ' בבן ובבת דלא קיי"ל ל' יום בשנה חשובים שנה, משא"כ [בעירובין] דאחר ו' אינו יוצא וקודם לכן כמ"ש<a name="_ftnref_2582" href="#_ftn_2582" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2582')">קמה</a> דיוצא, והוה ליה כאילו קתני עד ו' שנה ועד בכלל, ולא שייך כן כי אם על שנה ששית, ולא על שביעית ומשביעית ואילך לעולם<a name="_ftnref_2583" href="#_ftn_2583" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2583')">קמו</a>, דאפילו על שיעור גדול לא שייך עד בכלל, כמ"ש הרא"ש ריש פרק אלו טרפות<a name="_ftnref_2584" href="#_ftn_2584" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2584')">קמז</a>, [מכ]"ש על דבר שאין לו שיעור. ומאחר שהלשון מוכיח מתוכו לא הוצרך לפרש יותר, וסמך על מה שכתב<a name="_ftnref_2585" href="#_ftn_2585" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2585')">קמח</a> או פחות, דלכאורה הוא שפת יתר אלא לרמוז למה שכתבנו<a name="_ftnref_2586" href="#_ftn_2586" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2586')">קמט</a> [ולגירסת המגיד משנה גבי סוכה כבן ה' כו'<a name="_ftnref_2587" href="#_ftn_2587" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2587')">קנ</a>, אתי שפיר נמי לפי זה<a name="_ftnref_2588" href="#_ftn_2588" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2588')">קנא</a>, משום דבסוכה ודאי איתיה לאבוה<a name="_ftnref_2589" href="#_ftn_2589" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2589')">קנב</a>, שהרי מצות חינוך היא על האב לבדו<a name="_ftnref_2590" href="#_ftn_2590" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2590')">קנג</a>, אבל בעירוב מסתמא ליתיה לאבוה, מדיוצא עם אמו לדבר מצוה שהיא מחנכתו, דמשום הכי שרי, כמ"ש התוס' בעירובין שם<a name="_ftnref_2591" href="#_ftn_2591" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2591')">קנד</a>]. והשתא<a name="_ftnref_2592" href="#_ftn_2592" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2592')">קנה</a> אתי שפיר נמי הא דמכניסים להתלמד כבן ו', אע"ג דיוצא בעירוב אמו בדליתיה לאבוה, וא"כ בדאיתיה צריך לאביו<a name="_ftnref_2593" href="#_ftn_2593" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2593')">קנו</a>, ומאי שנא תלמוד תורה מסוכה שהיא ג"כ דאורייתא<a name="_ftnref_2594" href="#_ftn_2594" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2594')">קנז</a>. ודוחק לומר משום דחינוך לתורה דאורייתא על האב<a name="_ftnref_2595" href="#_ftn_2595" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2595')">קנח</a>, דמכל מקום הא אפשר לקיימה כמו שנה אח"כ ולא הוה ליה לצער ולהצר להתינוק [עיין ריש פרק נוטל ובפרש"י שם<a name="_ftnref_2596" href="#_ftn_2596" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2596')">קנט</a> שיכול לבא לידי חולי אם יש לו געגועים]. אלא ודאי כמ"ש התוס'<a name="_ftnref_2597" href="#_ftn_2597" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2597')">קס</a> דבר שית היינו שלימות, דלא כב"י<a name="_ftnref_2598" href="#_ftn_2598" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2598')">קסא</a> (רק דלרמב"ם אינן ויום א', אלא פחות ל' יום, כבבן ובבת<a name="_ftnref_2599" href="#_ftn_2599" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2599')">קסב</a>). אלא דלרמב"ם ס"ל דמוכרע כן מההיא דיוצא בעירוב אמו ופטור מסוכה, ולא מההכרח שבתוס', ממשנה דאבות דומיא דבן י"ג למצות, דהא תנן נמי התם בן י"ח לחופה ולרמב"ם היינו תחלת י"ח<a name="_ftnref_2600" href="#_ftn_2600" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2600')">קסג</a>. ומשום הכי נמי יש לומר דגם בן ה' למקרא היינו תחלת ה', כמ"ש לעיל לסמ"ג, דלא כב"י<a name="_ftnref_2601" href="#_ftn_2601" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2601')">קסד</a>, אלא כמ"ש התוס' בכתובות<a name="_ftnref_2602" href="#_ftn_2602" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2602')">קסה</a> דהיינו לגלגל, וכמ"ש בהג[הות מיימוניות]<a name="_ftnref_2603" href="#_ftn_2603" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2603')">קסו</a> שאביו מלמד עמו מעט כו', אביו דוקא, כמ"ש הסמ"ג<a name="_ftnref_2604" href="#_ftn_2604" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2604')">קסז</a>.</p> <p class=bodytext>ומה<a name="_ftnref_2605" href="#_ftn_2605" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2605')">קסח</a> שלא כתב כן הרמב"ם, יש לומר משום דגם קודם בן חמש מגלגל עמו ומלמדו פסוקים פסוקים<a name="_ftnref_2606" href="#_ftn_2606" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2606')">קסט</a>, אלא שקודם שיודע אותיות התורה מלמדו בעל פה ואח"כ בכתב<a name="_ftnref_2607" href="#_ftn_2607" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2607')">קע</a>, משום הכי לא חש הרמב"ם להאריך ולחלק בין בכתב שהוא מבן ה' ואילך לבעל פה שקודם לכן<a name="_ftnref_2608" href="#_ftn_2608" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2608')">קעא</a>, כנודע דרכו לקצר ולא להאריך ולבאר ביאור שאינו מבואר ומפורש בגמ'<a name="_ftnref_2609" href="#_ftn_2609" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2609')">קעב</a>. ואף גם זאת דבן ה' למקרא היא ברייתא שלא הובאה בגמרא, ואינה משנה לגירסת הרמב"ם בפירוש המשניות<a name="_ftnref_2610" href="#_ftn_2610" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2610')">קעג</a>, עיין שם במדרש שמואל<a name="_ftnref_2611" href="#_ftn_2611" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2611')">קעד</a>, ויש מקום ופתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר דפליגא אגמ' דידן בב"ב ובכתובות דבר שית למקרא, ולא הזכירו כלל חיוב גלגול במקרא קודם שית, כי אם במשנה בבן י'<a name="_ftnref_2612" href="#_ftn_2612" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2612')">קעה</a>. ואדרבה יש לומר דבר שית דומיא דבר י' דמיירי לגלגל, וכקושית התוספות שם<a name="_ftnref_2613" href="#_ftn_2613" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2613')">קעו</a> דלא הוי דומיא כו'. והא דבן י' למשנה לא דמי לבן י"ג למצות<a name="_ftnref_2614" href="#_ftn_2614" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2614')">קעז</a> לא איכפת ל[ו] לרמב"ם, כמו בבן י"ח לחופה<a name="_ftnref_2615" href="#_ftn_2615" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2615')">קעח</a>. אלא דהתוס' קאי התם ללישנא בתרא בגמ', דלמספי ליה היינו נמי לירד לחייו<a name="_ftnref_2616" href="#_ftn_2616" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2616')">קעט</a>, אבל לשינוייא קמא י"ל דבן י' למשנה היינו נמי למיספי ליה, וקרי ליה מתגלגל לגבי לירד לחייו דבן י"ח, ובר שית נמי למיספי ליה, אבל אביו מתגלגל עמו משיודע לדבר בע"פ ומבן ה' בכתב, כברייתא דאבות פ"ה, ואין לדחות מהלכה מאחר דאתי שפיר בפשיטות לשינוייא קמא, וגם לשינוייא בתרא איכא למימר דלא הוי דומיא כו', כמ"ש התוס'.</p> <p class=bodytext>ולפי זה<a name="_ftnref_2617" href="#_ftn_2617" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2617')">קפ</a> אין זכות למנהג שלא נהגו ללמד האידנא נביאים וכתובים, אלא כמ"ש בפנים<a name="_ftnref_2618" href="#_ftn_2618" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2618')">קפא</a>. ומ"ש הש"ך<a name="_ftnref_2619" href="#_ftn_2619" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2619')">קפב</a> משום שסומכים על תלמוד בבלי כדפר"ת<a name="_ftnref_2620" href="#_ftn_2620" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2620')">קפג</a> כו', זה אינו, דר"ת לא קאמר אלא שסומכים לצאת בזה לענין מה שאמרו<a name="_ftnref_2621" href="#_ftn_2621" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2621')">קפד</a> לשלש ימיו בכל יום שליש במקרא כו', משום דס"ל דשליש לאו דוקא כמ"ש הר"ן<a name="_ftnref_2622" href="#_ftn_2622" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2622')">קפה</a>, אלא אפילו במעט יוצאים ידי חובתן כמבואר בתוס' בקידושין<a name="_ftnref_2623" href="#_ftn_2623" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2623')">קפו</a> בשם רב עמרם שתיקן כו'<a name="_ftnref_2624" href="#_ftn_2624" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2624')">קפז</a>, וע"ז כתב[ו] שר"ת פירש כו', לומר דבלאו הכי נמי יוצאים ידי חובתן, אבל בתחלת לימודו מודה ר"ת דצריך לקרות כל המקרא תחלה<a name="_ftnref_2625" href="#_ftn_2625" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2625')">קפח</a>, כדתניא במסכת סופרים<a name="_ftnref_2626" href="#_ftn_2626" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2626')">קפט</a> ולא שידלג אדם ממקרא כו', הובאה ברא"ש סוף פ"ב דב"מ, וכדתנן סוף פ"ה דאבות בן ה' למקרא כו', וכ"כ בשל"ה מסכת שבועות<a name="_ftnref_2627" href="#_ftn_2627" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2627')">קצ</a> לפ"ד ר"ת. אלא דר"ת לא ס"ל כמ"ש הרמב"ם<a name="_ftnref_2628" href="#_ftn_2628" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_2628')">קצא</a> דבגמ' דלעולם ישלש כו' מיירי בתחלת לימודו דוקא, משום דלשון הגמ' לעולם ישלש אדם שנותיו כו' מי ידע כו' משמע כל שנותיו לסלקא דעתא, וא"כ הוא הדין למסקנא ליומי. וכן הרמ"ה ברבינו ירוחם ס"ל בהא כר"ת דלא כרמב"ם, ואפ"ה מודה בתחלת לימודו בגירסא דינקותא, ע"ש ברבינו ירוחם נתיב ב' ח"א:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'><div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2438> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2438" href="#_ftnref_2438" class='ftn'>א</a>) סי' רמה ד"ה הי' מנהג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2439> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2439" href="#_ftnref_2439" class='ftn'>ב</a>) קידושין ל, א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2440> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2440" href="#_ftnref_2440" class='ftn'>ג</a>) שכולל גם נביאים וכתובים (למעוטי תורה שבעל פה שאין חובת בנו עליו). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2441> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2441" href="#_ftnref_2441" class='ftn'>ד</a>) פ"א ה"ז (שחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה), והי"ב (דברי קבלה בכלל תורה שבכתב). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2442> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2442" href="#_ftnref_2442" class='ftn'>ה</a>) סי' רמה וסי' רמו (תורה שבכתב כמו תורה נביאים וכתובים). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2443> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2443" href="#_ftnref_2443" class='ftn'>ו</a>) סי' רמה ס"ו וסי' רמו ס"ד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2444> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2444" href="#_ftnref_2444" class='ftn'>ז</a>) עשין יב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2445> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2445" href="#_ftnref_2445" class='ftn'>ח</a>) שאמרו מקרא זו תורה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2446> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2446" href="#_ftnref_2446" class='ftn'>ט</a>) שבזה מיירי ברמב"ם וטור ושו"ע שם, שיקרא תורה שבכתב כולה (גם נביאים וכתובים), וכדלקמן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2447> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2447" href="#_ftnref_2447" class='ftn'>י</a>) שאפילו בתורה שבע"פ חובת בנו עליו, ומכ"ש בנביאים וכתובים. וראה קובץ דברי תורה ח"ו ע' פ ואילך. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2448> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2448" href="#_ftnref_2448" class='ftn'>יא</a>) שם ד"ה אינו מלמדו משנה (אין חובת בנו עליו אלא במקרא) וד"ה תורה (ולא נביאים וכתובים). ולקמן יתבאר, שגם ברש"י יש לפרש כדעת הסמ"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2449> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2449" href="#_ftnref_2449" class='ftn'>יב</a>) כדלקמן בפנים רפ"ב וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2450> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2450" href="#_ftnref_2450" class='ftn'>יג</a>) כדלקמן בפנים ה"ז וש"נ [ולשיטת רש"י יתורץ לקמן בחצעי רבוע]. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2451> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2451" href="#_ftnref_2451" class='ftn'>יד</a>) קידושין כט, ב. ולקמן שם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2452> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2452" href="#_ftnref_2452" class='ftn'>טו</a>) סעיף א (שדוקא אם אינו יכול ללמוד כלל יספיק לאחרים הלומדים). ולקמן בפנים פ"ג ה"ד. וראה לקמן ה"ד, שחיוב לימוד בנו הוא גם בתורה שבע"פ כולה, וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2453> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2453" href="#_ftnref_2453" class='ftn'>טז</a>) דברים יא, יט. וכדלקמן בפנים ה"ז (מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה כו' משא"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2454> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2454" href="#_ftnref_2454" class='ftn'>יז</a>) ראה עבודת המלך הל' ת"ת פ"א ה"ז. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2455> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2455" href="#_ftnref_2455" class='ftn'>יח</a>) יג, ב. ורש"י שם ד"ה ה"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2456> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2456" href="#_ftnref_2456" class='ftn'>יט</a>) ולמדתם אותם גו' ובלכתך בדרך. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2457> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2457" href="#_ftnref_2457" class='ftn'>כ</a>) גיטין ס, ב. וכדלעיל סי' מט וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2458> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2458" href="#_ftnref_2458" class='ftn'>כא</a>) קידושין ל, א (שהחיוב הוא רק על מקרא זו תורה). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2459> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2459" href="#_ftnref_2459" class='ftn'>כב</a>) דברים ו, ז. הובא בפרש"י על התורה שם. לקמן בפנים ה"ח. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2460> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2460" href="#_ftnref_2460" class='ftn'>כג</a>) דהיינו גם תורה שבעל פה (וכקושיית מהרש"א שם ד"ה עד. לח"מ פ"א ה"ב). ומכ"ש שחיוב בנו עליו (שמפסוק ולמדתם) הוא גם בתורה שבע"פ [ולשיטת רש"י יתורץ לקמן בחצעי רבוע]. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2461> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2461" href="#_ftnref_2461" class='ftn'>כד</a>) קידושין ל, א (דמיירי בתורה שבעל פה). וכדלקמן בפנים פ"ב ה"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2462> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2462" href="#_ftnref_2462" class='ftn'>כה</a>) ואין לומר שבאמת יש חיוב ללמדו תורה שבע"פ כמו בבן חברו, ולא אמרו בגמרא למדו מקרא אינו מלמדו משנה הוא רק לענין להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חברו (כמובא ברמב"ם פ"א ה"ב. ולקמן בפנים ה"ח), שאינו חייב להקדימו אלא למקרא. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2463> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2463" href="#_ftnref_2463" class='ftn'>כו</a>) סי' רמה ס"ק א. לקמן בפנים ה"ח-ט (הרי שאף במקום שאין חיוב ולמדתם אותם מצוה להקדימו, ומכ"ש להקדים בנו לתורה שבע"פ). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2464> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2464" href="#_ftnref_2464" class='ftn'>כז</a>) אף אם נאמר שאין מצוה להקדים בתורה שבע"פ, מ"מ כיון שחיוב הלימוד לתלמידים הוא גם בתורה שבע"פ, מהי קושיית הגמרא שם מהא דאמרינן: עד היכן חייב כו' כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות, הרי עכ"פ מחויב ללמדו תורה שבע"פ מחיוב הלימוד לתלמידים. וראה דברי טעם נ, ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2465> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2465" href="#_ftnref_2465" class='ftn'>כח</a>) זה שאמרו בגמרא למדו מקרא אינו מלמדו משנה מיירי בשכר (שאינו מחוייב לשכור מלמד לבנו לתורה שבע"פ). וראה גם לח"מ שם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2466> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2466" href="#_ftnref_2466" class='ftn'>כט</a>) במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל. וראה גם לקמן ס"ק ג. והטעם שמותר מדינא ראה לקמן בפנים ה"ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2467> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2467" href="#_ftnref_2467" class='ftn'>ל</a>) יד מלאכי כללי הרמב"ם אות מו. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רנו (וא"כ מסתבר שכן היא גם דעת הרמב"ם, דלא כמו שפירש הב"ח בדבריו). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2468> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2468" href="#_ftnref_2468" class='ftn'>לא</a>) ראה ב"ב כא, א ורש"י ותוס' שם ד"ה ולמדתם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2469> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2469" href="#_ftnref_2469" class='ftn'>לב</a>) חולין עה, ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2470> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2470" href="#_ftnref_2470" class='ftn'>לג</a>) ב"ב כא, א (תקנת יהושע בן גמלא להושיב מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר). וכדלקמן בפנים ה"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2471> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2471" href="#_ftnref_2471" class='ftn'>לד</a>) כדלקמן בפנים ה"א, שמתחילים ללמוד אצל המלמד בן ו' או בן ז', ולומדים תנ"ך עד בן י'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2472> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2472" href="#_ftnref_2472" class='ftn'>לה</a>) נדרים פ"ד ה"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2473> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2473" href="#_ftnref_2473" class='ftn'>לו</a>) שם (שמקשה והא רואים שמלמדי המשנה נוטלים שכר, ומשני שכר בטלה הם נוטלים). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2474> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2474" href="#_ftnref_2474" class='ftn'>לז</a>) דאמר בקידושין ל, א: עד היכן כו' כגון זבולון בן דן כו'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2475> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2475" href="#_ftnref_2475" class='ftn'>לח</a>) ב"ב כא, א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2476> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2476" href="#_ftnref_2476" class='ftn'>לט</a>) ומ"מ מבואר שם שהיה מעלהו אצל מלמדי תינוקות שבירושלים (רואים לכאורה שגם מי שיש לו אב מוליכו למלמד). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2477> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2477" href="#_ftnref_2477" class='ftn'>מ</a>) בקידושין שם (על שמואל). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2478> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2478" href="#_ftnref_2478" class='ftn'>מא</a>) שגם כשהאב יכול ללמוד – אין מלמדו משנה (בעצמו, אלא מוליכו למלמד). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2479> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2479" href="#_ftnref_2479" class='ftn'>מב</a>) שהרי גם נביאים וכתובים לומד אצל המלמד ולא אצל האב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2480> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2480" href="#_ftnref_2480" class='ftn'>מג</a>) פב, ב (שכשאין אביו בעיר הוא צריך לאמו עד בן שש. הרי שעד בן שש אינו יכול לעזוב את אביו). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2481> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2481" href="#_ftnref_2481" class='ftn'>מד</a>) רמב"ם פ"ה ה"ו. סמ"ג שם. וכמבואר כאן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2482> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2482" href="#_ftnref_2482" class='ftn'>מה</a>) כדאיתא בב"ב שם: ומכניסין אותו כבן שש כבן שבע (וכדלקמן בפנים). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2483> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2483" href="#_ftnref_2483" class='ftn'>מו</a>) רמב"ם פ"א ה"ו. וכמבואר בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2484> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2484" href="#_ftnref_2484" class='ftn'>מז</a>) שם: מלמדו מקרא מעט מעט כו' מקרא זו תורה. אבל ראה לקמן (ד"ה ומה), שבתחלת שנה חמישית מתחיל ללמוד תורה שבכתב. וכן נפסק כאן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2485> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2485" href="#_ftnref_2485" class='ftn'>מח</a>) עירובין מז, רע"ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2486> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2486" href="#_ftnref_2486" class='ftn'>מט</a>) רש"י שם ד"ה לצידן. רמב"ם הל' אבל פ"ג הי"ד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2487> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2487" href="#_ftnref_2487" class='ftn'>נ</a>) לתירוץ הגמרא קידושין שם, שגם שמואל סובר כמו רבא. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2488> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2488" href="#_ftnref_2488" class='ftn'>נא</a>) אחרי שביאר שיטת הסמ"ג, בא לבאר שיטת רש"י בביאור דברי רבא (קידושין ל, א), שגם לדעתו מיירי לענין ללמוד בעצמו עם בנו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2489> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2489" href="#_ftnref_2489" class='ftn'>נב</a>) בא לתרץ לשיטת רש"י מה שהקשה לעיל מדין חיוב לימוד תורה שבע"פ לתלמידים, אפילו אינו בנו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2490> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2490" href="#_ftnref_2490" class='ftn'>נג</a>) שהבן ילמד לעצמו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2491> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2491" href="#_ftnref_2491" class='ftn'>נד</a>) גיטין ס, א. וכדלעיל סי' שלד סי"ב וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2492> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2492" href="#_ftnref_2492" class='ftn'>נה</a>) ללמוד תורה שבע"פ (משא"כ בתורה, כדלקמן בהמשך). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2493> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2493" href="#_ftnref_2493" class='ftn'>נו</a>) ב"ב כא, א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2494> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2494" href="#_ftnref_2494" class='ftn'>נז</a>) עפ"י שמואל א א, כד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2495> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2495" href="#_ftnref_2495" class='ftn'>נח</a>) וכדלקמן בהמשך, שלענין מקרא האב חייב ללמדו או לטרוח ולהוליכו למלמד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2496> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2496" href="#_ftnref_2496" class='ftn'>נט</a>) על לימוד תורה שבע"פ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2497> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2497" href="#_ftnref_2497" class='ftn'>ס</a>) ב"ב שם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2498> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2498" href="#_ftnref_2498" class='ftn'>סא</a>) שלדעת רש"י, ולמדתם קאי על מקרא ללמוד בעצמו, ושננתם קאי על תורה שבע"פ אפילו לאחרים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2499> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2499" href="#_ftnref_2499" class='ftn'>סב</a>) מלמדים למקרא בחנם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2500> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2500" href="#_ftnref_2500" class='ftn'>סג</a>) בא לתרץ לשיטת רש"י מה שהקשה לעיל מדין קדימת הבן הנבון ומשכיל יותר על האב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2501> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2501" href="#_ftnref_2501" class='ftn'>סד</a>) שיתבאר לקמן (לשיטת הסמ"ג) שלומדים זה מקרא יתירא. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2502> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2502" href="#_ftnref_2502" class='ftn'>סה</a>) פ"א ה"ג וה"ז. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2503> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2503" href="#_ftnref_2503" class='ftn'>סו</a>) קידושין שם רע"א. וכדלקמן בפנים סוף ה"ו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2504> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2504" href="#_ftnref_2504" class='ftn'>סז</a>) קידושין מא, ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2505> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2505" href="#_ftnref_2505" class='ftn'>סח</a>) בא לבאר הטעם שלדעת רש"י, נביאים וכתובים יש להם דין תורה שבע"פ, לכל הנ"ל. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2506> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2506" href="#_ftnref_2506" class='ftn'>סט</a>) ברכות ה, א. וכדלקמן ה"ד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2507> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2507" href="#_ftnref_2507" class='ftn'>ע</a>) חוזר לבאר לשיטת הסמ"ג (שכוותיה פסק בפנים), החילוקים שיש בין החיובים ללמד את בנו, את בן בנו, את התלמידים, גם בתורה שבע"פ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2508> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2508" href="#_ftnref_2508" class='ftn'>עא</a>) למסקנא (קידושין שם), שכגון זבולון בן דן שאמר שמואל הוא לענין החיוב ללמד (בעצמו) את בן בנו מקרא. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2509> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2509" href="#_ftnref_2509" class='ftn'>עב</a>) וכאמור בגמרא שם: הכא מקרא לבד. ונתבאר לעיל בתחלת הקו"א, דהיינו קודם שיוכל לילך לבית הספר כו'. ובפנים (ה"א וה"ח-ט) לא הובא חיוב זה על אבי אביו. וראה עבודת המלך הל' ת"ת פ"א ה"ז. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2510> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2510" href="#_ftnref_2510" class='ftn'>עג</a>) שהחיוב לשכור מלמד לבנו (כשאינו יכול ללמדו בעצמו) הוא רק על האב, משא"כ אבי האב אינו חייב אלא להוליכו כו' במקום כו'. ויתבאר לקמן (ד"ה אבל אם) שאפשר שגם הרמב"ם הסתפק בזה. ולקמן בפנים ה"ח-ט מובאות ב' דעות בזה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2511> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2511" href="#_ftnref_2511" class='ftn'>עד</a>) ולקמן במוסגר מסתפק בזה רבנו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2512> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2512" href="#_ftnref_2512" class='ftn'>עה</a>) ראה גם לקמן בפנים ה"ט וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2513> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2513" href="#_ftnref_2513" class='ftn'>עו</a>) ראה לעיל סי' קצט ס"ג וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2514> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2514" href="#_ftnref_2514" class='ftn'>עז</a>) פ"א ה"ב. וראה שם פ"ה ה"ד החילוק בין חכם לתלמיד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2515> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2515" href="#_ftnref_2515" class='ftn'>עח</a>) דלא כמו שנתבאר לעיל בפשיטות, שגם בזה חיוב עליו לשכור מלמד לבן בנו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2516> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2516" href="#_ftnref_2516" class='ftn'>עט</a>) כדלקמן בפנים פ"ג ה"ד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2517> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2517" href="#_ftnref_2517" class='ftn'>פ</a>) ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט), אחר שכבר נאמר (שם ו, ז) ושננתם לבניך (אלו התלמידים), ואחר שכבר נאמר (שם ד, ט) והודעתם לבניך ולבני בניך. שמטעם זה חייב אף כשאינו יכול ללמוד, כדלקמן (ד"ה אבל אם). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2518> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2518" href="#_ftnref_2518" class='ftn'>פא</a>) ומשני שהקרא יתירה הוא רק לענין להקדים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2519> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2519" href="#_ftnref_2519" class='ftn'>פב</a>) בהמשך לזה (בריש ה"ג), שגם בזה בא לתרץ למה נצטוה כו'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2520> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2520" href="#_ftnref_2520" class='ftn'>פג</a>) לבנו ללמדו, ואינו חייב ללמד לבן חברו אלא בחנם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2521> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2521" href="#_ftnref_2521" class='ftn'>פד</a>) דברים ד, ט (לבניך ולבני בניך, שמשם לומדים החיוב גם על בן בנו). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2522> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2522" href="#_ftnref_2522" class='ftn'>פה</a>) שם יא, יט (שמשם לומדים החיוב המיוחד על בנו). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2523> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2523" href="#_ftnref_2523" class='ftn'>פו</a>) מרדכי קידושין רמז תצו. וכ"ה לקמן בפנים ה"ט. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2524> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2524" href="#_ftnref_2524" class='ftn'>פז</a>) ב"ב כא, א. וכדלקמן בפנים הי"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2525> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2525" href="#_ftnref_2525" class='ftn'>פח</a>) ראה לקמן בפנים ה"ב (לשמרם שלא יצאו החוצה). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2526> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2526" href="#_ftnref_2526" class='ftn'>פט</a>) ללמד את בנו כו' את בן בנו כו'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2527> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2527" href="#_ftnref_2527" class='ftn'>צ</a>) מישראל ללמד את כל התלמידים. וכדלקמן בפנים ה"ח. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2528> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2528" href="#_ftnref_2528" class='ftn'>צא</a>) קידושין כט, ב. וכדלקמן בפנים ה"ז. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2529> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2529" href="#_ftnref_2529" class='ftn'>צב</a>) ב"ב שם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2530> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2530" href="#_ftnref_2530" class='ftn'>צג</a>) כדלקמן פ"ד ה"ג וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2531> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2531" href="#_ftnref_2531" class='ftn'>צד</a>) שיתבאר לקמן בפנים פ"ג ה"א, שלא ישא עד אחר שילמוד תחלה תורה שבע"פ כולה, וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2532> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2532" href="#_ftnref_2532" class='ftn'>צה</a>) ב"ב כא, ב ד"ה ומקרי. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2533> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2533" href="#_ftnref_2533" class='ftn'>צו</a>) חוזר לבאר מה שהזכיר קודם בקיצור, שאפשר לומר כן, וכאן מבאר ב' האופנים שיש לפרש בזה ברמב"ם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2534> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2534" href="#_ftnref_2534" class='ftn'>צז</a>) ברמב"ם ה"ג: וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו ואינו חייב ללמד בן חברו אלא בחנם. ומסתפקים בכ"מ ה"ב, ובלחם משנה ה"ג, אם החיוב הוא גם בבן בנו. ולקמן בפנים ה"ח-ט הובאו דעת הרש"ל (בהגהות הטור סי' רמה, וביש"ש קידושין פ"א סי' נח) שהחיוב הוא גם בבן בנו (וכ"ה בארחות חיים הל' תלמוד תורה ס"ד), ודעת הרדב"ז (ח"ה סי' קיד) שהחיוב הוא רק בבנו. ובלחם משנה שם מסתפק אם החיוב הוא גם באינו יודע ללמוד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2535> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2535" href="#_ftnref_2535" class='ftn'>צח</a>) רמב"ם פ"א ה"ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2536> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2536" href="#_ftnref_2536" class='ftn'>צט</a>) רמב"ם פ"א ה"ג. טור ושו"ע סי' רמה ס"ד. וראה גם לקמן בפנים ה"ט. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2537> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2537" href="#_ftnref_2537" class='ftn'>ק</a>) וא"כ יהיה דינו לענין שכר כמו בנו ממש. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2538> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2538" href="#_ftnref_2538" class='ftn'>קא</a>) כ"ה ברוב דפוסי הרמב"ם. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2539> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2539" href="#_ftnref_2539" class='ftn'>קב</a>) שאין לומדים החיוב לשכור מקרא והודעתם לבניך ולבני בניך (שהובא ברמב"ם ה"ב), אלא מקרא ולמדתם אותם את בניכם. והיינו שהחיוב לשכור הוא רק בבנו, וכדעה הב' דלקמן בפנים ה"ט. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2540> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2540" href="#_ftnref_2540" class='ftn'>קג</a>) אולי תיבה זו מיותרת. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2541> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2541" href="#_ftnref_2541" class='ftn'>קד</a>) עשין יב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2542> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2542" href="#_ftnref_2542" class='ftn'>קה</a>) פ"א ה"ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2543> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2543" href="#_ftnref_2543" class='ftn'>קו</a>) פ"א ה"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2544> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2544" href="#_ftnref_2544" class='ftn'>קז</a>) והודעתם לבניך ולבני בניך. והיינו שהחיוב לשכור הוא גם בבן בנו, וכדעה הא' דלקמן בפנים ה"ח. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2545> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2545" href="#_ftnref_2545" class='ftn'>קח</a>) שם ה"ז (וכאן הביאו רק כדי לבאר דין בן בנו שבפסוק והודעתם גו'). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2546> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2546" href="#_ftnref_2546" class='ftn'>קט</a>) אוצ"ל: ולא כתב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2547> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2547" href="#_ftnref_2547" class='ftn'>קי</a>) יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ב. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רו. וכ"ה לקמן (ד"ה ומה). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2548> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2548" href="#_ftnref_2548" class='ftn'>קיא</a>) וכן נפסק לקמן בפנים סוף ה"ט. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2549> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2549" href="#_ftnref_2549" class='ftn'>קיב</a>) שחייב מדין צדקה, כדלקמן בפנים ה"ח וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2550> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2550" href="#_ftnref_2550" class='ftn'>קיג</a>) סוס"י רצב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2551> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2551" href="#_ftnref_2551" class='ftn'>קיד</a>) ב"ב קעד, ב. וראה לקמן בפנים ה"ח, לענין חיוב אמוד לבן בתו ובן בן בנו, שרק אין נפרעין ממנו שלא בפניו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2552> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2552" href="#_ftnref_2552" class='ftn'>קטו</a>) בתחלת הקו"א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2553> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2553" href="#_ftnref_2553" class='ftn'>קטז</a>) בהלכה ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2554> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2554" href="#_ftnref_2554" class='ftn'>קיז</a>) ה"ז: ומשמע לי דמכאן ולהבא [היינו תורה שבע"פ] אין חייב ללמדו אפילו בחנם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2555> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2555" href="#_ftnref_2555" class='ftn'>קיח</a>) בתחלת הקו"א, שהאב לומד מקרא עם בנו בעצמו, לפני שמוליכו אל המלמד ללמוד נביאים וכתובים וכו'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2556> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2556" href="#_ftnref_2556" class='ftn'>קיט</a>) בסמ"ג לא הובאה הלכה זו (בן חמש למקרא), רק בהגהות מיימוניות פ"ב אות ב (כדלקמן סוף ד"ה זה). וע"ז מבאר כאן שאתי שפיר טפי לפרש: א) שגם הסמ"ג סובר הלכה זו. ב) שמפרש כפירוש רש"י (אבות ה, כא) דהיינו בתחלת שנה חמישית (דלא כב"י סי' רמה ד"ה ומ"ש ובפחות, שמפרש דהיינו חמש שלימות). ג) שלפי זה החילוק הוא בין קודם שנה חמישית שלומד אתו פסוקים בע"פ, לבין משנה חמישית ואילך שלומד אתו בכתב (דלא כדלעיל בתחלת הקו"א, אלא כדלקמן ד"ה ומה). וכן נפסק כאן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2557> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2557" href="#_ftnref_2557" class='ftn'>קכ</a>) סי' יד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2558> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2558" href="#_ftnref_2558" class='ftn'>קכא</a>) כמו ובשנה החמישית תאכלו, שבקדושים יט, כה. וראה רשימות חוב' נה ע' 8. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2559> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2559" href="#_ftnref_2559" class='ftn'>קכב</a>) כמובא כאן בפנים, שאח"כ היו מלמדים אותם גם הטעמים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2560> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2560" href="#_ftnref_2560" class='ftn'>קכג</a>) כמובא בפנים, שבימיהם דיברו בלשון הקדש ולא הוצרכו ללמדם פירוש המלות. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2561> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2561" href="#_ftnref_2561" class='ftn'>קכד</a>) כמובא בפנים, שאח"כ היו לומדים אתם התורה פעמים רבות. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2562> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2562" href="#_ftnref_2562" class='ftn'>קכה</a>) ב"ב כא, א. וכ"ה כאן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2563> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2563" href="#_ftnref_2563" class='ftn'>קכו</a>) ע"א ד"ה בר שית. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2564> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2564" href="#_ftnref_2564" class='ftn'>קכז</a>) אף שלדעת הרמב"ם אין צריך להיות דומיא דבר י"ג למצוות, מ"מ לומדים זה מדין עירוב וסוכה, כדלקמן. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2565> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2565" href="#_ftnref_2565" class='ftn'>קכח</a>) סוף ה"י. וכדלעיל או"ח סי' תרטז ס"ה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2566> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2566" href="#_ftnref_2566" class='ftn'>קכט</a>) שם ה"ב: האיש מצווה על פריה ורביה כו' מבן שבע עשרה. ומבואר במ"מ שם, שלגירסה זו היינו י"ז שלימות. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2567> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2567" href="#_ftnref_2567" class='ftn'>קל</a>) ה"ד (לענין איילונית בת עשרים) והי"א (לענין סריס בן עשרים). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2568> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2568" href="#_ftnref_2568" class='ftn'>קלא</a>) רע"א: איכא תנא דאמר ל' יום בשנה חשובין שנה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2569> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2569" href="#_ftnref_2569" class='ftn'>קלב</a>) נדה מז, ב: שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת עשרים. ושם מח, א: הלכה כרבי יוסי בן כיפר. ומפרש הרמב"ם (ראה מ"מ שם ושם), דהיינו שלא נשתיירו שלשים יום. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2570> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2570" href="#_ftnref_2570" class='ftn'>קלג</a>) נדה סוף פ"ה (בני עשרים שנה פחות שלשים יום). וכן הוכיח בתוס' יו"ט שם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2571> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2571" href="#_ftnref_2571" class='ftn'>קלד</a>) אהע"ז סי' קנה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2572> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2572" href="#_ftnref_2572" class='ftn'>קלה</a>) יד מלאכי כללי ריב"ה אות כו. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רמח. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2573> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2573" href="#_ftnref_2573" class='ftn'>קלו</a>) ה"ח-ט (שאם נקלטה הנטיעה ל' יום קודם ר"ה, נחשבים לשנה הראשונה, לערלה ולרבעי). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2574> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2574" href="#_ftnref_2574" class='ftn'>קלז</a>) היינו שנה הראשונה של הנטיעה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2575> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2575" href="#_ftnref_2575" class='ftn'>קלח</a>) י, א: ומה נדה שאין תחלת היום עולה לה בסופה (ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו ותטבול ביום, רש"י), סוף היום עולה לה בתחלתה (שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה עולה לה יום זה, רש"י). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2576> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2576" href="#_ftnref_2576" class='ftn'>קלט</a>) שבר"ה שם אמרינן שבזה תלוי גם דין קרבנות (בן שנה, בן שתים, בן שלש) אם ל' יום בשנה חשובים שנה, ומכל מקום פסק הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פ"א הי"ד): ומאמתי יקרא איל משיכנס בשנה שניה אחד ושלשים יום. וראה דברי טעם נא, א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2577> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2577" href="#_ftnref_2577" class='ftn'>קמ</a>) ויקרא כב, כז. רמב"ם שם הי"א (א"כ אין ללמוד מדין קרבנות להלכות אחרות). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2578> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2578" href="#_ftnref_2578" class='ftn'>קמא</a>) שנתבאר בלשונות הרמב"ם בחיבורו, מתי כוונתו שנים שלימות דוקא. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2579> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2579" href="#_ftnref_2579" class='ftn'>קמב</a>) ה"א: קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן שש חייב בסוכה. וכ"ה לעיל או"ח סי' תרמ ס"ג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2580> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2580" href="#_ftnref_2580" class='ftn'>קמג</a>) הכ"א: קטן בן שש שנים או פחות יוצא בעירוב אמו (שעדיין צריך לאמו). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2581> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2581" href="#_ftnref_2581" class='ftn'>קמד</a>) שבעירובין פב, א-ב מבואר ששניהם תלוים בגיל שהוא צריך לאמו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2582> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2582" href="#_ftnref_2582" class='ftn'>קמה</a>) כ"ה בדפו"ר (ויש שהגיהו: מכ"ש. והיינו שבשנה ששית יצא ומכ"ש קודם לכן). ואולי חסרות כאן איזה תיבות, ותוכן הדברים: וקודם לכן יוצא, כמבואר בברייתא (שם פב, ב) יוצא בעירוב אמו עד בן שש. ובגמרא שם: עד ועד בכלל. וגם מ"ש רב אסי (שם פב, א) קטן בן שש יוצא בעירוב אמו, הוה ליה כאילו קתני כו' </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2583> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2583" href="#_ftnref_2583" class='ftn'>קמו</a>) שאם נפרש עד בן שש שנים שלמות (דהיינו קטן שכבר מלאו לו שש שנים) ועד בכלל, הרי פירושו לעולם (וזה לא שייך, דאפילו כו'), לכן מוכיח הלשון שכאן הכוונה לשנה שישית, ועד בכלל. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2584> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2584" href="#_ftnref_2584" class='ftn'>קמז</a>) סוס"י יב: ואין לפרש עד בין שכיבת אגפיים על הגוף, דעל שיעור ארוך כזה לא מתפרש שפיר עד ולא עד בכלל (ומכ"ש שלא יתפרש עד ועד בכלל). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קמח. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2585> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2585" href="#_ftnref_2585" class='ftn'>קמח</a>) הרמב"ם שם: קטן בן שש שנים או פחות יוצא בעירוב אמו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2586> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2586" href="#_ftnref_2586" class='ftn'>קמט</a>) שהפירוש הוא: עד שנה הששית ועד בכלל. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2587> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2587" href="#_ftnref_2587" class='ftn'>קנ</a>) וכן נוסף בדפוסים שלנו בין חצאי רבוע (וכ"ה בשו"ע או"ח סי' תרמ ס"ב): [כבן חמש] כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצות. וראה לעיל שם ס"ג: ואם הקטן חכם וחריף בענין שאינו צריך לאמו אפילו כשהוא בן חמש שנים שלמות חייב בסוכה כדי לחנכו במצות. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2588> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2588" href="#_ftnref_2588" class='ftn'>קנא</a>) אף שלפי זה נצטרך לחלק בין עירובין (עד סוף שנה שישית) לבין סוכה (מסוף שנה חמישית). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2589> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2589" href="#_ftnref_2589" class='ftn'>קנב</a>) ובזה מבואר בעירובין שם, לרב ינאי וריש לקיש, דבאיתיה לאבוהי במתא אינו צריך לאמו כבר ארבע כבר חמש. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2590> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2590" href="#_ftnref_2590" class='ftn'>קנג</a>) כדלעיל שם ס"ד, וסי' שמג ס"ב וס"ד וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2591> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2591" href="#_ftnref_2591" class='ftn'>קנד</a>) ע"א ד"ה קטן. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2592> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2592" href="#_ftnref_2592" class='ftn'>קנה</a>) השתא דאמרינן דבר שית היינו שלימות אתי שפיר כו', משא"כ אם נאמר דהיינו בתחלת שנה שישית, יוקשה מאי שנא תלמוד תורה מעירובין ומסוכה כו'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2593> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2593" href="#_ftnref_2593" class='ftn'>קנו</a>) עד בן שש שנים שלימות, וא"כ מדוע צריך להוליכו למלמד בתחלת שנה שישית. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2594> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2594" href="#_ftnref_2594" class='ftn'>קנז</a>) בכל זאת אינו חייב בסוכה אלא בן שש שלימות, לגירסתינו (וגם לגירסת המ"מ בן חמש, היינו דוקא בדאיתיה לאבוה בסוכה, משא"כ כשמוליכו אצל מלמד). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2595> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2595" href="#_ftnref_2595" class='ftn'>קנח</a>) כדלעיל בפנים בתחלת הסעיף וש"נ (משא"כ בסוכה שחובת החנוך רק מדברי סופרים). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2596> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2596" href="#_ftnref_2596" class='ftn'>קנט</a>) שבת קמא, סע"ב. וכדלעיל או"ח סי' שט ס"א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2597> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2597" href="#_ftnref_2597" class='ftn'>קס</a>) כתובות נ, א ד"ה בר שית (היינו בר שית ויום אחד). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2598> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2598" href="#_ftnref_2598" class='ftn'>קסא</a>) יו"ד סי' רמה ס"ה ומ"ש בפחות (בדעת הרמב"ם, דהיינו בתחלת שש, שלכן הביא הא דבן שש ולא הביא הא דבן חמש למקרא). וכ"ה בשו"ע שם ס"ח. כ"מ פ"ב ה"ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2599> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2599" href="#_ftnref_2599" class='ftn'>קסב</a>) כדלעיל בדעת הרמב"ם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2600> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2600" href="#_ftnref_2600" class='ftn'>קסג</a>) כמובא לעיל מהל' אישות פט"ו ה"ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2601> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2601" href="#_ftnref_2601" class='ftn'>קסד</a>) שם (שהן בן חמש שבאבות, והן בר שית שבכתובות וב"ב, היינו תחלת שנה שישית). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2602> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2602" href="#_ftnref_2602" class='ftn'>קסה</a>) שם ד"ה ספי (בן חמש שנים למקרא היינו לגלגל ולא למספי ליה). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2603> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2603" href="#_ftnref_2603" class='ftn'>קסו</a>) פ"ב אות ב. וכמבואר כאן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2604> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2604" href="#_ftnref_2604" class='ftn'>קסז</a>) בסמ"ג מבואר שזהו החילוק בין קודם שש (ע"י אביו, מקרא לבד) לבין לאחר שש (אצל מלמד), ובהגהות מיימוניות מבואר שע"ז קאי בן חמש למקרא. וכאן מתווך בין שניהם, ושגם הרמב"ם סובר כן. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2605> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2605" href="#_ftnref_2605" class='ftn'>קסח</a>) המשך ותוכן הדברים: ומה שלא כתב כן הרמב"ם (בפ"א ה"ו הביא את הגמרא דבן שש כו', ולא את הברייתא דבן חמש למקרא). יש לומר כו' (שסובר להלכה הא דבן חמש למקרא, כמו הסמ"ג העומד בשיטת הרמב"ם, כדלעיל בתחלת הקו"א), ואף גם זאת כו' (אם נאמר שהרמב"ם אינו פוסק כברייתא זו), אין לדחות מהלכה כו' (כי אם יש לפסוק כסמ"ג והגהות מיימוניות, שבן חמש אביו מלמדו מעט מעט כו'). וכן נפסק כאן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2606> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2606" href="#_ftnref_2606" class='ftn'>קסט</a>) רמב"ם שם. וכמבואר כאן בפנים. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2607> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2607" href="#_ftnref_2607" class='ftn'>קע</a>) וכן נפסק כאן בפנים (וראה לעיל בתחלת הקו"א). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2608> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2608" href="#_ftnref_2608" class='ftn'>קעא</a>) שעל כרחינו לחלק כן לדעת הגהות מיימוניות הנ"ל, שזהו החילוק בין קודם שנה חמישית לבין שנה חמישית ואילך. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2609> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2609" href="#_ftnref_2609" class='ftn'>קעב</a>) כדלעיל (ד"ה אבל אם), וש"נ. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2610> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2610" href="#_ftnref_2610" class='ftn'>קעג</a>) שלא פירש כלום על משנה זו. וראה בסידור שהכניסו רבנו בסוף פ"ה (ראה שער הכולל פ"ל אות ג), שמשם ואילך הן ברייתות. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2611> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2611" href="#_ftnref_2611" class='ftn'>קעד</a>) שאינם מסדר מסכתא זו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2612> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2612" href="#_ftnref_2612" class='ftn'>קעה</a>) כתובות שם: אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו. איני והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקביל בר שית קביל וספי ליה כתורא. אין ספי ליה כתורא מיהו אינו יורד עמו לחייו עד לאחר שתים עשרה שנה. ואב"א לא קשיא הא למקרא הא למשנה. דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר למשנה בר תליתר כו'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2613> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2613" href="#_ftnref_2613" class='ftn'>קעו</a>) ד"ה בר שית (דבר שית למקרא היינו למספי ליה כי תורא ובר עשר למשנה לא למספי ליה אלא לגלגל עד י"ב שנה). וא"כ יש לומר שהרמב"ם מפרש שגם בר שית הוא לגלגל (כלישנא קמא) והוי דומיא כו', ולכן אינו מביא את הא דבן חמש למקרא. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2614> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2614" href="#_ftnref_2614" class='ftn'>קעז</a>) שלהאמור לעיל שבן חמש למקרא היינו תחלת שנה חמישית, א"כ בן י' למשנה היינו תחלת שנה העשירית, ואילו בן י"ג למצות היינו שלימות. וא"כ גם להרמב"ם לא הוי דומיא כו' (הן במשנה והן במימרא דאביי בכתובות, שנזכרים בהם הן בן י' והן בין י"ג). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2615> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2615" href="#_ftnref_2615" class='ftn'>קעח</a>) שלדעת הרמב"ם הוא בתחלת שנה י"ח (כדלעיל), אף שבן י"ג הן שנים שלימות. וראה רשימות חוב' נה ע' 8. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2616> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2616" href="#_ftnref_2616" class='ftn'>קעט</a>) שלפי זה לא הוי דומיא כו' (דבר שית למיספי ובר עשר לגלגל). </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2617> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2617" href="#_ftnref_2617" class='ftn'>קפ</a>) לפי דעת הסמ"ג שנתבאר בכל המשך הקו"א, שמה שאמרו (קידושין ל, א) שאין חובת בנו עליו בנביאים וכתובים הוא רק לענין שילמדנו בעצמו קודם שיהיה בן שש. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2618> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2618" href="#_ftnref_2618" class='ftn'>קפא</a>) לקמן ה"ו: סומכים שילמוד בעצמו כשיגדל, משא"כ בימיהם כו'. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2619> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2619" href="#_ftnref_2619" class='ftn'>קפב</a>) סי' רמה ס"ק ה. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2620> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2620" href="#_ftnref_2620" class='ftn'>קפג</a>) קידושין ל, א סד"ה לא: שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין (כד, א) בבל, בלולה במקרא במשנה ובגמרא, דגמרת בבל בלול מכולם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2621> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2621" href="#_ftnref_2621" class='ftn'>קפד</a>) קידושין שם. וכדלקמן בפנים פ"ב ה"א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2622> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2622" href="#_ftnref_2622" class='ftn'>קפה</a>) ע"ז (ה, ב) ד"ה הרחק. וכדלקמן בפנים פ"ב סוף ה"ב. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2623> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2623" href="#_ftnref_2623" class='ftn'>קפו</a>) שם. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2624> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2624" href="#_ftnref_2624" class='ftn'>קפז</a>) קודם פסוקי דזמרה לומר מקרא ומשנה וגמרא. וכדלעיל או"ח סי' נ. סי' קנה ס"א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2625> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2625" href="#_ftnref_2625" class='ftn'>קפח</a>) ראה גם לעיל או"ח סי' קנה ס"א. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2626> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2626" href="#_ftnref_2626" class='ftn'>קפט</a>) פט"ו ה"ט. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2627> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2627" href="#_ftnref_2627" class='ftn'>קצ</a>) עמוד התורה (קפא, א) ד"ה ובפרק קמא. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_2628> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_2628" href="#_ftnref_2628" class='ftn'>קצא</a>) פ"א הי"ב. וכן נפסק לקמן פ"ב ה"ב. </p> </div> </div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/adhaz/sh/ka5/12/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> <script type="text/javascript"> var gaJsHost = (("https:" == document.location.protocol) ? "https://ssl." : "http://www."); document.write(unescape("%3Cscript src='" + gaJsHost + "google-analytics.com/ga.js' type='text/javascript'%3E%3C/script%3E")); </script> <script type="text/javascript"> try { var pageTracker = _gat._getTracker("UA-7885351-1"); pageTracker._trackPageview(); } catch(err) {}</script> </body>