סימן רלז
א
לשו"ע סי' רמ"ו וסי' של"ד סמ"ב. ע"ד החשד שהיה על ההמ"צ דמחניכם ששחק עם נער א' בפורים והכניס ידו לתוך מכנסים של הנער אך נותן אמתלא ע"ז כי [הוא] חשוכי בנים מפני שאין לו ג"א מצד שהביצים שלו קטנים ביותר. ולכן רצה לידע אם כמ"כ הם אצל שארי אנשים:
הנה בירושלמי הביאו בב"י סס"י של"ד ובכ"מ פ"ז מהת"ת זקן שסרח אין מורידין אותו מגדולתו. לפ"ז מ"ש בש"ס שלנו במ"ק (די"ז) הכבד ושב בביתך. אין ר"ל להורידו מגדולתו כלל. והנה צ"ל דהפוסקים פסקו כר"ל דאמר ת"ח שסרח אין מנדין אותו כו'. ופסקו ג"כ כרב יהודה דשמתי' לההוא צורבא מרבנן דהוי סאני שומעני'. ושניהם במ"ק שם. והרי הם זה לעומת זה. הן אמת מדברי הרמב"ם נ' דהחילוק כך דפוסק כרב יהודה כמ"ש בפ"ו מהת"ת בסופו וז"ל חכם ששמועתו רעה ומ"ש רפ"ז מהת"ת אין מנדין היינו דוקא חכם זקן מופלג או אב"ד כו'. וכן מצאתי בב"י סי' של"ד שחילק בכה"ג בד"ה ומ"ש וכן כל ת"ח כו'. אך בטור שם משמע דמחלק בענין אחר והוא דרב יהודה מיירי בסני שומעני' דהיינו מתביישים משמועתו וזה גרע טפי מפני דה"ל חילול השם וכדאיתא ביומא דפ"ו. ומעתה בנד"ז י"ל דה"ל חילול השם. ויש להחמיר להרא"ש. אבל לפ"ד הרמב"ם כיון דהוא כמו אב"ד בעירו וראש העיר אין להעבירו כו'. ועיין בתשו' שער אפרים סי' ס"ד ס"ה. אך בנ"ד שנותן אמתלא טובה על הדבר י"ל דלכ"ע אין להעבירו כלל דאמתלא מהני בגמ' נגד כמה דברים: