רלו

וע"כ לעתיד שלא יהיו הצמצומי' יהי' גילוי אור העצמי כמו שהוא בעצם ממש כו', אבל האור מאחר שבא ע"י הצמצום אינו מגלה את האור העצמי כמו שהוא ממש כו'. משא"כ בחי' האור הא"ס שלמע' מאצי' מאחר שאינו בא ע"י צמצום כלל ה"ה בבחי' גילוי מן העצם ממש, וע"כ הוא בבחי' אור בהיר בעצם וגם מגלה עצם האור כמו שהוא ממש כו', וע"כ עיקר ענין הבהירות הוא בבחי' האור שלמע' מאצי'.

קיצור. וי"ל דעיקר ענין בהירות הוא בבחי' הכתר, הן בבחי' הכלים כידוע דכלים דאצי' הן עד"מ אותיות הכתב שמעלימים על האור להיותם מהות אחר, גם בחי' פנימיות הכלים, וכלים שבכתר עד"מ אותיות החקיקה דעם היות שמשחירים היינו שבהכלים אינו מתלבש עצמות האור, אבל אינם מעלימים על האור המתלבש בהם. וי"ל דזהו בהע"ס הכלולים בכתר, ועצם הכתר בחי' אור, אור בהיר גילוי העצם, דאורות דאצי' הן ע"י צמצום א"כ אינו אור בהיר ממש, ואינו מגלה ממש האוא"ס, ולעתיד יהי' גילוי ש' הוי' דלעילא ממש, זהו שמלמעלה יהי' ההתגלות באופן כזה, ואור הא"ס שאינו ע"י צמצום ה"ז אור בהיר ממש, ומגלה עצם האור.

קכב) והגם דלכאו' מה שייך באוא"ס שמגלה דבר הרי הכל הוא בחי' עצמו' אוא"ס כו'. הענין הוא דהנה יש בחי' לבושין גם למע' מאצי', וכמ"ש הוד והדר לבשת ואח"כ כתי' עוטה אור כשלמה, דעוטה אור הוא בחי' אור האצי' כנ"ל פרק הנ"ל, וא"כ מ"ש קודם לזה הוד והדר לבשת היינו במדרי' שלמע' מאצי' והוא בבחי' הכתר כו'. דהנה ידוע דכתר יש בו ג"כ פנימי' וחיצוני' דכל אור גם שאין בו התחלקו' מדרי' מ"מ יש בו פנימי' וחיצוני' (שהוא עצם האור והתפשטו' האור) וכמ"ש במ"א, וכן בבחי' הכתר יש בחי' פנימי' וחיצוני' והן בחי' עתיק ואריך, וז"ע בחי' הוד והדר כו', כי הוד פירושו זיו כמו ונתת מהודך עליו וכמו כסה שמים הודו כו'. אמנם ענין ההוד הוא בחי' זיו ואור עצמי, וזהו ההפרש בין הוד להדר דהוד הוא עצם האור והדר הוא התגלו' ההוד וכמו הדר כבוד הודך כו', וכמו במשה אי' ברע"מ פנחס דרכ"ג ונתן ההוד למשה, וביהושע הי' בבחי' הדר וכדאי' בילקוט פ' ברכה ניתן ההוד למשה וההדר ליהושע שנא' בכור שורו הדר לו כו', וכתי' ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל

הודך, והיינו שההוד הוא העצם וההדר הוא ההתגלו' כו'. וכמו עד"מ באדם ענין ההוד הוא שזיו הוד פניו יאיר ויתקבל בלב כאו"א בלא טו"ד, לפי שהוא עצם ההוד והיופי שאינו בא מאיזה פרטים, וע"כ אינו שייך בו טעם וידיעה וע"כ מתקבל בלב כאו"א כו', משא"כ ההידור הוא שמהודר בפרטי' שלו, וכמו פרי עץ הדר שצ"ל מהודר בכל הפרטי' שבו עד שבין כולם הוא הדר, וכן והדרת פני זקן שצריכי' להדרו ולפארו בפרטי עניני כבודו כו', כי ההידור הוא שבא בפרט דוקא וההוד הוא בד"כ לפי שהוא העצם כו'. וזהו מ"ש גבי שלמה ויתן עליו הוד מלכות (דה"י א' כ"ט כ"ה), ופי' במצ"ד שהי' נראה בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו. והענין הוא דהנה ידוע דאין מלך בלא עם, א"כ בחי' ההתנשאו' אינו נמשך ומסתעף רק מן העם שמנשאין אותו עליהם ועושין אותו למלך כמו שום תשים עליך מלך, והוא בכתר מל' שנותנים בראשו ומשתחוים לו שמקבלי' עול מלכותו עליהם כו', ובלא זה לא הי' לו יתרון על שאר אדם זולתו כו'.