ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה

תא

ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה. בגמ' ספ"ה דברכות דף ל"ד סע"א יותר ממשה רבינו שנאמר אל נא כו' והיינו כדפי' בזח"ב פקודי דף רמ"ד סע"ב וז"ל אבל ת"ח משה כד סדר צלותיה בגיניהון דישראל אריך בההוא צלותא בגין דהיא צלותא דקיימא לעילא (פי' בז"א מק"מ) וכד סדר צלותיה בקצירו דאחתיה לא אריך בה בגין דקיימא לתתא (פי' במל') דכתיב אל נא רפא נא לה ולא אריך יתיר בגין דאיהו מארי דביתיה ופקיד ביתיה כדקא חזי עכ"ל וכ"כ בפ' פקודי דרנ"ט סע"ב ושם פי' טעם אחר מה שצריך לקצר בשמות שבמל' משום שהעיקר תולה במה שימשיכו לה מלמעלה כו', ובת"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות פי' דמטבע קצר זהו עלמא דאתכסיא ומטבע ארוך זהו בעלמא דאתגליא וכאן מפורש בהפך, וע' בפרד"ס בעה"כ ערך עוה"ב ענין עולם ארוך זהו עוה"ב ועולם קצר זהו עוה"ז והיינו בינה ומל' או ז"א ומל', וכן אתוון רברבן בבינה ואתוון זעירין במל', וזהו ענין א"ב דאל אדון וא"ב דאל ברוך כו', וזהו ענין שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל, אשר ה' ראשונה דשם הוי' נק' ה' גדולה שהוא בחי' סוכ"ע ולגדולתו אין חקר, ובחי' ה' אחרונה דשם הוי' נק' ה' קטנה שהיא בחי' ממכ"ע כו' ולכן כשהתפלה להמשיך מבחי' סוכ"ע ממש צריך להאריך כו'.

ב) ת"ז תקון ו' די"ח ע"א חלו נא פני אל ויחננו, לההוא דאתמר ביה אל נא רפא נא לה דאסוותא בידיה דאיהו יד פשוטה לקבל שבים כו'. בחיי קסד"ד קעג"א קפ"א רא"ב.

ג) בחיי פ' בהעלותך ויצעק כו' לאמר וטעם לאמר כי התפלה היתה באמירה מוחלטת לא במחשבה כו' כדי שיצטיירו האותיות כו' עמ"ש בד"ה מזוזה מימין, אל שהכח בידיך כו' והשם הזה דין כלול ברחמים אמנם ברוב המקומות מצאנוה מדת חסד כו'.

תב

ד) ברבות ס"פ כי תצא דף רצ"ז ד' אם אתה מרפא אותה הרי מוטב ואם לאו אני מרפא אותה. יש לומר ע"ד מ"ש סד"ה משה ידבר כי משה הוא יחו"ע ז"א, והאלקי' יחו"ת יעננו כו' והיינו שמשה נק' איש האלקים פי' איש ומשפיע לשם אלקים, ומ"מ משה הוא נשמה ואלקים הוא מל' וגם אפילו אור א"ס שבמל', אלא דמ"מ נשמת משה הוא מבחי' ז"א כו' וזהו שאמר משה לבחי' מל' הנק' אל אם אתה מרפא אותה הרי מוטב כו' אני מרפא אותה היינו שימשיך הרפואה מז"א שהוא ש' הוי' כמ"ש רפאני הוי', ועמ"ש ע"פ רפאני הוי'.

ה) בשל"ה דף שמ"ט א' פי' אל נא רפא נא לה נרמז בכאן רפאל, היינו כי רפאל הוא ענין רפא ושם אל בסופו, ועמ"ש מזה בביאור ע"פ מהלכים בין העומדים, וע' מענין רפאל זח"ג קי"ח ב' פ' במדבר וכאן שם אל עם רפא זהו רפאל, וא"ש לפמש"ל סעיף ד' דהבקשה הוא מבחי' מל' מקור דבי"ע שיומשך ממנה הרפואה והיינו ע"י רפאל.

ו) באו"ת מהמגיד נ"ע בפ' בהעלותך וברמזי אגדות על מארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, פי' כי הנה מרים שהיתה מצורעת כשלג ומצורע נק' סגירו דנהורא עילאה כנז' בזח"ג ס"פ תזריע, דהיינו שהחכ' שהוא אור אבא פי' שכל העליון מוסגר ממנו והוא צריך לו וע"כ מרים כשהיתה מצורעת כשלג והיתה צריכה להמשכת החכמה התחיל משה בתפלתו אל שהוא מדה ראשונה מיג"מ כי ב' הויות הראשונים אינן נכללים בין היג"מ כנודע (והם ב' פאות שהם תיקוני הראש שרש י"ג ת"ד ועמ"ש בד"ה ועשית ציץ) ובהירות הוי' גדול ואין עולם התחתון יכול לקבלו כ"א ע"י אמצעות וע"כ המדה הא' הוא אל (וזהו כי אל דעות הוי' שע"י שם אל מחבר ב' דעות משפיע ומקבל ד"ע וד"ת יחו"ע ויחו"ת ועמ"ש בזה בביאור ע"פ משה ידבר, וזהו ויצעק משה אל הוי' לאמר אל פי' שמבחי' שם הוי' שלפני יג"מ יומשך תיקון הראשון דיג"מ שהוא בחי' אל, ונודע דאבא יונק ממזלא דהיינו מי"ג ת"ד לכן ע"י המשכה זו יומשך במרים גילוי אור אבא, גם הארת אבא נק' אל כי קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימט' יש ובחי' מל' דאבא שהיא מעשר מיש נק' אל, וזהו כי אל הוא נהירו דחכמתא כמ"ש במא"א אות א' בסעיף פ' וכמ"ש בזח"ג ס"ה א'), והנה יג"מ שהתורה נדרשת בהן נמשכו מי"ג מדה"ר ע"ד מדה הראשונה שהיא קל וחומר נמשך מתיקון הראשון שהוא אל, ולכן אחר שהמשיך משה שם אל נתגלה הקל וחומר והוא מ"ש אח"כ ואביה ירוק ירק כו' ופי' קל וחומר (היינו ג"כ חיבור ב' העולמות) שעולם העליון נק' קל (ע"ד רוכב על כרוב קל שלו) ועולם התחתון נק' חומר ע"ד חומר וצורה כו' (גם כמ"ש בפרדס בעה"כ ערך חומרא כי המל' נק' חומרא מצד השמאל כי משם חומר הדבר בסוד הקליפה ולכן צריך להחמיר ולהרבות סייג לבל יפרוץ הנחש הגדר עכ"ל ובערך קולא פי' המל' נק' קולא מצד החסד כו' ולכן ב"ש לחומרא וב"ה לקולא) וע"כ התפלל תפלה קצרה, כי הנה ענין השפעה הנ"ל שע"י שם אל לקשר ולחבר העולמות עם א"ס ב"ה השפעה זו באה דרך לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה וכמו המשנה שבה נכלל כל אריכות שבגמרא עמ"ש מזה בבה"ז פ' אחרי דע"ט ע"ב שזהו ענין היו"ד דשם הוי' כו' שחכמה לגבי בינה זהו ע"ד הנ"ל כמו מעיין ונהר כו' וזהו ענין עולם העקודים שהשכל עקוד ומצומצם בו (דהיינו שהם עקודים בכלי א' זהו ענין רבוי האור והכלים שהם האותיות הם בדרך קצרה כמו

תג

במשנה), ולכן ג"כ התפלל משה כאן תפלה קצרה שהיא ג"כ ע"ד הנ"ל שדבריו מועטים והכוונה רבה, ועד"ז א"ל אליהו לר' יוסי היה לך להתפלל תפלה קצרה וכן כה"ג ביוהכ"פ הי' מתפלל תפלה קצרה בבהמ"ק כו', ועפמש"כ יש להעמיד מ"ש לעיל* בשם התו"א דמטבע קצר רומז לעלמא דאתכסיא וכענין היו"ד שבו נברא העוה"ב, וזהו כענין הנז' בזח"א דקכ"ב סע"ב ובפ' שלח דקס"ח ע"א ודקס"ב ע"ב מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר כו' דהיינו כמו בעקודים איהו זעיר רק כלי א' ואיהו רב רבוי האור כו' וזהו ענין עלמא דאתכסיא ולהפך בעלמא דאתגליא דאיהו רב מטבע ארוך רבוי האותיות והכלים ואיהו זעיר, ולכן באחד אצטריך לחטפא לאלף הרומז על כתר ולהאריך בדלת הרומז לעלמא דאתגליא כו' ע"ש, ואין זה סותר למ"ש ב' הזח"ב רמ"ד סע"ב כי יש נפ"מ בין אורות לכלים שהאורות כל מה שלמעלה יותר הם גדולים יותר ובכלים הוא להפך, ועיין ברבות כי תשא ר"פ מ"ב ע"פ בארך אפים יפותה קצין מובן שמשה הי' צריך להמשיך בתיקון חטא העגל מבחי' ארך אפים ע"כ האריך כו', והיינו רבוי האור כו'.

פי' אל נא במא"א אות נ' סט"ו נא לשון בקשה מצד המל' הנקרא בקשה עכ"ל ובאות ב' סעי' ל"ד כ' בקשה נק' המלכות המבקשת על עמה מלפני המלך עכ"ל ועמ"ש ע"פ בחרבי ובקשתי דת"א בצלותא ובעותא נת' כי פי' ובקשתי היינו ג"כ לשון בקשה כו'.


* סעיף א'.










©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן