ב

והנה לכאורה דין זה מפורש עוד בפוסקים ומקורם מהתוספות פ"ק ד"ט ע"א גבי עיקור שבהלכות שחיטה שפירשו דעת רש"י דאיירי ששחט בסכין פגומה דאין שוחט אלא חונק וה"ל פסק הגרגרת. ומבואר מדבריהם דאף לדעת בה"ג דמפרש דעיקור היינו עיקור סימנים שנעקרו הסימן מהלחי. עכ"ז דינו דרש"י ג"כ ה"ל נבלה שהרי הקשו לפ"ד בה"ג וא"ת ולמה אינו מונה בהלכות שחיטה פסק הגרגרת בסכין פגומה כמו שמונה לפי' הקונטרס וי"ל דהתם אין כאן שחיטה שאינו אלא חונק עכ"ל. ובפסקי תוספת סעיף ל"א עיקור דרש"י ששחט בסכין פגומה ודהלכות גדולות שנעקרו ממקומן ושוב שחטן עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם (סי' י"ג). אמנם אאזמו"ר הגאון סס"ק ל"ח משמע דפי' התוספות בעיקור דפירש"י לא ס"ל כן לרוב הפוסקים והביא כן מתשובת הרשב"א (סי' שס"ז). ולפ"ז מאחר שזה אינו עיקור שבהלכות שחיטה כ"א שבאנו לדון ע"ז מפני שאין הבהמה זבוחה כדין א"כ הרי בגמרא (די"ז ע"ב) משמע דהטעם כיון דכי נקיב טריפה דהיינו נקובת הוושט. וא"כ מנלן לומר דהוי כמו אינה זבוחה כלל. שמא ה"ל כזבוחה וניקב הוושט דהוי רק טריפה לפי' ר"ת. ומ"ש התוס' דהוי כמו פסק הגרגרת. לא משמע כן מהגמרא הנ"ל. וצ"ל משום דאפשר שאחר שישחוט חצי הקנה תזדמן הפגימה ותיקרע המיעוט להשלימו לרוב דה"ל נבלה כמ"ש בגמרא פ"ק דחולין (די"ט) נעשה כמו ששחט ישראל וגמר עובד כוכבים כו' ע"ש. ומיהו זה אינו רק ספק רחוק שיזדמן כן. ומה שדימו למגל קציר והמגרה דתנן (דט"ו ע"ב) שהם חונקים היינו מפני שיש שם ריבוי פגימות משא"כ בפגימה אחת ונראה דאף את"ל דלא כהתוספות בפי' עיקור לדעת רש"י מ"מ כיון ששחט בסכין פגומה לא גרע מדין שהה במיעוט קמא דוושט. דלר"ת ה"ל בעיא (ד"ל ע"ב) בגמרא אם הוי נבלה משום די"ל דהוי רק טרפה כדין ניקב הוושט כמ"ש הרא"ש פ' השוחט סי' ו'. ואעפ"כ נשאר בתיקו דשמא ה"ל נבלה. אף שאפילו ניקב מיעוט הוושט פשיטא לי' דהוי רק טרפה והכא כששהה במיעוט מדוע יגרע מנקב וע"כ צ"ל הסברא כיון בשעת שחיטה היא גרע טפי. א"כ כמו כן כשקרע מיעוט הוושט בשעת השחיטה ה"ל ג"כ פסול בשחיטה וה"ל ודאי טרפה וספק נבלה עכ"פ וגם י"ל דגרע טפי משהה במיעוט שהרי אפשר ג"כ שהפגימה נזדמנה לפסוק רוב הקנה כנ"ל או רוב הוושט. גם י"ל הטעם הנז' בר"ן בשם הרמב"ן גבי עיקור הסימנים בשעת שחיטה שא"א שתשחט בהכשר. כמ"כ אפ"ל מחמת קרע הפגימה א"א גם במה שנשחט אח"כ שישחט בטוב וכ"ז לפר"ת אמנם לפרש"י (ד"ל ע"ב) דבשהה והחליד במיעוט קמא דוושט פשיטא דה"ל נבלה. וכ"נ מסקנת התוספ' והרא"ש שם בשם ה"ר אושעיא. וכ"כ הרשב"א בפשיטות בתשו' סי' שס"ז ושם ג"כ מבואר וז"ל ולא תהא חלדה ושהייה פוסלת יותר מפגימתו בקוץ עכ"ל. א"כ כיון חלדה ושהייה במיעוט קמא דוושט ה"ל נבלה כמ"כ פגם דסכין פגומה. ועיין בדברי הגאון אאזמו"ר ז"ל (סי' כ"ד ס"ק י"ח) דגם להרמב"ם הדין כן. הרי יצא לנו דלפ"ד רוב הפוסקים רובם ככולם השוחט בסכין פגומה ה"ל נבלה ודאית. ואף לפר"ת דס"ל נקובת הוושט הוי רק טרפה ולפירושו בבעיא דהחליד במיעוט סימנים ג"כ יש ספק גמור דבשוחט בסכין פגום ה"ל נבלה ואפשר הוי גם שני ספיקות להחמיר לפר"ת וא"כ יש לתפוס דה"ל נבלה. ובהיות כן הנה שו"ב זה שנחשד על שפשע ונמצא אחריו סירכא שהוא איסור טרפות י"ל שאינו נחשד כלל על השחיטה בסכין פגום דה"ל איסור נבלה וכמ"ש בנקה"כ סי' כ"ז וז"ל עוד נ"ל דנפ"מ לענין החשוד לאכול טרפות דאינו חשוד לאכול נבלות שחמור ממנו וכדלקמן סי' קי"ט ע"ש ודו"ק עכ"ל. וז"ל הפמ"ג בפתיחה מה' שחיטה החשוד לאכול טרפות אינו חשוד לאכול נבלות שזה חמור לו דמטמאה עכ"ל וכ"כ הפר"ח (סי' ל"ג סק"ה) ואדמו"ר שם סק"ז וכ"כ בשמ"ח סי' כ' ס"ו וכ"כ הפמ"ג בשפ"ד (סי' ב' סק"ד) וז"ל עוד נראה לי דוקא מומר לאכול נבלות אפי' פעם א' בודק סכין ונותן לו הא מומר לטרפות בפעם א' א"צ בדיקת סכין אף להר"ם ז"ל דאם לא יבדוק הסכין הוה ודאי נבלה וחשוד על דבר הקל על טרפה לא הוה חשוד על נבלה החמור. והנה חזות קשה ראיתי בב"ח ס"ו (נראה שהוא ט"ס וצ"ל סי' ב' ס"ג) וז"ל ועוד נראה בישראל צריך בדיקת הסכין קודם שחיטה שמא ישחט במקום הפגימה ויהיה נבלה. ואפילו רק ינקוב משהו במקום הפגימה בוושט וישחוט אח"כ בשאר הסכין שלא במקום הפגימה טרפה הוי כו' עכ"ל ואני תמה דהא קיי"ל נקובת הוושט במקום שחיטה נבלה ודאית הוה עכ"ד. ותמי' זו אינה תמיה כ"כ דהא ר"ת ס"ל דהוי טרפה. אלא דמ"מ כבר נתבאר כמ"ש הפמ"ג דנקובת הוושט בשעת שחיטה אפילו לר"ת יש פנים קרובים לומר דה"ל נבלה כ"ש לפ"ד שא"פ כולם:

קיצור. (ועוד מבואר בתוס' והרא"ש ד"ט דעיקור שבהלכות שחיטה שמפסיד השחיטה היינו לפרש"י השוחט בסכין פגומה ואף להפוסקים שאין מפרשים כן י"ל לא גרע משהייה במיעוט קמא דוושט דהוה נבלה ודאי לפ"ד כל הפוסקים וגם לפר"ת ה"ל ספק נבלה. וא"כ ה"נ ה"ל לדידיה טרפה ודאית וספק נבלה. וקיי"ל שהחשוד על הטרפה אינו חשוד על הנבלה. לכן י"ל שו"ב זה שנחשד פושע באיסור טרפות אינו חשוד לשחוט בסכין פגום ח"ו):