CXXII) וכן כתב בפס"ד צ"צ (סי' תמח לב, א) "דק"ס לא מהני". ולכאורה הוא דבר תימה, מאיזה טעם דייק שלא להזכיר את קנין סודר בסי' תמ"ח ובסדר מכירת חמץ, הרי בשניהם כותב שליתר שאת וליתר עז מוסיף עוד כמה קנינים לרווחא דמילתא, גם קנינים כאלו שלכמה דיעות אינן מועילות בנכרי, ולכן הורה להוסיף את קנין אגב קרקע וקנין תקיעת כף וקנין מפתחות, ומדוע א"כ לא נוסיף גם את קנין סודר, שמועיל גם בנכרי לכמה פוסקים?
ובאמת רואים בזה דיוק מיוחד, שהרי רבינו הזכיר בסדר מכירת חמץ את קנין הסודר, גבי הערב קבלן, אשר יקנה ממנו את התחייבותו ע"י קנין סודר: וככה יעשה באמת ישראל בעל החמץ ליתן כנף בגדו שיאחז בו החתום כנהוג בכל קנין אגב סודר.
משא"כ בקשר לקנין הנכרי, דייק ולא הזכיר את הקנין הזה אפילו בתור סניף ליתר שאת וליתר עז, וכדברי הש"ך (חו"מ סי' קכג סק”ל) כאשר דן בקנין סודר בנכרי: גבי חמץ האריכו הפוסקים וכל האחרונים לעשות בהיתר להקנות לו היכא דלא אפשר במשיכה, ואם איתא לקנינהו ניהלי' בחליפים.
וכבר האריך בנושא זה בשדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי' ט ס"ל) וליקט ספרים רבים הדנים בהוספת קנין סודר במכירת חמץ, והתמהים על רבינו הזקן שלא הוסיף קנין זה. ואף שצוה להוסיף על קנין המעות את א) קנין אגב ב) קנין תקיעת כף ג) קנין מסירת המפתחות, כנזכר לעיל, אבל לא את קנין הסודר.
ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סכ"ד סקס"ו) כתב, שאפשר שרבינו הזקן לא הוצרך לקנין חליפין בשט"מ שלו דהוא ליחיד שמוכר בעצמו חמצו לעכו"ם, אבל אצלינו שיש הרבה פקפוקים נכון לעשות כל הקנינים שאפשר. אח"כ כותב שיש סברא שאצלינו גרע, כיון שהרב עושה את הקנין חליפין בשליחות בעלי החמץ, ובתוס' (ב"מ עא, ב ד"ה בשלמא) מבואר שכדי לעשות זאת צ"ל גם שלוחו של הנכרי ולא מהני, ומיישב עפ"י מש"ש סקט"ו לענין קנין מעות.
בישועות חכמה (לבעל מסגרת השלחן, סדר התנהגות בענין מכירת חמץ, אות יח) ובס' המקנה (לבעל הטהרת ישראל, סקקצ"ד) רוצים להנהיג גם את קנין אגב סודר מאת הנכרי, עפ"י דברי מהרי"ל המובאים בפנים, וכ"ה בנוסח השטר של מוהרא"ד לאוואוט (בעל שער הכולל) ב"פסקי פרי מגדים" עמ' תג. אמנם ברוב נוסחי השטר מרבני אנ"ש שהיו לפנינו לא נזכר קנין אגב סודר אצל הנכרי, וכדברי רבינו הזקן הנזכרים, וכיון דנפיק מפומי' דרב כו'.
מ"מ יש מרבני אנ"ש המוסיפים גם קנין אגב סודר מהנכרי.