יארצייט הבעש"ט
כה
[א]
אמר אחד [המסובים], אשר מקובל אצל אנשי וואהלין כי הבעש"ט נסתלק ביום רביעי לשבוע, וסימנך: ביום שנתלו המאורות. ולפי זה ברור כי הסתלקות מורינו הבעש"ט היתה ביום ראשון דחג השבועות. 1 והשיב [מוהריי"צ], כי עתה נתיישב לי פירוש המלות שאמר רבינו הגדול ביום השני לצאתו מהתפיסה, שהיה ביום הרביעי בשבוע: בו ניטלו המאורות בטי"ת, ובו נתלו המאורות בתי"ו (לקוטי-דיבורים, עמ' לב)
[ב]
בשנת תק"כ - שנת הסתלקות הבעש"ט - היתה הקביעות דחג-השבועות כמו השתא, יום רביעי וחמישי. אין לנו קבלה מתי היתה ההסתלקות, ביום הראשון של חג-השבועות או ביום השני. אבל יש ראיות שהיה זה ביום הראשון, ממאמר החסידים שיום הסתלקות הבעש"ט יום שנטלו בו המאורות (היינו יום שנתלו המאורות יום רביעי, והסתלקות הבעש"ט היו קוראים נטלו בטי"ת), ובשנת תק"כ היה יום רביעי היום הראשון של שבועות (ס' השיחות תרצ"ט, עמ' 333. וראה עוד שם ראיה נוספת)
[ג]
ביום שני דחג-השבועות היתה התוועדות קצרה בביתו של הרבי [מוהרש"ב]. פעם אחת דיבר הרבי בענין היארצייט של הבעש"ט, ואמר: היו ספיקות בדבר, אם יום ראשון או יום שני, ונתברר שנסתלק ביום ראשון. בין המסובים היה הרה"ח ר' לוי יצחק ז"ל שניאורסון (אביו של כ"ק אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א) ושאל, הרי לפי הדין מי שנפטר ביום-טוב ראשון יתעסקו בו עממין, איך זה יתכן שגוף קדוש כהבעש"ט יתעסקו בו עממין? וענה אדמו"ר נ"ע: הגוף של הבעש"ט לא היה צריך התעסקות ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 59-57. ומהרה"ח ר' אברהם דרייזין (מאיארער)
ע"ה שמעתי, שהוא עצמו שמע מהרה"ח רלוי"צ הנ"ל, שהרבי השיב בזה הלשון: הוא קבר את עצמו!).
[ד]
עוד בענין קבורת הבעש"ט, ראה בס' השיחות תרצ"ט (עמ' 334-333 ובהע' שם); לקוטי-שיחות (ד, עמ' 1031); דרכי-חיים-ושלום (אות תקכז).
1) בלקוטי-דיבורים באה כאן הערה: כי הקביעות דחג-השבועות תק"ך היתה ביום רביעי וחמישי. ע"כ. ובלקוטי-שיחות (ד, עמ' 1031, הע' 29) נאמר: ויום השני דשבועות אי-אפשר להיות חל ביום הרביעי.
1) בלקוטי-דיבורים באה כאן הערה: כי הקביעות דחג-השבועות תק"ך היתה ביום רביעי וחמישי. ע"כ. ובלקוטי-שיחות (ד, עמ' 1031, הע' 29) נאמר: ויום השני דשבועות אי-אפשר להיות חל ביום הרביעי.