חג השבועות - קבלה טובה - לג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/otzar/index.htm">אוצר מנהגי חב"ד</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/otzar/10/index.htm">חג השבועות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/otzar/10/13/index.htm">קבלה טובה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/otzar/10/13/33.htm">לג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><div class=parent_heading>קבלה טובה</div></p> <p class=bodytext><div class=pageno>לג</div></p> <p class=bodytext><b>[א]</b></p> <p class=bodytext>כשם שבכל ראש-השנה צריך כל אחד לקבל על עצמו תוספת לגבי השנה שעברה בעבודת ה': הידור מצוה, סייג וכו', כך בכל חג-שבועות צריך כל אדם לקבל עצמו בקבלה בנדר ובלב שלם, ולא "בלי נדר וקבלה בלב". קשה מאוד לומר "קבלה בנדר" כו', אבל הדבר חייב להיות בקביעות בנפש ובמסירה ונתינה לקיים את הדבר הנוסף בתורה, הן בלימוד לעצמו, הן בהתמסרות ללימוד עם הזולת והן בהחזקת התורה, לאפשר לאחרים ולעשות שגם הם ילמדו <b>(על-פי ס' השיחות תש"ד, עמ' 129; קובץ-ליובאוויטש, 3, עמ' 36)</b></p> <p class=bodytext><b>[ב]</b></p> <p class=bodytext>בליל חג-השבועות חייב כל אחד לקבל על עצמו את עול התורה. זו צריכה להיות קבלה בלב, וגם קבלה בפה, ויאמר: רבונו-של-עולם! הריני מקבל עלי את עול התורה! (ס' השיחות תש"ד, עמ' 127) <b>[ג]</b></p> <p class=bodytext>בעמדנו בסיום וחותם חג-השבועות, וישנו עדיין משך זמן הקשר עם "זמן מתן תורתנו", צריך כל אחד ואחד לילך ולעלות מדרגא לדרגא ולהחליט להוסיף בקביעות עתים לתורה יותר מרגילותו. עד שאפילו כאשר מדובר ביהודי שאך זה עתה הקדים "נעשה" ל"נשמע", דורשים גם ממנו להתעלות לדרגא נעלית יותר, עד שיהיה זקוק לענין של כפייה כדי לפעול בעצמו את ענין לימוד התורה באופן נעלה יותר (ס' ההתוועדויות תשמ"ב, ג, עמ' 1577) <b>[ד]</b></p> <p class=bodytext>ב"האי יומא" דחג-השבועות מקבל כל אחד כחות חדשים לשנה הבאה, שתהא זו "שנת תורה" באופן נעלה מכפי שהיה עד כה. כחות נוספים אלו מחייבים את האדם לחשבון-נפש חדש, שיביא להחלטות בדבר תוספת בכל שיעורי-התורה שלו.</p> <p class=bodytext>החלטות אלו הן להוספה בלימוד התורה בכלל, ובלימוד באופן של הבנה והשגה בפרט, שהרי זהו דבר עיקרי בלימוד התורה שבעל-פה, ובאמצעותו נעשה אותו "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו" (כמבואר ב"תניא" פרק ה). ומחוייבים בזה הן אנשים, הן נשים (בהלכות הצריכות להן) והן טף - שהרי כל אחד ואחד שייך להבנה והשגה בתורה כפי אופן שכלו והשגתו.</p> <p class=bodytext>ובפרטות: הוספה בכמות ובאיכות בכל שיעורי התורה, הן בשיעורים הקבועים כבר ובעיקר בתוספת שיעורים חדשים; הן בשיעורים הפרטיים, והן בשיעורים הכלליים השוים לכל נפש כגון שיעורי חת"ת - וגם בשיעורי החת"ת תהיה תוספת של הבנה והשגה, תוספת תשומת-לב והעמקה בלימודו. וכן בלימוד שיעור הרמב"ם היומי, שהלכה אחת לפחות משיעור זה ילמדו בעיון.</p> <p class=bodytext>ומה טוב, אשר בכל מקום שהדבר אפשרי, תהיה ההוספה בשיעורי התורה ברבים דוקא, וכידוע המעלה וההפלאה של תלמוד-תורה ברבים <b>(על-פי ס' השיחות תשמ"ט, ב, עמ' 503-502)</b></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>