"ימי התשלומין"
מד
"תחנון"
[א]
אין אומרים תחנון עד י"ב סיון ועד בכלל, דהיינו חמישה ימים אחר חג-השבועות, כי החג יש לו תשלומין כל שבעה (סידור אדמו"ר).
בשו"ע (תצד, כ) הביא אדמו"ר רק את מנהג "מדינות אלו", שלפיו אין אומרים תחנון עד אסרו-חג שהוא ח' סיון ועד בכלל, וכדברי הרמ"א בסי' תצד. ולא הביא את מנהג ה"יש מקומות" שהובאו במגן-אברהם (קלא, יח), שאין נופלין שבעה ימים אחר חגה"ש. ב'השלמת' הדברי-נחמיה לשו"ע אדמו"ר (קלא, ח) מציין על מנהג זה: בה"ג, מ"א, פר"ח, עק"ד וכ"ה במהריק"ש. עכ"ל. וראה כף-החיים (תצד, נב). ובקהל חסידים מנהגים שונים, ויש גם אשר נהגו שלא לומר תחנון משלהי אדר עד י"ד או כ' בסיון (מנהגי-קומרנא, אות סו. ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב, אות כד), ומאידך גיסא מנהג הרה"ק ר"א מטשכנוב שאמר תחנון גם בשבעת ימי התשלומין (ויעש-אברהם, עמ' תמט).
[ב]
ודעת אדמו"ר הזקן בזה היא דלא כיש-אומרים שגם בי"ג סיון אין אומרים תחנון משום ספיקא דיומא (הובאו בשערי-תשובה סי' קלא, יט. וראה מחצית-השקל שם). וי"ל טעמיה דאדמו"ר הזקן, מפני שכל ענין תשלומין אלו הוא בענין הקרבנות, ולית תמן ספיקא דיומא (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, כ, עמ' רנא; לקוטי-שיחות, ד, עמ' 1312).
וראה הדיעות בס' נטעי-גבריאל (עמ' קנט).