ט"ו בסיון
[א]
בו היתה התחלת המאסר של כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ, בשנת תרפ"ז].. שלאחרי הגאולה די"ב תמוז נתגלה שהמאסר היה זריעה.. כדי שעל-ידי זה תהיה צמיחה בריבוי והוספה בהפצת המעיינות (ס' המאמרים - מלוקט - ג, עמ' קפח הע' 41)
[ב]
הוראה מיוחדת מענין שניתוסף בט"ו סיון בדורנו זה - יום התחלת המאסר והגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בשנת פרז"ת (דאף שט"ו סיון בפעם הראשונה היה באופן בלתי רצוי, הרי, בשנים שלאח"ז - אחרי הגאולה די"ב תמוז שנתגלה בפועל שכוונת המאסר אינה אלא בשביל הגאולה - גם ט"ו סיון הוא ענין של גאולה), שעל-ידי זה ניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכללות העבודה דהפצת התורה והיהדות, כולל ובמיוחד הפצת המעיינות חוצה.. שביום זה מודגש הציווי וההוראה ביחד עם נתינת-כח לכל אחד ואחד מישראל, להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל ענייני העבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה (על-פי ס' השיחות תשמ"ט, ב, עמ' 520-519)
[ג]
ט"ו בסיון, יום התחלת המאסר והגאולה, הוא הוראה לכל ונתינת כח למלא את בקשתו הנפשית של בעל המאסר והגאולה, שכל אחד ואחד יעסוק בהפצת מעיינות פנימיות התורה חוצה. הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לפעולה על הזולת.
הפצת המעיינות היא לכל לראש בנוגע לעצמו, לגלות את ה"מעיין" המוסתר בפנימיות הנשמה (הקשורה עם פנימיות התורה), שיומשך ויתגלה בחב"ד של נפשו האלקית וגם בשכלה של הנפש הבהמית. וכן בהפצה חוצה - שמצד חושך העולם ישנם ענייני פנימיות התורה שלא נתגלו עד עתה, והם בבחינת גלות ומאסר. עבודתנו היא לגאול ולפדות את העניינים הללו, שיהיו באופן של אור וגילוי - "תורה אור", ובמיוחד פנימיות התורה שהיא ה"מאור" שבתורה (על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"ח, ג, עמ' 480)