הסעודה
כד
[א]
הסעודה וההתוועדות של חג-השבועות היא סעודת-מצוה והתוועדות שמחה-של-מצוה. בנוסף לכך שהיא נערכת משום שמחת יום-טוב, הרי זו סעודה של קבלת התורה והמצות וכניסתו של עם ישראל ל"חדר" (על-פי ס' השיחות תש"ג, עמ' 144-143. ס' השיחות תש"ה, עמ' 104)
ועוד שמחה יתירה וביתר שאת, ש"שבועות" הוא גם מלשון שבועה, שבמתן-תורה נתחדשו שתי השבועות: הקשר שבין הקב"ה לישראל והקשר של ישראל והקב"ה - באופן של התקשרות עצמית שאינה תלויה כלל במעמד ומצב שבו היהודי נמצא. ושמחת מתן-תורה שייכת לכל אדם מישראל, בכל מקום ובכל זמן, והיא פועלת עליו שיוכל לקבל את התורה בכל מקום ובכל זמן (לקוטי-שיחות, ב, עמ' 571-570)
[ב]
מנהג הרביים לומר "תורה" בסעודת יום-טוב של חג-השבועות, ולספר סיפור, ממורינו הבעל-שם-טוב (ס' השיחות תש"ד, עמ' 140. וראה בסעיף הבא "יארצייט הבעש"ט", אות כח)