אכילת מצות בכל ימי הפסח
יט
אכילת מצה בששת ימים, רשות - כמו שתפילת ערבית רשות, כך מצה זו.. לפי זה מובן דגם רשות יש בו קצת מצוה.. וכך יש לומר בענין רשות דאכילת מצה כל שבעה.. טוב יותר לאוכלה, ולא לאכול פירות ושאר דברים שאינן מצה כלל (באורי-הזוהר לאדמו"ר הצמח צדק, א, עמ' צו) 1.
ענין "רשות" אין זה שאין כאן עבודה כלל, כי אם אדרבא היא עבודה נעלית יותר. ולזאת צריכה להיות אכילת מצה גם בהשישה ימים, ויש בזה קצת מצוה.. שצריכים לאכול מצה ולא רק שאר דברים כמו פירות וכה"ג..
[ובשש"פ] הרי פשיטא דאכילת מצה היא רשות, ולכן בו גילתה התורה וממנו נלמד על השישה ימים שהן גם-כן רשות כו', ומ"מ צ"ל אכילת מצה בהשישה ימים וז"ש ששת ימים תאכל מצות, וכמו"כ ביום השביעי צ"ל אכילת מצה... (ס' המאמרים תרס"ח לאדמו"ר מוהרש"ב, עמ' קעא).
וראה עוד: תורה-שלמה (יא, פרק יב אות רחצ*) מילקוט מעין-גנים כת"י: תהי חביבה אכילתה כל שבעה ואע"פ שהיא רשות; ועוד שם במילואים (עמ' רכח-רלב), ובכרך יב (עמ' ש-שא); הגדה-שלמה (עמ' 159) ואילך; שדי-חמד מע' חמץ ומצה (סי' יד אות י), בשיטת הגר"א ושו"ת החתם-סופר; בשו"ת אבני-נזר (או"ח סי' שעז אות ד), על-פי דברי בעל המאור, שבאכילת מצה כל שבעה מקיים מצוה כמו בישיבת סוכה כל שבעה; ס' ויגד-משה (עמ' קצח-קצט ובהוספות עמ' שא). והביא שם מס' ערוך-השלחן (יו"ד רצב, ד) דכל רשות שבתורה היא כמצוה, רק לגבי חובה רשות קרו לה. עיי"ש. וראה עוד להלן ממנהגי הצדיקים, ובס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רנא-רנג).
1) דעתו של אדמו"ר הזקן מתפרשת באגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (יט, עמ' רלד):..במה שכתב [השואל] בהכרעת אדמו"ר הזקן בשולחנו או"ח (תנג, יד) דסגי שימור לשם "שבעת ימים תאכל מצות" ולאו דוקא ל"בערב תאכלו מצות" - דלדיעה זו יש מצוה כל שבעה באכילת מצה (וכך כתב גם בתורה-שלימה במילואים לכרך יא בפירוש הש"ס פסחים מ, א) - על-כרחך אי-אפשר לומר כן, כי דעת אדמו"ר הזקן בזה (שם סוף סי' תעה) כהרמב"ם דאין מצוה כלל כי-אם בליל הא'. וכ"מ גם מסתימת לשון הרא"ש, טור ושו"ע - אף שהם הם בעלי דיעה השניה בסי' תנג סעיף יד, כמצויין שם במראי-מקומות. וכ"מ גם ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ה ה"ט (עיי"ש במגיד-משנה ובצפנת-פענח להראגצובי).
באם בכלל בהנ"ל ישנו הגדר דלשמה והדיעות באכילת מצה כל שבעה - האריך בזה בתורה-שלימה שם, ואכ"מ.
אך במכתבו מי"א ניסן תשמ"ג (לקוטי-שיחות, כב, עמ' 277-276), מדבר הרבי על עניינה של המצה בכל ימי הפסח, ומצויין שם בהע' לביאורי-הזוהר ולמאמרי תרס"ח הנעתקים כאן בפנים.
1) דעתו של אדמו"ר הזקן מתפרשת באגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (יט, עמ' רלד):..במה שכתב [השואל] בהכרעת אדמו"ר הזקן בשולחנו או"ח (תנג, יד) דסגי שימור לשם "שבעת ימים תאכל מצות" ולאו דוקא ל"בערב תאכלו מצות" - דלדיעה זו יש מצוה כל שבעה באכילת מצה (וכך כתב גם בתורה-שלימה במילואים לכרך יא בפירוש הש"ס פסחים מ, א) - על-כרחך אי-אפשר לומר כן, כי דעת אדמו"ר הזקן בזה (שם סוף סי' תעה) כהרמב"ם דאין מצוה כלל כי-אם בליל הא'. וכ"מ גם מסתימת לשון הרא"ש, טור ושו"ע - אף שהם הם בעלי דיעה השניה בסי' תנג סעיף יד, כמצויין שם במראי-מקומות. וכ"מ גם ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ה ה"ט (עיי"ש במגיד-משנה ובצפנת-פענח להראגצובי).
באם בכלל בהנ"ל ישנו הגדר דלשמה והדיעות באכילת מצה כל שבעה - האריך בזה בתורה-שלימה שם, ואכ"מ.
אך במכתבו מי"א ניסן תשמ"ג (לקוטי-שיחות, כב, עמ' 277-276), מדבר הרבי על עניינה של המצה בכל ימי הפסח, ומצויין שם בהע' לביאורי-הזוהר ולמאמרי תרס"ח הנעתקים כאן בפנים.