בדיקת-חמץ
טז
זמנה
[א]
בדיקת-חמץ אחר תפילת ערבית (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום', עמ' מה)
[ב]
העתקתי ב'היום יום'.. שבדיקת-חמץ היא לאחר תפילת ערבית - סתם . ומקשה שבשו"ע יש בזה חילוקים. הנה ככתוב בהקדמת 'היום יום', הבאתי שם לא דינים, אלא מנהגי החסידים המיוסדים על מנהגי הנשיאים או על הוראותיהם. והמנהג המקובל הוא כנ"ל - תמיד לאחר תפילת ערבית. וי"ל בזה כמה טעמים. והמחוור בעיני, ד לשיטתיה גם-כן יש כאן. כי מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת-חמץ 1 - ולא העתקתי גם זה ב'היום יום', כי לא שמעתי בזה שיעור מסוים. וראה בשדי-חמד מערכת חמץ-ומצה סי' ה ס"ק טז, שהביא ממגן-האלף להל' פסח סי' טו"ב, ששקו"ט בדברי אדמו"ר הזקן בהנ"ל בקונטרס-אחרון לאו"ח סי' תלא (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ב, עמ' שדמ)
[ג]
[אחר מכירת-חמץ ברוסטוב, שנמשכה לכניסת הלילה] הואיל [מוהרש"ב] להגיד: כנראה שיהיו צריכים להתפלל תחילה מעריב ואחר-כך לבדוק. ושאלתי, האם יכול להיות אחרת? וענה כ"ק רבינו: אלע מאל איז מען בודק פאר מעריב, אבער אז עס איז שוין געווארן צייט מעריב, וועט מען דארפן דאוונען מעריב פריער [=תמיד בודקים קודם מעריב, אך כשכבר הגיע זמן תפילת מעריב יצטרכו להתפלל מעריב תחילה] (מרשימות הגר"י לנדא ע"ה) וראה בס' נטעי-גבריאל (א, עמ' מא).
[ד]
בהנוגע לזמן בדיקת-חמץ, כשמתפללים ערבית ביחידות - ראיתי מנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שהיה בודק בין מנחה למעריב, ומתפלל ערבית לאחרי הבדיקה (לקוטי-שיחות, יז, עמ' 434)
1) אדמו"ר הזקן הלך למעזריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ"ד, ושהה שם (בפעם ההיא) עד לפני חג-הפסח תקכ"ה. כשחזר לביתו - ביום י"ג ניסן בשנה ההיא - לא אכל (לא התענה, שהרי אסור בתענית, אלא שלא אכל), כי היה טרוד בהכנה לבדיקת חמץ, אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש בענין בדיקת חמץ יבוא כן בהבדיקה בפועל. הבדיקה נמשכה כל הלילה, ולא היה לו אז [אלא] רק חדר אחד (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, פיסקא "בדיקת חמץ", מ"שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] חג-הפסח תרח"ץ". וראה ס' השיחות תרח"ץ, עמ' 265).
מובן שהחידוש בסיפור זה הוא בנוגע לבדיקת החמץ בפועל, שהרי אם בנוגע לכוונות האריז"ל וכד', מאי קמ"ל שהבדיקה נמשכה במשך כל הלילה?! אלא על-כרחך לומר שמדובר בבדיקה עצמה, החיפוש בחורים ובסדקים, שגם בחדר קטן ארכה בדיקה זו במשך כל הלילה (שיחת יום שמח"ת תשמ"ט. ס' ההתוועדויות, א, עמ' 247).
1) אדמו"ר הזקן הלך למעזריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ"ד, ושהה שם (בפעם ההיא) עד לפני חג-הפסח תקכ"ה. כשחזר לביתו - ביום י"ג ניסן בשנה ההיא - לא אכל (לא התענה, שהרי אסור בתענית, אלא שלא אכל), כי היה טרוד בהכנה לבדיקת חמץ, אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש בענין בדיקת חמץ יבוא כן בהבדיקה בפועל. הבדיקה נמשכה כל הלילה, ולא היה לו אז [אלא] רק חדר אחד (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, פיסקא "בדיקת חמץ", מ"שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] חג-הפסח תרח"ץ". וראה ס' השיחות תרח"ץ, עמ' 265).
מובן שהחידוש בסיפור זה הוא בנוגע לבדיקת החמץ בפועל, שהרי אם בנוגע לכוונות האריז"ל וכד', מאי קמ"ל שהבדיקה נמשכה במשך כל הלילה?! אלא על-כרחך לומר שמדובר בבדיקה עצמה, החיפוש בחורים ובסדקים, שגם בחדר קטן ארכה בדיקה זו במשך כל הלילה (שיחת יום שמח"ת תשמ"ט. ס' ההתוועדויות, א, עמ' 247).