"תהלוכה"
יא
בשביעי-של-פסח, אחר תפילת המנחה, נהגו אנ"ש לצעוד ב"תהלוכה" לשכונות קרובות ורחוקת, לשמח את בני-ישראל בשמחת החג ולומר לפניהם דברי-תורה מעניינא דיומא. במשך שנים רבות נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע לצאת וללוות את הקהל במבטו, וכשחזרו היה משגר להם דברי ברכה. בשנים האחרונות היה הרבי יוצא אליהם בעצמו, ובשנת תשנ"א יצא ואמר בפניהם שיחה קצרה.
בהתוועדות שנערכה באחרון-של-פסח היה הרבי מורה למשתתפי ה"תהלוכה" לומר "לחיים", ואף הוא היה מכוין כנגדם ואומר "לחיים", והסביר שאע"פ שהוא עצמו לא הלך עמהם, אבל תשוקה גדולה להליכה היתה לו...
גם ביאר הרבי דברים רבים בגודל מעלתה של הליכה זו, ובהם: על-פי דברי המדרש פזרת רגלך לעני ולמצות, עליו הכתוב אומר ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך; ענין רגל שבנשמה ושייכותו לעקבתא דמשיחא; האחדות הנפעלת ב"תהלוכה"; מעין העלייה לרגל; מכל פסיעה נברא מלאך; ההליכה כשלעצמה אף היא ענין גדול; הפצת מעיינות החסידות הכרוכה ב"תהלוכה", ועוד (ראה בס' הלכות-החג-בחג, עמ' 191-190)