קידוש-מנחה-סעודה
כ
[א]
ביום אחרון-של-פסח: מהדרין לקדש, אחר-כך מתפללין תפילת המנחה ואחר-כך סעודת יום-טוב (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' מז)
וכיום - בעטיית ה"עזרת-נשים" - אין נוהגין כן. בליובאוויטש נהגו [רבוה"ק] תמיד להתפלל מנחה קודם הסעודה, הן בשבת והן ביום-טוב.
וכן נהג מוהריי"צ בכל יו"ט להתפלל מנחה בחדרו, ופשיטא שנהג כן באחש"פ שנמשכה הסעודה לתוך הלילה (המלך-במסיבו, א, עמ' רחצ; ב, עמ' קלח-קלט)
כך נהג גם כ"ק אדמו"ר זי"ע, שהיה אוכל את סעודת החג בצהרים, ואת "סעודת משיח" אחר תפילת המנחה.
[ב]
מוהריי"צ יצא לסעודת יו"ט בשעה 30.4, ולא עשה קידוש בסעודה זו. מן הסתם עשה קידוש קודם תפילת המנחה, ושתה עוד כוס יין או אכל "קניידלאך" כדי שיהיה קידוש במקום סעודה (על-פי ס' המלך-במסיבו, א, עמ' קסא; ב, עמ' קלח-קלט)