פסח שני
מא
תחנון
אין אומרים תחנון ונפילת-אפים בפסח שני שהוא י"ד באייר (וגם לא "למנצח" ו"תפלה לדוד"). אבל במנחה שלפני פסח שני נופלין (על-פי סידור אדמו"ר. וב'השלמת' ה'דברי-נחמיה' לשו"ע אדמו"ר קלא, ח: יש שמוסיפים שאין-אומרים תחנון בי"ד אייר שהוא פסח שני, ובמנחה שלפניו אומרים. עכ"ל.
אך בסידור האריז"ל חמדת-ישראל נמנה גם 'י"ג באייר במנחה' עם הימים שאין אומרים בהם תחנון. וראה כף-החיים קלא, קא).
מנהג אשכנז לומר תחנון בפסח-שני, והחסידים נוהגים בזה כמנהג הספרדים (ראה כף-החיים קלא, צח-צט). ומובא מנהג זה גם בשערי-אפרים (י, כז) וכ"כ בסידור הרב יעב"ץ. ובערוך-השלחן (קלא, יב) כתב, ש"הוא פלא" שאין חושבים את פסח-שני בין הימים שאין אומרים בהם תחנון. וראה גם באשל-אברהם להרה"ק מבוטשאטש (סי' קלא), בביאור טעם אי-אמירת תחנון בפסח-שני. הרה"ק ר"א מטשכנוב אמר תחנון בפסח-שני, ולא נהג לאכול אז מצה (הגדת ברכת-אברהם).
במנהגי שאר החסידים מצינו שאין אומרים תחנון בפסח-שני שני ימים, בארבעה-עשר ובחמישה-עשר באייר: אמרי-פנחס השלם (אות רצט), מנהגי-קרלין, קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עז), לוח 'דבר יום ביומו' למנהג בעלז, דרכי-חיים-ושלום (אות קצא. 1 - וראה נימוקי-או"ח סי' קלא, ו).
ורבים נוהגים שבפסח-שני אין אומרים תחנון במשך שבעת הימים: אוצר-החיים צאנז (אות שסג), רזא-דעובדא (עמ' קלז), קדושת-ישראל (אות נז), מנהגי-אליק (אות קנד). ובלקוטי-מהרי"ח (מד, ב) הביא, שהרה"ק רצ"ה מליסקא החזיק בידי הנוהגים כך, וגם הגר"ש קלוגר מצא סימוכין למנהג זה.
במנהגי-קומרנא (אות סו) ובילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות כד), שנהגו שלא לומר תחנון משלהי אדר עד י"ד או כ' בסיון. ובשלחן-הטהור (קלא, כ), שאין אומרים תחנון כלל בימי הספירה. ולפיכך אין בידם מנהג מיוחד לפסח-שני.
וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רס-רסד).
באמירת "למנצח" ו"תפלה לדוד" יש חילוק מנהגים נוסף בכללי זיקתם לאמירת התחנון, ויתבאר אי"ה במנהגי תחנון.
1) בשיחת ש"פ בהר-בחוקותי תשמ"ג (אות מב), פקפק כ"ק אדמו"ר זי"ע בנכונותה של השמועה הגורסת שהרה"ק ממונקאטש לא אמר תחנון גם ביום ט"ו, עיי"ש. והנה בספרו שער-יששכר (מאמר פסחא זעירא, אות א), מביא הרה"ק הנ"ל את שיטת האריז"ל שאין אומרים תחנון רק ביום י"ד באייר ובמנחה שלפניו, וכותב: "ואין אחר דברי רבינו האריז"ל כלום, כי מי יבוא אחרי המלך הנורא הלז שר בית הזוהר שכל דברי הזוה"ק פתוחין לפניו". עוד מביא שם מס' מחברת-הקודש (מכתבי האריז"ל), שאף כי במקום אחד כתב כי שני הימים י"ד וט"ו מעולים הם, אך בדבריו לגבי תחנון כתב שרק ביום י"ד אין אומרים. גם דוחה הוא את הראייה מס' הגלגולים, שלכאורה ט"ו באייר נקרא פסח-שני. ושוב מביא ממעין-גנים להרמ"ע, שיש להסתפק בדבר אי-אמירת תחנון גם בט"ו. עכ"פ חזינן שדעתו הברורה היא שרק בי"ד באייר אין אומרים תחנון.
אך בספרו נימוקי-או"ח (קלא, ו) מתייחס לדבריו בספרו שער-יששכר, וכותב כי הביא שם שבמקום אחד בס' מחברת-הקודש איתא שאין אומרים תחנון גם בט"ו אייר. וכנראה שדבריו אלו נכתבו מן הזיכרון, שהרי לא כך הביא שם מס' מחברת-הקודש (ראה לעיל).
ועכ"ז נראים הדברים שלא שינה את דעתו בקשר לאמירת התחנון ביום ט"ו, וכך ניכר גם מסגנון כתיבתו שם בדבריו אודות "אותן שאין אומרים תחנון ביום ט"ו באייר", שאינו כולל את עצמו עמהם.
1) בשיחת ש"פ בהר-בחוקותי תשמ"ג (אות מב), פקפק כ"ק אדמו"ר זי"ע בנכונותה של השמועה הגורסת שהרה"ק ממונקאטש לא אמר תחנון גם ביום ט"ו, עיי"ש. והנה בספרו שער-יששכר (מאמר פסחא זעירא, אות א), מביא הרה"ק הנ"ל את שיטת האריז"ל שאין אומרים תחנון רק ביום י"ד באייר ובמנחה שלפניו, וכותב: "ואין אחר דברי רבינו האריז"ל כלום, כי מי יבוא אחרי המלך הנורא הלז שר בית הזוהר שכל דברי הזוה"ק פתוחין לפניו". עוד מביא שם מס' מחברת-הקודש (מכתבי האריז"ל), שאף כי במקום אחד כתב כי שני הימים י"ד וט"ו מעולים הם, אך בדבריו לגבי תחנון כתב שרק ביום י"ד אין אומרים. גם דוחה הוא את הראייה מס' הגלגולים, שלכאורה ט"ו באייר נקרא פסח-שני. ושוב מביא ממעין-גנים להרמ"ע, שיש להסתפק בדבר אי-אמירת תחנון גם בט"ו. עכ"פ חזינן שדעתו הברורה היא שרק בי"ד באייר אין אומרים תחנון.
אך בספרו נימוקי-או"ח (קלא, ו) מתייחס לדבריו בספרו שער-יששכר, וכותב כי הביא שם שבמקום אחד בס' מחברת-הקודש איתא שאין אומרים תחנון גם בט"ו אייר. וכנראה שדבריו אלו נכתבו מן הזיכרון, שהרי לא כך הביא שם מס' מחברת-הקודש (ראה לעיל).
ועכ"ז נראים הדברים שלא שינה את דעתו בקשר לאמירת התחנון ביום ט"ו, וכך ניכר גם מסגנון כתיבתו שם בדבריו אודות "אותן שאין אומרים תחנון ביום ט"ו באייר", שאינו כולל את עצמו עמהם.