שארית יהודה - שו"ת אבן העזר - סימן י

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/index.htm">שו"ת אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/10.htm">סימן י</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/11.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/9.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן י</div></p> <p class=bodytext>י (לסי' קי"ט) שאלה בדבר האיש שזה כמו ארבע שנים שנשטית אשתו והיא עתים שוטה ועתים חלומה אך גם בעת חלימתה רבו תחלואיה ובפרט חולי הנופל ר"ל כאשר ידוע ומפורסם בעירנו וכבר גלגל עמה ברפואות והוציא עליה סך עצום ורב לכמה רופאים מומחים בקיאים עד שירד מנכסיו מאד ולא עלתה לה תרופה. אשר לזאת צועק במר נפשו אוי לי על ממוני ואוי לי על אשתי ואוי לי על אשה אחרת. כי עם היות שכבר נתפשטה הוראה להיתר לישא אשה אחרת ע"פ מאה רבנים כדעת הב"ח שקבל מרבותיו אך תברא בצדי' שהרי הצריך להשליש הכתובה ותוס' כתובה שעולה לסך עצום ורב ואין ידו משגת כלל כאשר ידוע ומפורסם בעירנו שאפי' בית אין לו והי' דר בבית אביו ועכשיו דר עם אביו בביתו. ותקנת הצ"צ שבב"ש סי' א' סקכ"ג להתפשר עם קרובי האשה ברצי כסף מועט שהי' אפשר ביכולתו להשיג ע"ז איזה הלואה מקרוביו ג"כ א"ח לו מפני שיש לה אב והוא איש אמוד ונגיד ולא נתרצה להתפשר בשום אופן בעולם. ולפי שהוא מבני עירי מצאתי א"ע כמחוייב בדבר להתחיל בהיתר ויסתיים הדבר בגדולי חכמי הדור והנה לכאורה הדבר פשוט כשאין ידו משגת אינו מעכב התרת הבעל לישא אשה אחרת וכמו שאינו מעכב אם היתה בת גירושין ורוצה לגרשה אך הצ"צ שדי בה נרגא וכתב דהיינו דוקא אם הי' מן הדין לגרשה משא"כ בנידון דידן אינו מן הדין לגרשה אלא מחמת חר"ג ואיך יבא לגרשה כשתשתפה ובאמת דבריו אינם מוכרחים כ"כ דמה לי היכא שהדין לגרשה או היכא שהדין הוא לישא אחרת דאין לעכב היתר זה מחמת הכתובה ואף אם יגרשנה אח"כ מחמת חר"ג הלא תהי' הברירה בידה שלא תקבל הגט עד שישלם כתובתה ותאסר אשתו עליו עד שיפייסנה לקבל הגט. ועוד דבנ"ד מן הדין הוא לגרשה מחמת שאר תחלואיה ובפרט חולי הנופל ה"י אא"כ תתרפא גם מחולי זה וזה רחוק מן הדעת שבדבר הזה נלאו כל חכמי הרופאים כנודע. ובר מן דין הנה כל עיקר תקנה זו להשליש הכתובה כבר כתב הח"מ דלכאורה ארכבי' אתרי ריכשי דמאחר שמחייבין אותו בכל חיובי ממון ותנאי כתובה כדרך איש לאשתו אמאי יתן כתובה והעלה שאין זה אלא מפני החומר שהחמיר להכין גט ביד שליח שיהא מוכן לגרשה כשתשתפה שאז תהיינה לו שתי נשים ויחול עליו חר"ג והלכך הצריך נמי להשליש הכתובה ותוס' עם הגט ואף שהב"ח בסי' א' לא הזכיר כלום מענין הגט היינו לפי שאין שם עיקר הדין קיצר בדבר וסמך עצמו עמ"ש בסי' קי"ט וכן בדין שאם אין גט אין כתובה ואפי' נדונייתה אין להוציא מיד הבעל אפילו מאכילה ומשקה משלה אא"כ רואים שמבזבז נכסיו כמ"ש הפר"ח בשם מהרח"ש. ומ"ש בסוף תשו' מהר"ם ב"ב ובכלבו ואשר שם ר"ג מ"ה כו' ותהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן כו' לא מיירי בנשתטית כלל שהרי כתבו ובכולן אין להתיר עד שיראו טעם מבורר כו' ובנשתטית אין טעם מבורר גדול מזה אלא מיירי בשאר נשים שהן בנות גירושין ובאותן הנשים ודאי שמחוייב להשליש הכתובה שהרי הוא בא לגרשה עכשיו וכמ"ש בתשו' מהר"י מינץ שאחר חר"ג חזר הדין כר' אמי בגמ' דאמר (יבמות דס"ה ע"א) כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ומשום דבאותן נשים פשיט' הוא דפטור ממזונות ותנאי כתובה והלכך מחייב בכתובתה אבל בנשתטית חידוש הוא שחידש הב"ח דארכבי' אתרי ריכשי ע"כ היינו משום חומר הגט בלבד דלא כצ"צ שהבין דמהר"ם והכלבו מיירי נמי בנשתטית ודחק א"ע למצוא טעם להשליש הכתובה אף בלי השלשת הגט משום דחיישי' שמא יעני וכשיבא לגרשה כשתשתפה לא אמרי' דתשאר הכתובה חוב עליו מפני שאז לא יהי' מן הדין לגרשה אלא מחמת חר"ג ומלבד מש"ל דאין דבריו ברורים דמה לי היכא שמן הדין לגרשה או היכא שמן הדין לישא אחרת עוד זאת חששא זו דשמא יעני לא מצינו כלל בגמ' ופוסקי' אלא היכא דאנו רואים שמבזבז נכסיו כדלעיל בשם הרפ"ח אבל האמת יורה דרכו דמהר"ם והכלבו לא מיירי כלל בנשתטית ואפשר דס"ל בנשתטית אין צריכי' כלל היתר מאה רבנים דבכה"ג לא תיקן ר"ג כלל וכמו יש פוסקים דס"ל הכי היכא שהדין לגרשה ורמ"א בסי' א' כלל והשוה שני הדינין יחד ומשמע שם מדבריו דא"צ היתר מאה רבנים דוקא רק הב"ח הוא שחידש בזה להצריך ג"כ מאה רבנים להיתר זה והבו דלא לוסיף עלה שאין לך בו אלא חידושו שהוא משום חומר הגט כנ"ל. והנה חומר הגט שהחמיר הב"ח הוא חומרא דאתי לידי קולא שרבים מהפוסקי' אוסרי' שלא תנשא בגט כזה מחמת שהיא עכשיו אינה בת גירושין דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח אפי' ליתן לאחר זמן שאז יהי' בידו וכדאי' בפ"ב דנזיר (די"ב) גם הפנ"י בר"פ מי שאחזו השיג על הב"ח מהא דאמרי' התם לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' דמי שצוה לכתוב גט ואחזו קורדייקוס (פי' רוח רעה) דאין כותבין ונותנין אלא לכשישתפה משום דמדמי לי' לשוטה אלמא דבשוטה אין כותבין ונותנין אפי' צוה בעת בריאותו משום דכל היכא דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח האמנם די"ל הב"ח לטעמי' כמ"ש האחרונים בשמו דפסק כהרמב"ם דכל היכא דציוה לכתוב בעת בריאותו אפי' נשתטה ממש אח"כ מדאוריי' כותבין ונותנין דבתר התחלת אמירה אזלי' ובתחלת אמירתו הי' בריא אלא מדרבנן הוא פסול משום שמא יאמרו שוטה מצי לגרש וא"כ זה לא שייך אלא כשהבעל שוטה אבל באשה שנשתטית דעיקר קפידא הוא בשעת הנתינה דאינה בת גירושין שמשלחה וחוזרת יכול הבעל ליתן גט ליד השליח ליתן לה לכשתשתפה דאף אם כותב בשעת שטותה לא יאמרו אשה שנשתטית מגורשת מאחר שאינו נותן לידה וצ"ל דס"ל דל"ד לההיא דנזיר משום דהשיפוי הוא דבר שבא ממילא ולאו מחוסר מעשה הוא וקצת משמע כן בפ"ג דקדושין (דס"ב) דאמר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה הוא משמע דבלא מחוסר מעשה פשיטא דמהני אעפ"י שאין הדבר ברור שיבא מאליו וממילא אבל יפה השיג עליו הפר"ח מהרא"ש ספ"ד דקדושין סי' ט"ו דכל היכא דאיהו לא מצי יהיב שלוחו נמי לא מצי יהיב ומש"ה חשש לדברי הטור וריא"ז דמדאוריי' אין הגט כלום ואפי' נתפקח אח"כ נמי אסרו התוס' והרא"ש והטור והיינו משום דלא מיחשב דבר הבא מאליו שאינו מחוסר מעשה מאחר שאין הדבר ברור שיבא בודאי מאליו ודמי לההיא דנזיר דלעיל: הן אמת שי"ל דראי' זו מנזיר אינה מכרעת לאסור בנ"ד ליתן גט ליד שליח לגרשה לכשתשתפה מכיון שהיא עתים שוטה ועתים חלומה חשיבה כיודעת לשמור גיטה כדאי' בירושלמי ולא אסרו אלא מדרבנן משום גרירה דהיינו שלא ינהגו בה מנהג הפקר ולרוב הפוסקי' לפי גירסתם בירושלמי אם עבר וגירש מגורשת וכיון דדיעבד בת גירושין היא מצי משוי שליח כדמוכח התם בתוס' דנזיר שכתבו בשם ר"ת הטעם דאשה יכולה לומר לחבירתה לושי קמח והפרישי חלה אע"פ שבעודו קמח אינה יכולה להפריש חלה בעצמה ולא מצי משוי שליח להפריש אפי' אחר שתלוש העיסה משום דיכולה להביא עיסה אחרת מגולגלת ולהפריש ממנה חלה עכשיו על הקמח לכשילוש כדאמרי' בפ"ב דקדושין (דס"ב) שאם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות אלו מחוברין לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין (אם הביאו שליש) משום דבידו הוא ומאי ראי' היא זו הא התם דבריו קיימין קאמר בדיעבד דוקא ולכתחלה אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה וה"ה מעיסה על הקמח הוי ג"כ כמו מדבר שנגמר ע"ד שלא נגמר והא דאמרי' בירושלמי פ"ג דחלה למדו הכהנות להתנות על הקריץ ועל הקמח וכתבוהו הר"ש והרא"ש והובא בטוש"ע י"ד סי' שכ"ז דטוב להתנות כן לכתחל' היינו משום דודאי עתיד להתערב וא"א בע"א הוה כדיעבד ומשה"נ לא הביא ר"ת ראי' מירושלמי זה משום דשאני התם שא"א בע"א וכ"מ עוד שם בתוס' שכתבו דמה"ט לחוד משום דבידו הוא לא מצי למימר דמשוי שליח דהא בפ"ה דיבמות (דנ"ב) אמר רבי בר חמא הרי אמרו כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט ובעי התם ביבמתו מאי ומאי קמיבעי' לי' הא מצי לבא עלי' בע"כ עכ"ל ולכאורה מאי קושיא הא קמיבעי' לי' התם או דילמא כיון דלא עביד בה מאמר כו' והמאמר בעי' מדעתה (ואולי דה"ט דסה"ת דס"ל הטעם שדחו התוס' משום שבידו הוא ללוש עיסה ולהפריש חלה אבל אין כן דעת התוס' והרא"ש) גם בפ"ה דיבמות כתבו בהדיא דהא דנקיט לא עביד בה מאמר לרווחא דמילתא הוא דאפילו ריח הגט אין בו ולא שיהא זה עיקר הטעם משום דמאמר מדרבנן בעלמא וכן הרמב"ם והטור כתבו סתם דביבמתו הוי ספק מגורשת ולא חילקו בין עביד בה מאמר או לא והיינו ע"כ משום דבדיעבד מגורשת מצי משוי שליח ולא קמיבעיא ליה אלא כמ"ש הרא"ש אם י"ל משום דיכול לבא עלי' בע"כ או דילמא השתא מיהת לא בא עליה (ובזה נמי אפשר לתרץ דעת סה"ת כיון דאסיק דתיקו וביבמה ספק מגורשת בחלה דרבנן אזלי' לקולא) וכ"ע עוד שם בפ"ה דיבמות גבי האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט לפרש"י והרמב"ם היינו בדיעבד משום דהוה גט ישן ואפי' לפי' התוס' דכתבו זמן הנתינה כתב הב"ש בסי' קל"ב לדעת הש"ע שם ס"א דאין כותבין לכתחלה וכ"מ קצת בגמרא פ"ג דקדושין דפריך מהא דהאומר לאשה שפחה לכשאשחררך תהא מקודשת לי ומאי קושיא הא כל המשחרר עבדו עובר בעשה מכל אלו הסוגיות מוכח דאם בדיעבד מהני מצי משוי שליח וא"כ בנ"ד נמי לרוב הפוסקים דבדיעבד מגורשת מצי משוי שליח ליתן לה לכשתשתפה וכ"מ בפ"י ר"פ מי שאחזו דלא השיג על הב"ח אלא בא"י לשמור גיטה דמדאוריי' לאו בת גירושין היא וכן רבני קושט"א שבהגשת משנה למלך (פ"ו מה' גירושין דין ג') מיירו נמי בא"י לשמור גיטה דהא כתבו שמשלחה וחוזרת דאילו ביודעת לשמור גיטה רק שא"י לשמור א"ע משלחה ואינה חוזרת קרי לה בגמ' להדיא ומש"ש א"י לשמור א"ע האי עצמה בע"כ ט"ס הוא וצ"ל גיטה (וע"ש שכתבו דהויא כאשה דעלמא כיון שנשטית אינה כאשתו והוא פלאי דאדרבה כיון שמשלחה וחוזרת אגידה בי' ודאי כאשתו וגם מחייבין אותו בכל חיובי ממון כאיש לאשתו ממש אך מ"מ הדין דין אמת כמש"ל בשם התוס' והרא"ש פ"ז דגיטין דאם כתבו ונתנו כשהוא שוטה אינו גט אפילו נתפקח אח"כ ולפיכך כתבו דצריך ליזהר בשכ"מ כו') איברא כיון דהא מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא שיש כמה גדולי הראשונים דס"ל דאם עביר וגירשה נמי אינה מגורשת וגדול האחרונים מהרי"ו בסי' נ"ב לא רצה להכריע מי יכניס ראשו לבית הספק לעשות מעשה ליתן גט ביד שליח לכתחלה דלדידיה ודאי לא מצי משוי שליח אפילו במידי דרבנן כדמוכח מהתוס' וסה"ת וסמ"ק דקשיא להו איך אשה אומרת לחברתה לושי קמח והפרישי חלה והרי חלה בזה"ז מדרבנן ובפרט בח"ל שאינה אלא משום גזירה אלא ודאי משום דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום מש"ה לא מציא משוי' שליח אפי' במידי דרבנן (וס"ל דאין להפריש חלתו מקמח אפי' אומר לכשילוש דלא כרא"ם שבטי"ד סי' שכ"ז דאל"כ לא הוה ר"ת צ"ל דיכולה להביא עיסה כו' וכן סה"ת לא הוה צ"ל דאפשר לה ללוש ולהפריש כו' וא"כ צ"ע על הב"י בתרתי חדא במ"ש בסי' שכ"ז על דעת הרא"ם שכ"ה בסה"ת והרי לא קרב זא"ז ועוד שבסי' שכ"ח הביא על הטור דכתב דאשה יכולה לומר לחבירתה לושי קמח והפרישי חלה שהטעם הוא כמ"ש התוס' בנזיר והרי להרא"ם דס"ל להטור כוותיה א"צ להאי טעמא וגם על הש"ך צ"ע בחדא כמ"ש בסי' שכ"ח הטעם של התוס' ולא סגי ליה בטעמא דרא"ם וצ"ע) וגם עיקר החומרא של הב"ח להכין גט ביד שליח שיהא מוכן לגרשה לכשתשתפה היא חומרא יתירה ומאי הכלה שייך הכא דלכשתשתפה יגרשנה ואין לחוש שמא ישהה דבודאי יחוש שלא יחול עליו חר"ג ויזרז א"ע ומזה יבין המשכיל שיש לתמוה מאד עמ"ש בס' נדפס מחדש בקראו שמו תבואת שמש (מהרב המחבר ספר מנחת אהרן שבש"ך הארוך) והוא פי' על כמה הלכות הרמב"ם וכ' בפ"ט מה' אישות שרבני ליסא התירו לישא אחרת בלא גט רק שהבעל ישבע שיגרשנה לכשתשתפה וכן ראיתי כתוב בשם הגאון בס' נודע ביהודה חא"ע סי' ג' ולא נודע טורח שבועה זו למה דשבקי' להאי גברא דליקו בדר"ג מ"ה עוד תמי' אני מה שראיתי כתוב בשמו של הגאון הנ"ל שנתן זמן שלשים יום להבעל מעת ידיעתו שתשתפה שיגרשנה בכלות השלשים יום ולא ידעתי הני ל' יום מאי עבידתייהו דלא מצינו שנתנו חכמים זמן ל' יום אלא לסלק הזיקא דרבים ודיחיד כההיא דהאילן והכותל שנפלו דרפ"ק דב"ק אבל לא להשהות איסורא גבי' אפי' שעה א' ואפשר דס"ל להגאונים דלא חל חר"ג על הבעל מאחר שנשא בהיתר דשוב אינו חוזר וניעור עליו איסור אלא דחששו לתקנת האשה שתנשא בגט כשר אך לפי משמעות האחרונים שאנו נמשכים אחריהם משמע ומבואר דתיכף כשתשתפה חל עליו חר"ג וחוזר וניעור לאסור את אשתו עליו עד שיגרשנה מדעתה בגט כשר ובאופן שישלם לה כתובתה כרצונה רק אם יהיה לו איזה טו"ת יקוב ביניהם הדין או הפשר וכיון דחל עליו חר"ג אם תשתפה למה לן לאקדומי להכין גט שלדעת כמה פוסקים אינו כלום ואפי' עבר וגירש אינה מגורשת וא"כ לא מצי משוי שליח אם לא שנא' כדעת הט"ז דהאידנא דאיכא חר"ג לא חיילא תקנת חז"ל שתקנו שלא להוציאה משום תקנתא דידה שלא ינהגו בה מנהג הפקר דיותר יש לחוש לתקנת האיש ובאמת דבריו דחויי' שהרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם היו אחרי רגמ"ה ולא הזכירו סברא זו כלל ועוד הא אפשר לקיים תקנתא דידיה ודידה להוציאה כתקנת חז"ל ויתירו לו אשה אחרת וכן הוא המנהג באמת כמ"ש הב"ח ואף שגם מלשון הב"ח בסי' א' כמו שהעתיק דבריו המגיה בט"ז שכתב אבל לגרשה בע"כ לא שרינן לה דמשמע לכאורה דמרצונה מצי לגרשה ולא חלה עליו תקנת חז"ל הא ליתא אלא דלגרשה בע"כ אחר שנשתפה קאמר דאל"כ היאך מחייב בכל חיובי ממון ותנאי כתובה הרי בסי' ע"ז פסק כהרא"ש דהיכא דאניס בתקנתא דר"ג פטור ממזונות כיון דבת גירושין היא ולא חלה תקנת חז"ל אלא חר"ג אלא ודאי דס"ל דלאו בת גירושי היא מתקנת חז"ל ול"ד להא דבסי' ע"ז: היוצא מכל זה שזכינו לדין שאין לסדר גט בכלל להכין ביד שליח דחומרו קולו שתנשא בגט כזה ורבים האוסרים וא"כ הדרין לכללין ותבנא לדינא שאם אין גט אין כתובה. אך אם באולי יתעקש המתעקש לאחוז החבל בתרין ראשין ולינקוט חומרי חומרי להחמיר על הבעל להשליש הכתובה ואף להחמיר על הגט שלא ליתן ביד השליח מה שאינו ע"פ האמת לפע"ד דהא בהא תליא כדלעיל מ"מ אהני לן בנ"ד שאין ידו משגת שלא לעכב התרת הבעל בעבור חיוב הכתובה דלא כמשמעות הצ"צ וכן ראיתי בתשובת מים רבים חאה"ע סי' ד' דהיכא דאין ידו משגת אנוס הוא ואין להחמיר על הבעל לישב גלמוד ולהיות בהרהורי עבירה כל ימיו כי לא זו הדרך אשר בחר ה' דהרבה יש לחוש לתקנת האיש וכמ"ש הט"ז גם אין לדקדק כ"כ בשיעור השגת ידו ולא מיבעיא דאין היא ותקנת הגאונים לתקנתא לא עבדינן. אף גם זאת אין לדקדק עמו שאפי' הי' לבוש איצטלא ומשתמש בכלי כסף אין מחייבין אותו למכור בשביל הכתובה משום דמן הדין מטלטלי לא משתעבדי כלל לכתובה רק מתקנת הגאונים ובתקנה זו אין להחמיר כבחוב גמור דודאי אדעתא דהכי לא תיקנו ואפי' לדעת הרא"ש (פ"ו סי' ה') דמדמי לה לגמלא דערביא ואשלי דקמחוניא דאשה גובה פורנא מהם (כתובות ד' ס"ז ע"א) היינו דוקא בכגון אלו הדברים העומדים לסחורה ולא מה שהוא לבוש ומשתמש בהם ובפרט שהעיקר לפע"ד כמש"ל שאין עליו חיוב כתובה כלל כל זמן שאינו מגרשה והיא עכשיו אינה בת גירושין לא מן הדין ולא מן התקנה וכמש"ל באריכות. ולענין שאר חיובי ממון לכאורה הדבר פשוט שאין מעכבין התרת הבעל לישא אחרת דאין חיוב לאשה זו מונעו לישא אחרת ותדע שהרי הב"ח לא ייפה כח אשה זו משאר נשים דפוסקין מזונות לזמן קצוב לששה חדשים (כמ"ש סי' ע' ס"ז וסי' צ"ג סעי' ל') והכא אם יצטרך ליתן קודם שיתירו יצטרך ליתן הרבה שיסתפק לכל ימי חייה שאם יתן לזמנים יהא מעוכב מלישא אחרת עד אחר ימי חייה וגם אין שיעור לדבר כמה יתן לכל ימי חייה ואין הב"ד אחראין להתפשר עמו שישליש כ"כ מעות שתתפרנס מן הריוח כמ"ש הצ"צ מאחר שיש לה אב ומי יחוש חוץ ממנו ובפרט שאין ידו משגת. ומ"מ למעשה צ"ע ואיני סומך על דעתי בזה וע"כ שאלתי ובקשתי מכת"ר ימחול להודיעני דעתו הרמה בזה: ובתשו' נ"ב חאה"ע סי' נ' כ' וטעמינו ונימוקינו כי לא תקענו עצמינו כעת בדבר הלכה זו להתיר לאשתו שתנשא לשוק ע"י הגט זה שמוסר עתה הבעל ביד השליח בעת שטותה מטעם שכתב המגיה למל"מ (פ"ו מה' גירושין דין ג') דכל מילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כו' וגם לא רצינו לבטל מנהג ראשונים שנהגו שלא להתיר חרגמ"ה עד שימסור הבעל גט ביד שליח הולכה כו' ולכן הרכבנו זכות האשה אתרי ריכשי שימסור גט תיכף בזה ע"י שליח כמנהג ראשונים וגם ישבע כו' וע"ש שהאריך איך יהיה השבועה שלא יהיה נחשב הגט באונס מחמת השבועה ע"ש ועיין עוד בספר בית מאיר סי' קי"ט סעיף ו' שהאריך לצדד להקל בענין הגט שמשליש שאין לחוש כ"כ לדברי המגיה שבמל"מ אך מ"מ סיים וז"ל כי מ"מ עדיין צ"ע למעשה עכ"ל:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/11.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/9.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>