שארית יהודה - שו"ת אבן העזר - סימן יב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/index.htm">שו"ת אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/15.htm">סימן יב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/14.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן יב</div></p> <p class=bodytext>יב (לסי' קע"ח ס"ג) בעובדא דאתא לקמי' דין עסק ביש. שאשה אחת נבעלה לאחר בטעות כסבורה שהוא בעלה. והבעל בא עלי' תחלה בליל טבילתה פ"א. והנה למבראשונה דרש כמשפט להתיר האשה לבעלה דשוגג כי האי הוי כאונס ולית דין צריך בשש שכל הפוסקי' שוים בדבר ומשנה שלימה היא ביבמות ספ"ג (ד' ל"ג ע"ב) וכדאמ' שם בגמ' דהוחלפו קתני אך מה שמסתפק בהכשר הולד משום דליכא למימר רוב בעילות כו' אף דשפיר קאמר מר דהיכא דליכא למימר רוב בעילות כו' לא תלינן בבעל כדאי' בהדי' ספ"ד דסוטה (דכ"ז ע"א) ואפי' להפוסקים דמפרשי הסוגי' דמיירי באיסור כהונה דוקא ולא משום חשש ממזרות ולזה הסכים מהרי"ק בתשו' סי' נ"ד ופ"ח וע"ש דמפרש כן גם דעת הרמב"ם ואף דהרמב"ם פסק כל"ק דספ"ז דיבמות (דס"ט ע"ב) דהיכא דדיימא מעלמא אפילו בא עלי' הארוס ודאי לא תלינן בי' ש"ה דאמרי' מדאפקרה כו' וזה לא שייך בבעל ומש"ה אין חשש אלא באיסור כהונה אמנם אין זה אלא בפרוצה ואפילו פרוצה ביותר מידי ספיקא לא נפקא אבל בודאי נבעלה מאחרי' אפי' לל"ב דיבמות לא תלינן היכא דליכא רוב והוא פשוט ומ"ש מעכ"ת דמרמ"א סי' י"ג סעי' ו' משמ' דאפי' נבעלה פ"א סגי היינו דוקא לענין הפרשה משום הבחנה דתלי טעמא משום דא"א להבחין כמ"ש ביש"ש בשם א"ז שהביא מע"ל משא"כ לענין הכשר הולד תלי טעמא משום דרוב בעילו כו' וכן מדוקדק להדיא בלשונו שם ומש"ה שינה רמ"א לשון א"ז משום דלענין הפרשה דאיירי בי' לא בעינ' תדירה כי' (ואגב אודיע מה שיפלא בעיני שהח"מ והב"ש (שם) כ' דהאי דינא דרמ"א קאי אליבא דר' יהודה ביבמות (ד' ל"ה ע"א) דס"ל אנוסה צריכה להמתין ג"ח גם בד"מ כ' והא"ז כ' כו' דנראה דהא"ז בא להכריע דהלכה כר' יהודה ולפמ"ש היש"ש לשון הא"ז דמיירי בשוגג שכסבורה בעלה אפילו ר' יוסי מודה כמ"ש הרי"ף להדיא). מ"מ בנ"ד אפילו פירש ממנה בעלה אח"כ אפ"ה שרי מתרי טעמא חדא כיון דהבעל בא עלי' אחר טבילתה דמוכח מסוגי' דסוטה הנ"ל דתליינן בבעל אפילו ליכא רוב גבי בעל למ"ד (נדה ל"א ע"ב) שאין האש' מתעברת אלא סמוך לטבילתה וכנראה מדברי הפוסקים דהכי קיי"ל מדכתבו דהוה איבעי' דלא איפשטא ולאידך מ"ד לא תיבעי כלל אלא דהמ"מ פט"ו מה' אי"ב ה"כ עשאו סניף למינקט האיבעי' לחומרא ועוד דהא פלוגתא דר' אמי ור' יוחנן היא בספ"ג דנדה ומסתמא הלכה כר"י נגד ר"א ועוד דאפי' למ"ד סמוך לוסתה היא פורסת הוסת אחר שנתעברה דודאי אין מעצור לדם בימים הראשונים של קליטה וא"כ בנ"ד הרי קודם וסתה עכ"פ הי' בעלה מצוי לה ועוד דבלא"ה מצרפי' הביאות של קודם וסתה דהא אין אשה בחזקת מסולקת דמים עד ג"ח שהוכר עוברה ותדע דאל"כ ל"ל הפרשה ג"ח להבחנה בפרישה עד זמן וסתה סגי שאם תראה ודאי לא נתעברה אלא מאי אית לך למימר דאין הדמי' ראי' לחומרא משום דהוי מיעוטא דשכיחא אבל לחומרא הלך אחר רוב נשים י"ל דל"פ רבנן בתקנותיהם בין לקולא בין לחומרא ומ"ש מע"ל שהוא נגד החוש כו' בודאי לא נעלם ממנו דאיכא מיעוטא דשכיחא דחיישי' אפי' בווסתות דרבנן וכן בפרושה לענין הבחנה כמ"ש וגם הני נשי דידן כ"ע מני עת עיבורן מטבילה דוקא אבל מה שיצא מע"ל עוד לידון בדבר חדש לצדד להתיר משום דאין כאן עדים ואין האשה והבועל נאמנים דאפי' לר' יהודה (קדושין ד' ע"ח ע"ב) לא אמר אלא באב דנאמן ולדידי' לא משכחת לה שיהא הולד ספק או ודאי בכה"ג אא"כ בעלה לא הי' אצלה כלל דהאב נאמן שלא הי' אצלה וא"כ העובר ממילא ממזר ודאי אבל שיהא ספק לא משכחת לה כלל וא"כ לאיזה צורך כת' הא"ז שביש"ש הנ"ל הטעם לענין הפרשה משום דא"א להבחין ולהכשיר הולד משום דרוב בעילות כו' ת"ל דאין נאמנים כלל א"ו דהיכא דאיכא רגלים לדבר נאמנת ולא עוד אלא שזה שהודית לפניו והנחשד מצטרפין להיות שני עדים כמ"ש רמ"א סי' קט"ו והכא איכא רגלים לדבר דל"ל עיניה נתנה באחר כעובדא דשלהי נדרים כיון דאשת ישראל היא ולא נאסרה על בעלה ממילא הודאתה אפי' לפני ע"א והודאת הבועל מצטרפין ומש"ה אצטריף הא"ז להני טעמי: ומה שמסתפק עוד אם יש לחוש לכתחלה להזהירם שימנעו מלהשתדך עם הבועל אני לא באתי לידי מדה זו דבלא"ה מוזהר ועומד הוא הבועל להתרחק מפתח ביתה שהוא א' מדרכי התשובה ומה לנו להכניס עצמינו להטיל פגם וחשש בולד להחזיק עליו הלעז ולהטיל עליו דמעת העשוקים בחנם מאחר שיש לו מושיע וד"ל:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/14.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>