שארית יהודה - שו"ת אבן העזר - קונטרס עגונות

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/index.htm">שו"ת אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/3.htm">קונטרס עגונות</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/4.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/2.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>קונטרס עגונות</div></p> <p class=bodytext>ע"ד איש שנטבע במים שאל"ס תחת הקרח והי' שיכור כשנטבע וזהו עליו קרוב לחצי שעה ולא עלה ונאבד זכרו והרב השואל רצה להתיר עפ"י סברת הר"א מוורדין שבמרדכי שילהי יבמות והובא בב"י סי' י"ז:</p> <p class=bodytext>תשובה גיה"ק. ואמת גוף הענין כבר שמעתי מידידנו המופלא הוותיק מוה' נחמן נ"י מאושאץ בהיותינו יחד זה ד' שבועות ויותר. והוא סיפר לי דרך חידוש איך שהב"ד דפאלצק מזדקקים להתיר עגונה במשאל"ס. וכבר יש בידם תשובה להיתר מרב גדול ומפורסם בנוי' ע"פ סברת הר"א מוורדי"ן שבמרדכי שלהי יבמות. שהיא סברא דחוי' מקמאי ובתראי. ומה גם שהעדים לא שהו עד כדי שתצא נפשו. ואיך שהרב דקאבאק אמר לו שחידש היתר מחמת שהי' הנטבע שיכור כשנטבע ואשתומם על המראה. וכמדומה לי שאמר על מעלתך שלא נצטרף עמהם להיתר. ואח"כ אירע שהייתי בקאליסק וסיפרתי לפני ידידינו המפורסם מו' אברהם וגם בעיניו יפלא. והי' זה ביום ד' העבר. ובבואי לביתי ביום ההוא לעת ערב מצאתי אגרתך החמודה והכל הולך אחר החיתום שבקשתני להשיבך בכל פרטי הדברים שיש לעיין בזה: ולהיות דבריך ערבים עלי אשתומם כשעה חדא ואחשבה לדעת זאת מאין לאין ימצא מקום עיון בגמ' ופוסקי' להיתר אדרבה פשטא דסוגיות (יבמות ד' קכ"א ע"א) דאסקוהו וחזיוהו בשעתי' כו' וחזיוהו לאלתר וקאמרי סימנים כו' מבוארי' להדיא דכל זמן שלא העלוהו אין להתיר ובהדיא תנן (ד' קכ"א) מעשה בא' בעסי' כו' שלא העלו ממנו אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמטה לא תנשא ואין בזה כ"א לבדות חילוקי' מלבנו והיינו ע"פ סברת הר"א מוורדון אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו כדמסיק במרדכי שם ובפסקי מהרא"י סי' לק"ט הוכיח כן מהגמ' דהוה ס"ד דרב אשי למימר דצורבא דרבנן אם איתא דסליק קלא אית לי' ומסיק ולא היא כו' והיינו משום דלא אזלי' בתר אומדנא והוכחה מסברת הלב וכ"ה ברמב"ם וטוש"ע אפי' אבד זכרו ונשכח שמו. ואדרבה כל אומדנו' והוכחות היינו הא דמהני לאכחושי סהדי להחמיר עליהם ולומר דאמרי בדדמי דמש"ה מים כמלחמה דמי' (ד' קט"ו ס' ע"א) וכל בדדמי היינו סברת הלב ולא אזלי' בתרי' כי אנו אין לנו אלא משארז"ל ואין לנו לחוש לתקנות עגונות יותר מהם. ועד שאני במבוכה הזאת לא מזיגנא רישאי כו' שאמרתי שבודאי לא סמכו הב"ד על הר"א מוורדין נגד כל החולקים עליו. והאמת אגיד לך דמה"ט לא ניחא לי במ"ש בק"ע סי' רכ"ה בשם תשו' המבי"ט בא' שקשור בלוח הספינה ונטבעה הספינה אשתו מותרת ומסיק הטעם שאפי' אם יזדמן לו דף לא יוכל להנצל כו' שכמדומה שהיא בנוי' ג"כ ע"פ סברת הר"א מוורדון לסמוך על סברת הלב וכמבואר בתשו' ב"י בענין משאל"ס דהמבי"ט ס"ל הכי [וה"נ מוכח מלשונו כאן דאין לנו כח לאסור כו' אבל בהצטרף כו'] וכבר כתב בתשו' ב"י שם שהוכיחו על פניו והסכימו חכמי הדור עם הב"י שם ועוד דמ"ש הטעם שאפי' אם יזדמן לו דף כו' ליתא דנהי דבמעשה דר"ג (ד' קכ"א א') שנשברה הספינה וניצול ר"ע ע"י דף הי' אבל מעשה השנית דר"ע שניצול ר"מ ע"י גל שטרדו לחבירו כו' וע' בתשו' להרמב"ן סי' קכ"ח הובאה בב"י שהספינה שנשברה שהצלתו ע"י עץ או קורה אפי' בדיעבד תצא וא"כ ע"כ משאל"ס דהיינו ספינה שטבעה דבדיעבד לא תצא ע"כ אין הצלתו ע"י עץ או קורה אלא ע"י גל שטורד ונותן לחבירו וכ"מ להדיא בגמ' (שם) במעשה דרב שילא באגמא דסמקא דקאמר כיון דאיכא גלי כו' ולא נזכר הצלת עץ או קורה שיכולה להיות אפילו בדליכא גלי. א"ו דמיירי שלא הי' יכול להנצל עי"כ. כל זה הודעתיך דרך אגב אף שאינו נוגע לנ"ד כי נ"ד ודאי אין ללמוד משם שהרי אף השיכור ולבוש מלבוש כבד יוכל להנצל גם ע"י עץ או קורה: אמנם מה שלבי אומר לי שיצא להם היתר זה ממ"ש הט"ז מעשה אירע בימי הקרח שנגלדו המים והי' א' הולך ע"פ הקרח והיה שם מקום פתוח כמו שרגילים להשקות הבהמות ונפל שמה ונטבע והיו משאל"ס והתירו את אשתו ובתוכם הי' הרב מהרש"א זצללה"ה וראייתו מהא דטעה רב שילא באגמא דסמקא כיון דקוו וקיימו כמים שיש להם סוף דמי ופירש"י אגמא דסמקא עומד במקומו ואינו מים חיים שאינו יכול לשוט ע"פ המים ברחוק הילכך אי איתא דסליק חזו לי' עכ"ל וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד כיון שהי' שיכור והי' עליו מלבוש כבד אינו יכול לשוט ברחוק והוה כאילו נטבע במשיל"ס [ואולי לכך כתבת שהלכו נגד זרם המים שמכיון שהי' ראשו נגד זרם המים בודאי א"א לו לשוט ממטה למעלה אך זה אינו כי שמא נתהפך בנפילתו אלא עיקר כוונתך להודיע שמשכו הספינות בהליכתם ברגליהם והלכו לאט לאט עד שהי' שהות בהסתכלותם לאחוריהם עד שיעור כדי שתצא נפשו ולקמן נדבר מזה] ואע"ג דמסיק בגמ' (שם) ולא היא כיון דאיכא גלי כו' י"ל דוקא גלי הים יכולים להשפיל וכמ"ש ותרומם גליו יעלו שמים ירדו תהומות כו' אבל זרם המים אינו חזק כ"כ למשוך ולהשפיל איש נרדם ולבוש מלבוש כבד. כן נפלע"ד להראות פנים לדברי המתירין כי לולי זה אין להם כלל על מה שיסמוכו. אבל באמת גם זה אינו שזרם מים כבירים שוטפים בנהר המושך כמו גלים בים וכמו דאי' בהדיא בפ"ב דב"מ (דכ"ב ע"א) שטף נהר קורותיו ועציו ואבניו ונתנו בתוך שדה חבירו כו' הרי דאפי' אבנים שהם כבדים יכול הנהר לשטוף ולהמשיך משדה לשדה [וגם לפעמים גם בנהר יש גלים ברוח סערה] ולא אמרו בגמ' כיון דאיכא גלי כו' אלא במיא דקוו וקיימו דאי לאו דאיכא גלי התם הי' עומד במקומו אבל בנהר המושך [ובפרט בנהר דווינא דרדיפי מיא] אפי' ליכא גלי נמי יכול להיות שהמים שטפוהו ואף שהי' שיכור ולבוש מלבוש כבד אין זה מונע נגד זרם המים וכמש"ל ועוד שהרי אמרו דבמשאל"ס חיישי' נמי למחילה של דגים [ולפ"ז צ"ל הא דאמרי' כיון דאיכא גלי חדא מתרי טעמי נקט] ונדון דמהרש"א וט"ז שאני כמ"ש בתשו' ושב הכהן בשם תשו' הב"ח הישנות סי' ע"ט [וגוף התשו' אינו בידי] דמים הנקרשים בימי הקרח הוו כמשיל"ס וצ"ל דס"ל דאף שהמים הולכים ונמשכים תחת הקרח מ"מ כיון שא"א לו לצאת משם אא"כ יזדמן לו מקום פתוח וכולי האי לא חיישינן ומשה"נ א"ש דלא תקשי על הב"ח כמ"ש בתשו' ושה"כ הנ"ל דאמאי ל"ח למחילה של דגים. ולפמ"ש א"ש דנהי דחיישי' למחילה של דגים שיכיר חורו ויצא אבל לצאת למעלה מן הקרח א"א לו אא"כ יזדמן לו מקום פתוח:</p> <p class=bodytext>שוב מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתקע"א [וכעת לא ראיתי מי שהביאו] מעשה בבחור א' שהלך בספינה ונטבע כו' ובמקו' שנטבע סלעים וטרשים והגליד גדול כו' והשואל היה מסופק שמא מה שהחמירו במשאל"ס כי יכולני לתלות שגל זה מוסרו לגל אחר כו' אבל בנדון זה שיש מכשולין ותקולין ונסין וסלעי' וטרשים באמצע וחתיכות גסות של גליד מכסות את הנטבע והם דוחקין אותו לעומק ומפרקין גופו כו' בודאי שהי' ראוי להתירה שלא תשב הבחורה עגונה כל ימיה וע"ז השיב מהר"ם כלום חלקנו אלא בין מים שיל"ס למשאל"ס. אבל במשאל"ס גופייהו ל"פ רבנן בין היכא דאיכא סלעי' וטרשי' להיכא דליכא וכזאת וכזאת החמירו חז"ל בעדת אשה נפל לגוב אריות כו' (דקכ"א סע"א) ואף אנו היינו מוצאין ברצון תקנה לעגונה אבל מה נעשה אין לנו אלא דברי רבותינו עכ"ל הנך רואה בעיניך כמה החמיר מהר"ם ב"ב אפילו במקום סלעי' וטרשים מכשולין ותקולין ומכ"ש וק"ו בנ"ד. ועם היות שלכאורה דבריו נוטין דל"פ רבנן כלל במשאל"ס שלא כדעת הב"ח ומהרש"א והט"ז שהביאו ראי' מפורשת מתלמוד ערוך למאי דטעה רב שילא שיש לחלק בין מיא דקוו וקיימו לנהר המושך ואף למאי דמסיק ולא היא כו' היינו משום דאיכא גלי הא לא"ה היינו מחלקין במשאל"ס גופייהו אבל אחר העיון י"ל דה"פ דלא מצינו שחילקו חכמים בין היכא דאיכא סלעי' להיכא דליכא ואף שחילקו בין מיא דקוו וקיימו או בין היכא דאיכא גלי היכא דאתמר אתמר דל"ד היכא דאיכא סלעי' למיא דקוו וקיימו כי אפשר שזרם המים יעבור רך בין הסלעים או על גביהם וגם האומדנא של השואל מחתיכות הגסות אפשר דלא חש לי' מהר"ם משום די"ל אדרבה הן הגורמים להועיל ולהציל ע"י שנטפס ועלה ע"ג החתיכה ואח"כ הלך מחתיכה לחתיכה עד שהגיע אל היבשה [וכן שמעתי שא' ניצול באופן זה] משא"כ בנדון הב"ח ומהרש"א והט"ז הוי כמיא דקוו ממש ואף שהמים הולכים תחת הקרח כיון שא"א לו לצאת משם ואדרבה הקרח המכסה אותו הוי כגיגית וכביתא דשישא ומרמרא דבפ"ט דסנהדרין (דע"ז ע"א) שחזקתו למיתה. א"נ י"ל דמ"ש מהר"ם ל"פ רבנן היינו היכא שאין שינוי במים עצמן אלא שיש בהם סלעים וטרשים שלא יצאו מתורת משאל"ס משא"כ היכא דקוו וקיימי שהשינוי במים עצמן וכן בנדון דמהרש"א והב"ח והט"ז חשיבי כמו שינוי במים עצמן שנעשו קרח. ואיך שיהי' יצאנו ללמוד בנ"ד להחמיר:</p> <p class=bodytext>והנה כל זה באיסור משאל"ס שהוא לכתחלה אבל בנ"ד יש עוד מקום עיון אם שהו עד כדי שתצא נפשו שאם לא שהו אפילו בדיעבד תצא דהוה ספיקא דאוריי' ובתשו' ב"י כ' דהויא בחזקת א"א ובניה ממזרים. והנה מדבריך משמע שכאשר חקרת ששהו יורת מרבע שעה וקרוב לחצי שעה די בכך (עוד חזינא תיוהא שלא שהו בעמדם על מקום א' אלא בהליכתם למשוך הספינה וידוע שהמים מתעמקי' וכשהלכו בעיקום אין רואים כ"כ) ובאמת משמעות הגמ' (שם עמוד ב') שהביאו על מתני' דהכא הא דתניא מעשה בנחוניא חופר שיחין כו' דב' שעות יש שהות במים לחיות כדפרש"י וכ"מ בהדיא בריב"ש סי' שע"ז שעלה בדעתו דלא בעי' דחזיוהו בשעתי' אא"כ שהה ג' ימים במים מעת שתצא נפשו ופי' שם דהיינו משעה שלישית וכ"כ בתשו' פרח מ"א ח"ב סי' ך' בשם מהרא"ש שעשה סמוכות לדברי הריב"ש מגמ' הנ"ל וכ"ע שכ"כ מהרח"ש. אבל בתשו' מהרי"ט ס"ב חא"ע סי' כ"ו מתחלה צידד לומר מדעת עצמו ששיעור שתצא נפשו נלמד מסוגי' דהפרה (דהיינו) ממעשה דנחוניא כו' ואח"כ דחה זה ואמר דהגמ' מיירי בשעות קלות ולא שעות ממש אלא כלומר פעם ראשונה ושניה כששאלוהו כו' ע"ש וכמדומה שלא ראה תשו' הריב"ש בשעה זו שאלמלי ראה לא היה דוחה גמ' ערוכה בקש לחלוק עליו ואדרבה היה עושה סמוכות לו כמו מהרא"ש בשגם כי לשון הגמ' לא משמע כלל כפי' ובפרט בפי' רש"י בשני המקומות בסוגי' דהכא ובפ' הפרה וגם מדהביא הגמ' הבריי' כאן בסוגי' דיבמות על הא מתני' משמע דלפרושי מתני' אתא ולולי דמסתפינא אמינא שנעלם ממהרי"ט לפי שעה דהגמ' מייתי לה הכא בסוגי' דיבמות ומש"ה כ' שהוא נלמד מסוגי' דהפרה. ואיך שיהי' ודאי ספק של תורה להחמיר ובעי' ב' שעות דוקא: איברא שיש לצדד בזה להקל ע"פ מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קל"ט ורמ"א (סט"ו) מביאו לפסק הלכה דבמקו' אומדנות והוכחות אפי' בעדות אינו יהודי ע"י שאלה אם ניסת לא תצא והרי עדות זו לאו עדות כלל (וכן למדו מכאן הח"מ וב"ש אף היכא דליכא עדות כלל אלא שכתבו דלמעשה צריך להתיישב בדבר זה משום דלא ס"ל כמהרא"י אלא היכא דאיכא עד דהא דע"א נאמן בעדות אשה וכן מסל"ת כ' התוס' ר"פ האשה רבה שהדבר דומה הגון להאמין כו' ולכן היכא דאיכא אומדנות והוכחות דומה הגון להאמין להעד אפי' על ידי שאלה משא"כ היכא דליכא עד כלל ומכ"ש לפ"ד הרמב"ם דמל"ת מהימן מדאוריי' משום דהוי גילוי מילתא בעלמא דודאי יש לחלק בין היכא דאיכא עד אפי' ע"י שאלה להיכא דליכא עד כלל) דמדאוריי' היא בחזקת א"א גמורה כמ"ש מהרא"י שם בעצמו ואפ"ה מועילות אומדנות והוכחות לענין שלא תצא בדיעבד א"כ ה"ה הוא הטעם במשאל"ס אפ' לא שהו עליו עד שתצא נפשו והא דבעי' ששהו עד כדי שתצא נפשו אפי' במשיל"ס ואפי' בדיעבד היינו היכא דליכא אומדנא והוכחה אבל היכא דאיכא אומדנא והוכח' לא בעי' שישהו עד כדי שתצא נפשו אפילו במשאל"ס בדיעבד ומה שאבד זכרו ונשכח שמו חשיב מהרא"י התם אומדנא והוכחה גמורה אפילו באדם בינוני בזה"ז וכ"מ ברמב"ם פ"ז מה' נחלות שכ' מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים ואמרו שטבע בפניהם ואבד זכרו כו' ומדכ' ואמרו שטבע בפניהם סתם ולא פי' ומת או ולא עלה כמו שדקדק לכתוב בפי"ג מה' גירושין ה' י"ט וכ' ע"ש במפרשיו משמע דאפי' לא שהו עד שתצא נפשו מ"מ אם אבד זכרו יורדין לנחלה משום דהוה אומדנא דמוכח טובא ובפרט לפמ"ש הסמ"ע בח"מ ססי' רפ"ד דאם אבד זכרו מסתמא יצא הקול שמת ודאי אין לך אומדנא דמוכח גדולה מזו וא"כ בנ"ד שנטבע בחה"מ סוכות כבר זה שש שנים ובודאי אבד זכרו וגם יצא הקול שמת א"כ אפילו לא שהו עד כדי שתצא נפשו יצאה מחזקת א"א דאוריי' ואם ניסת לא תצא: ברם הא מילתא דכ' מהרא"י דאפי' באדם בינוני בזה"ז הויא הוכחה בזה"ז דאם איתא דסליק קלא אית ליה איכא לספוקי מהו אדם בינוני דודאי יש מי שאינו מדלת העם שעוקר דירתו אפי' ממקום למקום קרוב ולא נודע מקומו איו לפי שאין דורש ואין מבקש ואין איש שם על לב בהמצאו או בהעדרו ולפעמים יש אפי' מדלת העם שיש לו אוהבים ושכנים והם ג"כ אנשים כמותו ודורשים ומבקשים עליו ויודעים אנה פנה ואפי' מרחוק מקצה הארץ יחקורו ע"י עניים הסובבים מעיר לעיר ולכן הוגה ברמב"ם וש"ע ואמרו אבד זכרו שהעדים מעידים כך משום שאף שאנחנו יודעים ג"כ שאבד זכרו אינה ראיה כ"כ דוגמא לדבר לא ראינו ולא שמענו אינו ראיה אבל העדים שחקרו על הדבר מאנשים כמותם והנאבד הי' ג"כ איש כמוהם ואילו היה נרא' ונשמע באחת המקומות היו יודעי מזה דוגמא לדבר אשכחן דה"ט דאמרינן במנהג וכה"ג דלא ראינו הוה ראיה משום שאילו הי' נראה ונשמע בודאי הי' אירע כן פ"א וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' ל"ז. ולפי הנראה שאדם בינוני הוא שיש לו משפחה בכמה קהלות גדולות אפילו משפחה בינונית רק שבעלי המשפחה חשובי' או אהובים בעיני גדולי העיר וקציניה וכאשר הארץ רחבת ידים לפני הסוחרים הגדולים שמתקבצים מכמה עיירות ומילתא דתמיהי מידכר דכירי אינשי ומספרי' זה לזה ואגב באו לספר אודות האיש הנאבד וגם הסוחרים השומעים ישימו על לב לספר בפני אחרים ואחרים לאחרים וכולי האי יכול להיות כמ"ש מהרא"י ז"ל שאילו היה חי ברחוק אפי' מאתים ושלש מאות פרסה הי' נודע דומיא דמחאה (ב"ב דל"ח:) דחברך חברא אית ליה וחברא דחברך כו' ולולי זה לא ידעתי איך יוודע מרחוק והנה לפ"ז לפי הנראה בנ"ד נפל האי אומדנא והוכחה דאבד זכרו בבירא. והנה גם בעיקר דברי מהרא"י קשי' לי טובא חדא מאי דיליף דאבד זכרו הוה אומדנא דמוכח טובא מהא דס"ד דרב אשי דצורבא מרבנן אי איתא דסליק קלא אית לי' וה"ה לאדם בינוני בזה"ז ואע"ג דמסיק ולא היא כו' היינו לכתחלה אבל דיעבד מהני אומדנא זו והרי איהו בעי למילף לנדון דידיה דמהני אומדנא זו בעדות האין יהודי ע"י שאלה ומנ"ל הא דילמא לא מהני אומדנא זו אלא במשאל"ס דהוי מדרבנן ואם ניסת לא תצא אבל בעדות האין יהודי ע"י שאלה דמדאוריי' היא בחזקת א"א לא מהני אומדנא זו ודוחק לומר דמשמע ליה דמהני אומדנ' זו אפילו בלא שהה עד שתצא נפשו דהוי נמי דאוריי' דמנ"ל הא ואדרבה פשטא דלישנ' דגמ' דקאמ' ל"ש צורבא מרבנן ל"ש אינש דעלמא דיעבד אין כו' ובאינש דעלמא בזמן התלמוד דלא הויא אומדנא דמוכח אינה מותרת בדיעבד אא"כ שהו עליו עד כדי שתצא נפשו א"כ ה"ה לצורבא מרבנן דהא קאמר ל"ש צורבא מרבנן כו' ועוד דכל עיקר דינו דאומדנות והוכחות מוציאין מחזקת א"א דאוריי' מטין לדברי רש"י בפ"ב דכתובות (דכ"ב ע"ב) באומרת ברי לי אין לבי נוקפי שאילו היה חי היה בא דהברי שלה הוא מחמת אומדנא ואפ"ה אם נשאת לא תצא מכלל דאומדנא זו מוציאה מחזקת א"א אבל הר"ן שם נחלק עליו וס"ל דאין זה ברי אלא הברי שלה היינו שראתה שמת אבל ברי דאין לבי נוקפי אינו מוציאה מחזקת א"א ובתרי ותרי באשם תלוי קיימא והנה האחרונים שם משמע דס"ל כהר"ן וא"כ לא קיי"ל כמהרא"י וצ"ע שלא חלקו כאן עליו (ולפמש"ל דלא ס"ל כוותיה אלא בצירוף העד א"ש דבאומדנות והוכחות לבדן באמת כתבו שיש להתיישב בזה משום דס"ל כהר"ן וא"כ בנ"ד אם לא שהו עד כדי שתצא נפשו לא מהני אומדנות והוכחות דלא כמהרא"י). סוף דבר לא עלה בידי להקל כלל אלא להחמיר ואפילו בדיעבד: עד כה דברתי למען אהבתך כי לולי פניך אני נושא לא הייתי משיב כלל אחר שידעתי שאין רצונם רק להתיר ומוטב הי' שוגגים כו' ומה' אשאלה אולי יחנני ואזכה לאפרושי מאיסורא ויקבלו שכר על הפרישה יותר מדרישה ולא יהיו בכלל ומקלו יגיד לו כל המיקל כו':</p> <p class=bodytext>מה שהשיב עוד מענין הנ"ל לרב מפורסם שרצה להקל בזה</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/4.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/2.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>