שארית יהודה - שו"ת אבן העזר - סימן ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/index.htm">שו"ת אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/4.htm">סימן ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/5.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/3.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ג</div></p> <p class=bodytext>ג כתב כת"ר וז"ל היה מקום לצדד בזה מלבד דעת המרדכי המובא בסוף יבמות בשם הר"א מוורדין מדלא קאמר נפל למשאל"ס אשתו אסורה לעולם ש"מ שלאו לעולם קאמר וכן מסתבר כו' וכן האריך עוד בשם הר' אברהם בר' משה כו' עכ"ל ומסגנון דבריו נלמד שדעתו וכוונתו שהר"א מוורדין מתיר בשביל אורך הזמן בלבד ואני שמעתי ולא אבין שהרי מסיק שם והאריך למצוא עלילה להתיר כו' כי נטבע במשאל"ס וחזקות מוכיחות שנטבע כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים כו' והפי' האמיתי במ"ש וחזקות מוכיחות שנטבע היינו שנטבע ולא עלה כי בודאי הוא שנטבע במשאל"ס כענין השנוי במשנה וזה ראו בראיי' חושיות ולא היה צריך לזה ידים מוכיחות אלא שהחזקות המוכיחות הן שנטבע ולא עלה וכן פי' בהדיא בתשו' ב"י ובתשו' מהר"ם מלובלין סי' פ"ט וע' בזה בתשו' ב"י שהשיג עליו וקרא עליו הכי קרא שמה עלילה כו' אבל בלא עלילה כלל לא עלה כלל גם ע"ד הר"א מוורדין לעולם ואם ר"ל דבנ"ד נמי נמצא עלילה מה שהיה שיכור והיה עליו מלבוש כבד הלא בזה האריך להתיר אפי' להחולקים עליו וכנראה לקמן שאז החל למצוא הסברות והוכחות אלו ומה שלא היה צריך לו לפי סברת הר"א מוורדין. כתב עוד ובאמת אין הדברים מובנין באיזה אומדנא כו' מאחר דאזיל לעלמא א"כ אפשר ובודאי שלעולם ולעולם יאבד זכרו אם בא למדינה רחוקה ונספח אל אחת הערים הקטנים עכ"ל אמת לא נפלאת ולא רחוקה היא אומדנא זו וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' קל"ט דאפי' אדם בינוני בזה"ז אם היה חי ברחוק ש' פרסה הי' נודע לנו ונראה דאדם בינוני הוא כמ"ש במכתבי הראשון שיש לו משפחה בכמה עיירות גדולות ועם היות המשפחה ג"כ בינונית מ"מ מסתמא היא אהובה ונחשבת גם בעיני הגדולים ועכ"פ כולם מדברים מהם ומשמיעי' איזה דבר חידוש ובזה"ז כ"ע ניידי ממדינה למדינה וחברא חברא אית ליה ומשמיעים זה לזה חידושים ובתוך זה גם מילתא דתמיהא זו מידכר דכירי והיה אם נספח אל אחת הערים בודאי היה נודע לנו ע"י ארחי ופרחי ואם איש עני הוא יכולים לשאול אצל עניים וביארתי בזה בכוונת הרמב"ם פ"ז מה' נחלות במה שהוגה שם ואמר אבד זכרו וכ"ה בש"ע ח"מ סי' רפ"ד שהעדים בעצמם אמרו כן שמסתמא חקרו על הדבר ושייך נמי לומר כמ"ש הסמ"ע שם (סק"ה) דמסתמא שמעו בו שמת וא"כ אין לך אומדנא והוכחה יותר מזה דבודאי לא שייך לומר אבד זכרו על מי שדורש אין לו וכי מי יזכרנו והא"ש מ"ש שתלו הדבר על יראי ה' וחכמי הדור כו' פי' שהם יראו ויחקרו את העדים מנין אתם יודעים שאבד זכרו אם שאלו ודרשו אחריו אצל עו"ש או אצל עניים המסבבים ולא יקילו ראש בדבר ויתיישב קצת קושי' הב"י בתשו' מה טעם ליראת ה' במקום הזה אלא דלא ניחא ליה למר למימר הכי בדעת וכוונת הר"א מוורדין דא"כ היינו הא דסליק אדעתא דרב אשי בצורבא מרבנן דאם איתא דסליק קלא אית ליה וכיון דמסיק לא היא ל"ש צורבא מרבנן כו' ש"מ דלא אזלי' בתר אומדנא בכה"ג וכמ"ש בפסקי מהרא"י שם דה"ט כדמסיק במרדכי דיבמות דאין לנו לבדות כו' וקושי' זו תקשי על הר"א מוורדין דס"ל דסמכי' על אומדנא זו בכה"ג וזו קושיא שאין עלי' תשובה לפע"ד והלכך נטה כת"ר מדרך הפשוט ופי' שלשה אומדנות אחרות ושלשה אלה המה נפלאו ממני. הראשונה היא ע"פ מ"ש הח"מ דבילדה שיש לחוש שמא תצא לתרבות רעה הוה שעת הדחק וה"נ ס"ל להר"א מוורדין באורל הזמן שמכיון ששהתה כ"כ הוה שעת הדחק ושעת הדחק כדיעבד דמי עכת"ד: והנה מלבד שאין לשון הר"א מוורדין סובל פי' זה כלל במה שתלה הדבר ביראת ה' וחכמי הדור אם חששו לתקנת עגונות במה שהיא יושבת גלמודה יחושו אפי' בזמן מועט כי טב למיתב טן דו ואם יחושו על הזמן יותר מחמת ששהתה כ"כ שבשיהוי זמן יותר נופל הרחמנות יותר א"כ אם היא ענייה וביתה ריקם וטפי תלו בה יתירוה לאלתר וזה ודאי ישתקע הדבר ולא יאמר והאריכות בזה אך למותר עוד זאת שעדיין אין די השיב על קושייתו באיזה אומדנא כו' כי אפשר ובודאי שלעולם ולעולם יאבד זכרו כו' הרי החליט הדבר שבודאי יאבד זכרו לעולם ולמה עני' זו לשוא תשמור ד' או ה' שנים כי משעה ראשונה יודעת כן שבודאי לא יבא בעלה לביתו בשום פנים ואיה איפוא תחפשנו כי בוודאי יאבד זכרו ועוד א"כ יותר טוב לתקן לה שתחפש את בעלה בכל המקומות שאפשר לה ואם לא תשמע ממנו כלום תהיה מותרת ולמה תלה הדבר באורך הזמן דוקא: הב' כתב כת"ר דדוקא שתים ושלש שנים שיוצאים התלמידים ללמוד תורה שלא ברשות וזה אין לו שחר כלל דשווינהו לכ"ע כתלמידי' היוצאי' ללמוד תורה ועוד דלסתם מתני' דאתי' כר"א (כתובות ד' ס"א ב') דאמר התלמידים יוצאים שלא ברשות שלשים יום תהא אשת הנטבע במשאל"ס מותרת לאחר שלשים ודבר זה לא ניתן להאמר כלל ואף כי לכתוב בספר גם מי שידוע שהוא פועל או גמל או ספן ואינו בר אוריין כלל אחר שנטבע נעשה תלמיד ותיק ויוצא ללמוד ועוד שאפי' בתלמיד ממש אין לומר אומדנא זו וכההיא (שם דס"ב:) דחתני' דבי ר' ינאי כו' שאלמלא יהודה קיים כו' והואי כשגגה כו' אלמא דאין אומדנא זו אמיתית כלל: ולפ"ז נתן מקום לומר דבזה"ז שיש רח"ג שלא לישא שתי נשים כלל ובודאי לא יהיה שרוי בלא אשה ויבא לביתו אלא מאי איכא למימר דרבו המתפרצים הרי המתפרצים מתפרצים לישא גם במדינה אחרת גם יש שרויים בלא אשה כלל: ועוד דכל אומדנות הללו אינם גדולים מאומדנא דרב אשי דצורבא מרבנן דכתבו התוס' דרובייהו הכי איתנהו ואפ"ה מסיק בגמ' ולא היא כו': שוב הראה פנים לדברי הראב"מ שבמרדכי שם שהביא ראיה מס"ד דרב אשי דצורבא מרבנן אי איתא דסליק קלא אית ליה ש"מ דלאו לעולם קאמר דאע"ג דמתני' קתני אסורה סתם היינו מחמת הנפילה שנפל לים דל"ת שבודאי מת במים דחיישי' שמא עלה ברחוק קצת בל שיהוי הזמן מתיר וא"כ ס"ל דה"ה למסקנא לאו לעולם קאמר אלא שאין הנפילה מתרת לו וכן נראה מוכרח דלאו מיד מתירין במשאל"ס אפילו בצורבא מרבן כו' עכת"ד. ומה אעשה שלא הבנתי כל הדברים מראשן לסופן הא ס"ד דרב אשי הכי הוא הא דאמרו חכמים משאל"ס אשתו אסורה ה"מ אינש דעלמא אבל צורבא מרבנן כו' ובצורבא מרבנן אין מתירין מיד אלא בשיהוי הזמן שיכול להיות הקול ולא הנפילה מתרת א"כ אינש דעלמא אפילו שיהוי הזמן לא מהני וא"כ ע"כ הא דקתני אסורה הוא לעולם דאל"כ אין חילוק בין אינש דעלמא לצורבא מרבנן אלא בשיהוי הזמן דלצורבא מרבנן מהני שיהוי הזמן מועט בכדי שיצא הקול ולאינש דעלמא נמי אינה אסורה אלא מחמת הנפילה א"ו דבאינש דעלמא אסורה לעולם וס"ד דבצורבא מרבנן נמי ואתי רב אשי למימר ה"מ אינש דעלמא אבל צורבא מרבנן קלא אית ליה. ובשהוי זמן בכדי שיצא הקול משתריא ומינה דלמסקנא דבצורבא מרבנן נמי לא שנא הרי היא אסורה לעולם ג"כ כמו באינש דעלמא וה"ט דלמסקנא לא אזלי' בתר אומדנא כלל וכדכתב מהרא"י שהבאתי דהא דמסיק ל"ש צורבא מרבנן כו' היינו כדמסיק במרדכי דיבמות שאין לבדות כו' ומוכח מהגמ' איפכא וכמש"ל עוד כתב שאף לפי שיטתו של מהר"א מוורדין דמדלא קתני לעולם ש"מ דלאו לעולם קאמר י"ל דמש"ה לא תני לעולם משום דבדיעבד לא תצא והביא ראיה מפי"ד דיבמות דגבי חרשת ושוטה קתני לא יוציא ולא קתני עולמית כדר' יצחק וזה דרך נכון וחריף אלא שמ"מ הוכיח דמשנתינו לאו לעולם קאמר מדקאמר רב אשי (ד' קכ"א ע"ב) אהא דחסא ש"מ הא דאמרו משאל"ס אשתו אסורה ה"מ לכתחלה כו' ולא הוכיח כן ממשנתינו א"ו דס"ד דרב אשי דמשנתינו אפי' בדיעבד אסורה וא"כ הא דלא קתני לעולם ע"כ משום דלאו לעולם קאמר עכת"ד ודבריו בסברא זו בס"ד דרב אשי במשנתינו מרפסן איגרי דאיך יאמר דמשנתינו לאו לעולם קאמר ומותרת בשיהוי זמן אפי' לכתחלה ובזמן מועט אפי' בדיעבד תצא ואנן איפכא קיי"ל כסברת החולקי' על הר"א מוורדין דלכתחלה אסורה לעולם ובדיעבד אפי' בזמן מועט לא תצא ואפי' הר"א מוורדין לא קאמר דלאו לעולם קאמר אלא משום דאשכחן שהקילו חכמים בדיעבד אבל אי הוה אסורה אפי' בדיעבד אין סברא כלל לומר דלכתחלה תהא מותרת בשיהוי זמן ומכ"ש לפמ"ש בעצמו בפתח דבריו דה"ט דר"א מוורדין דשעת הדחק כדיעבד דמי וא"כ אין להתיר לכתחלה בשעת הדחק אא"כ תאמר שבדיעבד מותרת ובאמת הא דקאמר רב אשי האי ש"מ אהא דחסא ולא אמשנתנו אינה קושיא כלל אפי' לפי דבריו דמשנתינו אשמעי' דבדיעבד לא תצא דבלא"ה צריך להבין הא דקאמר רב אשי אהא דחסא ש"מ כו' ולא קאמר אעובדא דרב שילא (שם ע"א) דמהתם נמי שמעי' דלא תצא כמ"ש בהגמ"ר דלא אשכחן שצוה לגרש ועוד דאי בשגירשה בעלה קודם שבאו רב ושמואל מאי ס"ד דרב ושמואל לנדותו ח"ו ואם עדיין לא גירשה למה לא נדוהו עד שיצוה לגרש א"ו דס"ל דבדיעבד שרי אע"כ צ"ל דהא דקאמר רב אשי גבי חסא משום דסד"א דווקא גבי עובדא דרב שילא אם נשאת לא תצא לפי שנשאת ע"פ הוראת חכם דמאי הוה לה למיעבד שא"ל שרב שילא טעה הא איכא למ"ד בהאשה רבה דהוראת ב"ד אפי' בטעות גמורה הוראה הויא ומכ"ש בהא דרב שילא שלא היתה טעות גמורה בגוף המעשה אלא שטעה בדין אבל בהא דחסא דמדיבורא דר"נ אזלית ואתנסיבת ור"נ לא הורה לה כלום סד"א דאפי' בדיעבד תצא קמ"ל רב אשי דאפילו בכה"ג בדיעבד שרי ותדע דהא ע"כ לא שרי אלא בכה"ג דחסא או כעובדא דרב שילא משא"כ נשאת בעבריינות כדאי' בהגמ"ר וקמ"ל רב אשי דאפי' בעובדא דחסא דגריעא מעובדא דרב שילא נמי שרינן בדיעבד וא"כ משנתינו נמי לא דייקא לרב אשי אלא שיש צד לומר דבדיעבד ל"ת ומש"ה לא קתני עולמית אבל לא דייקא לומר דאפי' בכה"ג דעובדא דחסא נמי אלא דסד"א דדוקא כעין עובדא דרב שילא ואדרבה י"ל דמש"ה לא קאמר רב אשי אעובדא דרב שילא ש"מ כו' משום דלא אצטריך דמשנתינו היא זו:</p> <p class=bodytext>ואחר הדברים והאמת האלה שאין למהר"א מוורדין עם היותו מן הגדולים אשר בארץ שום משען ומשענה לסמוך בו להקל בד"ס אשר חז"ל החמירו וחזרו והחמירו והפליגו ועשו דבריהם כמסמרות נטועות ולא חששו לתקנת עגונות מי יחוש חוץ מהם וחלילה לעקור אפילו אות אחת מדבריהם וצריך ליזהר מגחלתן כו' ואין לסמוך על היחיד במקום שאין לו סמך כלל כדמשמע בעדיות ולא כמ"ש כת"ר שהי' מן הראוי לסמוך על היחיד בשעת הדחק אלא משום שנדחו דבריו לא רצה לבנות יסוד ע"ז והיינו לפי שיטתו שבנה הנהרסות ונטע הנשמות אבל לא כן אנכי עמדי אלא די לי לילך בעקבות הראשונים לקרב אשר קירבו הם ולרחק המרוחקים אצלם ובפרט שדבריו דחויים ועומדים כמאז כן עתה וכמו שכבר דחוהו כל הראשונים והאחרונים והב"י כ' בתשו' שגם הוא בעצמו לא עשה מעשה כדבריו: וע' בתשו' הרא"ש כלל ב' סי' א' מבואר דאפילו בשעת הדחק לא רצה לסמוך על דברי ר"ב משום שדחה כל ראיותיו ע"ש: ומשכ"ע להתיר בנ"ד בשביל שהי' שיכור והביא ראי' מהא דטעה רב שילא באגמא דסמקא דקוו וקיימי שאינו יכול לשוט כו' אף אנכי הראיתי פנים להתיר מסוגיא זו אבל דחיתי אותה דזרם מים כבירים שוטפים אפילו דברים כבדים כאבנים כדאי' בבריי' פ"ב דמציעא שטף נהר כו' ואין לחלק בין זרם לגלי הים ובין דבר קל לדבר כבד והבאתי ראי' ברורה לזה מתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתקע"א ואעפי"כ הראיתי פנים לדברי הב"ח ומהרש"א והט"ז דמתירין תחת הקרח ועשיתי להם סמוכות מההיא דכפה עליו גיגית ומההיא דעייל לחברא בביתא דשישא דבפ"ט דסנהדרין (דף ע"ז ע"א) אבל מ"ש מר דהא דאמרי' אימר גלי אפשלוהי הוא דוקא דרך שיטה אין לו זכר בגמ' כלל ואדרבה בגמ' בריי' דר"ע שניצול ר"מ ע"י גל שטורדו ונתנו לחבירו וחבירו לחבירו מבואר להדיא שלא עשה מעשה בידיו כלל אלא הגל בעצמו הוא שטרדו ומ"ש דשיכור הוה ככפות ובכפות פשוט ומבואר כו' אני בעניי לא מצאתי מבואר אלא בק"ע סי' רכ"ה ב שם המבי"ט והוא הולך לשיטתו בתשו' ב"י שסמך בכל כחו אתשו' מהר"א מוורדון וכ"כ מלשון תשו' זו עצמה כמ"ש בכתבי הראשון וכ"נ ממה שהביא סמוכות לו מתשו' מהר"א ממיץ כמבואר בק"ע סי' רכ"ו וע"ש גם בסי' רכ"ז מבואר להדי' שהחזי' במחלקותו נגד הב"י וסיעתו ומי אבה לו ומי ישמע אליו בדבר הזה ואף גם הוא לא כ' הטעם משום שאין דרך שיטה אלא שכתב שאף אם יזדמן לו דף כו' וכבר כתבתי במכתבי הראשון שאין הטעם משום שמא נזדמן לו דף לחוד אלא משום דחיישי' שמא גל טרדו ונתנו לחבירו ובכה"ג ודאי דיש לחוש אפילו בכפות וחולה ומכ"ש בשיכור שיש לחוש ג"כ שמא נזדמן לו דף: סוף דבר שלא מצאתי קיום לדברי כת"ר ובפרט המעיין בתשו' מהר"ם ב"ב שהבאתי יראה לעינים דאחמור הרבה אפילו בצדדים גדולים וטובים מאלה יעו"ש. והנה הכל הולך אחר החיתום שחתם בתשו' שסמך על תשו' מהרמ"פ סי' ל"ו שכתב דקמאי ביקשו עלילות להתיר במשאל"ס כו' ולא סיימוה קמי' שסיים רק שימצאו קצת ראיות כו' ובתוך תשו' זו עצמה מתחלה הביא ראי' להיתר וירא לנפשו פן ואולי נקרא חסרון בגופה של עדות וכתב שם ואם כי יש לחלק מ"מ לא אשען בזה לבד ולא נשען כ"א על הת"ה לפי מה שנראה לו שהוא תופס למסקנא וזה אצלו קצת ראי' ומכ"ש בנ"ד שאין אפילו קצת ראי' וליכא שום אומדנא והוכחה והוה ודאי חסרון בגופה של עדות יותר ממה שהאין יהודי לא ידע הסימני' המובהקים דעכ"פ ראהו צף ע"פ המים דה וה כמו אסקוהו וחזיוהו אבל בנ"ד לא העלוהו כלל מי יקל ראש בדבר ח"ו: ומ"ש הרב מהר"ץ בדיוק לשון המשנה אר"ע מעשה כו' אר"י מעשה כו' אף אם היתה הקדמה אמיתית ויתרץ כל המקומות בש"ס אינו אלא מעשה חידודין לחדד התלמידים ולא לדון בדבר הלכה ובפרט הלכה למעשה. גם מ"ש הרב מהר"א דמדמי לגיטין וקדושין אינו דמיון כלל כי איכלא לדנא ואי איכא לדמויי לשחיטה מדמינן לה בי"ד סי' א' ס"ח בהג"ה דאסור אפילו לא הגיע לשכרותו של לוט שידיו כבדות כמ"ש הט"ז שם אך גם שם אינו אסור אלא לכתחלה כמבואר שם ותו דכבר הוכחתי שזרם מים כבירים שוטפים אפילו דברים כבדים ואין להאריך בזה: כלל העולה. מאחר שאפילו לדברי הר"א מוורדין שמתיר באבד זכרו אינו מתיר אלא בצירוף עלילה שמצא ובנ"ד אפילו את"ל שמה שהי' שיכור ולבוש מלבוש כבד הוי הוכחה קצת עכ"פ לא נפלאת היא ולא גדולה ממה שהמציא הר"א מוורדין שהכלים אשר אתו נמצא על שפת הים ואפ"ה רבו החולקין עליו ודחו דבריו בשתי ידים מחמת שאין לדבריו יסוד ושרש בתלמוד ולא חשו גם לעלילה אשר מצא ואף הוא לא הי' סומך על העלילה ההיא אלא מפני שמתיר באבד זכרו א"כ לדידן אין כאן מקום להתיר אשה זו מהעיגון ומן השמים ירחמו:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/5.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/3.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>