שארית יהודה - שו"ת אבן העזר - סימן ו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/index.htm">שו"ת אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/6.htm">סימן ו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/7.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/5.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ו</div></p> <p class=bodytext>ו מ"ש מהרי"ק שרש קכ"א דבהודאת הרוצח עצמו אפילו ע"י שאלה מהני דכל מקום שהדבר מוכיח שאינו מתכוין להעיד כו' כי הכא דאנן סהדי שאם היה יכול לכפור ולהשמט בודאי הי' עושה ופשיטא שאם לא היה אמת שהרגו לא היה מודה לחייב ראשו ומדהודה בכך ש"מ דקושטא קאמר ואין לך מסל"ת גדול מזה דליכא לספוקי במתכוין כו' ופי' בתשו' מ"ב סיד ס"ד דה"ט דמקרי אינו מתכוין להעיד כי איך אפשר לומר שיתכוין לשקר ולהעיד מאחר שמחייב את ראשו כו' והאריך ושינה ושילש בסברא זו דאזלי' בתר קושטא דמילתא ולכאורה הדבר תמוה שהרכיב שני עניני' שאין ענין זה לזה דמאי ענין מה שמוכיח שאומר אמת לאינו מתכוין להעיד ועובדא דפונדקית יוכיח שהיתה מראה פנים לדבריה דקושטא קאמרה ואפ"ה פריך והא איה חבירנו קאמרי לה וכ"כ הריב"ש סי' שע"ז בהדיא דכל שאומר אין יהודי ע"י שאלה אפי' מראה פנים אח"כ לדבריו שהוא אמת לא מהני וזה מוכח בגמ' בעובדא דפונדקית כו' והביאו המ"ב בעצמו להקשות מדבריו ומה שתירץ בתירוץ השלישי (שהוא העיקר כי שני תירוצים הראשונים אין להם שחר כלל להמעיין שם) דשאני הכא דלא שייך מתכוין להעיד מאחר שבהודאתו מחייב א"ע למיתה משא"כ בפונדקית עכ"ל לא יצא י"ח ביאור הדברים שהוא כמערכה על הדרוש שהרי ע"ז אנו דנין דמ"ט מקרי אינו מתכוין להעיד כשמתחייב א"ע למיתה בהודאתו דע"כ היינו משום דודאי קושטא קאמר ואינו מתכוין לשקר וא"כ ה"ה והוא הטעם בפונדקית כיון דודאי קושטא קאמרה: ואפשר דמה"ט כתב בק"ע סי' רפ"ד הועתק מתשו' ראנ"ח דמ"ש מהרי"ק אי לאו דקושטא קאמר לא היה מסכן נפשו הוראת הרב תמוה ולא נמצא בשום פוסק זולתו גם בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ק"י לא רצה לסמוך לבדו על סברת מהרי"ק בזו בלתי הסכמת רבנים באשר שלא נמצא אלא במהרי"ק ובתשו' ב"י (ובאמת בתשו' ב"י שם לא סמך על סברת מהרי"ק להתיר אפי' ע"י שאלה אלא שבנדון דידי' כתב דלא הוי ע"י שאלה ומה שסמך על מהרי"ק הוא שלא נחוש שמא מאימת היסורין הודה ע"ש) סי' ח' ואף שבתשו' מהרמ"ל שם הביא ראי' לדבריו מתשו' ריב"ש סי' ש"פ (וכן הצ"צ עשה לו סמוכות מעובדא דפונדקית גופה) ומת"ה סי' רל"ט היינו לענין מ"ש בראש דבריו דכל היכא שמוכח שאינו מתכוין להעיד לא נפיק מתורת מסל"ת אבל בהא דהודאת הרוצח אפי' ע"י שאלה מקרי אינו מתכוין להעיד בזה לא מצאו לו ראי' ולא חבר (גם הרי כתב מהרמ"ל שם דמהרי"ק לא ס"ל כת"ה וכן הא דהריב"ש נמי לא ס"ל דהא הריב"ש כ' דמסל"ת לאו דוקא ומהרי"ק כ' בהדיא דל"ל הכי אלא דס"ל דדידי' עדיפא משום דמוכח הדבר שא"מ להעיד לא נפיק מכלל מסל"ת משא"כ בנידון דהריב"ש ודת"ה לא הי' שם הוכחה כלל) ונדון דמהרי"ק ל"ד לנדון דידהו דהתם בנדון הריב"ש כ' דהאין יהודי חושב שהוא דרך סיפורי דברים כו' ואין נפקותא בזה וכה"ג כ' בת"ה אבל בנדון דמהרי"ק שואלין אותו בדבר שיודע שיש נפקותא בדבר והרי הוא כמעיד ממש והרי הריב"ש אחר שהאריך בעובדא דידי' לומר האין יהודי חושב שהוא לסיפור דברים בעלמא סיים וכתב אבל למעשה לבי נוקפי ודי לנו בהתרת אין יהודי מל"ת כשיהי' ברור לנו שהוא מסל"ת כו' אבל כל שיש להסתפק כו' הוה ספיקא דאוריי' ואוקי איתתא בחזקת א"א עכ"ל ומכ"ש בנדון זה שהוא כמעיד ממש: ואולם באמת י"ל לפע"ד דרך אחרת בפי' דברי מהרי"ק בפשיטות טפי דכוונתו גלויה ומבוארת דעיקר הטעם מה שנק' אינו מתכוין להעיד הוא מ"ש בראש דבריו דאנן סהדי שאם היה יכול לכפור כו' והוא משום דאע"ג דוודאי בעד הכשר המעיד לא בעי' שיתכוין להעיד בין בשעת ראי' בין בשעה שבא לב"ד וכמ"ש בח"מ סי' ל"ו מ"מ הא דפסלו בעדות אשה באין יהודי אם מתכוין להעיד ס"ל למהרי"ק כיון דעד פסול הוא אין עדותו עדות לפסולי' ולהעיד עד שיתכוין דוקא וא"כ הכא לא הוה כמתכוין להעיד כיון שלא בא להעיד מעצמו מדעתו ומרצונו אלא מצד ההכרח וכמו דאי' התם גבי רבים שהעידו ונמצא א' מהן קרוב או פסול דעדותן בטלה אם כיונו מתחלה בשעת ראי' להעיד ולהתוס' ורא"ש וסיעתם תרתי בעי' שכיוונו מתחלה בשעת ראי' להעיד וגם באו להעיד בב"ד ושם מבואר לפמ"ש באו"ת ס"ק ח"י דאם באו להעיד ע"פ הכרזה שהכריזו בחרם שיבאו ויעידו לא מקרי באו להעיד בב"ד כיון שלא באו מעצמן אלא בכח ההכרזה ואפילו נתכוונו מתחלה בשעת ראי' להעיד לא מהני (מיהו לפמ"ש הש"ך שם אין ראי') דהוה כאילו לא באו כלל להעיד בב"ד וא"כ ה"ה והוא הטעם בהודאת הרוצח כיון שאם היה יכול לכפור כו' הרי הוא כאילו לא בא להעיד כלל אלא מה שאומר הוא מצד ההכרח ונהי דהתם אם מכריז בהדיא גם על הפסולים משמעות הש"ע שם דהוי כאילו באו להעיד ש"ה שנקראו ע"מ להעיד אבל הכא לא נפיק מכלל מסל"ת כיון שמוכח שלא בא להעיד וזה מדוייק יותר בלשון מהרי"ק להמעיין שם אך גם בזה לא מצאנו לו ראי':</p> <p class=bodytext>ואמנם גם מ"ש המ"ב דאזלי' בתר קושטא דמילתא הנה אמת ונכון לדינא בין דמקרי אינו מתכוין ובין דמקרי מתכוין וכן מבואר להדיא במ"ש מהרי"ק שם בטעם השני להתיר בהודאת הרוצח מטעם חזקה דלא מרע נפשי' והרי חזקה זו אינה אלא לומר דאי לאו דקושטא קאמר לא הוה מרע נפשיה ואפ"ה מהני האי טעמא לחוד ושזה מצאתי לו ראיה ממ"ש רמ"א בהג"ה סי' י"ז ס"ו בלי שום חולק גם מפרשי הש"ע לא עמדו בזה (ומהרש"ל ביש"ש פ' בתרא דיבמות סי' כ"ד) על ריקים ופוחזים פושעי ישראל ששבו אך לא בתשובה שלימה דא"נ אלא במסל"ת משמע דס"ל דפסולי דאוריי' נינהו אלא דלא גרעי מגמל"ת כמ"ש בד"מ (ומה שנרשם מהרא"י סי' ר"ך ט"ס הוא דדעת מהרא"י נוטה דפסולי דרבנן נינהו אלא הוא ד"ע וכ"מ בד"מ) בהדיא ואפ"ה כ' דה"ה אם הוגבה בלא רמי' מהני ומה שיצא לו כן ממ"ש מהרא"י סי' רכ"ד אף שמתחלה לא כתב רק כי אינני מכיר את העד אם הוא מן הריקים ופוחזים כו' מ"מ מדמסיק ואמנם אם הוגבה בתום וביושר כו' בלא רמי' ועוקבא כו' וגם מדלא חייש אלא לחשידי דאסהודי שיקרא ושמא שיחדוהו כו' מכלל דאם מוכח בבירור דקושטא דמילתא הכי הוא הוה מהני אפי' בריקים ופוחזים ומשמע ליה לרמ"א דלאו דוקא ריקים ופוחזים החשודים בלבד אלא אפי' אותם שהם רשעים גמורים בבירור אפ"ה מהני דאזלי' בתר קושטא דמילתא ומ"ש רמ"א ששבו אך לא בתשובה שלימה ה"ה אפי' לא שבו כלל רק שעומדים ברשעם נמי מהני שהרי בפסקי מהרא"י שם לא הוזכר כלל מענין תשובה אלא דרמ"א כ"כ לרבותא דרישא דא"נ אלא במסל"ת כדעת המחמירין בפסקי מהרא"י סי' רכ"ד נמי בכה"ג ובאמת הכא אין חילוק בין שבו או לא שבו כלל וכ"מ להדיא ביש"ש פ' בתרא דיבמות שם גם במל"מ פי"ג מה"ג ה' ט"ו כתב לתרץ לדעת הר"ן דס"ל דמסל"ת לא הוה אא"כ אמר קשר דברים לפניו או לאחריו דלא תקשי עליו הוכחת הריב"ש דלא בעי' קשר דברים מהא דפריך בגמ' פ' בתרא דיבמות אמתני' דמשיאין ע"פ ב"ק כו' ומעשה בצלמון כו' ודלמא צרה הואי ולא פריך דילמא אין יהודי הוה ולא הוה מסל"ת משום דלא אמר קשר דברים משום די"ל דהתם מוכח שאומר אמת דאל"כ אין יהודי מאי בעי בראש ההר במקום שאין אנשים כו' הרי דס"ל דאזלי' בתר קושטא דמילתא וכן עכצ"ל בהא דפ"ג דגיטין שמע מקומנטריסין איש פ' מת כו' דפריך בגמ' והא קיי"ל דכל אין יהודי מסל"ת כו' ולדעת הר"ן מאי קושיי' דלמא שאני הכי דלא אמרו בקישור דברים ומה שתירץ הלח"מ דע"כ מיירי שאמרו בקישור דברים דאל"כ מאי אירי' קומנטריסין כו' הוא דוחק מתרי טעמי חדא דא"כ ה"ל להגמ' לפרושי בהדי' הכי ה"ד אילימא דאמרו שלא בקשר דברים מאי אריי' כו' אלא דאמרו בקשר דברים והא קיי"ל כו' ועוד דלמא קומנטריסין לרבותא נקט לס"ד השתא דלא אסיקא דעבידי לאחזוקי שקרייהו קומנטריסין עדיפי דחזקה דלא משקרי משום דלא מרעו נפשייהו א"ו דהכי פריך כיון דלס"ד קומנטריסין עדיפי משום דלא משקרי לא בעי' קשר דברים והוה כמסל"ת דמהימן איברא דהב"ש ס"ק ל"ח כ' לדעת הריב"ש דס"ל להוכיח מהא דפריך גבי משיאין ע"פ ב"ק כו' ודלמא צרה הואי ול"פ דלמא אין יהודי הוה מכלל דלא בעי' קישור דברים דאל"כ אפי' מוכח שאומר אמת לא מהני בלא מסל"ת ואנן קיי"ל כהריב"ש בזה דלא בעי' קשר דברים ולפי דבריו תקשי דברי רמ"א אהדדי אבל באמת דברי הב"ש אינם מוכרחים כלל (ולקמן ית' בראיה ברורה דלא ס"ל להריב"ש הכי) דמ"ש כן לתרץ קושיית הט"ז על הרב"ש דהא דלא פריך בגמ' ודלמא אין יהודי הוה משום דאין האין יהודי עשוי להכשיל את ישראל כדאי' בי"ד סי' קי"ח ס"ה ע"ש הנה בלא"ה לק"מ דלדברי הט"ז תקשי ליה מ"ש מהר"ם בתשו' מיי' סי' ט' דהוכיח דמסל"ת מהימן כל היכא דליכא שום הוכחה שאומר בשביל אמתלא דאל"כ ניחוש דלמא איכווין לקלקלה וכדי לנקום כו' וחזר ושינה ושילש כסברא זו דלא חילקו חכמים בין אין יהודים היודעים בטיב היהודים ויודע שנאבד בעלה והיא אסורה ומכוון לקלקלה אבל כל שהוא מסל"ת מהימן ול"ח להכי משמע להדיא הוא אי לא הוה מסל"ת הוי חיישי' לכל הני א"ו כמ"ש הח"צ סי' ל"ט והא דא"ח שמא כיון להכשיל להאכיל דבר איסור היינו טעמא משום דמה יהיה לו לפי דעתו כו'. ומ"ש הב"ש לתרץ בזה קושיית הגאון מוהר"ר העשיל על הריב"ש דבפ' התקבל בגיטין אי' נמי כי האי סוגיא גבי מתני' מי שהיה מושלך לבור כו' דפריך נמי ודלמא צרה הואי ולא פריך דלמא אין יהודי הוה ושם לא שייך תירוץ הריב"ש הנה גם זה לק"מ דהתם מירתת האין יהודי לומר שהוא בעל אשה זו מאחר שאומר שמו ושם מקומו כדפי' רש"י שם חושש אולי ישלחו לשם ויתברר מיד שקרו משא"כ בעדות אשה שיודע שנאבד בעלה סובר שתנשא עד שלא יתברר כי א"א לבר מיד ומעתה כיון דדעת מהרא"י (ורמ"א ורש"ל הביאוהו לפסק הלכ' בלי שום חולק) כדעת מהרי"ק בהא דאזלי' בתר קושטא דמילתא וכ"ד הר"ן לפמ"ש המל"מ לדעתו ומהריב"ש לא מוכח דפליג א"כ מהרי"ק לאו יחידאה הוא בסברא זו:</p> <p class=bodytext>הן אמת דמ"ש מהרי"ק דבחזקה זו דלא מרע נפשיה וקושטא קאמר מהני להתיר אפילו בלא טעמא דאשה דייקא ומינסבא ובלא טעמא דמשום עגונה אקילו בה רבנן דחזקה זו מהניא אפילו בדבר שצריך עדות והביא ראיה משטרות העולין בעש"ג דכשרים משום דבני עדות נינהו ואפילו לגט אשה היו כשרים אי לאו משום דלאו בני כריתה נינהו הפריז על המדה ונמשך אחר דעת רש"י שכתבו התוס' פ"ח (דב"ק דף פ"ח ע"א) בשמו וכ"כ המרדכי והג"א פ"ק דגיטין בשם ס' החכמה אבל התוס' (שלפנינו שאפשר שלא היו לפני מהרי"ק) והר"ן פ"ק דגיטין ומסקנת המרדכי שם והתוס' פ"ח דב"ק דפסילי' הם משו' דל' מקרו אחיו בדיני יהודית והא דפריך והא לאו בני כריתות נינהו פי' התוס' דה "ה דהמ"ל דלאו בני עדות נינהו באיסור והיתר ואפילו לפירש"י וסיעתו י"ל דהיינו מטעם שכ' רש"י פ"ק דגיטין (ד"ט ע"ב) דבני נח נצטוו על הדינין והיינו במצות שהן מקיימי' שמעמידי' שופטים (ואפ"ה ס"ל להתוס' דלא מקרו אחיו בדיני יהודית וראיה ברורה לפענ"ד מהא דתניא בפ"ד דיבמות (דמ"ז ע"א) ההוא גר דאתא לקמיה דר"י א"ל נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך ומסיק רנב"י דה"ק לדבריך וכו' ואם קנא דהלכתא כוותי' הרי דאפי' במקום דמרע נפשי' שפוסל א"ע ובודאי קושטא קאמר אפ"ה אינו פוסל את בניו ואף דהתם מיירי במוחזק בישראל ואינו נאמן אפילו ע"ע אלא משום דשווי' אנפשי' חד"א אבל אם בא על בת ישראל לא פסלה כמש"ש התוס' ורא"ש מ"מ מדקאמר רנב"י לדבריך וכו' משמע דאפי' לדבריו דפוסל א"ע אין עדותו עדות כלל משום דאינו אחיו בדיני יהודי' שאפי' אומר אמת לא מהני במילי דבעי עדות דגר משפט כתיב ביה ובעי' עדים כשרים דוקא הגם שי"ל דה"ק לדבריך כו' שאינך חושש לפסול א"ע דניחא לך לחזור מ"מ פשטא דלישנא לא משמע הכי דמי לא עסקי' שחושש לפסול ועושה דרך תשובה שרוצה להתגייר בב"ד ובגמ' לא מחלקי' בהכי משום דבכל ענין א"נ לפסול בניו אע"פ שחושש לפסול עצמו משום דאין עדותו עדות אפילו אומר אמת. ולא אמרו בגמ' חזקה דלא מרע נפשיה מהני אלא בדבר שא"צ עדות אלא לברר האמת כגון תכלת מן התגר וטעימת קפילא למ"ד דסגי בקפילא לחוד ואפי' במקום דאתחזק איסורא כמ"ש הריב"ש סי' תל"ג אבל במילי דצריך עדות מן התורה גזה"כ הוא דבעי' עדים כשרים דוקא ואחיו בדיני יהדות וא"כ בעדות אשה דמדאוריית' בעי' עדות גמורה לאו בני עדות נינהו מן התורה אי לאו משום שאשה דייקא ומינסבא ומשום עגונא אקילו בה רבנן אבל מ"מ בתר דאקילו בה רבנן משום עגונא ומשום דאשה דייקא ומינסבא והאמינו אפי' במסל"ת משום שהדבר הגאון להאמין כמ"ש התוס' ר"פ האשה רבה עכצ"ל דהא דפסלו במתכוין להעיד היינו משום דחיישי' לשיקרא כמ"ש בת"ה סי' רל"ט אבל היכא דאית ליה חזקה דלא מרע נפשי' וקושטא קאמ' דהוכחה זו היא כמו חזקה דאי לאו דקושט' הוא לא הי' אומר ה"ז עדיף ממסל"ת שהאמינוהו חכמים שהרי במסל"ת כ' מהר"ם בתשו' מיי' סי' ט' דהוה לן למיחש דלמא למירמא אימתא איכוון או דלמא איכוון לקלקלה או למצוא חן כו' וחזר ושינה ושילש בסברא זו דלא חילקו חכמים בין אם יודע בטיב היהודים ויודע שנאבד בעלה והיא אסורה להנשא כו' אלא דלא חששו חכמים כל היכא דלא מוכחא מילתא כו' וא"כ כ"ש וק"ו היכא דמוכחא מילתא דקושטא קאמר או דחזקה דקושטא קאמר דעדיף טפי ומהט"נ כ' הרא"ה בב"ה (דק"ו ע"ב) דקפילא עדיף ממסל"ת והחזיק על ידו הפר"ת בסי' צ"ב וכ"כ הריב"ש סי' תל"ג ואפילו הרשב"א בת"ה שם דס"ל דמסל"ת נמי מהני מטעם שעומד להתברר מיד כמ"ש הש"ך והפר"ח סי' צ"ח (ואפשר דדמי לשטרא פרסאה דברפ"ב דגיטין די"ט ע"ב) מ"מ מודה הוא דקליפא עדיף דודאי ל"פ בסברות הפוכות ולהרא"ש דקפילא לא סגי בלא מסל"ת היינו משום דס"ל דהתם לא מרע נפשי' כ"כ כמ"ש הפר"ת שם (דלא כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח בשם בעה"ג) וסברא זו כ"כ בתשו' א"צ ססי' ל"ט אבל כל היכא דודאי מרע נפשיה וחזקה דקושטא קאמר כ"ע מודו דעדיף ממסל"ת וכ"כ הט"ז בי"ד סי"ו בפשיטות דהוכחה שאומר אמת עדיף ממסל"ת (אך במש"ש ראי' מפ"ה דגיטין יש לדין ואכמ"ל): וא"כ צדקו דברי רמ"א בהג"ה ס"ו ומהרש"ל ביש"ש הנ"ל דס"ל דהוכחה שאומר אמת מהני בעדות אשה במכ"ש ממסל"ת וגם צדקו דברי המל"מ מ"ש לדעת הר"ן ומתתוך מ"ש ית' שגם הריב"ש ודאי ל"פ בהא דהא בסי' תל"ג ס"ל בהדיא דקפילא עדיף ממסל"ת דלא כמ"ש הב"ש לדעת הריב"ש וכמש"ל:</p> <p class=bodytext>ומעתה חובה עלינו לתרץ ההיא עובדא דפונדקית שלא האמינו חכמי' אלא במסל"ת אע"ג דמוכח שאמרה האמת והנפלע"ד לחלק דודאי אפי' מוכח מצד הענין שהוא אמת לא מצרפינן העדאת העד לקושטא דמילתא שמצד הענין כי מאחר שבהעדאת העד מצד עצמו אי לא הוה חזינן קושטא דמילת' מצד הענין ה"ל למיחש לשיקרא הרי דברי העד כמו שאינו (ומאי דאנן חזינן קושטא דמילתא מצד הענין בלא העדאת העד לא סמכי' עלה כמ"ש המ"ב שם מכמה סוגיות) וה"ל כאילו חזינן קושטא דמילתא בלא העדאת העד כלל (ודלא כמ"ב דס"ל דמצרפי' העדאת העד לקושטא דמילתא אפי' בכה"ג ומה שנסתייע מפסקי מהרא"י סי' קל"ט אגב חורפיה לא עיין שפיר שהוא עזר כנגדו) אבל כל שמוכח מתוך דברי העד עצמו שלעדות אמת נתכוון דליכא למיחש משום דעדיף ממסל"ת כדלעיל וטעמא רבה איכא דבשלמא בהוכחה שמצד הענין אע"ג שהוא כמו חזקה דקושטא הכי הוא מ"מ לא אתי חזקה ומפקא מידי חזקת א"א אבל בהוכחה שמצד העד אע"ג דחזקה משויא לי' לעד מ"מ העד שמתעסק לבטל החזק' יכול להוציא מחזקת א"א ודוגמא לזו כתבו התוספות רפ"ג דב"ק גבי אין הולכין בממון אחר הרוב וכה"ג כ' הרשב"א במ"ה ד"ח גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם וכה"ג צ"ל גבי חזקת סכין דמוציא הבהמה מחזקת איסור אמ"ה וכן חזקת מקוה דמוציא טמא מחזקתו וחילוק זה צ"ל ג"כ בפסקי מהרא"י דלא תקשי מדידי' אדידי' מסי' ר"ך לסי' רכ"ד ע"ש. ועד"ש יתפרש גם לפ"ד המ"ב בכוונת מהרי"ק דלא מקרי מתכוין להעיד מאחר דמוכח דקושטא קאמר דל"ד לפונדקית לפמ"ש בתירוץ השלישי שהוא העיקר דהכא מוכח מדברי העד עצמו שכוון להגיד האמת ולא חשבי' ליה כמתכוין להעיד דחיישי' לשיקרא כי א"א לומר שמתכוין לשקר מאחר דמחייב ראשו משא"כ בפונדקית שאע"פ שהיתה מראה פנים לדברי' שהוא אמת היינו מצד שנראה שהענין הוא אמת אבל מצד דיבורה בעצמה לא נפקא מכלל מתכוין להעיד דחיישינן לשיקרא ומה שאח"כ מרא' פנים לדברי' שהוא אמת הוה כאילו היה בלא העדאת עד כלל דודאי לא אזלי' בתר קושטא דמילתא בלא עדות כלל וכמש"ל (אלא שאח"כ יצא לדון בדבר חדש לומר דמצרפינן קושטא דמילתא להעדאת העד הוה אומדנות והוכחות מלבד דברי העד וס"ל דגבי פונדקית היתה ההוכחה ע"פ דיבורה בעצמה כמ"ש בתירוץ השני וכך הבין בדברי מהרא"י וזה אינו וכמש"ל):</p> <p class=bodytext>ובזה יובנו דברי התוס' בעובדא דפונדקית שפירש דבהא פליגי רבנן ור"ע דרבנן ס"ל דלא הויא מסל"ת ממש דמה שהוציאה מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות ור"ע ס"ל דאין לך מסל"ת גדול מזה כיון דכי חזיתינהו בכיא ולכאורה מובן מדבריהם דר"ל דהא דפריך בגמרא והא איה חבירנו קאמרי לה לר"ע פריך ולא לרבנן דלרבנן א"ש דעשאוה כמשל"ת במה שהיתה מראה פנים לדברי' שהוא אמת והיינו גריעותא דפונדקי' שלא היתה מסל"ת ממש אלא במה שאמרה זה מקלו כו' ולר"ע הית' מסל"ת ממש משום דכיון דכי חזיתינהו בכיא אבל א"א לומר כן דהא במתני' איפכא שמעינן להו דר"ע הוא דקאמר הפונדקית הוציאה מקלו כו' ורבנן לא הזכירו אלא שאמרה סתם מת וקברתיו ועוד דא"א לומר לר"ע דעיקר הטעם משום דכי חזיתינהו בכיא דא"כ תלי תניא בדלא תניא שהרי במשנה לא הזכיר ר"ע כלל האי טעמא דבכיא אע"כ דהגמ' אסיק האי טעמ' בין לר"ע בין לרבנן ומשום דא"כ לא הוי מסל"ת כלל. והנה מדברי מהרש"ל ביש"ש פ' בתרא דיבמות סי' כ"ה כ"ו נראה שהבין דברי התוס' דבהא פליגי דלרבנן הא דכי חזיתינהו בכיא לא הוה רק התחלה במקצת במסל"ת ולר"ע אין לך מסל"ת גדול מזה שהוכיח תחלתה על סופה דבכולא מילתא הויא מסל"ת והרי"ף שכתב מהא שמעינן דהיכא דאתחיל במסל"ת כו' כי מדברי רבנן יליף לה אבל א"כ תקשי מאי מייתי התוס' ראיה מהירושלמי הא בירושלמי לא אסיק כלל טעמא דכי חזיתינהו בכיא אבל בגמ' דידן דאסיק האי טעמא מנ"ל להתוס' דלרבנן לא הויא רק התחלה ור"ע פליג עלייהו גם במהרי"ק רסי' קכ"א משמע דהרי"ף מדברי ר"ע יליף לה (והא דמשיאין ע"פ אשה גם ר"ע מודה לאחר שהוחזקו כדאי' בגמ') ואמנם לפמ"ש א"ש דס"ל לרבנן דאזלינן בתר קושטא דמילתא אע"ג דלא הויא מסל"ת ממש מ"מ קושטא דמילתא הוה כמסל"ת והא דבעינן בגמ' דידן ה"ט כי חזיתינהו בכיא לאו משום דהוי מסל"ת אלא משום דבעינן הוכחה בדברי העד עצמו שאומר בשביל קושטא דמילתא ולא כמתכוין להעיד דחיישינן לשיקרא שאז אפי' אח"כ מראה פנים לדבריו שהוא אמת לא מהני כיון דבעד עצמו אין בו הוכחה הוה כאילו אין כאן עדות כלל וקושטא דמילתא בלא עדות לא מהני כדלעיל ומש"ה קאמר דכי חזיתינהו בכיא ומוכח מתוך דבריה שלא כיונה רק להגיד האמת ור"ע ס"ל דהא דכי חזיתינהו בכיא הוי התחלה במסל"ת ממש כמ"ש הרי"ף וכדפרש"י והנה אע"ג דהרי"ף יליף מדברי ר"ע היינו משום דס"ל דבאמת הא דבכיא מקרי התחלה במסל"ת אבל מ"מ לדינא י"ל דה"ה אם לא היתה ההתחלה במסל"ת ממש אלא הוכחה דקושט' קאמרה בלבד נמי מהני אם היתה ההוכחה בדברי העד עצמו כמש"ל לדעת הפוסקי' דלעיל ואפשר נמי דהא דכתב הרי”ף דכל היכא דאתחיל במסל"ת כו' כעין מסל"ת קאמר וכמ"ש בפסקי תוס' דכעין מסל"ת הוה כמסל"ת. אבל אכתי קשה על התוס' דמייתי ראיה מירושלמי הא בירושלמי פליגי בה מר אמר משום דעשאוה כמסל"ת ומר אמר משום דעשאוה כחיה על אתר ופי' המפרש דאמרי' פ"ד דקידושין (דע"ג ע"ב) ג' נאמנין על הבכור וחיה נאמנת לומר זה יצא ראשון אם אמרה לאלתר ופריך התם על המ"ד דעשאוה כמסל"ת ולית לה הא דארשב"ל (שהוא ר"י לגי' גמ' דידן) כל ששואלו והוא משיב כו' דהיינו קושיי' הגמ' דידן והא איה חבירנו כו' ומסיק דרשב"ל ס"ל אידך טעמא משום דעשאוה כחיה על אתר הרי דס"ל בהדיא דלא הוי כמסל"ת כיון דקאמרי לה איה חבירנו ואפשר דס"ל להתוס' להא דמסיק לרשב"ל דעשאוה כחיה כו' היינו דמה"ט עשאוה כמסל"ת אע"פ שאינה מסל"ת ממש משום דדמי להא דחיה על אתר והיינו דכתב התוס' וכ"מ קצת בירושלמי דאינה משמעות גמורה אלא קצת ואפשר דכצ"ל בסיום דבריהם אלא שמביאין ראיה דלא גרע מעל אתר וקאי על הירושלמי כלומר דעיקר הטעם הוא משום דעשאוה כמסל"ת ומאי דמסיק אית ליה עשאוה כחיה כו' היינו לומר דלא גרע מחיה על אתר (והסופרים החליפו הל' של מעל בד' והת' ור' של אתר החליפו בח' וד' שזהו טעות המצוי וע' בחי' מהרמ"ל שהגיע בע"א דקאי אמתני' ולפמ"ש א"ש טפי) ודו"ק:</p> <p class=bodytext>והנה כל זה כתבתי ליישב דברי מהרי"ק והמ"ב אבל לפע"ד לא צריכינן להנך טעמי דבלא"ה ליכא למימר בהודאת הרוצח דמכוין להעיד והוא ע"פ מ"ש הרא"ש ספ"ק דמכות בשם הראב"ד דהא דאמרינן גבי פלוני רבעני דפלגינן דיבורי' ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום דאדם לגבי עצמו לא מקרי עד פסול דבמקיימי דבר דיבר הכתו' ולא בעושי דבר וכ"כ הר"ן בפ"ק דסנהדרין והנ"י בפ"ב דיבמות וא"כ אינו מעיד אלא על חבירו ולא על עצמו וא"כ אף אנו נאמר כן לענין כוונה להיפך שאינו מעיד אלא על עצמו דהא דאמרי' באין יהודי מתכוין להעיד פסול היינו להעיד על הנהרג שהוא כמקיים דבר אם חי או מת אבל מה שמעיד על עצמו שהוא הרגו אין זה מכוין להעיד כיון שאינו המקיים הדבר אלא הוא העושה הדבר ואע"ג דממילא מעיד על הנהרג אמרינן דעיקר כוונתו היתה על עצמו דפלגינן כוונתו ואע"ג דאין יהודי נאמן ע"ע ולא שייך ביה למימר פלגינן דיבורי' לא הוה לעצמו עד פסול אלא אדרבה דמשום דלא מקרי לעצמו עד פסול מש"ה פלגינן דיבורי' וא"כ ה"ה והוא הטעם היכא דלא שייך פלגינן דיבורי' אלא דנאמן ע"ע אפ"ה לא מקרי עד המעיד כיון שמעיד ע"ע וכ"מ בנ"י שם בהדיא דהודאה מילתא אחריתי היא ואדרבה י"ל מתוך שנאמן ע"ע נאמן גם על הנהרג כיון דלא שייך גביה לומר פלגינן דיבורי' והא דתנן בפט"ו דיבמות (דף קי"ח ע"א) האשה שאמרה מת בעלי נאמנת וצרתה מותרת לאכול בתרומה ובתוס' שם מספקא לר"י אי שרינן אפילו בתרומה דאורייתא הא אמרי' טעמא בירושלמי חשודה היא לקלקל את עצמה בכדי לקלקל צרתה אבל הכא לא שייך לומר כן שיקלקל א"ע ויחייב ראשו למלך בשביל לקלקל את האשה וא"כ הא שאומר לקלקל א"ע חשוב כמסל"ת לגבי האשה שאינו מתכוין להעיד להאשה כלל אלא לעצמו הוא שמעיד לחייב ראשו מפני הודאתו וכיוצא בזה מצינו שבעדות אחת פלגינן כוונת דיבורו דאמרי' דלהכי איכוון ולהכי לא איכוון והא דאי' בפ"ד דסנהדרין (דמ"א ע"א) עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין אי לא אתרו בה אפי' בארשה חבירה ואליבא דר"י בר"י דחבר א"צ התראה משום דיכולין לומר לא סרה על בעלה באנו ולא להמיתה אא"כ אתרו בה דמוכחא מילתא דלקטלא בעו לה וכ"ש בנ"ד דמוכחא מילתא שהכוונה לא היתה רק בשביל עצמו שהי' מוכרח להודות על נפשו פשיטא דלא אמרינן שהיתה הכוונה להעיד להאשה על בעלה אלא ע"ע ובמה שמעיד ע"ע לא מקרי מקיים דבר ואפשר דגם מהרי"ק עלה על דעתו טעם זה לשטת הראב"ד ורא"ש וסייעתם אלא דאיצטריך לטעמא דידיה לשטת הי"מ שברא"ש שם דמה"ט לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום שפלגינן דיבורי' וא"כ כאן דלא שייך פלגינן דיבוריה הוה כמעיד עדות אחת אכולה מילתא והוה חשבינן עדותו כאילו מעיד גם להאשה על בעלה אי לאו האי טעמא דאנן סהדי כו' ומשום דקושטא קאמר אבל להראב"ד ורא"ש וסייעתם בלא"ה א"ש כמ"ש:</p> <p class=bodytext>עוד הוכחה אחרת בנ"ד ממאמר הרוצח שאמר שהרג את היהודים ביער הזה שנמצאו וגם נמצאו בידו מן הכסף שלהם אפילו את"ל שמאמר הרוצח ע"י שאלה לא חשיב מסל"ת וכמ"ש מהרי"ק שרש קכ"א שיש הרבה הוכחות שהוא הוא שנמצא חלל באותו דרך כו' ובאותו מקום אשר אמר המרצח וגם נמצאו כליו וספריו בביתו דדמיא לההיא דזה מקלו וזה תרמילו עכ"ל:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/7.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/5.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>