שארית יהודה - שו"ת אבן העזר - סימן ז

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/index.htm">שו"ת אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/7.htm">סימן ז</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/8.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/6.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ז</div></p> <p class=bodytext>ז (לסי' ע"ז) ע"ד איש שאשתו מאוסה עליו ויש אומדנו' שבאמת הוא כן ושהבעל הולך בתום ויושר ואין בו שום קלות ח"ו. ולא משום שעיניו נתן באחרת אם כופין את הבעל ליתן לה מזונות. וכסות: גיה"ק. אודות מהו' זוסמן לכוף לגבות ממנו שו"כ כד"ת ואין ספק אצלי שנעלם ממנו ולא ידע או שכח גופא דעובדא כאשר הציע בפני שהיתה מאוסה אצלו מימי קדם גם קודם החופה צעק לפני מעכ"ת גם אחר שנה או שנתים רק כל הקירובים שהיו ביניהם הכל הי' מחמת דברת בני האדם רבים וכן שלמים החרדים במצות ודברו על לבו ברכות ובקשות וגם שהי' נע ונד וברבות הימים נתחזק אצלו מיום אל יום גודל הריחוק עד אשר נחלה מזה מחמת שאין יכול להטות ולהפוך לבו ובכל כה"ג מקובלני לפי רבינו הג' אחמו"ר נ"ע שיכול הבעל לומר קים לי כהרא"ם וב"ח שבח"מ וב"ש רסי' ע"ז ואמת כי מ"ש הח"מ והב"ש מתשו' הרא"ש כלל מ"ב כבר תירץ הב"ש בעצמו בסי' קי"ז ס"ק כ"ג ומ"ש מתשו' מהרי"ק סי' ק"ז המעיין שם יראה שלא כתב אלא דרך אפשר ומספיקא לא מפקי' ממונא (נגד) הרא"ם וב"ח וש"ג ולכן גם הרמ"א לא ביאר בססי' קי"ג מפני שסמך עמ"ש רסי' ע"ז וי"א כו' למימרא דספיקא הוה ומ"ש הח"מ סק"ג חלתה יוכיח נמשך אחר מ"ש בסי' ע"ט סק"ג בשם רש"ל אבל רמ"א שם לא הגיע על הש"ע גם לא אשתמיט חד מן בתראי לכתוב כן זולת מהרש"ל ויחידאה הוא גם י"ל דחלתה אף שהוא חולי ארוך לא נתנו דבריהם לשיעורים אבל אם נעשית חולנית כל ימיה ובפרט עד שאינה יכולה לטבול לא גרע ממכות ופצעים שבי"ד ססי' קפ"ז וכיון שהיא מאוסה בעיניו עד שאין כופין אותו להיות עמה וכדמשמע נמי מדברי מע"ל קרוב הדבר שהיה יכול לכופה אלא מפני כי הוא גרם זה לאו כל כמיני' ועוד נראה בעיני כי מ"ש מהרי"ק שאין יכולין לכופו להיות עמה כן משמע נמי מתשו' הרא"ש שלא יפה רגמ"ה כח האיש מכח האשה ובאשה אי אמרה מאיס עלי לא כייפי' כו' וא"כ דון מינה ומינה כי היכי דהתם אין הבעל נוטל שלה ולכל הפחות אם תפסה א"כ ה"ה והוא הטעם שאינה נוטלת משלו דמי מזונות (ע' בס' בני אהובה על הרמב"ם פי"ד מה"א הט"ו דפסק בטוען מאוס עלי פטור ממזונות עכ"פ והביא ראי' מהרמב"ם ע"ש). כל זה ראיתי והצעתי לפניך אף כי דברי רבינו הג' א"צ חיזוק ממני אך כדי דלא להוי מילתא בלא טעמא כתבתי: גם זה ממילא מובן שבלא טענה לא יכול הבעל לומר קים לי כהרא"ם משום דאינו אנוס כ"כ אלא שיצרו אנסו אבל מי שבתום ויושר לבו הולך ואין רואין בו שום שמץ קלות ח"ו מאי ה"ל למעבד ולבי אנסי' אבל מ"מ א"א לפוטרו בלא שבועה להפיס דעת האשה שלא תאמר עיניו נתן באחרת. ונדון התו"כ חקרתי שלא נתן אלא מרגליות ולא פסקתי להשליש רק הכ"ה רובל שקבלה ממה שמכרה מהמרגליות וגם לא פטרתיו אלא ממזונות דלהבא אבל מה שלותה ואכלה חייב לשלם אם לותה בעדים כד"ת:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/8.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/6.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>