שארית יהודה - שו"ת אבן העזר - סימן ח

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/index.htm">שו"ת אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/8.htm">סימן ח</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/9.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/7.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ח</div></p> <p class=bodytext>ח (לסי' קי"ו). ע"ד האשה שנבדקה ואינה ראויה לאיש. היינו שיש לה אוטם ברחם בפנים והבעל רוצה להשרותה ע"י שליש בעירו. והיא רצונה שיתן לה הבעל מזונות בבית אבי' מפני אמתלא טובה שיש לה בזה:</p> <p class=bodytext>הנה בדבר הפסק ב"ד אשר יצא מכם על בת מוהרי"ל מקהלתינו ושלש אלה יעשה לה האחת שאין דין כפיי' על הבעל לגרשה מאחר שרוצה להשרותה ע"י שליש והשנית שאם לא תאבה האשה איבדה מזונותיה ועוד בה שלישי' שרשאי הבעל לעכב מהחפצים שלה נגד החפצים שנתן לה רק בנדון הסכסוכים שבין אבי הבעל ואבי האשה זה ישבע ועומד בשלו וזה ישבע כו' ושלשה אלה המה נפלאו ממני לכן אמרתי אדון לפניך בהלכה ואשיבה ידי על ראשון ראשון על הסדר. ראשון תחלה נאמר בדין כפיית הבעל אמת לא עליכם נפלאתי שכ"כ הח"מ סי' קי"ז סק"ז ברואה מ"ת ונמשך אחריו הב"ש סק"ז שאפילו לא קיים פו"ר אין כופין ול"ד לשהה יו"ד שנים כי מאחר שבודאי ישא אחרת תשב תחתיו עד שימצא ההוגנת לו ולכאורה משמע הכי בתשו' מהר"ם (הובא בב"י) מקור דין זה עד כל זמן שאינו חפץ לישא כו' אבל באמת פליאה דעת ממני דלדבריהם אפילו בבאה מחמת טענה נמי לא יכפוהו מאחר שסופו לישא אחרת ואזי ודאי יגרשנה כמ"ש שם מהר"ם שאם ישא אחרת מחוייב לגרש את זו ואזדא לה טענתא בעינא חוטרא כו' שבמעט זמן שימצא אשה ההוגנת לו יגרשנה ואזי תקח לה איש אשר כלבבה ואטו משום זמן מועט יכפוהו והרי מהר"ם שם כ' בהדיא דבבאה מחמת טענה כופין ועוד היאך תשב תחתיו עד שימצא אשה ההוגנת והא כל כמה דאגידה בי' זו לא יהבי לי' אחריתא וה"ט דשהה י"ש כמ"ש הרא"ש ס"פ המדיר וא"כ איך אפשר לחלק ביניהם כיון דטעמ' דהתם שייך נמי הכא אלא האמת יורה דרכו דהעיקר כמ"ש בתשו' מהרמ"פ סי' י' והובא בש"ך י"ד סי' קפ"ז סי"ב לפסק הלכ' דבדלא קיים פו"ר כופין כמו בשהה י"ש ומהר"ם מיירי בקיים פו"ר ומ"ש עד כל זמן שאינו חפץ לישא כו' ר"ל שאינו חפץ כלל ולשון חפץ מוכיח כמ"ש. ועמ"י ה' נדה סי' קפ"ג שם כ' ע"ז וכבר מבואר דבזה"ז לא נהגו לכוף כו' ואין זה די באר דבהדיא סיים הריב"ש שם סי' ט"ו כל ששניהם רוצים אבל כשיש מחלוקת בין איש לאשתו ע"ז כ' בהדיא שיש לדונם ע"פ הדין ונגשו אל המשפט ושפטום ע"פ התורה אם לא שנאמר דמה"י מפרש דברי מהר"ם נמי הכי דמיירי בששניהם רוצים ולא משמע הכי מדברי האחרונים כאן בסי' קי"ז דה"ט דאין לה תוס' לדעת מהר"ם ע"ש ואפשר דקאי אדברי מהרמ"ר דמשמע מדבריו דאפילו בששניהם רוצים כופין דהא בדקיים פו"ר דאין כופין הביא ראי' מהא דאמרו (כתובות דע"ג ע"ב) גבי מוכה שחין. כי אמרה דיירנא בהדי' בסהדי שבקי' לה. ובדלא קיים פו"ר דכופין משום דבשהה י"ש אפילו כי אמרה כו' וע"ז כ' המ"י דאם היא מרוצה בכך לא נהגו לכוף אבל כשהיא אינה מרוצה בכך מזה לא מיירי המ"י כלל. ועד"ז צריך לפרש ג"כ דברי ההג"ה שבסי' קנ"ד ס"י והארכתי בכל זה אע"ג די"ל דבנ"ד שהיא אינה ראוי' לכאורה אין לה לבקש הגט כלל משום דבלא"ה לא תנשא דזה אינו דמ"מ יש לה נ"מ בגט זה שישלם לה הכתובה והתוס' ויהי' לה במה לזון ולפרנס א"ע משא"כ כהיום איבדה מזונותיה לפי הפסק שלכם אם לא תאבה בהשראה זו:</p> <p class=bodytext>ועתה באתי לדון על השנית דהא גופא קשי' לי למה איבדה מזונותיה אף אם לא תתרצ' בהשראה זו והעולה על רוחי שיצא לכם כן מסברת הלב דאפי' למאי דס"ל הראב"ד ורשב"א וכ"ה הסכמת רמ"א בסי' ע' ס"ב בהג"ה דאין האיש משרה את אשתו ע"י שליש אלא ברצונה היינו כשאומרת אתפרנס מבעלי עצמו אבל לא כשרוצה לשבת בבית אביה אבל לדידי איפכא מסתברא דאפילו רמב"ם מודה הכא לפמ"ש המ"מ והב"י בטעמו דאין גנאי לה כ"כ מאחר שאינה אסורה עליו וגם כשאוכלת עמו בליל שבת דהכא כיון שאסורה לו ואף שבלא"ה אינה אוכלת עמו טוב לה לשבת בבית אביה שאין הגנאי גדול כ"כ ממה שתשבת אצל בעלה דשם כשישרנה ע"י שליש יהיו הכל תמהין ושואלין וכדי בזיון משא"כ כשתשב בבית אביה לא יהי' הכל יודעין בבזיונה כ"כ ואמתלא זו יותר טובה ממ"ש בסי' ע' סי"ב ושם הביא הריטב"א ראי' ממשנה (כתובות דק"ג ע"א) אמרה א"א לי לזוז מבית אבא כו' ועוד מי לא מודיתו דצדקה בדבריה מה שאינה רוצה ליזון שם בעיר בעלה דמה"ט פסקתם בעצמכם שאין עלי' כפיי' ליזון שם ואם איבדה מזונותיה בכך אין לך כפיי' גדולה מזו דהאי לינקטי' בכובסי' דלישבקי' לגלימי' הוא דהא במומין שכופין את האשה להוציא כ' הרא"ש בתשו' הובא בש"ע ססי' קי"ז ואם תמאן ימנע ממנה שארה וכסותה כו' ואף דהתם מונע ממנה שו"כ לגמרי והכא רוצה לזון כשתשב אצלו מ"מ שמעינן מינה דמניעת שו"כ כפיי' היא והתם דכופין להוציא מונע שו"כ לגמרי והכא הוי כפיי' לזון אצלו וכבר פסקתם בעצמכם שאין עלי' כפיי' בזו ועוד מאחר שאין כופין אותה להיות אצלו ואם אינה אצלו איבדה מזונותיה אין לך באה מחמת טענה גדולה מזו ואדרבה עדיפא מינה כי הבאה מחמת טענה היא שרוצה להיות לה בן שתשען עליו לעת זקנתה לפי שבילדותה יש לה על מי להשען שבעלה מפרנסה וזו אין לה על מי להשען כלל אם לא שתלך אצל בעלה וזה בודאי קשה לה מאד שלכן צדקה בדבריה גם לפי דבריכם כנ"ל ובבאה מ"ט כבר פסק מהר"ם שכופין אותו לגרש אלא שבלא באה מ"ט פסק דאם רוצה להשרותה כו' א"ו דס"ל דלא איבדה מזונותיה כלל אף כשאינה באה אצלו ומש"ה ל"ד כלל לבאה מחמת טענה:</p> <p class=bodytext>והשלישית הבאה מכלל דבריכם שלא זכתה האשה בחפצים הנתונים לה מתנה מבית בעלה לפע"ד דה"ט דידכו שהחפצים אינם נידונין כמתנה משום שהם דברים העשויים להתקשט בהם אלא שהם נכללים בכלל תו"כ לפי שמספר תו"כ נלמד בגדים ותכשיטים כו' ותוס' אין לה עד שיגרשנה מדעתו לפמ"ש הפוסקי' האחרונים להשוות דעת מהר"ם עם ש"פ וא"כ גם באלו המתנות לא זכתה ג"כ בעוד שאינו רוצה לגרשה אלא להשרותה (ואפילו עדיין לא קיים פו"ר לשטת הח"מ וב"ש כנ"ל) אבל לבבי לא כן ידמה דהא ה"ט דבדברים העשויים להתקשט לא זכתה משום דלאו לשם מתנה נתנם אלא להתקשר בהם וכמ"ש הריב"ש סי' ש"א ראי' מהא דקיי"ל מוהר הדרי ומדוקדק לשון הרמב"ם שם שלא שלחן אלא לנוי כו' והיכא שבידוע שלשם מתנה נתנן זכתה דעדיפא מהתוס' כמש"ש הריב"ש עצמו בהדיא וא"כ הגם שמספר תוס' כתובה נלמד שלשם מתנה נתון אין הספר תו"כ אלא גילוי מילתא בעלמא ומתנה בפ"ע נינהו מלבד התוס' ואינן נגבים מחמת התוס' דוקא ולשון מלבד בגדים ותכשיטין כו' דהוה משמע שעוד זאת הוא מוסיף על הסך המבואר בתו"כ אלא כ' בלשון מלבד דמשמע שהבגדים והתכשיטים נתונים המה לה מכבר ומלבד מתנה זו הוסיף על עיקר הכתובה סך התוס' שלא יחשוב מתנה זו בכלל התוס' והויא מתנה זו כשאר דברים שאינם עשויים להתקשט בהם דנותני' לגבות אפילו בלא גירושין ואפי' יצאה מבית בעלה כמבואר מדברי הד"מ בסי' פ"ה בשם מהר"ם הובא ג"כ בש"ך ח"מ סי' ס"ב וסי' קכ"ז והן אמת דמש"ש מהר"ם שמרדה עליו צ"ע לפמ"ש הפוסקים במורדת שתחזיר לבעלה כל מה שנתן ואפילו דברים שאינם עשויים להתקשט לא זכתה אם מרדה עסי' פ"ה ולכאורה י"ל דמהר"ם לטעמיה כמ"ש המרדכי משמו ס"פ אע"פ דמאיזה טעם תעכבנו אי משום תוס' כו' וכן לקמן שם כ' עוד דמדינא מה שקנתה אשה כו' דמשמע דבמתנה שאינה בכלל תוס' ולא שייך בה נמי לומר מה שקנתה אשה כו' דהא קיי"ל (ב"ב נ"א ע"ב) הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות אפילו במורדת זכתה ואין לה להחזיר לבעלה אלא דא"כ צ"ל דמה שהכניס הבעל בסתם בכלל תוס' יחשב דהא כ' דמאיזה טעם תעכבנו אי משום תוס' כו' ולא ס"ל דהוה מתנה בפ"ע (הפך מה שהוכחתי) דבמתנה בפ"ע יש לה טעם טוב שתעכבנה ומ"ש בד"מ סי' פ"ה בשמו מיירי שאומרת שנתן לה הבעל בפי' וזה דוחק. גם דוחק מאד לומר דמהר"ם חולק על כל הפוסקים במורדת ולא אשתמיט חד מבתראי להביא דעתו גם הש"ך בח"מ סי' ס"ב וסי' קנ"ז האריך מאד בדבריו לפרש שאין חולק עליו ואיך לא הרגיש שעכ"פ במורדת פליגי הפוסקים א"ו דדעת מהר"ם כדעת ש"פ דבמורדת תחזיר הכל ואפילו מתנה שנתן לה בפי' והא דכ' אי משום תוס' כו' היינו משום דחד טעמא הוא דכי היכא דתוס' לית לה משום דאדעתא דתמרוד בו לא הוסיף ה"נ לא זכתה במתנתה מה"ט כיון דמרדה בו ומ"ש בד"מ משמו לשון שמרדה עליו לאו למימרא שבאה בטענת מורדת אלא שמכיון שיצאה מביתו מרדה עליו קרינן לה והטענה שבשבילה יצאה מביתו לא פורש שם וא"כ זכינו לדין די"ל דגם מהר"ם לא כוון לומר שמה שהכניס הוא יחשב בכלל תוס' אלא שא"א שתעכבנו מכיון דלית לה תוס' כלל דאדעתא שתמרוד לא הוסיף וה"נ במתנה כ"ה אבל בנ"ד דאית לה תוס' אם מגרשה אית לה נמי זכיי' במתנה אפי' קודם הגירושין שמה שאין לה תוס' קודם הגירושין היינו משום דעדיין לא הגיע הזמ"פ אבל המתנה כבר נתן לה מאי אמרת דילמא לא יגרשנה כלל ולא יבא לעולם לידי זמ"פ התו"כ כ"ש שלא תחזיר החפצים כאשר תהיה באמנה אתו. ואפי' אם נפשך לומר דמ"מ מאחר שכ' מהר"ם הלשון אי משום תוס' בו יש לדקדק דמה שהכניס הוא הוי בכלל תוס' ולא הוי מתנה בפ"ע שאין להוציא הלשון מפשטי' י"ל דאפשר בימי מהר"ם הי' נהוג לכתוב התוס' כתובה בלשון אחר ולא כלשון הנהוג בינינו דכבר הוכחתי ג"כ מלשון התו"כ הנהוג בינינו ואי דייקת לישנ' דמהר"ם אף אנו נדייק לישנא דשטרא אדרבה לישנא דשטרא דייקי טפי כדמוכח בכמה דוכתי ועוד מי לא מודינא דזכתה מחמת התוס' שכתב לה דהא מספר תו"כ נלמד אלא דהכי קאמינא דאין נגבה עם התוס' ביחד והאי זמני' לחוד והאי זמניה לחוד אבל עיקר הזכיי' במתנה זו לומר שלשם מתנה נתן הוא מכח התו"כ שכתב לה מלבד כו' ומהר"ם נמי לא קאמר אלא מאיזה טעם תעכבנו לומר שתזכה אי משום תוס' שכתב כו' והיינו דמספר תו"כ נלמד כנ"ל אבל לא בא לומר שתגבה זו עם התו"כ ביחד דהא אינו מגרשה עדיין וא"כ אדרבה מדברי מהר"ם אלו יש לדון כדברינו דאל"כ איך עלה על דעתו שתטול מחמת התו"כ קודם הגירושין דהא אין כופין אותו לגרש א"ו כמ"ש זהו מה שעלה במצודת רעיוני להציע לפניך זכות האשה שמענה ואתה דע לך:</p> <p class=bodytext>אך למעשה איך להתנהג בנ"ד בכדי דלא לשוויי' נפשי' הדרנא בני ההמון זאת העצה אם היא ישרה בעיניך ליתן פ"פ להאשה לפרש שיחתה ואמתלאותה למה אינה רוצה ליזון בעיר בעלה ובפרט שבעלה רוצה לרפאותה וע"י שתפרש אמתלאה וטעמה כי טוב וישר בעיניכם אם תבא לשנות את טעמך לא שייך זילותא דבי דינא בזה ובכיוצא בזה לאמר כי למבראשונה לא דרשנו כמשפט כי לא עליכם הי' לחקור דבר שלא פירשה בתחלה וגם אין חשש מה שתטעון עוד אחר מעב"ד מאחר שלא תטעון טענה מחודשת אלא לפרש דברי' וגם אמתלא זו תוכל לברר והוא כי אמיתית הענין הוא שהרבה יגיעות יגע מהר"ל בהשתדלות רבות ע"י כאמו"ר אחי הרב שי' שיתאספו הרופאים מומחים לבקש עצה ותחבולה לרפאותה ואמרו שאין לה תקנה אלא בבזיעה והבזיעה היא סכנה גדולה מאחר שהסיתום הוא בפנים וגם דעת הרב נוטה כן שאין לסמוך בזה כ"א על רופא ירא שמים ומומחה גדול ומובהק וכבר שאלת את פי מהרי"ץ דאקטער ואמר שאינו רוצה להכניס א"ע בספק ס"נ ואחר הדברים והאמת האלה יראה מאד לנפשה להתרפא ע"י בעלה כי מחמת שיהי' בהול לתקנת עצמו לא יחוש אם יכניסנה לספק סכ"נ כי מה לו בזה אם תתרפא תתרפא ואם לאו יגרשנה וישא אחרת ומובן לכל משכיל שאמתלא זו מקובלת מאד וכדאי זו להחזיר הדין בשבילה שלא לאבד מזונותיה גם אפשר לזכותה במתנתה ע"י אמתלא זו כי הגם שנאמר שהם בכלל תו"כ ל"ד לרואה מ"ת שאין לה תוס' אם רוצה לרפאותה דהתם רפואתה קלה כמ"ש התוס' ספ"ק דנדה אבל הכא שרפאותה קשה מאד וספק סכ"נ כמ"ש בודאי אין סומכין עליו ויש לה תו"כ לכ"ע את כל זה ראיתי ונתון את לבי להציע לפניך והחכם עיניו בראשו יבור לו דרך אחרת שהיא תפארת לעושי' לקיים דבריו הראשונים אך למעשה שלש אלה לא יעשה לה יהיה איך שיהי':</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/9.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/10/7.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>