חידושי' על גמרא
סימן א
א (ב"ק דף ה' ע"א פרש"י) ד"ה ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה כו' כבר האריך בזה הפ"י מה שלא פי' רש"י ענין פיגול כפשוטו דהיינו במחשבת חוץ לזמנו שזהו פיגול האמור בתורה וע"ש שכמעט לא נמצא פי' מספיק עד שרצה להגיה שצ"ל שלמים לשם חטאת וכמ"ש רש"י ס"פ ע"פ וגם בזה לא מצא מנוח אשר ייטב לו אבל האמת יורה דרכו והוא פשוט דרש"י לישנא דגמ' פ"ד דמנחות (דמ"ט ע"א) נקט וע"ש בפירש"י ותוס' ודו"ק: ומ"ש רש"י דאין קרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר ולא פי' דהקרבן נפסל לגמרי (ובפרט דגבי חטאת אפי' שלא לשמו נמי פסול לגמרי) היינו משום דלא מיחייב לשלם מחמת שעשה פסול בקרבן דרעהו כתיב ואפי' אדם המזיק נמי פטור כדפי' התוס' (ד"ז) והרא"ש ואין חיובו אלא מחמת שגרם להפסיד לבעלים קרבן אחר והא"ש הא דכ' רש"י כהן ששחט כו' דאע"ג דשחיטה בזר כשרה משום דבפיגול גמור דהיינו במחשבת זריקה או אכילה שכהנים אוכלים או זורקין ולא שייכא בישראל ומשה"נ קתני מתני' הכהני' שפיגלו במקדש א"נ דנקט כהן וכן מתני' דתני הכהנים כדאי' בנדרים (ד' ל"ו) דכהני שלחא דשמיא נינהו משא"כ בישראל מצי למימר תיקוני שדרתיך כו' אע"ג דדחי בגמ' מ"מ לפמ"ש הפוסקים דבעיין איפשטא דכהני שלוחי דשמיא נינהו י"ל דלא מידחי' במאי דדחי' הגמ' דלא למיפשט בעיין ודיחוי' בעלמא הוא: