סימן ה
בבא בתרא (ה) (ד' ב' ע"א) תוס' ד"ה לפיכך כו' כיון דאין חזית כו' ר"ל דאי הוה חזית הוה מהני אפילו בחצר כמ"ש הרא"ש דלא כהר"י הלוי וכן דקדק הש"ך בח"מ סי' קנ"ז מדברי תוס' אלו (דלהר"י הלוי י"ל דאשמעי' מתני' דאפי' בדאיכא חזית) אבל צ"ע מאי קשיא להו דהא לפיכך דסיפא ע"כ צ"ל דקאי אחזית כיון דיש חזית בשניהם וה"ה דאם אין חזית לא לזה ולא לזה כדאי' בגמרא א"כ מנ"ל לפרושי לפיכך דרישא כיון דבונין בע"כ (ואפי' שהו הרבה יותר מן הרגילות) דלא הוי דומיא דסיפא דילמא לפיכך דרישא נמי הכי מתפרשא כיון דאין חזית אלא דה"ט דאין חזית לפי שבונין בע"כ משל שניהם ומש"ה לא תני תקנתא אלא דינא משא"כ בסיפא איידי דתני דינא תנא נמי תקנתא. ובאמת נראה מה"ט דרי"ף ורמב"ם (ורא"ש לפי' הדרישה וגם להב"י מספקא ליה) דלא חשו לקושי' התוס' בזה:
(בא"ד) דהוה מגו במקום עדים כו' צ"ע דלקמן (ד"ה) אמרינן דהוה במקום חזקה: