שארית יהודה - חידושי' על גמרא - סימן ו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/12/index.htm">חידושי' על גמרא</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/12/6.htm">סימן ו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/12/5.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ו</div></p> <p class=bodytext>(ו) (ע"ב). ד"ה ה"א במסיפס כו' אבל כי רצו עושין מסיפס וגויל וגזית כו' דבריהם תמוהין דהא קתני הכל כמנהג המדינה וליחזי היכי נהוג ולפי האמת ע"כ ת"ל דנהוג בכותל וא"כ היכי ס"ד דסגי במסיפס אבל לפירש"י אש דבונין אותו ודאי דמיירי בגויל וגזית כו' אלא דס"ד דמחיצה היינו מסיפס ורצו דקתני משום חלוקה כלומר שרצו לעשות מסיפס כדי לחלוק ומחיצה דקתני (ולא לחצות) משום בונין אותו כיון דלא תני כותל וכיון דרצו במסיפס בעלמא דהיינו משום חלוקה בונין אותו בע"כ בגויל וגזית כו' כמנהג המדינה ולא במסיפס ובזה סרו כל קושיות התוס' מעל רש"י ודו"ק:</p> <p class=bodytext>ע"ד אשר הקשית לשאול בדברי מהרש"א ריש יבמות (ד' ב ע"ב תוס' ד"ה דאי) דמוקים לר' ישמעאל שהיתה חמותו קטנה וילדה קודם שנשאה אחיו משום דמסקי' (ד' י"ב ע"ב) דאיכא דמיעברא ולא מתה וקשי' לך הא מסקי' (ד' י"ב סע"ב) בנים הרי הם כסמנים וקושיא זו לא על המהרש"א לבד ויצאה כ"א על התוס' בעצמם דהא ס"ל דלר' ישמעאל אפי' בנה מורכב על כתיפה ממאנת (נדה נ"ב ע"א) ומוקמי' מתני' דלא כר' ישמעאל אע"כ צ"ל דס"ל דר' ישמעאל לא ס"ל כרב ספרא דבנים הרי הם כסימנים אלא דזהו דוחק גדול לומר דהני תנאי דנמנו וגמרו עד מתי כו' כלהו לא ס"ל הא דר"ס דאל"כ למה להו למימר דנמנו וגמרו עד שתביא ב"ש לימרו דבנים הרי הן כסימנים כיון דלאפוקי מר' ישמעאל קאתי לדברי התוס' אלא שי"ל דהא בהא תליא דבנים הרי הן כסימנים של ב"ש דוקא קאי כשהביאה ב"ש עדיין קטנה היא איכא למימר דבנה מורכב על כתיפה נמי קטנה היא וממאנת עד שירבה השחור ובנים דאינם כסימנים שירבה השחור וא"כ כשנמנו וגמרו עד שתביא ב"ש ממילא אתו לאפוקי מר' ישמעאל נמי ומשום דבנים ה"ה כסימנים של ב"ש ובהא מיתרצא קושי' הר"ן בנדרים (ד' ל"ה ע"ב) דמאי דמסיק הר"ן דלמ"ד בנים אינם כסימנים ליכא דמיעברא ולא מתה אזיל לטעמיה בחידושיו פ"ו דנדה דפ' דר' ישמעאל בקידושי טעות דוקא איירי ולא בקדושי קטנות אבל לדברי התוס' דבקידושי קטנות נמי מיירי ע"כ איכא קטנה דמיעברא ולא מתה אבל לפמ"ש א"ש מיהו בלא"ה דברי התוס' דחוקים דהא דרבי ישמעאל לא הוי ידעי אלא עד דאתא שמואל ואמר משמיה וכיון דשמואל מיירי והוא ע"ד רבי לא שנאה כו' וע' תוס' פי"ג דיבמות (ד' ק"י ע"ב) לשינויא בתרא דשמואל כר' ישמעאל ס"ל בקדושי קטנות נמי ולדידהו צ"ל הא דפ"ט דב"ב שהביאו התוס' כאן דהתם ר"נ משמיה דשמואל קאמר והכא קאמר רב יהודה משמיה דשמואל ופליגא אמוראי אליבא דשמואל וגם זה דוחק דבגמ' הביאו דברי רב יהודה בסתם בכתובות פ"ד (ד' נ"א ע"ב) ובפ"ט דב"ב הביאו דברי ר"נ בסתם וצ"ע:</p> <p class=bodytext>אגב ראיתי לעוררך מאי דתמיהא לי מלתא טובא ולא זכיתי לשאול את פי קדשו של רבינו הגאון אחמו"ר נ"ע במה שנוהגין לכתוב בגט ותרוכית בוי"ו בין הר' לכף ומאריכין הוי"ו שיהא ניכר היטב. ולדידי חזי לי שאינו ע"פ הדקדוק. דמ"ש בב"י (סי' קכ"ו) דלא לישתמע שהיא המגרשת. דהיינו שלא לטעות שהוא לשון עבר לנקבה נסתרת או נוכחית (כלומר שהבעל מדבר עמה בלשון נוכח כמו אנת אנתתי) דבין כך ובין כך לא ה"ל לכתוב יו"ד בין הכ' להתי"ו. שהיו"ד הוא סי' למדבר בעדו משא"כ לנקבה נסתרת או נוכחית לא שייך יו"ד. אלא שבלשון נסתר הכ' בפת"ח והת' רפוי'. ובלשון נוכח הכ' בשו"א וגם הת' דגושה. ובשו"א. ושלשתן במקרא א' נאמרו בותצחק שרה מתורגם וחייכת [יש לנקד את המילה וחייכת] היוד בחירק והכ' והת' בשו"א. והתי"ו דגושה. ובלא צחקתי מתורגם לא חייכית [יש לנקד את המילה חייכית] ביו"ד בין הכ' והת'. שהיו"ד הוא הסי' למדבר בעדו.</p> <p class=bodytext>וה"נ כן הוא בותרוכית. אבל להיות הוי"ו בסימן. הוא מלתא דתמיהא טובא. שהרי הוי"ו הוא בשרש המלה קודם הכ' שהוא מעצם הפעולה ושם אין שייך כלל מקום ההבדל כ"א באותיות השימושיו' שאחר שרש המלה ובשרש המלה עצמה נמי אין להיות הוי"ו נוספת ובאמת בתשו' להרמב"ן (סי' קמ"ה) משמע שיש לכתוב ותריכית. ביו"ד בין רי"ש לכ'. אלא שהב"י כ' עליו שאין לו טעם. ולענ"ד הטעם פשוט דכל לשון כבד מתורגם ביו"ד נוספת בין ה' פעל להלמ"ד. כמו ויגרש את האדם מתורגם וחריך. וכן בגמרא פ' המגרש (דפ"ה סע"ב) אתקין רב פטיר ותריך. ואם כוונתו שברבות המלה לא שיך היו"ד. ה"נ לא שייך הוי"ו. ואדרבה הוי"ו לא מצינו נוסף כלל בשרש הפעל בין הע"פ ללמ"ד פעל. וביבמות פט"ו (דקט"ו ע"ב) אנא אנדרונילאי פטרית ותרכית בלא יוד ובלא וי"ו (ומ"מ נראה דהקריאה בגמ' בציר"י הריש והת' בקמץ בשגם כי מצינו שגם ברבות המלה לא נשמט היו"ד בתרגום בלשון כבד) אבל הוי"ו אינו ענין כלל:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/12/5.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>