סימן יא
ע' טי"ד* סי' קפ"ח ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת כו' מכלל דס"ל שבשפופרת מיירי הגמ' שהכניסה בתוך המקור ממש והוציא כן מלשון הרא"ש וכמ"ש רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה אבל צ"ע מנ"ל לפרש הגמ' בהכי דבגמ' אפשר לומר שהשפופרת הכניסה בפרוזדור כמ"ש הרמב"ם ואפי' לפי' הר"ש שמטהר בחתיכה דפלי פלויי לרבנן משום שאין דרכה כו' והיינו שרואה מן המקור שלא כדרכה מ"מ בשפופרת שהיא סתומה אפי' רבנן מודו דהא דאין דרכה היינו משום חציצה והפסקה בפרוזדור ותדע דהא ר"א דס"ל הטעם משום חציצה בשפופרת ע"כ מיירי אפי' הכניסתו בפרוזדור לבד דהא מבבשרה ממעט לה ובבשרה היינו בית החיצון, דהא אמרי' בגמ' דתרתי שמעי' מינה דמטמאה בפנים כבחוץ וכי היכי דהא דמטמאה בפנים היינו בבית החיצון כדתנן בהדיא ה"נ בשפופרת דטהורה היינו נמי שהשפופרת בבית החיצון שמפסיק בבשרה בית החיצון בין דם לבשר וא"כ ה"נ לרבנן טהורה אפי' אם השפופרת בבית החיצון דהא בשפופרת לא פליגי וכ"מ בהדיא לשון הרא"ש דפליגי בטעמא דקרא דר"א סבר משום חציצה ומש"ה לא אימעוט אלא שפופרת ולא חתיכה דפלי פלויי ולרבנן משום דאין דרכה כו' ומשמע להדי' דליכא נ"מ אחריתי אלא בחתיכה דפלי פלויי ולא בשפופרת עצמה ומשום דהא טעמא דס"ל לרבנן דאין דרכה כו' שייך נמי בשפופרת דבהפסקה וחציצה נמי אין דרכה וכמ"ש הרמב"ם ואין לומר דהא דל"פ בשפופרת היינו כשהכניסה עד המקור דוקא דהא כיון דבחתיכה רבנן לקולא ור"א לחומרא אי נימא דפליגי נמי בשפופרת איפכא דר"א לקולא ורבנן לחומרא כל כה"ג ה"ל לגמ' לפרושי גם בבריי' ל"פ רבנן על ר"א אלא בחתיכה אבל שפופרת לא הזכירו כלל מכלל דמודו לי' ומאי דהוה ס"ד דפליגי בשפופרת היינו מדיוקא הא דם נדה כו' אבל למסקנא ליכא לדייק הכי גם ממ"ש הרא"ש גבי המפלת כמין קליפות כו' ולפה"ק ל"ח כו' מכלל דבשפופרת לא אשמועי', מידי דל"ח לפה"ק ומשום די"ל שלא הכניסה אלא בפרוזדור ומ"ש הרא"ש כגון שהכניסה עד המקור י"ל דנקט לשון זה משום דקשי' לי' מנין לדם שיבא ע"י שפופרת דסתם שפופרת הוא כעובי אבר בינוני כדמשמע גבי רואה מ"ת דמכנסת שפופרת ובתוכו מכחול וע"ש בב"י ומ"ך וס"ל דמכנסת השפופרת ג"כ עד מקום שהשמש דש וכמשמעות המרדכי כמ"ש רבינו שם ואפ"ה אין השפופרת מוצאה דם ולהכי נקט הרא"ש כגון כו' וה"ה אם הכניסה בפרוזדור כמ"ש הרמב"ם והדם יצא מפני שהיתה שעת וסתה וכמ"ש רבינו וחד מתרי גווני נקט וכן מורה לשון כגון דאיכא נמי גוונא אחרינא ולאו בהכי דוקא מיירי הגמ' אלא שי"ל דעת הטור כיון דבגמ' סתמא קתני הרואה דם בשפופרת וגם בבריי' נקט שפופרת דומיא דחתיכה ע"כ מיירי נמי בכה"ג שהשפופרת במקור וכמ"ש הרא"ש כגון כו' ממילא משמע דבשפופרת אין בה משום פה"ק דאל"כ ה"ל לגמ' לפרושי דדוקא בשפופרת שבפרוזדור וכמו שביאר הרמב"ם בהדיא ומ"מ הרא"ש לא הוכיח מסוגיא זו משום דאיכא נמי לפרושי בשפופרת שבפרוזדור אבל הטור סמך ע"ז משום דס"ל דבמעשה דר"ש שייך נמי פה"ק וא"כ היאך למד מכאן לטהר א"ו דס"ל דכעין שפופרת.
הנה לכאורה משמע מדברי הב"י בי"ד סי' קפ"ח בפי' דברי הר"ש שמה שנופל לה כמין חתיכות היינו כעין חתיכות בעלמא שמפלת מן המקור אלא שבנדון דהר"ש היתה מפלת חתיכות מקור עצמן מחמת שנעקר מקורה ונרקב מקצתו ונפל תילחי תילחי חתיכות בשר נרקבים ונפסדים כמ"ש הכו"פ וכ"מ בתשו' מהר"ם לובלין סי' קי"א שהבין כן דברי הב"י אך קצת בע"א שהרחם הוא נשחת ונעשה ממקור דם הנדות מכה וחתיכה ומש"ה ס"ד דהב"י שאם רואה דם להדי' איכא למימר דמטמא לה מפני שאותו דם הוא דם נדות גמור עכ"ל, אבל צ"ע דא"כ גם לרש"י טהורה י"ל דלרש"י הדם שבבקעי' טמא משא"כ להר"ש כיון שנעשה מכה גמורה בין מרקבון הבשר ובין מדם הנדות שנקרש ונעשה חתיכה לא יצאה מתורת מכה ומה שמחלק בתשו' מהר"ם לובלין בין אם המכה בצדדי המקור שיש שם בועא או חבורה שאותו דם אינו דם נדה אלא דם מכה שבבשר ובין אם המכה היא בדם הנדות עצמו לא ידענא מאן מפיס שהרי גם בועא וחבורא שבמקור אפי' בצדדי' נעשה ג"כ מעיפוש דם הנדות שאינו מתבשל וכמבואר בספרי הרופאים וגם מהר"ם לובלין עצמו לא כתב סברא זו אלא לפרש דברי הב"י וכמ"ש בעצמו והרי ע"כ צריך לחלק בהכי בעובדא דהר"ש גופא דאל"כ מאי חידושי' דהר"ש מפירש"י שעכצ"ל דאם המכה בדם הנדות אינה מכה כלל ומדברי מהרמ"ל משמע שלא בא לידי מדה זו לחלק בהכי אלא לפ"ד הב"י א"ו דהסברא נותנת שגם זה דם המכה יחשב מאחר שנשחת ונפסד וכל הפסד והשחתה מיקרי מכה וכ"מ בתשו' צ"ל סי' פ"ז דהלחלוחית אף שהיא מהאם שנפלה בשעת לידה מיקרי מכה (ואף דלכאו' משמע התם דתלי בכאב אבל בזה כבר כתב הח"צ בסי' מ"ו דאין לדמות כאב למכה) והיינו משום שנעשה שינוי בהשחתה והפסד וע"ק על מהרמ"ל דכתב שחתיכה זו היא ממקור דם הנדות מאן מפיס שדם הוא שנקרש ונעשה חתיכה דהלא בחתיכה דעלמא פליגי תנאי בהכי לחד לישנא ולאידך לישנא דכ"ע ס"ל דלא אמרי' דם נקרש והכי קיי"ל ומנ"ל דבאשה זו שנעקר מקורה אמרי' דם הוא שנקרש ועוד דהא הב"י עצמו מצריך לשרות במים ואם נימוחו טמאה אלמא דבדם שנקרש מטמא אלא דאם לא נימוחו ברי' בפ"ע היא ולא דם שנקרש ועכצ"ל שבודאי ברי' בפ"ע הוא אלא שתחלת הוויתו הוא מן הדם שנתעפש ברחם ונעשה ברי' חדשה בפ"ע כמין חתיכה ול"ד לדם בעין שנקרש שעדיין שמו עליו משא"כ כשנתעפש ונפסד צורתו והא מילתא טעמא בעי ומנ"ל להר"ש לטהר בפשיטות וגם א"כ מנ"ל שהדם שבבקעי' הוא דם נדות ממש דילמא נמי דם חתיכה הוא דהא מקור נמי מגדל חתיכות.
*) בתוכן ענין זה ראה לעיל ע' לב, ד.
*) בתוכן ענין זה ראה לעיל ע' לב, ד.