שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן יב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/12.htm">סימן יב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/13.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/11.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן יב</div></p> <p class=bodytext><b>ליורה דעה סי' רמ"ב - בענין הנהגת הוראות או"ה</b></p> <p class=bodytext>ע' במ"ב ססי' צ"ח וססי' ק"ה ב' הרא"ם דבשעה"ד יכול לסמוך להקל כיחיד במקום רבים היכא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא והביא ראי' ממתני' פ"ק דעדיות משנה א' וכ"כ הט"ז בי"ד סי' רצ"ג והביא ראי' מפ"ק דנדה (ד' ו' ע"א) מעשה ועשה ר' כר"א כו' והש"ך שם בנה"כ ובהנהגת או"ה ס"ל דאין לסמוך בשעה"ד אלא בדרבנן וכדאמרינן בפ"ד דעירובין (מ"ו.) ובדרבנן לא שני לן בין יחיד במקום רבים בין יחיד במקום יחיד והתני' מעשה ועשה ר' כר"א כו' וראי' זו אינה מוכרחת דבגמ' לא אמרי' אלא אפי' בדרבנן יש חילוק בין יחיד במקום יחיד בין יחיד במקום רבים דאין לסמוך על היחיד. ואדרבה משמע דלסברא זו אין חילוק בין דאוריי' לרבנן וכי היכי דברבנן סומכין על היחיד בשעה"ד עכ"פ ה"ה בדאורייתא. אך ההכרח שהכריחו לזו הוא משום דקשי' לי' דהא אחרי רבים להטות דאורייתא ומכין ועונשין ע"פ רבים ואין לך שעת הדחק גדול מזה וכן הקשה בחמ"ח סי' י"ז והוא יצא לחלק בין אם הרבים פליגי בשלא בשעה"ד ובין אי פליגי בשעה"ד דוקא, דאם הרבים פליגי בכ"ע אפילו שלא בשעה"ד יכולים לסמוך בשעה"ד אדברי היחיד אפילו הרבים פליגי נמי בשעה"ד מ"מ הוי כעין הכרעה וכ"כ בת' א"ש סי' כ"ג (ודלא כמו שהבין בדבריהם המגי' בט"ז אה"ע סי' י"ז) אבל אי פליגי בשעה"ד גופא אין לסמוך על היחיד כלל. ודברי היחיד נשנו לסיבה שאמרו במשנה האחרת (עדיות פ"א משנה ו') ויפה השיג עליהם המגי' בט"ז שם. דהא כל המפרשים פי' המשנה ההיא בדרך אחרת ולא פי' דמיירי היכי דפליגי בשעה"ד, ומתוך דבריו נדחה גם פי' הש"ך בהוראת או"ה דמחלק בין דאורייתא לרבנן וס"ל ג"כ דהא נשנו ד' היחיד בדאורייתא היינו לסבה שהזכירו במשנה האחרת וז"א כמ"ש: ואינם כדאי לתרץ הקושיא הסוערת בדבריהם דהא הלכה כרבים - דאורייתא ומכין ועונשין כו', שמעתי מאחמו"ר הגאון החסיד נ"ע דאין זה אלא בדור ההוא שהיחיד ורבים חולקי' וע"ז נאמר אחרי רבים להטות אבל בדור אחר כיון שיכול הב"ד שאחריהם לסתור דבריהם ולחזור ולדון בע"א (וכדאמרינן בעלמא משנה ראשונה משנה אחרונה וכן כ"פ א' האמוראים הלכה כד' היחיד וכן פי' הראב"ד בפי' המשנה דעדיות בפי' אחר זולת התוספתא שאם יראה לב"ד יסמוך עליו אפי' שלא בשעה"ד) וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' ממרים אין בזה משום אחרי רבים להטות דאורייתא ומש"ה יכולים לסמוך על היחיד בשעה"ד (וכ"כ באו"ת בביאורו לקיצור ת"כ סי' קכ"ג קכ"ד ע"ש) ואמר דממקומו הוא מוכרע (נדה שם) במעשה שעשה ר' כר"א כו' דפריך בגמ' מאי לאחר שנזכר. אילימא דאיתמר הלכתא כו'. ולכאורה מאי איכא בין איתמר הלכתא או לא מ"מ כללא הוא יחיד ורבים כו' אלא ודאי דאין הכלל אמור אלא בדור ההוא שחולקין אבל בדור האחרון יכול לסמוך בשעה"ד אא"כ היכא דאיתמר הלכתא בהדיא כרבים ונ"ל שצריך להוסיף בדבריו דלכאורה אינו מובן בהא דאמרי' היכא דאיתמר הלכתא אין לסמוך על היחיד ואמאי הרי הב"ד שאחריו חוזר ודן וכמש"ל אעכצ"ל דבהא מעשה דר' קא' בגמ' לאחר שנזכר ופרש"י דלאו שפיר עביד מכלל דגם ר' מסכים לאותו פסק ההלכה וא"כ בשעה"ד נמי אין לסמוך אבל כיון דלא איתמר הלכתא אלא מכללא שמעי' דיחיד ורבים כו' א"כ נהי דנזכר דלאו שפיר עביד היינו שלא הי' יכולת בידו להכריע ולפסוק הלכה כד' היחיד מ"מ בשעה"ד מצי סמיך. אך הנה עכ"ז אין ללמוד מהא מעשה דר' ולא ממשנה דעדיות למקומות אחרים, דלא ללמד על הכלל כולו יצא לדין לומר דכללא הוא דסומכין בשעה"ד על היחיד במקום רבים, דהמשנה לא דברה אלא במקום שהיחיד יכול להכריע כיחיד כמעשה דר' שעשה כר"א שהי' יכולת ביד ר' לפסוק לגמרי כר"א אם הי' נראה לו שכך הדין וההלכה וכמ"ש הראב"ד במשנה דעדיות שם בפי' האחר שזולת התוספתא, שהרי אחר חתימת התלמוד ודאי אין לסמוך על יחיד מן התנאים או אמוראים אפי' בשעה"ד כ"א במחלוקת הפוסקי' וכמ"ש בלקוטי תשב"ץ פ"ג דנדה. דאל"כ חנם טרחו כל הני פוסקי הלכות כמו הרמב"ם וסמ"ג וטוש"ע ורבינו ירוחם וכיוצא בהם א"ו לברור כל פסקי הלכות העולה מתוך סוגי' להיות הלכה ברורה ביד כאו"א ובפרט הרמב"ם שקרא לספרו משנה תורה ללמוד מקרא תושב"כ תחלה ואח"כ ללמוד בספרו מבלי שיצטרך לספר אחר זולתו והרי כולם לא נטו מהכלל הנא' בגמ' יחיד ורבים כו' או רב ור' יוחנן כו' או מחלוקת ואח"כ סתם כו' מכלל דלא סמכינן איחיד אפי' בשעה"ד ואפילו בדרבנן, וראי' מהרא"ש בפ"ב דגיטין (ד' י"ט, ע"א) גבי הא דקאמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש כו' ב' רב האי דדוקא משום דריב"ל קאמר הכי סמכי' ומוקדם לא פסיל לי' אלא מדרבנן א"ו דאין חילוק, ואפי"ה היכי דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי וסוגי' דעלמא כאידך דבימי חכמי הגמ' לא הוי טועת אלא בשיקול הדעת והאידנא חשבינן הכל כטועה בדבר משנה מאחר שכבר כל הפוסקים שאחר חתימת התלמוד כאידך. וכמ"ש הרא"ש בפ' אד"מ ב' הראב"ד ולא נחלק עליו אלא בפסקי הגאוני' שיכול כל חכם לחלוק עליהם אם יביא ראי' מקובלת לחכמי דורו כמש"ש. ומ"ש הט"ז ביו"ד סי' רצ"ג לסמוך על ת"ק דר"א גבי חדש בשעה"ד היינו משום דהפוסקי' שפסקו כר"א לא החמירו אלא מספק והוי כאלו לא אתמר הלכתא בדבריהם וכמש"ש (אך דעת הרא"ש ברפ"ק דברכות וסמכו על הני תנאי כו' ואע"ג דלית הלכתא כו' צע"ג וכה"ג יש לתמוה על הגמ"יי בפ"ח מה' לולב כיון דר' יהודה קאמר בגמ' כו' ע"ש). וא"כ דון מינה דגם במחלוקת הפוסקי' לאו כללא הוא לסמוך על היחיד אלא במקום שנראה לו לדיין ולמורה לסמוך על היחיד בלי טעם וראי' כלל. ותדע שאפילו בימי חכמי הגמ' לאו כללא הוה דהא כ"פ פרכי' פשיטא יחיד ורבים כו'. ואמרי' נמי יחידאה הוא כו' ולפעמים א' בפלוגתא דיחיד ורבים דעביד כמר עביד כו' בפ"ד דברכות בפלוגתא דר"י ורבנן, ולפעמים א' כדאי הוא ר"פ לסמוך עליו בשעה"ד א"ו דהכל לפי שהי' נראה להם, ובמעשה דר' שעשה כר"א הי' נראה לו לסמוך עליו בשעה"ד וזהו לאחר שנזכר א' כו' כלו' א' מדעת עצמו ומשה"נ א"ש הא דלא הביא הרמב"ם בהלכותיו דבשעה"ד הלכה כר"א משום דס"ל דרבנן פליגי על ר' והלכה כ' מחבירו ולא מחביריו וא"כ בד' הפוסקי' נמי אין לסמוך על היחיד אלא"כ נראה להדיין או להמורה דיש לסמוך עליו וטעמא רבא איכא במלתא דבשלמא אם מכריע מדעתו הרי כ' אל השופט אשר יהי' בימים ההם וכמ"ש ברשב"א סי' תנ"ג והאריך בזה פר"ח בה' מנהגי איסור אבל אי לאו בר הכי הרי נגש אל המשפט לפני הפוסקי' השופטים ואחרי רבים להטות כתי' אא"כ שבדברי הרבים ההם ג"כ לא אתמר הלכתא וכמ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל והיינו כמ"ש לפ"ד הט"ז ביו"ד סי' רצ"ג, וע' באו"ת שם ב' החו"י נוטה ג"כ לדברי הנ"ל.</p> <p class=bodytext>ע' טח"מ סי' כ"ה שאפילו על פ' הגאונים יכול לחלק בראי' ברורה. ועש"ך שם ובאו"ת ואפילו על רבו יכול לחלק מהרא"י סי' רל"ח עפר"ת ביו"ד סי' ל"ט דבראיות שאין מוכרחיות כ"כ לא, וז"ל התשב"ץ פ"ק דנדה דאין לסמוך על היחיד אפי' בשעה"ד אלא בפוסקים ובדרבנן דבפוסקים יכול הדיין להכריע מדעתו גם בזה"ז ובמחלוקת שבגמ' שאחר חתימת התלמוד אין לנו כח לפסוק הלכה כיחיד.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/13.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/11.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>