סימן יז
טענה נאנסתי והי' בעיר ונתנה אמתלא על אשר לא צעקה אי מותרת לבעלה
יען אשר יצא הדבר מפי כבוד ב"א הרב שי' להפך בזכות האשה מזרעצא ע"פ ד"ת לפי שהיא לא היתה בתוך הנועדים כו' לזאת מצאתי א"ע כמחוייב בדבר למלאת דבר קדשו ובאתי לעורר לבב מעל' אשר ראיתיו שלא נתקבלה לפניו האמתלא שלה ע"ד אשר לא צעקה כי יראה מחמת שלפי הנשמע בעיר אינו כן ובאמת אין זו ראי' לסתור האמתלא כי היראה תלוי' בלב האדם ומחשבתו לפי מקומו ושעתו ומי יודע דברים שבלב ועד היכן הגיע תכלית היראה וכבר האריך בזה בתשו' ח"צ סי' קמ"ה קמ"ו שהאשה נאמנת לומר אנוסה היא אפי' בעיר להמתירין בסי' ס"ח ס"ז בהג"ה אפי' היכא דליכא מיגו והאוסרין היכא דליכא מיגו אוסרין אפי' בשדה והיכא דאיכא מיגו מתירין גם הם אפי' בעיר ומקבלין ממנה אפ' אמתלא גרועה ואפי' אם לא הוציאה מפי' אמתלא כלל דנין עלי' שיש לה בודאי אמתלא אפי' בדרך דחוק ורחוק כ"ש האמתלא ביראה זו לא נפלאת היא ולא רחוקה כי אולי מפני שהי' רגיל שם הי' יודע במסתרים מענינים שלה והי' לה ליירא מפניו או שמא יוציא עלי' שם רע בשקר ומרמה להעליל עלי' ובדברים כאלו יש הרבה עניני יראה אפי' מן הפחות שבפחותים שאינו תקיף כלל ואף אם הי' לה דמיונות שוא מ"מ מאחר שלפי מחשבתה ודמיונה התה יראה הרי זו אמתלא טובה והכל הולך אחר יסוד מוסד שיסד הח"צ שהאשה עצמה נאמנת אפי' בעיר לומר אנוסה היא (הגם שהי' ראוי להאריך בזה אך לקצר באתי כי דבריו נאמנים ביותר ומקובלים לפני כל יודעי דת ודין וסומכין על הוראותיו כי רב מפורסם הי' וא"צ חיזוק ממני ח"ו). ולכך אין לילך בזה אחר מחשבת אנשי המקום כ"א אחר מחשבתה ודמיונה ומאחר שלפי מחשבתה ודמיונה צדקה בדברי' שוב אין להרהר איך עלה כך במחשבה ובפרט שהראי' ברורה ע"ז משלהי נדרים שהביא הח"צ הנ"ל ואין לפקפק ולומר כיון שהודית שפ"א הי' חיבוק ונישוק הויא כעוברת על דת דומיא דנתייחדה בסי' קע"ח ס"ג בהג"ה לסברא האחרונה שהפסידה המיגו דשתי תשובות בדבר חדא דגם התם אינה נאסרת אא"כ איכא קלא שיש עדים כמ"ש בתשובות מהרי"ו סי' פ"ח ועוד דהתם כיון דעברה ונתייחדה חיישי' שמא נבעלה ביחוד זה משא"כ הכא אדרבה הרי החיבוק והנישוק הי' כדי להציל נפשה מבעילה מכל הלין טעמא אין להחמיר כלל על אשה זו ומן הדין ושומעין לקרב ולא לרחק ח"ו ובטוח אני במע"ל שכשיעיין בענינה בעין חמלה וחנינה ובהשקפה לטובה ישמע חכם ויוסיף לקח בכחא דהיתרא דעדיף ובפרט באשה זו שיש לה בנים כו' ומזקנים נתבונן כמה דיואות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו בכמה תשובות ראשונים ואחרונים למצוא פתח תקוה להתיר אשה לבעלה גם רבינו הג' אור עולם אחמו"ר זצללה"ה נבג"מ נתלבט הרבה בתשובה המתחלת ע"ד האמתלא אשר לא נתקבלה כו' אף שהי' שם הרבה צדדים לאיסור ומכ"ש באשה זו שאיני רואה בה צד איסור כלל רק מי שלבו נוקפו בתגבורת המ"ש חושש פן ואולי יש איזה נידנוד ספק ובזה אין רוח חכמים נוחה הימנו אם לא למיגדר מילתא בנשים פרוצות שהדבר ניכר מצד עצמו וכבר יצא הדבר מפי כבוד הרב ב"א שאין לדון באשה זו דין פרוצה ח"ו כ"א להפך בזכותה וכחא דהיתרא שעפה"ד ע"כ יצאתי בעקבותיו לבאר שורש הדין שנוטה להתיר ולא לאסור ח"ו ואין להאריך יותר.