שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן יח

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/18.htm">סימן יח</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/19.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/17.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן יח</div></p> <p class=bodytext><b>עגונות</b></p> <p class=bodytext>בענין איש שנטבע במים בחורף תחת הקרח והי' קרח ע"פ כל הנהר רק אחר שני וויארסט ממקום שנטבע הי' מקום פתוח.</p> <p class=bodytext>הנה אגרתו החמודה באה אלי בערב חנוכה לעת ערב ע"כ איחרתי בוא היום להשיב מפני הכבוד, והנני בא בקצרה בשגם שאין זה מקום שאמרו להאריך, לפי שאין אומר ואין דברי' בדברי המקילין בשיעור שת"נ בטענות וראיות מכריחות רק מסברא בעלמא, ואדרבה ראי' לסתור מפשטא דבריי' דרחב"ד, אלא שהמקילין מתרצים לטעמייהו וכל זה איננו שוה לי, כאשר כבר כתבתי לידידינו הרב מהר"ן סג"ל נ"י<a name="_ftnref_15" href="#_ftn_15" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_15')">*</a> שקשה עלי הדבר להוציא הבריי' מפשטה. ובפרט שרש"י פי' כפשוטו שיכולה לחיות במים שעה ראשונה ושני', ולא רציתי בדברי המקילין אפי' להכניס בבית הספק, ואף לחלק בחילוקים מחמת הקור והקרח ואדרבה תחת הקרח המים רצין במהרה יותר כמש"ש וכאשר יבואר עוד, והגם הלום הגיע לידי כו' ס' פרח מ"א ושם בת"א סי' ל"ו הכריע כדעת המקילין וכ' בשם מהרח"ש שגם הוא הקיל בתשו' סי' מ"ה אף שבקונטרס מחמיר וכתב עוד שם שיש עוד מאחרוני' מקילין, מ"מ אני על עמדי עומד ולא אשא פני איש ואנשי' גדולי' וטובי' נגד משמעות פשט תלמוד ערוך, ומיראי הוראה אנכי בזה, ובתשו' מהרמ"פ סי' ל"ו כ' חזינא קמאי דקמן שבקשו עלילות להקל במשאל"ס רק שימצאו קצת ראיו' כו'. ואני בעניי לא ראיתי שום ראי' בדברי המקילין, ועתה בבוא דברי מעכ"ת בטענות וראיות ויצא לישע את המקילין, מוכרח אני להשיב וטרם אחל לדבר אודיע דברי אתכם כי אחרי כותבי מכתבי הראשון חקרתי אצל אנשים לראות היש משכיל על המוחש בשיעור שת"נ והגידו לי שני מגידי אמת שני מעשים, הא' סיפר לי שזה זמן רב כמו שלשים שנה נטבע א' בנהר דווינא עם עגלה וסוסים שנשבר הקרח והמים הוליכוהו תחת הקרח ארבעה ווערסט עד שיצא למקום פתוח ושם נמצאו אנשים על שפת הנהר (ואפשר שהי' שם דרך לרבים) והצילו את האיש לבדו והעגלה והסוסים נטבעו וגם היתה סיבה שלא בא לביתו זמן רב ובתחבולה בא לביתו ואינו זוכר, והשני סיפר לי ששמע מא' שזה כמו עשרים שנה הלך הוא וחבירו לטבול בבקר בנהר דווינא בעת קרישת המים בנקב שעשו להשקות הבהמות והוא טבל ועלה וחבירו ירד וטבל ונשמט תחת הקרח ולא המתין עליו ועלה לביתו על התנור להתחמם ולב"ב לא הגיד כלום. ובכמו רביעית שעה אח"כ בא גם חבירו אצל התנור ונזדעזע מאד וסיפר שכשנשמט תחת הקרח הוליכוהו זרם המים במורד רחוק כמו חצי ווערסט ושם הי' כפר בעבר השני של הנהר והוליכוהו המים לעבר השני במקום הכפר ושם הי' ג"כ נקב שעשו להשקות לבהמות ועלה דרך אותו נקב, ומאלו המעשים יש ללמוד כמה גדולים ד"ח, שאין להתחכם בשום סברא ושכל אנושי בלעדם להתיר מה שלא התירו הם (וכבר כ' כיוצא בזה בתשו' מהר"ם כ"ב סי' תתקע"א ועבמ"ש במכתבי הראשון) דהא אזדא לה סברות הב"ח הן במ"ש בסי' ק"ד הן במ"ש בסי' ע"ט (אלא שבסי' ע"ט היו אומדנו' וידים מוכיחות אחרות וכמ"ש גם ידידינו מהר"ן סג"ל מזה וגם בזה צ"ע ואין להאריך) וגם ממוצא דבר נשמע דמ"ש הב"ח בסי' ק"ד מסברא שלצאת דרך הנקב צ"ל לו עינים כיונה במעי הדגה אינו מוכרח כלל דפשוט הוא שאותו האיש מתחלה הרגיש שהי' תחת הקרח לפי שהמים הגביהו ראשו ונסתבך ראשו בקרח ואח"כ כשהגיע למקום הנקב הרגיש שאין על ראשו דבר המעכב וגם הרגיש ברגליו שהמקום אינו עמוק ועמד ועלה וגם נשמע מזה שמרוצת המים תחת הקרח הוא בקלות ומהירות ביותר שהרי זה שט כמו חצי ווערסט ואח"כ הלך ברגליו למקום שפשט בגדיו ולבש ועלה לביתו על התנור ולא שהה בין הכל כ"א רבע שעה, וגם על אותו האיש שט תחת הקרח ארבעה ווערסט אמרו שלא נשתהה כ"א חצי שעה או פחות לפי שהנסיון מעיד שהמים רצין תחת הקרח יותר מהרה, וא"כ בנ"ד שלא הי' הקרח כ"א שני ווערסט אפי' לפ"ד המקילין אין כאן שהות שת"נ, ואמנם הואיל ואייתי מר דברי המקילין לנ"ד, אשיבנו לפי דבריו.</p> <p class=bodytext>הנה מה שהקשה אהא דמן התורה ל"ח במשאל"ס וגם מדרבנן אינו אלא לכתחלה הא רוב הפוסקים ס"ל דבעי' שישה עכשת"נ ומאי מועיל השהיי' במקום שנפל דלמא שט למרחוק. לק"מ כיון דרובן אינן נמלטי' (והמיעוט הוא מיעוטא דלא שכיחא או דשכיחא קצת למר כדאית לי' ולמר כדאית לי') אזלי' בתר רובא מדאורייתא אפי' בד"נ כמ"ש המרדכי ות"ה סי' ר"מ אלא דמ"מ בעי' שישהה במקום שנפל עכשת"נ דבמקומו מצוי יותר ושכיחא טפי שיעלה, וכ"כ הריב"ש סי' שע"ט בהדיא דטבע במשאל"ס מעיד שטבע בים ושהה שיעור שת"נ ואז הצלתו ע"י מחילה של דגים או שיצא במקום רחוק הוי מיעוטא דמיעוטא ודלא שכיח עכ"ל. אלמא דה"ט דלא שכיחא משום שהצלתו ע"י שיצא למקום רחוק הא במקומו ההצלה מצוי' ביותר ושכיחא טפי והטעם כי כל עוד נפשו בו מתחזק לעלות במקומו ואינו יוצא למקום רחוק אלא ע"י שזרם המים הוליכוהו בע"כ שאינו יכול להתחזק עוד וכיון שכן אין ההצלה מצוי' שם כ"כ מאחר שלא הי' יכול להתחזק לעלות במקומו. ומה שרצה מעכ"ת ליישב בזה דעת הב"ח במ"ש דתחת הקרח ליכא למיחוש לגלים כו' שהרי בגמ' לא איצטריך להאי חששא דגלים אלא במיא דהוו וקיימו ולא בנהרות המושכין כו'. איברא דקושיא אלימתא היא אלא דקשי' נמי לאידך גיסא וי"ל כל האריכות הזה ולאיזה צורך האריך דליכא למיחש לגלים הא בלא"ה א"א לצאת מתחת הקרח אלא מאי אית לן למימר דאי איכא למיחש לגלים ולדף היינו חוששי' שמא יצא דרך הנקב הזה או דרך נקב אחר דבסי' ע"ט אכתי לא אסיק אדעתי' טעמא דלצאת דרך הנקב צ"ל עינים כיונה כו' ובסי' ק"ד פשיטא דאיצטריך לה"ט דליכא למיחש לגלים ולדף דאל"כ הוה לן למיחש שמא יצא דרך מקום הפתוח ואף דשם ביאר הטעם שלא הי' יכול לצאת במקום הפתוח משום ששפתי הנהר קרושים כו' מ"מ הדבר מובן שע"י גלים או דף הי' יכול לצאת אפי' בכה"ג. וא"כ גם קושיי' מעכ"ת לא ק"מ דאף שבנהרות המושכין חיישי' אפי' היכא דליכא גלים מ"מ בכה"ג לצאת דרך הנקב או מקום הפתוח ל"ח כיון דליכא גלים או דף. אבל מ"ש מעכ"ת דאי איכא למיחש לגלים איכא למימר דלא פלוג דלא מינכרא מילתא לדעתי אין לך מינכרא מילתא יותר מן הקרח הזה עצמו ולא אתי' למטעי במקום דליכא קרח. וגם בגמ' אין זכר לדבר לטעמא דלא פלוג ואדרבה דהא אמרינן כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלוהי הרי דבהאי אגמא דסמקי גופא איכא למיחש ולא משום לא פלוג ונהי דבזה יפה כ' מעכ"ת דהא דטעה ר' שילא לא הוה משום דלא ידע אי איכא גלי או לא דלשון הגמ' כיון דאיכא גלי כו' לא משמע הכי אלא דטעה בהני גלי גופייהו לפי שאינן כגלי הים, אבל לא כמ"ש מעכ"ת דהא דמסיק כיון דאיכא גלי כו' שייך לומר לא פלוג דטעמא דלא פלוג מאן דכר שמי'. אלא די"ל דס"ד דר' שילא שלפי שאינן כגלי הים ל"ח משום דבגלי הים חיישינן שגל א' טרוד לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגל עצמו מפילו היבשה אבל בהני גלי שאין טורדין כ"כ ליכא למיחש ואסיקנא דמ"מ חיישי' אימור גלי אשפלוהי פי' שהשפילוהו למרחוק ושם יצא מעצמו וכמו שחוששין בנהרות המושכין אע"ג דליכא גלי מה"ט שהמים הוליכוהו למרחוק ושם יצא מעצמו.</p> <p class=bodytext>הן אמת דלכאורה יש להביא ראי' מגמ' זו להקטין השיעור דתש"נ שהרי במיא דקוו וקיימי ס"ד דהוו כמשיל"ס ובמסקנא נמי לא קאמר אלא משום דאיכא גלי והטעם פירש"י שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק, ואס"ד דבעי שיעור ב' שעות אפי' במיא דקוו וקיימי למרחוק אלא דיש לדחות דהא ודאי ל"ח שישוט מרחוק מרצונו ודעתו, דאטו בשופטני עסקי', דמאחר שיכול לצאת במקומו ל"ל לשוט אלא דבנהרות המושכין חיישי' שמא המים הוליכו בע"כ שלא הי' יכול להתחזק ולעלות במקומו וכדלעיל משא"כ במיא דקוו וקיימי אין המים מוליכין אותו למרחוק, ומשעל"ד מעכ"ת דגם הריב"ש אין דעתו בהחלט להחמיר כ"א בלא ראו הטביעה דאז חיישי' שמא הי' מטפס ועולה וכמ"ש הב"ח, תמיהני דהא הריב"ש לקולא קאמר דלא בעי' חיזוהי בשעתי' אא"כ שהה ג"י משעה שלישית לטביעתו ואע"ג דכ' מעל' שדרך הוא לפרכס ולצאת מ"מ לקולא ה"ל למיחש למיעוטא.</p> <p class=bodytext>ומש"ע מתשו' המבי"ט עם הב"י, אין משם ראי' כ"כ, די"ל דהשיעור חצי שעה שהזכירו היינו לענין שלא הי' העד נחפז, ולא לענין שיעור שת"נ, ותדע שהרי אח"כ כ' המבי"ט שם שמעת שהתחילה הספינה להתהפך עד שנהפכה כולה הי' כבר שיעור שת"נ, ואח"כ עמד העד עוד חצי שעה על שולי הספינה אחר שנהפכה כולה, הרי דשיעור חצי שעה לאו לענין שיעור שת"נ קאמר, ומעת שהתחילה הספינה להתהפך עד שנהפכה כולה לא נתפרש השיעור ואפשר ששיהתה ב' שעות. והרי מהרי"ט הוא מן המקילין, ואפ"ה משמע מתשובתו בספר ראשון ססי' קל"ט שהשיעור הוא לפחות שעה גדולה (וכ"מ בב"ח) וכ"כ הפרח מ"א ח"א סי' ל"ו בשמו, ואילו הי' אביו המבי"ט מיקל אפי' בחצי שעה איך לא הביאו כלל. וגם ממה שכ' מהרי"ט דמיירי בשעות קלות כפי שמשערין ב"א אין ב"א מקטיני' שיעור רק מעט ובב"ש לא יחסר כ"א רביעי' או שליש שעה לכל היותר.</p> <p class=bodytext>ומה שהאריך עוד מעכ"ת בסוגי' דמשיל"ס בפלוגתא דר"מ וחכמים ובמש"ש בחי' הרשב"א דקכ"א ע"ב ד"ה ור"מ מ"ט דמתירוץ שלו מוכח דשיעור בכדשת"נ מועט דאל"כ מאי קא' הרשב"א ולעולם טפי משיעור דכשת"נ קאי משוקע במים דילמא מיד שהגיע שיעור דכשת"נ נסתרך בהכיפי דשיש' כבו' א"ו שעד שלא יוכל להתחזק ולעלות להסתבך תצא נפשו. לדידי חזי לי דאייתי חובתא לנפשי', דמשם מוכח איפכא, דמשמע שאם היו כיפין של אבנים שאינן אבני שיש גם חכמים מודים לר"מ שיכול לחיות אפי' כמה ימים וא"כ ההיא דרחב"ד במאי מוקמת לה, לדברי המקילין בהשיעור ומתרצי' הבריי' לטעמייהו כנ"ל, אי בכיפין שאינן של שיש שהיתה יכולה לטפס, א"כ אפי' יותר מב"ש נמי ואי בכיפין של שיש הא אמרי רבנן דלא מסתבך כלל, ועכ"ז שיער רחב"ד דבב' שעות לא תמות.</p> <p class=bodytext>ומש"ע על ההיא עובדא דרחב"ד שאי למדין הלכה מפי אגדה, איברא לאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמ' וכיוצא בזה כ' הגאון מו"ה נפתלי כץ בתשו' ח"צ סי' ע"ו דיש ללמוד אפי' מרופאי' וחושיי' כו' ומכ"ש מדברי רז"ל אע"פ שהם דברי אגדה.</p> <p class=bodytext>אך עוד אחת היא והיתה לבאר דהנה הב"ח בתשו' סי' ק"ד ביאר הטעם שלא הי' יכול לצאת [מן המים במקום] הפתוח אל היבשה מחמת ששפתי הנהר היו קרושים, ולפ"ז אפי' לא שהה תחת הקרח כדי שת"נ אין כאן בית מיחוש מאחר שבודאי לא ימלט על נפשו במקום הפתוח (ומר שמיט לה) כבר כתבתי במכתבי הראשון בד"ה שאלתו שאלת חכם, דקשי' לי טובא איך לא חייס להצלה ע"י אחרים, והן עתה נפלענ"ד שיש קצת לקיים דבריו ומשום דלא מצינו שחששו חז"ל אלא לגל ולדף שיש דבר לפנינו לתלות בו אבל לחוש שמא יזדמן לו דבר מה שאינו מצוי לפנינו זו לא מצינו בגמ' וא"כ מאי שחששו לכל משאל"ס אע"ג דליכא גלי ובנהרות המושכין כו', הטעם דחישיינן שמא יצא מעצמו למרחוק אבל אין לחוש שמא אחרים יצילוהו מאחר שאין האחרים מצויים לפנינו תו ל"ח שמא יזדמנו לו אחרים, ואע"ג דבכל שאר דברים שרובן למיתה חיישי' אפי' בכה"ג נמי וכדאמרי' בירושלמי גבי צלוב שמא מטרונה כו', וה"נ אמרינן בגמ' דידן דעביד סמתרי כו', מ"מ במשאל"ס דקילא טפי מכל שאר הדברים דרובן למיתה שאין האיסור אלא לכתחילה (משא"כ בשאר הדברי' שרובן למיתה אפי' בדיעבד אם נשאת תצא מכ"ש הריב"ש סי' שע"ט) לא חששו חכמים לכך וחילוק זה מצינו להרשב"א בתה"א גבי ספק כלבא כו' דמחלק בהכי לענין לתלות לקולא וה"נ י"ל להב"ח לענין לחוש לחומרא, אבל מ"מ זו קשה עלי ביותר לסמוך למעשה ע"ז דאדרבה הצלה ע"י אחרים שכיחא טפי מהצלת עצמו והצלת גל ודף.</p> <p class=bodytext>וגם לא אשתמיט חד מהפוסקים ראשוני' להשמיענו חידוש דבר זה, אך את זה ראיתי להציע לפניכם אם הי' נודע שבאותו מקום הפתוח אחר שני ווערסט לא עבר שם אדם דהיינו שלא היו ניכרים פסיעות מצעדי גבר ודריסת רגלי ב"א ובלבד שלא ירד שלג אחר הטביעה וה"ז כאילו ידענו שלא עבר אדם שם, וא"כ לא עלה האיש ולא הועלה ואם היתה כזאת הי' מקום להתיר אבל לולא זה אין בידי להתיר כלל, סיומא דמילתא משתיקא, ואיני אומר לא איסור ולא היתר כמ"ש מהרא"י בפו"כ סי' רכ"א איסור לא אוסר משום שלב כולנו יודעים שאינו בעולם, והיתר אין לומר שאין על מה לסמוך, ואתם אם תמצאו לכם עוזרים מבלעדי עשו כטוב בעיניכם וידי מסולקת כו'.</p> <p class=bodytext>הנה האמת כי לא ראיתי בדבריו האחרוני' שום חיזוק וסנגוריון לדבריו הראשוני' כמ"ש רום מעכ"ת בפירוקא דבריי' שהיו כיפין דשישא ומש"ה בעי' ב"ש הרי מוכרח לומר לפי דבריו כי עכ"פ בכיפין של אבנים שאינן של שיש יכולה לחיות כמה ימים וכשאין שם כיפין כלל אינה יכולה לחיות אפי' שעה אחת ונמצא שלשה חילוקים בדין זה, וכל כי האי מילתא לא אשתמט חד מקמאי ובתראי לפרושי, וביותר תגדל תמיהתו על הרי"ף והרא"ש וטוש"ע שהשמיטו הך ברייתא, אבל לדידי לק"מ דשיעור זה דכשת"נ הי' ידוע להם לכל העולם שהוא ב"ש כנז' בעובדא הנ"ל, ולכן אמרו במשנה ובריי' סתם ושהו עד כדשת"נ ולא פי' כמה מפני שהשיעור ידוע, וגם כעת אם נלך אחר חקירת אנשים יאמרו ג"כ שהשיעור הוא בוודאי יותר משעה גדולה ובמעשים רבים בנטבעים כל זמן שלא שהו הרבה יותר משעה גדולה אינן מתיאשים כלל, וגם הריב"ש לא הזכיר השיעור אלא אגב אורחא, ומה שהוכיח מהריב"ש דקשי' לי' דכתב בפשיטות דמתני' דמן הארכובה כו' הוי משאל"ס דלמא מיירי בדלא שהה ולכן אפי' במשיל"ס מן הארכובה ולמטה לא תנשא א"ו דשיעור בכדשת"נ מועט ועד שיעור שהביא השילשול לים והעלה הרגל ודאי תצא נפשו, ואי משום דמתני' אתא לאשמועי' במשאל"ס כרבנן קשה על מתני' גופה דלמה לא נתפרש במתני' ששהו עליו כו' עכת"ד ושתי תשובות בדבר חדא די"ל במתני' דסיפא ארישא סמיך וכיון שהזוכר ברישא דמיירי בדשהה לא איצטריך להזכיר בסיפא ועוד דבסיפא דמן הארכובה ולמעלה תנשא היינו לאחר יב"ח ובזמן הזה נק' אבד זכרו כמבואר בשו"ת אחרונים ובאבד זכרו לא בעי' שהיי' כלל וכדדייק מעל' בעצמו מדברי הרמב"ם פ"ז מה' נחלות ודבריו בזה אמת וצדק וכבר כתבתי גם אני כמוהו במ"א. ומש"ע דהריב"ש כ"כ בים דוקא דהוה כמו כיפין כו' כל כי האי מילתא הוה לי' לפרושי כיון דהאי מילתא טעמא בעי. </p> <p class=bodytext>ומה שהאריך עוד לפרש דעת הרמב"ם דלא בעי' שהה עכשת"נ במשאל"ס בדיעבד והיינו אם אבד זכרו בהא מודינא כמ"ש וגם הרשב"א אפשר שלא יחלוק ע"ז אבל אם לא אבד זכרו ב</p> <p class=bodytext>ודאי כל אפי שוין דבעי' שהיי' עכשת"נ וכן אפי' במשאל"ס לכתחלה ובהדי' תניא במעשה שירדו בירדן לכמור מכמורת כו' ושהה עד כדשת"נ, ונהי דבתשו' ר' בצלאל ס"ל דמה"ת לא בעי' עכדשת"נ אבל מדרבנן מודה ואנן מדרבנן עסקינן דמן התורה כבר יצאה מחשש איסור כי כבר שהו עליו במקומו וגם כבר אבד זכרו ואין האיסור אלא מדרבנן, ואמנם אפי' מדרבנן אין להקל במשאל"ס שהחמירו בו חז"ל הרבה, הן אמת שיש לפרש הבריי' בפשיטות דהשיעור ב"ש הוא לא נמצא כ"א במיעוטא דמיעוטא ומה שאמר רחב"ד בשני' ג"כ שלום משום שבטוח הי' שתעלה אפי' ע"י נס אם לא יהי' אפשר ע"פ טבע וכמו שאמר לבסוף לא נביא אנכי כו' אלא דבר שנצטער כו' אלא כל זמן שאפשר להיות ע"פ טבע אפי' מיעוטא דמיעוטא אין הקב"ה עושה נס בחנם וכיון שכן דמיעוטא דמיעוטא הוא הרי מן התורה ודאי לא בעי' כולי האי וגם במשאל"ס דרבנן אזלי' לקולא בתר רובא. ומ"ש הרמב"ם בפי' המשניות והרע"ב עד שעה שא"א שיחי' ר"ל שא"א לרוב העולם או דמיירי במקום שצריך לשהות מן התורה עכשת"נ אחמרו רבנן עד שא"א כלל אפי' למיעוטא אבל במשאל"ס דרבנן לא אחמרו כולי האי וסגי עד שא"א לרוב העולם לחיות משום דבלא"ה רוב אינן נמלטין, והוי תרי רובא. אבל מ"מ גם לזאת לבי מהסס שהרי למסקנא דרב אשי ל"ש צורבא מרבנן כו' וכ' התוס' ואע"ג דרובייהו הכי איתנהו כו' הרי דאפי' בתרי רובא לא מקלינן ואפי' אי נימא דכאן הוו תלתא רובא מה לי תרי מה לי תלתא אם לא שנאמ' שזה השיעור המועט בכדשת"נ הוא מצוי ביותר ורוב ומצוי שאני כדאמרי' בפ"ב דב"ב (דכ"ד ע"א) מ"מ מעיקרא דדינא פירכא היכא אשכחן השיעור מועט עד שנאמר שהוא רוב ומצוי וגם ע"פ החוש אינו והרופאים מאריכי' השיעור יותר מדאי ואין להקל בלא ראי'. ואגב אודיע לכם שראיתי בתשו' א"ש סי' נ"ב אגב גררא דמייתי ההיא דתשו' להרמב"ן סי' קכ"ח כתב בלשון ושהה ב"ש כדשת"נ כו' אף אך לבסוף מייתי תשו' פני משה ושם כ' הלשון כשעה חדא כו' ולא חלי ולא מרגיש כו' וצ"ע.</p> <p class=bodytext>עד כה דברתי והראיתי לכם קצות דרכי שאני חפץ מאד למען צדקם וחפשתי בכל כחי איזה צדדי' להתירא ואמנם לבי אנסני כו' שלא אוכל לעבור כו' ונוסף על כל אלה אלו המעשים ששמעתי לא שבקן דלישתרי. וההכרח לא יגונה שלא יכולתי להיות סניף למעלתם הרמתה. וכידוע מאמר החכם אהוב את הפלטון אהוב את סוקראט והאמת אהוב יותר. ולדעתי האמת הוא שזהו משאל"ס גמור ולא יצאה האשה מכלל איסור זה. ולזאת בקשתי את שאהבה נפשי את רצונכם במאד אעפ"כ להקל הרפו ממני. וחפשו לכם עוזרי' אחרים בלעדי. ואזי לא אבוא לערער לומר קבלו דעתי דוקא, כי מאחר שיתירוה לינשא בן ע"פ הוראה או טעותא אם ניסת ל"ת. ואין האיסור אלא לכתחילה אין לי לעמוד על דעתי למחות שלא תנשא. וגם אין אני גדול בעיני כ"כ למחות במי שעושה כהמקילין מאחר דאיכא רבוותא טובא דס"ל הכי עם היות שכבר כתבתי שאף לדברי המקילין אין להקל בנ"ד מ"מ מאן דלא ציית לי לא קפידנא כי כל דרך איש ישר בעיניו כו' וד"ל.</p> <p class=bodytext>(עוד בענין הנ"ל)</p> <p class=bodytext>שאלתו שאלת חכם ותשובתו בצדו הגיעני והוצק חן בשפתותיו בדבר אשר ירד לחלק בין שתי תשו' הב"ח דהיינו בין ההיא דסי' ע"ט שנפל בנקב המים העשוי להשקות הבהמות וכל שהמים היו קרושים רק שהיו נקבים כאלו ג"כ לרוב דשם הסכימו עמו להתיר המהרש"א ושאר גדולים גם הט"ז הביאו לפסק הלכה, ובין ההיא דסי' ק"ד שלא היו כל המים קרושים רק מקומות מקומות פתוחים דבזה י"ל דלא הסכימו עמו להתיר (מטעמו אלא דבלא"ה היו שם צדדי היתר כמש"ש ועל אל הצדדי של היתר כתב מעכ"ת אשר סמך בר פלוגתי' בשו"ת פ"י החולק עליו בהיתר קרישת המים) דעיקר טעמו של הב"ח בסי' ק"ד הוא מטעם שאפילו במקומות הפתוחים מ"מ שפתי הנהר קרושים על כל גדותיו וא"א לו לטפס ולעלות על הקרח שמשבר והולך ובשפת הנהר ממש הגידודים גבוהים מחמת הקרח וא"א לו לקפוץ ולעלות אחר שנתיגע ותש כחו וכמו שהאריך בזה להסביר סברתו ועם כל האריכות הזה עדיין לא יצאנו מחשש הצלה ונהי דהצלת עצמו ליכא כמו שהאריך מ"מ הצלת אחרים אפשר ויכול להיות ומעשה דזה משה האיש יוכיח שבודאי לא הי' ניצול כ"א ע"י אחרים דוקא ואין בזה משום מעשה נסים שנזדמנו לו אחרים מאחר שאין בנס הזה שינוי הטבע כמ"ש רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה נ"ע בתשובתו וגם לא אמרינן בהא דאי איתא דסליק ע"י אחרים קלא הוה לי' ואפי' במקום קרוב דאין לנו לבדות חלוקי' מלבנו כמ"ש המרדכי וכדאסיק רב אשי בצורבא מרבנן והיינו כמ"ש מהרא"י סי' קל"ט דלא אזלי' בתר אומדנא ובהדיא אמרי' בירושלמי דהא דאין מעידין על הצלוב ה"ט דשמא מטרונא עברה ופדאתו (ובהא ל"פ תלמודא דידן עבמ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע), והרי הערת מטרונא קלא הוה לה וגם הצלה שאינה מצוי' היא ואפ"ה חששו חכמים אפי' בכה"ג להצלת אחרים ומ"ט לא ניחוש במקומות הפתוחים להצלת אחרים ואף שי"ל דגם האורחים מתייראי' שמא ישבור הקרח מתחתם אינו כדאי בשביל זה להתיר חדא שראינו כמה פעמים שאחבנ"י מסכנים א"ע להציל חביריהם ועוד שהרי יכולים לשבור הקרח מתחלה ואין באומדנות כאלו להתיר משאל"ס בפרט שלא נזכרו אומדנו' כאלו בגמ' ואין להם רמז אדרבה ההפך מצינו בההוא גברא דאיתלי בי' נורא כו' הרי דאפילו בבית שהאש אחזתו חיישי' שמא סיכן בעצמו וירד א' שם להצילו. סוף דבר שבזה יפה עשה מעכ"ת שלא רצה לסמוך על היתר דהב"ח סי' ק"ד ויישר כחו וחילו לאורייתא שלא הלך אחר הקל הקל כדרך הקופצים להורות אשר עליהם נאמר ומקלו יגיד לו כל המיקל כו'. אך במה שירד להציל העגונה מכבלי העיגון בנ"ד שהמקום קרוב הפתוח שלטו בו עיני כל ומשוטטות בו דאי סליק הוה חזי לי' והמקום השני הפתוח הוא רחוק בערך שני ווערסט ורוצה לסמוך על הפוסקים המקילין בשיעור שת"נ במאשל"ס דרבנן ורוצה לצדד דאף הפוסקים המחמירים ומאריכי' השיעור שת"נ היינו דוקא בשהה במקום א' אבל לא שישוט ע"פ המים שיעור ארוך כ"כ, אנכי מושך ידי מזה ואומר לא ירד בני עמכם כר"ט במדרש דהמקילין מקילין יש מהם באומדנות עצמם ולא שמו על לב הגמ' דעובדא דרחב"ד ולא הביאו כלל והב"ח ומהרי"ט שהביאו ותירצו בדרכים שונים לא נתקבלו על דעתי לפי קט שכלי וקשה לי להכריע נגד תלמוד ערוך ופירש"י שם בפשיטות כמשמעו דשעה ראשונה היתה יכולה לחיות במים וכן שני' (אלא דבשלישית פירש"י כבר עלתה וי"ל קודם תחלת שעה השלישית דעד סוף שעה ב' יש שהות לשיעור שת"נ) ומי יבוא לעשות פירושים שונים הן אמת דבגמ' נזכר בכל מקום אפילו במשיל"ס ששהו עכשת"נ סתם ולא פי' השיעור ואף גם זאת לפי הנשמע לא כל אדם שוה ולא כל המקומות שוים והי' אפשר לומר בשטת המקילין שלא הביאו הגמ' הנז' כלל משום ששיעור זה יכול כל אדם לשער לפי מה שהוא באיזה זמן ובאיזה מקום ורחב"ד שיער לשעתו ולמקומו ובכל זה לא נחה דעתי ואף שיש מקום עוד לצדד דהשיעור עכשת"נ פי' לקולא שאין משערים אלא בכדי שיכול להיות יציאת הנפש בלבד. אך הרמב"ם ורע"ב פי' לחומרא הגם שי"ל בנ"ד שתחת הקרח שהוא כאילו כפה עליו גיגית ובביתא דשישא מרמרא דבפ"ט דסנהדרין כמ"ש מעכ"ת בשם שו"ת פ"י (וגם אנכי כתבתי מזה למעכ"ת) שהם מקרבי' המיתה הוי השיעור שת"נ פחות משיעור הגמ' מ"מ מאן ספין כו' ועוד ששמעתי שתחת הקרח המים רצין במהרה יותר ויכול להיות שבשיעור מועט ישוט תחת הקרח עד מקום הפתוח ועוד שבמשאל"ס לא חילקו חכמים אלא בין מיא דקוו וקיימי או לא אבל לא בנהר המושך וידוע דבנהרות המושכי' נמי יש חילוק בין הנהרות בנהר זה המים רצים במהרה יותר מבנהר השני ולא עוד שבנהר א' עצמו יש חילוק בין הזמני' ואפ"ה לא חילקו חכמים וא"כ ה"נ משערי' במרוצת המים כאלו היו המים רצין ביותר ובהכי מיושב לי מ"ש בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתקע"א כלום חלקנו אלא בין משיל"ס למשאל"ס אבל במשאל"ס גופייהו כו' דלכאורה הדבר תמוה דהא בהדיא מחלק בגמ' במעשה דר' שילא בין מיא דקוו וקיימי או לא ולפמ"ש י"ל דס"ל למהר"ם דהיינו דוקא לס"ד דר' שילא דמיא דקוו וקיימי חלוק מנהר המושך וא"כ כל מיא דקוו וקיימי היו כמשיל"ס וכל הנהרות כמשאל"ס אבל לבתר דמסיק כיון דאיכא גלי כו' תו אין לחלק בין נהרות המושכין ובין מים דקוו וקיימי וכן אין לחלק בין איכא גלי או לא דלא חלקו חכמים בגזרתם דבשלמא אם לא הי' איסור כלל במיא דקוו וקיימי לא שייך לומר דלא חלקו חכמים כיון דמיא קוו וקיימי והוו כמשיל"ס ולא אתו למטעי אבל כיון דבמיא דקוו וקיימי נמי איכא איסור היכא דאיכא גלי תו לא חלקו חכמים בין איכא גלי או לא דאתו למטעי אלא דבזה כבר הורו הגאונים גדולי הדור והסכימו בהיתר הב"ח דבסי' ע"ט ופי' בגמ' הנ"ל דאפילו לפי המסקנא יש חילוק במיא דקוו וקיימי בין איכא גלי או לא אבל בנהרות המושכין לא נתנו דבריהם לשעורין במרוצת המים ומשערי' כאלו רצין המים במהרה יותר בהא אסיקנא ובהא נחיתנא שאין בידי להתיר ולסמוך ע"ד המקילין בשיעור כשת"נ עד אמצא מקום לדבריהם לתרץ הגמ' לפי דעתם בשגם כי לא הביאו ראי' כלל לשיעורין דדבריהם ומי כהחכם יודע לשער כו'. ולפי שאין הוראה אלא להיתר קצרתי ואומר שלום מאדון השלום.</p> <p class=bodytext>ואמנם זאת להודיע אם יהי' דעת מעכ"ת ובית דינו נוטי' להיתר אעפ"כ אזי יראו לתרץ הגמ' עכ"פ, ואח"כ ידונו באומדן דעתם אם ירצו הגם שדעתי לא נחה גם בזה לדון באומדן דעת מדעתנו בלי שום צירוף סניף אחר והוכחה אחרת מצד אחר כגון בנ"ד אם היתה הוכחה שהסוס הרגו כן דרכן של הסוסי' במים ומ"מ בלי הוכחה אין לעשות מזה אפילו סניף. ועוד זאת אם יהי' להם תירוץ על הגמ' בקשתי להודיעני.</p> <p class=bodytext>(עוד מענין הנ"ל)</p> <p class=bodytext>ארכו הימים ואין חזון ולא נודע לי סוף דבר מה עלתה להעגונה הגם שאין בפי דבר חדש ודעתי כמאז כן עתה שע"פ מכתבם הראשון אין בידי להתיר. רק לפי ששמעתי מהנגיד מוה' ישעי' מקהילתינו, שעוד הם מתאמצים ורוצים לכתוב אלי להסכים עמהם בכחא דהתירא אמרתי להקדים כי פן ואולי מצאו איזה צד אחר. ולבי אומר לי ג"כ שבנ"ד לפי הנראה בגב"ע שהי' לו לעבור את הנהר ברוחב, והנה זרם המים דחפהו לר' משה הניצול על</p> <p class=bodytext>שפתי הנהר מכלל שלא הי' זרם המים מושך מלמעלה למטה כנהוג רק לצד השפה ואף שעבר הקרח שהי' כמו ששה אמות אפשר שהי' הולך באלכסון קצת כדרך זרם המים שהולך במקום שמתעקמי' המים ואפשר שבמקום ההוא הי' מתעקמי' המים לצד השפה שניצול שם ר' משה. וכמו המעשה שכתבתי שזרם המים הוליכוהו לצד השני, וא"כ איפוא יש למצוא צד היתר שבאם זרם המים דחפוהו לצד השפה בודאי לא הי' עובר הקרח כמו שני ווערסט בשעה קלה, שאף את"ל שמ"מ דוחפהו מעט מעט מלמעלה למטה עכ"פ צריך לשהות זמן מרובה ואפשר יותר משתי שעות. וכיוצא בזה מצינו בגמ' במיא דקוו וקיימי היכא דליכא גלי דאמרי' דא"א לו לשוט כ"כ ע"פ המים כדפרש"י. ואף דהתם הוא לענין דאי סליק חזי לי', מ"מ ה"ה והוא הטעם לענין שצריך שהות גדול לשוט ובפרט נגד הזרם המים שהוא קשה יותר ממיא דקוו וקיימי. ואף שמהר"ם ב"ב מחמיר יותר אפי' במקום סלעי' וטרשים משום לא פלוג, נלפענ"ד שיש לסמוך בזה על הב"ח ומהרש"א וט"ז שלא ס"ל סברא זו. וכמ"ש כבר במכתי הראשון. ואף שיש להסתפק שמא שכשעבר תחת הקרח נתעמקו המים לצד השני וכן אח"כ חזר לאותו צד באופן שהלך במרוצה כל שטח הקרח מ"מ הנ"ל כמו ספק משיל"ס ספק משאל"ס דמקילין האחרונים. כל זה ראיתי ונתון אל לבי להציע לפני מעכ"ת ואתם המדע אם הדבר כן הוא יש מקום לסמוך עליו.</p> <p class=bodytext>הנה אהו' כולי האי שלח לי ואזיל, אי הוינא חזי טעמא להתירא, בודאי לא הייתי מונע א"ע מצוותא בסימא. והן אמת כי אגרתו השנית הגיעני בלובאוויץ ביריד, ועברתי רק דרך העברה בעלמא. בשגם כי אמרתי שזה הי' טרם בוא איגרתי אליו, ובודאי ימצא צד היתר אחר ע"פ מכתבי. ואח"כ בא אגרת עוד מרומע"ל לכבוד נ"א ידידי שי' וראיתי שם שהזכיר מכתבי ודנתי שהי' ללא הועיל, ורציתי לדקדק שנית במכתבו רק שהי' המכתב ת"י ידידנו נ"א שי' ואגב טרדא לא מצא לפי שעה, רק מ"מ זכורני שמעכ"ת האריך במילי דסברא וע"ז נאמר ברוך חכם הרזים שאין דעותיהם שוות, וכל א' עומד בשלו, ולי אין סברותיו מכריחות להחזירני מדעתי, ועמדתי על עמדי וכעת בא אלי מכתבו שלישית ע"י האברך מ' שמעון במהר"א ממחנינו, ולא ידענא מאי אידון בי' כי טרח טריי' בגב"ע שלו, וזה הפלפול אינו נוגע לי כ"א לידידינו נ"א הרב שי', שהוא פקפק בזה, ואני לא באתי לידי מדה זו. כי נאמני' עלי דייני ישראל הגדולי' אשר בארץ המה אשר מימיהם אנו שותים, ה"ה הב"ח בתשו' והפ"י אשר העתיק מר בכתבו הראשון, שגם שניהם כתבו שע"כ הי' ראשו במים והי' שט תחת המים. וע"ד המכתב השני אשר החזיק מעכ"ת במילי דסברא, כעת אינו תח"י, וא"א להאריך בו, רק דרך כלל אומר כי שבח אני מאד את דברי הפ"י (ויושר כח מעל' שהעתיקו לי) שכ' בשיעור שת"נ ב' פרסאות וכ' עוד שאין להתיר ע"פ סברא, ומשה"נ בנ"ד אף שיש אומדנא דמוכח וסברא טובה שנשאר תחת הקרח הראשון כמ"ש מעכ"ת, מחמת שהי' אחוז בסוס והסוס רץ מתחת הקרח והצילוהו מת ואותו לא ראו. מ"מ להתיר ע"פ סברא מלבינו מה דלא מצינו בגמ', קשה הדבר מאד אף לצרף לשטת המקילין ומקטיני' השיעור, כי אין בדבריהם שום ראי' נגד משמעות הגמ' ופירש"י כמ"ש כבר. וממה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש עובדא זו וכן ש"פ סתמו דבריהם ולא הזכירו שיעור המפורש בגמ', אין ראי' כי גם במשנה וברייתות אחרות לא נזכר שיעור מפורש. וגם הריב"ש לא הזכיר שיעור זה אלא אגב גררא ומדי דברי העבירו במתק לשונו בהעברה בעלמא לגודל פשיטותו, וגם בעובדא דרחב"ד גופא לא הזכירו אלא דרך סיפור מעשה ואם לחלק בא דדוקא במקום שנטבע יכול לשהות אבל לא לשוט תחת המים הלא זה אשר כבר עמד בזה הפ"י ואתו היתה ושלחה, איברא מהיותי חפץ צדקו ראיתי הואיל ומתאמץ מעכ"ת בכחא דהתירא, שוינא נפשאי הדרנא בקצת ואוסיף עוד קצת צד להיתר ולרפא במקצת את משבח הב"ח ההרוס, דהנה רומע"ל הקשה עליו דנהרות המושכין הוו כמו איכא גלי, ובזה נראה שמתרץ בעצמו במ"ש ששפתי הנהר היו קרושים והי' משבר את הקרח ולא יוכל לעלות, אך מ"מ הקשיתי עליו דאמאי ל"ח להצלה ע"י אחרים כמו שמצינו בצלוב בירושלמי דחיישי' שמא מטרונא עברה ופדאתו, אבל בהא נראה שסברתו אמת. שא"א להגיע ליבשה עד שיצוף ע"פ המים, וכמו שדקדק מדברי רש"י אלא דמ"ש שא"א אלא ע"י דף או גלים ליתא דה"ה ע"י זרם המים ומ"מ בעי' שזרם המים הוליכוהו לשפת הנהר למקום שאינו עמוק שיצוף שם ע"פ המים ואז אפשר שיעלה מעצמו או ע"י אחרים משא"כ כשנשקע במים במקום עמוק א"א לו לעלות מעצמו ובפרט אחר שתש כחו וגם אחרי לא יצילוהו מכיון שאינו רואה, והנה לפ"ז אם שפתי הנהר קרושים עד המקום העמוק ששם הוא משוקע תחת המים הרי זרם המים דוחהו תחת הקרח וא"א לו לעלות אף כשיגיע למקום שאינו עמוק שהקרח מעכבו. ובמקום העמוק א"א לו לעלות ואף לאחוז בידיו בקרח כיון שהקרח הוא למעלה מן המים, וכיון שא"א לו לעלות ולאחוז בקרח שוב לא חיישינן להצלה ע"י אחרים מאחר שהוא משוקע במים ואין רואה, וא"א לצייר הצלתו כ"א ע"י דייגים והולכי ספינות שתופסים במשוט ואז יכול להיות שבמשוט הארוך מששוהו והכירו שיש שם אדם וחפשו אחריו והוציאוהו, ובנ"ד לפי הנראה לא הי' שם באותו פעם דייגים והולכי ספינות, שבודאי היו מספרים אם מצאוהו, ואף אם לא מצאוהו היו מספרים כי מסתמא היו שואלין כל עוברי ארח עבור האיש הנטבע ולפי שאני מבחוץ ואתם בפנים אתם המדע בכל זה אם יש בכל זה כדאי להתיר ואי דלו דורא דלינא כו'.</p> <p class=bodytext>(עוד בענין הנ"ל)</p> <p class=bodytext>הנה אודות העגונה כבר השבתי לו את אשר בלבבי רק מחמת הנחיצות שהי' מהר"ם מקהלתכם נחוץ עלי דרך קצרתי קצת במקום שהי' לי להאריך וגם שכחתי להשיב לו את אשר ביקשה נפשו עוד שתי שאלות, והנה הקיצור הוא בסוף דברי שכתבתי שלא יצוייר הצלתו באמצאות המים במקום העמוק כשהוא משוקע במים כ"א ע"י הולכי ספינות כגון דייגים וכיוצא בהם שתופסים במשוט הארוך ואולי מששוהו והוציאוהו וכולי האי ל,ח מחמת שלפי הנראה לא נראה ולא נשמע אז מהולכי ספינות דבין אם מצאוהו אם לא מצאוהו קלא הוה לי'. ולכאורה אין זה טעם מספיק דהא אמרי' בגמ' דלא אמרי' אי איתא דסליק קלא הוה לי' וה"נ י"ל דלא אמרי' אי איתא דהוו הולכי ספינות קלא הוה להו וחיישי' שמא עברו הולכי ספינות והעלוהו כדחיישי' בירושלמי בצלוב שמא מטרונא עברה כו' ולא אמרי' דאי איתא דעברה מטרונא קלא אית לי'. ומנא תימרא דחיישי' להעלוהו אחרים במשאל"ס ולכאורה משמע מפירש"י דל"ח אלא שעלה מעצמו ברחוק פרסה או יותר כדפרש"י במתני' גבי משיל"ס לר"מ דחיישי' שמא לאחר פירשתו משם יצא והלך לו ומדר"מ נשמע לרבנן במשאל"ס וכן פירש"י דק"כ ע"ב גבי מן הארכובה ולמטה דלא תנשא ואי משום טביעה הואיל ומשאל"ס חיישי' שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר עכ"ל ומשמע דל"ח אלא שמא עלה מעצמו ולא שהעלוהו אחרים, אבל באמת נראה דרש"י לאו דוקא נקט דה"ה להצלה ע"י אחרים חיישי' כדחיישי' בצלוב בירושלמי וראי' מעובדא דרחב"ד דאמר לה בתי מי העלך כו' מכלל דלא היתה יכולה לעלות מעצמה ואפ"ה בשלישית א"ל עלתה, ואין לומר ע"פ נס וכמו שהי' באמת ע"פ נס שנזדמן לה זכר של רחלים וזקן כו'. דא"כ בשלישית נמי ה"ל למימר שלום ואע"פ שלא היתה יכולה לחיות במים מ"מ ע"פ נס היתה יכולה לחיות אפ"ה כמה ימים כמעשה דר"מ, א"ו דלא סמך על נס היוצא מהיקש הטבעי לחיות במים יותר משתי שעות אלא שמ"מ אמר שבודאי עלתה שהעלוה אחרים שאין זה נס היוצא מדרך הטבע וכמ"ש במכתבי הראשון ד' רבינו הגדול אחמו"ר זצללה"ה לחלק בהכי וא"כ כיון שזכינו לדין דחיישינן להצלה ע"י אחרים במשאל"ס א"כ אין זה מספיק מה שלא נודע לנו אם היו הולכי ספינות ודייגי' מצויים שם אבל העיקר מה שסמכתי על סברא זו<a name="_ftnref_15" href="#_ftn_15" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_15')">*</a> דיותר קרוב לומר שזרם המים שטפוהו תחת הקרח ושם הוה כמשיל"ס ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוה ס' משיל"ס ספק משאל"ס דמקילין האחרונים ומכ"ש היכא דיותר קרוב שזרם המים שטפהו תחת הקרח.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros><div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_15> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_15" href="#_ftnref_15" class='ftn'>*</a>) שו"ת זו נעתקה כאן כמו שנדפסה בשו"ת "צמח צדק" חאה"ע סי' ל' (ע' לז-לח). וישנה ג"כ בכת"י בבוך "קאנאטאפע – ענין טלית שאולה" (עי' רפב-רפג) השינויים נסמנו כאן בשולי הגליון. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_15> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_15" href="#_ftnref_15" class='ftn'>*</a>) שו"ת זו נעתקה כאן כמו שנדפסה בשו"ת "צמח צדק" חאה"ע סי' ל' (ע' לז-לח). וישנה ג"כ בכת"י בבוך "קאנאטאפע – ענין טלית שאולה" (עי' רפב-רפג) השינויים נסמנו כאן בשולי הגליון. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_15> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_15" href="#_ftnref_15" class='ftn'>*</a>) שו"ת זו נעתקה כאן כמו שנדפסה בשו"ת "צמח צדק" חאה"ע סי' ל' (ע' לז-לח). וישנה ג"כ בכת"י בבוך "קאנאטאפע – ענין טלית שאולה" (עי' רפב-רפג) השינויים נסמנו כאן בשולי הגליון. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_15> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_15" href="#_ftnref_15" class='ftn'>*</a>) שו"ת זו נעתקה כאן כמו שנדפסה בשו"ת "צמח צדק" חאה"ע סי' ל' (ע' לז-לח). וישנה ג"כ בכת"י בבוך "קאנאטאפע – ענין טלית שאולה" (עי' רפב-רפג) השינויים נסמנו כאן בשולי הגליון. </p> </div> </div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/19.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/17.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>