סימן כ
לכבוד אהו' ידידי הרב הגדול המפורסם כו' מוהר"י אייזיק נ"י
מה מאד נפלאתי על מעכ"ת בדבר המוכ"ז שהרי הוא פתח בהיתר תחלה וביקש ממני לכתוב אליו גם מה שעלה במצודת שכלי ומאז באתי למלאות דבריו הרע לאיש הזה והצל לא הצילוהו והי' כמו משל שאומרים לאדם זקנך נאה ומגודל כו' ובפרט כאשר כבר כ' אלי במכתב לאמר אשנה פרק זה ודבר גדול נדר ולא קיים וגם אשר בקשה נפשי לראות מה בפיו של נ"א הרב המפו' מוהר"מ מענדל שי' מלאתי רצונו בזה והנה הגם שהוא מחמיר כדברי מ"מ הרואה יראה במכתבו שגם הוא הראה פנים מסבירות להיתר ג"כ ואף גם במה שפקפק בהיתר שלי הוא מחמת שהוא מיראי הוראה וכבר ראיתיו פא"פ וכמעט שנוטה דעתו להתיר ג"כ רק שרוצה בפתח פתוח לרוחה בראיית ספרים הרבה וביקש ממני באם שאוכל להשיג ס' מהרח"ש אשר הוא כתב בנדון אחותה שהיא יבמתה שהגמ' דידן פליג על הירושלמי דלא כהרמב"ם כי בזה תנוח דעתו שגם הוא הביא ראי' מגמ' דידן דלא ס"ל כהירושלמי כמו שיראה הרואה במכתבו, והנה כמדומה לי שיש אתו ס' מראות הצובאות (והוא ר"ת מה"צ שבמכתבו) והוא הביא בודאי דברי מהרח"ש וראיותיו בארוכה ואני כתבתי לו משמו של מעכ"ת שמצא כן בפי' קה"ע על הירושלמי והוא חיפש בס' קה"ע ולא מצא. ואחרי כל הדברים והאמת האלה אוסיף שנית ידי לבקש מרומע"ל לעיין רבא במילתא ובפרט אחרי שיראה מ"ש על הגליון במכתב הרב נ"א הנ"ל, כי ברוב הדברים דן על המעשה שאינו כאשר הוא באמת כגון שרצה לומר שהגוי חזר בו בתוך כ"ד ובאמת אינו כן ומה גם כשאמרתי לו שהגוי תלה מתחלה והתפאר בידיעת עצמו שהוא היודע ושממנו לא נעלם דבר כמו שאמר לי העד מתחלה שלא בשעת הגדה בב"ד אז הוטב בעיניו לסמוך בפשיטות להתיר רק לזה צריך לחקור שנית העד בב"ד ולא יהי' חוזר ומגיד כי אין זה אלא פי' לדבריו הראשונים ומה גם שכבר אמר לי תחלה. סוף דבר את מעל' אני מבקש שישים עינו ולבו ולדעתי היא מילתא זוטרתי לגבי' לשקול במאזני שכלו איזה יכשר מאחר שאין אני מבקש שיחדש דבר מדעתו כי לדבר חדש א"א להחזירו לכללו אם לא בעיון רב וגם הכתב עליו לטורח משא"כ דבר ההכרעה בין הסברות כגון דא לא צריכא עיונא רבה וגם יכול להשיב בקצרה. וידע נאמנה כי כאשר בא אלי מוכ"ז ריקם היטב חרה עליו וסבור הייתי לדונו* לישא אחרת עליו ולצוות המוכ"ז שיכתת רגליו אל שאר המורים, אך כגון דא צריכנא התראה שיאבד כתיבה ממני ג"כ ולא אכתוב גם אנכי אליו שום דבר כשיצטרך להסכמתי אף כי מר לא צריך לגמ' דידי ולא לסברא דידי הלא גם אנכי לדעתי לא צריכנא לדבר, רק כך הוא המדה שבדבר גדול אין לפסוק הדין ביחיד כ"א בהסכמת המורים ובפרט בדבר חדש כבר הורונו רבותינו שיהיו בקיבוץ חכמים ואם כן יעשה מעכ"ת לי אעשה כן גם אני. ואם לבי' אנסי' שגם הוא מיראי הוראה להכניס א"ע בהיתר ואף שכבר פתח בהיתר תחלה אולי חזר בו מ"מ לא הי' לו להשיב פני מוכ"ז ריקם והי' לו להודיעני שאין דעתו נוחה בהיתר זה וכך וכך יש להשיב ואז אראה אם יהי' דבריו נכונים אשובה לי ואודה על האמת או אראה אולי אוכל לתרץ כל הקשה ואודיע למעל' כדרך משיבי מלחמה שערה או אפי' אם ישיב לי בסתם דפליג עלי בסברא בעלמא דשיקול דעתו נטה מדעתי בודאי לא אסמוך על דעתי לבד אבל לא להשים יד לפה שלא להשיב מאומה כי בזה הראה אחת משתים או שאינו רוצה בתקנת עגונה או שאין דברי נחשבי' בעיניו להשיב עליהם. וזאת לדעת שאף גם אם יסכים מעל' עמדי לא אתקע עצמי לדבר הלכה למעשה עד שיסכים עמנו גם נ"א הרב מהר"מ שי' ויתיר ספיקותיו בכדי שיצא ההיתר מב"ד של שלשה ובפרט שכבר כתבתי שדברתי עמו עד שגם אצלו כמעט נטה דעתו להתיר. וזו"ז יקבל החו"ש מאדה"ש ד"ה ידידו לנצח יהדו' ליב באאמו"ר ברוך זצללה"ה.
אגב באתי לעורר לבבו הט' לפי ששמעתי שהוא עסוק בהיתר עגונה דשקלאב והוא כ' אלי שכ' שם דל"ח לערק ואזל לעלמא אלא היכא דאתיליד בי' מומא כההוא דאיתלי נורא בי' גנני' ובמח"כ ההפך מצאנו במעשה דעסי' שהעלו ממנו רגלו וכ' הפוסקים שהי' סימן ברגלו או שלא כסהו המים ובפי' כתבו דאל"כ חיישי' שמא אזל לעלמא והביאו ראי' מההוא עובדא דבשלהי הילולי' אתלי נורא כו' והשתא אי ל"ח אלא היכא דאיתלי בי' מומא הא ודאי רגלו דהאי גברא הוא. ודבר זה הי' אתי כשקריתי מכתבו אלא שלא השיבותי אז משום שכתב שכבר כתב כן ואמרתי מאי דהוה הוה ואין צועקין על העבר אבל עכשיו שמעתי שעדיין עסוק בזזה אמרתי אודיעה דברי אותו אולי ישיב מדרכו או שיראה לתרץ דלא מצווחא עלי' בבי מדרשא. דברי תימה הן והשבותי לו שבודאי כד ניים אמר להא מילתא.
סוף דבר וכללא דמילתא בקצרה מה שאנכי מבקש להכריע אם סברתי טובה במ"ש דמה שהגידו שהודיעו מיד להגוים דבוילנא חשוב כמו לאלתר כיון שאמרו כן במסל"ת שהגידו לאלתר ועכ"פ ספק מיהא הוה וספיקא לקולא אפילו לדעת ראב"ן ומהרי"ו ומהרא"י ומכ"ש שי"ל בספק סמכי' אראכי' אם סברתי בעדות הקלח עכ"פ שיצאה מחזקת א"א מאחר דל"ש שיירות וכמ"ש התוס' ספ"ק דב"מ* על המדה שלא חשיב לה אבידה מה שנתעלם מן העין ולבבי לא כן ידמה* שלא אעדות יבמה אפילו במילתא דרבנן ולבבי לא הוי ידמה.
*) שו"ת זו נעתקה כאן כמו שנדפסה בשו"ת "צמח צדק" חאה"ע סי' ל' (ע' לז-לח). וישנה ג"כ בכת"י בבוך "קאנאטאפע – ענין טלית שאולה" (עי' רפב-רפג) השינויים נסמנו כאן בשולי הגליון.
*) שו"ת זו נעתקה כאן כמו שנדפסה בשו"ת "צמח צדק" חאה"ע סי' ל' (ע' לז-לח). וישנה ג"כ בכת"י בבוך "קאנאטאפע – ענין טלית שאולה" (עי' רפב-רפג) השינויים נסמנו כאן בשולי הגליון.