שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן כא

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/21.htm">סימן כא</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/22.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/20.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן כא</div></p> <p class=bodytext><b>תשו' שני' נדון עגונה דבולינא, עומד"ת לע"ד לפ"ק</b></p> <p class=bodytext>דבריו ערבי' עלי עד לאחת, וקבלתים בשובה ונחת, ואשתעשע וחדאי נפשאי בפלפולא ובמתניתא דילי' ועם היות כי לענין הדין לבבי לא כן ידמה כי לדעתי נטה להחמיר כדרכו ולזאת אמרתי אשיבה ידי שנית. הנה מ"ש כת"ר דמה שאמר הגוי שכולם יודעי' זה שבכלל זה הם יהודים כו' לא כן אנכי עמדי כי הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב והראי' ממה שאמר סתם שכולם יודעי' והי' לו למימר והלא גם אתה יודע ומה שאמר לו תחלה עשית עצמך כלא יודע הלא ידעת כו' היינו על עיקר הענין שמדבר בו שהי' דומה בעיניו שאומר לו איני יודע מה אתה סח ובאמת האיש ר"א שכח על הנאבד ולזאת בא כמזכירו לידע במה ועל מי הוא מדבר אבל במה שאמר לו מנין אתה יודע לא הזחיחו לומר וכי אתה אינך יודע אלא אמר לו סתם אני יודע ואדרבה לפי הבנת העד כמו שהגיד לי מתחלה טרם הוגבה בב"ד פרט הידיעה לעצמו לומר בהתפארות שלא נעלם ממנו דבר רק אח"כ אמר שגם כולם יודעי' ובודאי אין כוונתו אלא על הגוים אשר סביבותיו (ומהתימא על כ"ת שהביא כאן דברי תשו' הר"ן ומ"ב שתולין לקיצור לשון וא"ע לנ"ד כלל) או שיש לפרשו לשון חזרה ובחנם טרח מעכ"ת והאריך להביא המקומות דתפוס לשון שניהם ודבריו האחרוני' הם פי' לראשונים שגם אנכי כך אמרתי שהוא לשון חזרה לפרש דבריו הראשוני' שאם לא היו מפרשין דבריו הראשונים כך עדיין הי' פ"פ עליו מחמת דבריו הראשונים, ומש"ע מהירושלמי שהביא הרמב"ן רפט"ו ודייק מרישא אדרבה דוק לאידך גיסא מסיפא דהתם בסיפא אמר ודאי לשון אומדנא ואילו הוו בחיין כו' משא"כ בנ"ד לא אמר לשון ברור שידוע לאומד הדעת ובפרט לפמ"ש מר בעצמו דלשון ידיעה היא ודאי בלשון ב"א לא אמר לשון אומד כלל ואין כאן אלא קצת הוכחה מבחוץ מפני שאמר כולם יודעי' ואין זה הוכחה דמיני' ובי' ולא מקרי גילוי דעת בדבריו ממש כמ"ש מעל' ב' הפר"ח ואפשר שזה טעמו של מהרמ"ל בתשו' סי' ז' שהבאתי במכתבי הראשון דס"ל דכוונת מהר"ם כמ"ש אא"כ מוכחא מלתא, דהיינו דמוכח כדבריו ממש, דלהתפאר* ודאי לא מאי דמוכח מבחוץ ומש"ע דחזרה מהני תוך כדי דיבור אפי' באמתלא אף אם לו יהי' כדבריו מ"מ לא בטל דבריו הראשונים אלא שאמר בלשון מסופק שיש מקום להטעות בו דאף אם הי' הכל בלשון מסופק כבר כתבתי בענין עגונה דשקלאב דבאובנתא דלבא תליא מילתא דאם נראה מדבריו שהוא כמערים וניכרי' דברי אמת אזלי' בתר אובנתא דלבא ולא דייקי' לישנא דידי' ומכ"ש בנ"ד דנראה שמתחלה רצה להגיד האמת ובאחרונה נתן מקום מכשול בדבריו כדי להטעות הבריות שלא יבינו, ודי בזה להסיק פקפוק דכת"ר. ומש"ע כיון שיצא הקול שנהרג כו' אני השמטתי במכתבי מפני שתלוי באשלי רברבי ואע"ג דנלפע"ד דקיי"ל להיתר מ"מ בנ"ד א"צ לזה שהרי השתיקו הקול ולא נשאר הקול אלא על האבידה ואין קול ענות אפי' חלושה לומר שנהרג.</p> <p class=bodytext>ובענין עדות ר' אלי' בשם אשתו כתב רומע"ל בהיתר הספק הב' לחוש לדעת ר"נ ור"ש (אף שלא הי' צריך לזה כי כבר רבו החולקי' וכמ"ש בתשו' פרח מט"א ק"א סי' קי"ג) וסיים מיהו דא עקא כו' אני רחמנא לשיזבינא מכל עקא כמו מעקא דא דמה בכך אם הי' ג"י אחר אבידתו מ"מ אפשר שהי' תוך ג' להריגתו ואדרבה אמרי' ממ"נ כו' כמ"ש בש"ע. ובהיתר הספק הג' פלפל מר בחכמה ובפלפולא טבא ובפרט בהירושלמי דב"ק עם היות שלא ראיתיו כי אין עמדי מ"מ נראי' הדברים ברורי' למבין דבודאי לא שייך יראה ופיתוי במסל"ת כ"א במכוין לשם עדות, ומ"מ לא העלה ארוכה דאפי' במסל"ת ממש בעי' לאלתר כמ"ש מהרא"י ומהרי"ו (ומזה מוכח נמי דאין לחלק בין קטן לקטן כדעת הט"ז ואף דבתשו' שא' מסייע לי' דבאמת י"ל שהטעם ומשל לא שייך אלא בקטני' פחותי' מעונת הפעוטות אבל מסל"ת מיהא בעי' ומשום דהטעם ומשל בקטני' הוה כמו מסל"ת כמ"ש מהרא"י) וצריך לטעמא דידי אלא שכנראה מדברי מכת' שלא הבין דברי דכתבתי בקיצור ולזאת אפרש שיחתי דהא דבעי' לאלתר לא שיעידו לאלתר לפני המגיד בב"ד אלא מכיון שיגידו בפני אחרים נמי סגי ובנ"ד הגידו מיד לפי דבריהם לפני הגוים דבולינא אלא שאנו אין אנו יודעים אם דבריהם אמת ואפשר שע"ז אין להאמין דבריהם אפי' במסל"ת ע"ז דנתי דאפי' מן הסתם ל"ח אלא א"כ בידוע שלא הגידו לאלתר דאז איכא ריעותא במה שלא הגידו לאלתר דלמא במשך הזמן העלו בלבם דמיון (ולא משום יראה ופיתוי דלא שייך זה במסל"ת כמש"ל) אבל כל שאין ידוע לנו אם הגידו לאלתר תלינן שבודאי מיד רצו והגידו דבריהם למי שמצאו ראשונים וכ"ש שהסיחו לפ"ת דבאמת הגידו תומ"י להגוים דבולינא הרי העידו לאלתר ולא בעי' שיגידו לאלתר לפני הגוי' שסיפרה להאשה אלא מכיון שהגידו לפני הגוים דבולינא לאלתר בשעת ראי' שראו את ההרוג כו' וסברא פשוטה וישרה היא בלי פקפוק.</p> <p class=bodytext>ובהיתר הספק הד' חשש מעכ"ת שמא הגידו ע"י שאלת הגוי' ובקטן בעי' מסל"ת ממש אפי' לדעת ת"ה עכת"ד, ולא ידעתי מנ"ל הא דאי משום דבעי' בקטני' טעם ומשל כמ"ש מהרא"י כבר כתבתי דנראה דהטעם ומשל אינו אלא בקטני קטנים דחיישי' דלמא קמצא כו' אבל בגדולים קצת במסל"ת סגי וכל היכא דהוה מסל"ת בגדולים לגמרי ה"נ בגדולי' קצת אע"פ שהן בכלל קטני' וקצת ראי' מדברי הרמב"ם ספ"ו מה' גזילה דקטן נאמן לומר מכאן יצא נחיל זה והוא שיהא מסל"ת והבעלים מרדפין ושואלי' היכן הנחיל חונה דנראה מדבריו דהקטן לא יצא מדין מסל"ת אע"פ שהבעלים שואלים לפי ששאלת הבעלים היתה היכן הנחיל חונה והקטן אומר מכאן יצא נחיל זה והי' לו להשיב זהו הנחיל שזה הי' צ"ל תשובה על שאלתו ומה שאמר מכאן יצא מקרי מסל"ת לפי שלא בא להשיב דבר לבעלים אלא כמספר דרך סיפור דברים כל המאורע וא"כ הה"נ בגוי המסל"ת אע"פ ששאלוהו מ"מ כיון שידוע שאינו מתכוין להעיד אלא דרך סיפור דברים הוה מסל"ת וגדול וקטן שוים בזה כמו בנחיל דלעיל. ואף לפ"ד מעכ"ת דבעי' מסל"ת ממש וגם לומר טעם ומשל כמו בקטני קטני' כבר כתבתי דבנ"ד כיון שאמרו שהקטן שבהם חלה כמה ימים הוה כמו טעם ומשל דל"ח דלמא קמצא כו' ואף גם זאת כבר כתבתי שהגידו מיד לפני הגוים דבולינא במסל"ת ממש וא"כ אף אם אח"כ אמרו שלא במסל"ת ממש אין להקפיד כולי האי דכיון שאמרו מה שכבר אמרו ובראשונה אמרו במסל"ת ממש ואף שלא ידענו זה אלא מדבריהם מ"מ מאחר דלענין זה הוו מסל"ת ממש שהרי לא שאלוהו ע"ז כלל מהימני ובפרט שיש רגלים לדבר שדבריהם אמת ע"פ כל אומדנות המוכיחות מבלעדי דבריהם כמ"ש המ"ך סי' ס"ח והארכתי במ"א בענין העגונה דשקלאב והבאתי ראי' מדברי מהרי"ק שקכ"א ואף שמצאנו חולקי' בזה מ"מ לענין זה ודאי דיש לסמוך להקל ועוד אני אומר את"ל דלא בעי' טעם ומשל בגדולים קצת אלא הא דלא מהני בת פ' בלבד היינו שלא במסל"ת אבל במסל"ת מהני כדלעיל א"כ - בגוי - ע"י שאלה מגוי ממסל"ת ממש דכיון שצריך להשיב לשואלו דבר ודאי לא כיון לשחוק התינוקת ולא בעי' טעם ומשל אלא שלא יתכוין לעדות.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/22.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/20.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>