שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן כג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/23.htm">סימן כג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/24.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/22.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן כג</div></p> <p class=bodytext>הנה בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט כ' להיתר על אשה שהלך בעלה על הדרך ונאבד ונתעלם מן העין ולא נודע ממנו ואח"כ מצאו הרוג באותו הדרך דתלינן שאותו היהודי שהלך על הדרך נהרג. ונסתייע מתשו' הרא"ש כלל נ"א סי' ב' שכ' לפרש האי עובדא דשלהי יבמות דאבא יודן בן ציידן בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא הנכרי ואמר חבל על היהודי שהיה עמו בדרך שמת והשיאו את אשתו דלא צוו לחקור מן הגוי אם היה זה אותו היהודי שידענו שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה עמו אחר אלא מכיון שידענו אותו היהודי שנתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת, וה"נ מכיון שידענו שאותו היהודי הלך על הדרך תלינן שאותו הי' שנהרג, ולכאורה אין הנדון דומה לראי' שהרי התם היתה אמירת הנכרי עכ"פ על אותו שנתלוה עמו ותלינן שאמר על אותו היהודי שידענו בו שנתלוה עמו אלא שי"ל דסמיך אמ"ש עוד הרא"ש להלן לפרש כי האי עובדא דקולר דל"מ אדם יחידי אלא אפי' חבורת אנשים כו' מכיון שידענו שאותו פ' ופ' הלכו על אותו הדרך כו' הרי שאינו מעיד אלא שהיו בדרך זה ומתו ואפ"ה התירו את נשותיהם ומינה יליף דה"ה אם לא אמר הנכרי כלום כיון שידענו שאותו פ' ופ' הלכו באותו הדרך ואח"כ מצאום שמתו לא תהא שמיעה גדולה מראיי' שראו בעצמם שהאנשים שהיו על הדרך מתו ויודעים האנשים הללו שהלכו על הדרך דתלינן באותם האנשים שידענו בהם שהלכו שם והא דלא הביא מהרי"ט עובדא דקולר והביא עובדא דרישא בישראל וגוי שהלכו בדרך כו' ה"ט משום דהתם ביאר הרא"ש דבריו דלא צוו לחקור מן הגוי כו' כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו כו' וכמש"ש מהרי"ו דלולי דברי הרא"ש הי' מפרש שידענו שלא התלוה עם הגוי כ"א אותו היהודי וא"כ ה"ה בעובדא דקולר נמי היה מפרש שידענו שלא הלך בדרך זה אלא פ' ופ' אבל מכיון דהרא"ש מפרש ברישא שלא צוו לחקור מן הגוי אם הי' זה אותו היהודי ה"ה בעובדא דקולר א"צ לחקור אם הם אותם יהודים שידענו בהם שהלכו בדרך זה אלא מסתמא תלינן שהם הם אותם היהודים שידענו בהם שהלכו בזה הדרך וה"ה אם לא אמר הגוי כלום אלא שמצאו הרוג לא תהא שמיעה גדולה מראיי'. אך רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה זי"ע בתשובתו פי' דברי הרא"ש אלו דמיירי דוקא בשאין שיירות מצויות דמעשה דקולר שהלכו לאנטוכיא דומיא דמעשה של ששים ב"א שהלכו לכרקום ביתר שאת שהיתה במצור ושעת חירום לכל ישראל כמ"ש הרמב"ן במלחמות דלא שכיחי אחריני בדרך זה אבל במקום שהשיירות מצויות חיישי' דלמא אינשי אחריני הוו, ואהני לן רבינו ז"ל דלא תקשי על הרא"ש כל מ"ש עליו הט"ז דאטו אין חבורה בעולם אלא זו גם מ"ש במעשה הראשון למה לא ניחוש לחילוף כו' (ומ"ש עוד ראי' מהא דחיישי' לשאלה הוא תמוה דתקשי לי' על הגמ' דרבא ל"ח לתרי יצחק) אבל אי מיירי בשאין שיירות מצויות לק"מ דהא אנן קי"ל כרבא דל"ח לתרי יצחק בלא הוחזקו ואפי' בש"מ וה"ה בהוחזקו ואין ש"מ וכיון דבשאין ש"מ אפי' הוחזקו ל"ח א"כ אפי' לא נודע שמו כלל לא גרע מהוחזקו (גם מ"ש על הרא"ש במה שכ' שלא צוו לחקור מן הגוי כו' שהוא תמוה דהא בסעי' ה' כו' תימה לתמיהתו שלא ראה באספקלריא המאירה בדברי הרא"ש שכ' שהעדים שמעו מן הגוי ובאו לב"ד ואמרו איך ששמעו כו') רק שבזה יפה כתב דהרמב"ם וש"ע שכ' שאומר הגוי שאותו היהודי שיצא מכאן עמי כו' פליגי על הרא"ש במ"ש שלא צוו לחקור כו' דלא כמ"ב שכתב דמכאן לאו דוקא דהא כ' ואע"פ שאין העכו"ם יודע את האיש כו' ולא כתבו רבותא טפי שאע"פ שלא ידענו שמא אותו האיש הלך לדרכו וכן במעשה דקולר וכרקום ביתר פליגי דמפרשי קולר ונושאי' גמלים לסימנא דיהיב הנכרי ומ"מ לפמ"ש רבינו דהרא"ש מיירי בשאין ש"מ אפשר דלדינא ל"פ דהרמב"ם וש"ע מיירו בש"מ (ובפרט לפמ"ש לקמן דהסי' דקולר ונושאי' גמלים אינו אלא שבזה יצא מכלל ש"מ ונכנס בגדר שאין הש"מ) והנה גם דברי מהרי"ו י"ל נמי הכי דמיירי בכה"ג דוקא כשאין ש"מ וכמש"ש לעיל מינה דהמעשה היה שני ימי' אחר יוה"כ דלא שכיח כלל שיבא אחר מעלמא בדרך זה והיה ביה"כ בלא מנין דמש"ה עלה על דעת הרב שכנגדו להתיר מה"ט דלא שכיח לחוד אלא דמהרי"ו השיב לו דחיישי' דלמא אינש אחרינא הוה ואזיל בגמלא פרחא (דהיכא דהוחזקו חייש רבא לגמלא פרחא וכיון דלא נודע מי הוא הוה כמו שהוחזקו) והיינו קודם דאסיק אדעתי' דברי תשו' הרא"ש אלו אבל בתר דאסיק אדעתי' דברי תשו' הרא"ש הללו חזר בו דל"ח לגמלא פרחא אלא כשלא נודע כלל מי הלך בדרך זה דאע"ג שהא' קרוב והשני רחוק חיישי' שהרחוק בא בגמלא פרחא אלא כשלא נודע כלל מי הלך בדרך זה דאע"ג שהא' קרוב והשני רחוק חיישי' שהרחוק בא בגמלא פרחא אבל אם נודע שהקרוב הלך בדרך זה ל"ח לרחוק שבא בגמ"פ וכה"ג מצאתי בתשו' ושב כהן בסי' ל"א שכ"כ לפרש דברי התוס' פט"ו דיבמות (דקט"ו ע"ב) ד"ה יצחק ע"ש, והא"ש נמי ההיא סוגי' דרפט"ו דמייתי מהרי"ו בתחלת דבריו ראי' לאיסור בההוא גברא דבשלהי הילולא איתלי נורא בגנני' ואתו חזו גברא חרוכא ופסת ידא דשדיא דרוב הפוסקי' פסקו כרחב"א דחיישי' דלמא אינש אחרינא אתי לאצולי וההוא גברא אתלי בי' נורא ואתיליד בי' מומא כו' ואפי' לפירש"י דההוא פסת ידא מאיש אחר הוה דע"כ אינש אחרינא הוה התם וכ"כ רי"ו ב' הרמ"ה בהדיא דדוקא בשנמצא גברא חרוכא ופסת ידא אבל אם נמצא גברא חרוכא לחוד או פסת ידא לחוד ל"ח מ"מ הא מסיק עלה דנאנמת האשה לומר שזהו בעלה החרוך ועוד שהרי אמרה חזו גבראי מבואר להדיא דמטעם נאמנת האשה אתי עלה אבל אם לא אמרה כלום או שלא ידעה הוה חיישי' לאינש אחרינא אפי' בגברא חרוכא לחוד או פסת ידא לחוד ולכאורה הוה פלא על מהרי"ו שבתחלת דבריו הביא ההיא סוגיא ומוכיח מהתם ראי' לאיסור ולבסוף חזר בו מחמת תש' הרא"ש ולא זכר כלל היא סוגי' שהביא לפרשה בענין דלא תקשי לי' מהתם (ואין לומר דהתם מיירי דלא נודע שהיה הבעל בגנני' דא"כ למ"ל לרחב"א לומר דההוא גברא אתיליד בי' מומא לימא דההוא גברא לא הוה התם כלל) אלא ע"כ צ"ל דשאני התם שהיו הרבה ב"א בגננא כדרך העולם שמתקבצים בי הלולא והוה כש"מ שאפשר היו ארחי ופרחי מבני עניים ולא נודע אם נמלטו כולם או מת א' מהם ומהרי"ו שהביא ראי' משם היינו קודם שבא לומר דהמעשה הי' שני ימים אחר יוה"כ אבל אחר דשקיל וטרי בענין המעשה שלא הי' רק שני ימים אחר יוה"כ ל"ח אלא לגמלא פרחא וחזר בו מחמת תשו' הרא"ש דל"ח לגמ"פ אלא בלא נודע כלל מא' שהלך על דרך זה כנ"ל (וההיא דגמ"פ בלא"ה הרבה פוסקי' ס"ל דלסניף בעלמא נקט וגם לפיר"ת בתוס' דקט"ז ע"א דמתכוין לקלקלה לא שייך במיתה אלא בגט) מיהו הב"ח פי' בת' סי' נ"ה ד' הרי"ו ב' הרמ"ה דלאו מט' נאמנות האשה אתי עלה אלא דכיון שנמצא גברא חרוכא לבד או פס יד לבד ונודע שהיה הבעל שם ואין הכרח לאיש אחר איתתא שריא ומאי דנקט הרי"ו ב' הרמ"ה שהאשה נאמנת לישנא דגמ' נקט ובגמ' עובדא הכי הוה וכ"מ ממש"ל דבגמ' משמע דתלינן דהבעל היה ודאי שם ואיתלי בי' נורא מדקאמר דאתיליד בי' מומא וכנ"ל וא"כ כיון דלא אשתכח אלא גברא חרוכא לחוד או פסת ידא לחוד למה לא ניתלי בבעל ואפ"ה אין ללמוד משם למי שנודע שהי' על הדרך ונאבד במקום שהש"מ דש"ה שהי' במקום סכנה שהאש אוכלתו אלא דחיישי' למיעוטא דנמלטים אבל הכא מי יימר דהי' במקום סכנה כלל ואין לתלות בנודע לנו אלא במקום שאין הש"מ וכדברי רבינו ז"ל.</p> <p class=bodytext>והנה גדול אדונינו רבינו הג' ז"ל ורב כחו בעצמו לחדש דבר מדעתו ולפרש דעת הרא"ש כיד ה' עליו השכיל מ"מ לא אמנע להביא הוכחה מש"פ כדבריו שכ"מ להדיא מתשו' מהרי"ט סי' ל' ומתשו' צ"צ סי' נ"ח והח"מ שכולם פירשו דעת הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מלול שהיה נודע להאשה או להעדים שהלך לפאס וסביבותי' ואפ"ה לא התיר אלא משום שהגידו שמו ושם אביו ומטעם דלא הוחזקו שם מכלוף בן מלול אחר דקיי"ל כרבא דל"ח לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו אבל אם לא הי' נודע שמו ושם אביו דכהוחזקו דמי לא היה מתיר הרא"ש כיון דש"מ אפי' נודע שבעל אשה זו הלך על דרך זה בודאי וכ"ש לפמ"ש הב"י בתשו' בדין מסל"ת ססי' א' דלא התיר הרא"ש אלא בנודע המקום שיצא משם מכלוף בן מלול דומיא דיצחק ר"ג שיצא מקורטבא שידוע הי' שאותו יצחק הי' בקורטבא ויצא משם ונסתייע מדברי הרי"ו ב' הרד"ך ע"ש ואמנם מהרא"י בפסקיו סי' רכ"ד כ' להתיר באשה שהלך בעלה ממנה והרחיק נדוד י"ב שנה ולא נודע מקומו איה ושוב בא גב"ע שזה כמו שלש שנים ראו בארץ אחרת איש ששמו כשם הבעל ושם אביו כשם אבי הבעל והתיר את אשתו וכ' דדמי לתשו' הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מלול דלא הוחזקו שני משה בן יונתן שנאבדו ונתכסו מן העין אלמא דפי' דברי הרא"ש כפשטן שאע"פ שלא נודע מקום יציאתו ולא מקום הליכתו אפ"ה מקרי לא הוחזקו דכיון שלא הוחזקו כאן שני משה בן יונתן שנאבדו ונתכסו מן העין ונודע שא' מפאס נאבד תלינן באותו שידענו בו שנאבד וא"ח שמא הי' עוד אחר במקום רחוק שלא נודע לנו וכ"מ קצת בק"ע סי' כ"ב ב' מהריב"ל וכ"מ ממ"ש רבינו אחמו"ר נ"ע בשמו דהרא"ש שהקיל בעובדא דתרי יצחק ס"ל דהקילו אפי' בתח"ע דלא כר"נ ור"ש שהרי עובדא דתרי יצחק תלמוד ערוך הוא דרבא לא חייש א"ו דלהרמב"ם דס"ל דוקא כשאמרו לו אם תלך למקום פ' אין זה תח"ע דעדות ברורה היא הואיל ואנו יודעי' כו' כמ"ש הרמב"ם משא"כ להרא"ש אין כאן ידיעה ברורה כלל משום דמפרש שדברי הרא"ש שהקיל אפי' לא נודע כלל שהי' יצחק קורטבא (אלא דלפ"ז קשה מ"ש הרא"ש בדעת הרמב"ם דס"ל כוותי' והרי הרמב"ם ס"ל כל"ק דבתח"ע החמירו כדלקמן, וכ"כ בתשו' ושב כהן בפשיטות והשיג על הח"מ (וצ"ע שלא זכר כל אלו הגדולים הב"י ומהרי"ט וצ"צ שהם גדולי הפוסקים עמודי ההוראה גם לא נסתייע מדברי מהרא"י הובא בחו"מ בהג"ה בקצרה) במ"ש איך יעלה על הדעת כו', ואולם גם מדבריהם אין ללמוד קולא בנודע מי שהיה על הדרך ונאבד במקום שהש"מ אפי' לא נודע שמו כלל ולומר דהא דבעי' שמו ושם אביו דלא הוחזקו שנים ששמותיהן שוים היינו דוקא בלא נודע שהיו על הדרך הזה אבל בנודע אלו האנשים שהיו על הדרך תלינן שהם הם שנאבדו דאדרבה דלדבריהם פשיטא דנודע ולא נודע שוין דאל"כ מנין להם ללמוד קולא זו דאם הגידו שמו ושם אביו אפי' לא נודע מקום יציאתו ולא מקום הליכתו דל"ח לתרי דהא בעובדא דיצחק ר"ג נזכר שיצא מקורטבא דנהי דלא בעי' תרתי מקום יציאתו ומקום הליכתו אע"ג דהתם אמרי' יצחק ר"ג דאזיל מקורטבא לאסמפיא משום די"ל דכיון דבההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא לא נזכר אלא מקום א' שנכתב שם הגט בצד זלופא אבל ידיעת מקום א' ודאי בעי' גם בההוא גיטא דמסתמא במקום שנכתב שם היה אותו אנדורנילאי א"ו דס"ל כיון דחיישי' ליצחק דעלמא משום דהש"מ מה לי נודע שם המקום או לא נודע דידיעת שם המקום לא מעלה ולא מוריד וכמ"ש הרא"ש שם וכי סגרו שער קורטבא כו' וכיון דנודע ולא נודע שוין לקולא כ"ש לחומרא, מיהו לא אסרי כל הני רבוותא בלא נודע שמו אלא בשאש"מ אבל בשאש"מ כיון דאפי' הוחזקו ב' יב"ש בעיר א' והא' נודע שהלך דרך זה והב' לא נדוע תלינן באותו שנודע לנו כמ"ש חה"מ א"כ אפי' לא נודע שמו כלל לא גרע מהוחזקו דאף אם לא נדוע שמו כלל לא גרע מהוחזקו דאף אם לא נודע שמו כלל חיישי' ליב"ש דעלמא דהא באש"מ לא חיישינן לאינש דעלמא כלל ומכ"ש אם לא נודע שנאבד איש מעיר כלל. ועפ,ז יש לדון דאפי' במקום שהש"מ כגון שהדרך כבושה אלא שהיא כבושה למקומות ידועי' וידעי' שהלך יב"ש זה שממקומות הידועי' בדרך זה שהיא כבושה להם ל"ח אלא לאנשים יב"ש שהם ממקומות שהדרך כבושה להם ולא לאינש אחרינא דאתא מעלמא שהדרך אינה כבושה לו דלדידי' הוי שאין ש"מ ומ"ש בתשו' ושה"כ הנ"ל דאפי' להא' שכיח שיירות ולהשני לא שכיח לא תלינן באותו דשכיח היינו בלא נודע כלל מי הלך בדרך זה אם אותו דשכיח או לא אבל אם ידעי' אותו דשכיח שהלך בדרך זה לא חיישי' לאחר דלא שכיח כי היכא דל"ח לגמ"פ בכה"ג וכללא הוא דאם לא נודע כלל מי שהלך בדרך זה חיישי' אפי' לגמ"פ לפמ"ש שם בדע' התוס' (וכמש"ל בדעת מהרי"ו) אבל אם נודע בא' שהלך על דרך זה דל"ח לגמ"פ ה"ה דל"ח במקום דאש"מ להשני דאש"מ וגמ"פ שוין הן לפי שיטה זו כנראה להמעיין שם והא דבעי' גבי יצחק ר"ג דאזיל מקורטבא כו' דלא הוחזקו אפי' בידוע שיצחק זה יצא מקורטבא וכמש"ל היינו משום שלגבי אותו האחר נמי י"ל שהלך בדרך כבושה לו דרך קורטבא וכמ"ש הרא"ש וכי סגרו כו' והוי ש"מ גם להשני. והא"ש מ"ש הרמב"ם גבי קולר ונושאי' גמלים שהלכו ממקום למקום כו' אף דבגמ' לא נזכר מקום היציאה כלל כי א"ו משום דקולר ונושאים גמלים לא הוו סי' כלל כמ"ש רבינו אחמו"ר נ"ע וגם סי' מנין לא הוי סי' כמ"ש הט"ז (וכ"ה בהדיא במ"מ פ"ו מה' שאלה ב' הרמב"ן ורשב"א וכ"מ דע' התוס' ור"ן פ' הכותב מיהו בתוס' דיבמות (דקט"ו ע"ב) גבי שומשמי משמע דמנין הוי סי' אפי' גבי פקדון היכא שאין דרך להצניע במנין זה וצ"ע) ובפרט לפמ"ש הב"י בתשו' בדין מסל"ת סי' י' דהמנין עשרה אנשים דנקט הרמב"ם הוא לאו דוקא דה"ה פחות ואפי' בא' ועיקר הסי' הוא הקולר או הגמלים ואין זה סי' כלל מצד עצמו אלא בצירוף הדרך שהלכו לשם והדרך אינו סי' אלא ראי' דהיינו מחמת שאינו מצוי שילך גם אחר על דרך זה בסי' כזה וא"כ הוי כאילו אין ש"מ דאע"פ שהוחזקו בעולם הרבה שאסורים בקולר או נושאים גמלים מ"מ אינם מצויים שיילכו באותו דרך מפני שהדרך היא כבושה ממקום זה למקום זה ולא למקום אחר ולא ממקומות אחרים וכיון שידענו שבאותו הדרך הלכו בקולר או נושאים גמלים אנשים הידועים לנו ל"ח לאנשים אחרים שאין הדרך כבושה להם ולאנשים שהדרך כבושה להם אינו מצוי שהלכו אנשים בסי' כאלו וסי' דקולר או נושאים גמלים היינו דאל"כ מנא ידעי' שלא הלכו אחרים ג"כ ממקומות שהדרך כבושה להם למקום זה ומשום הכי סגי אפי' בסימני' גרועים דא"צ רק היכר בעלמא להבדיל בין מצוי לשאינו מצוי ועוד דאפי' מצויים הרבה בסי' כזה בדרך שהיא כבושה להם מכל מקום כיון דבמקומות אלו לא נודעה שנפקד איש בסימן כזה במקום זה ולא נסתפקו אלא על מקומות הללו כגון שהוא דרך הליכה ולא דרך חזרה ודרך הליכה זו ידענו שאינה מתחלת דרך כבושה אלא ממקומות הידועים אף שהולכת הדרך למקום רחוק ויכול להיות שהדרך כבושה למקום רחוק מכל מקום כיון שאינה דרך הליכה מכאן אלא דרך חזרה ל"ח לא' שהלך משם וגם ל"ח שכבר יצא משם ועכשיו חזר לביתו מאחר שלא נודע שהלך בסי' כזה דסי' כזה אע"פ שהוא גרוע מ"מ קלא הוה לי' דסי' כזה אסורים בקולר או נושאי' גמלים אפי' במקום שמצויים הוא דבר של תמהון ועכ"פ בצירוף האבידה אי איתא דאינש אחרינא הוה קלא הוה לי' שנאבד איש כזה, וא"כ ה"ה והוא הטעם לסי' אחר כגון שהלכו במנין סוסי' ידועים ועגלה ידוע וידוע שהרוצחים העבירו מן הדרך דרך הליכה ובסביבות אותו מקום לא נשמע שאחרים שנסעו במנין סוסי' כאלו ועגלה כזו אמרי' דאי איתא דהוו אחרי' קלא הוה להו.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/24.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/22.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>