שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן כד

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/24.htm">סימן כד</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/25.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/23.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן כד</div></p> <p class=bodytext>לכבוד אה' נ"א ידידי ורב רחומאי הרב המפורסם כו' מוהר"ר מנחם מענדל שי'</p> <p class=bodytext>יישר כחו ארי' שהסכים עמי להשיג על המ"ב סי' ס"ח בצירוף אומדנות והוכחות לעד נכרי ע"פ שאלה והוסיף בראי' מהאומרת ט"א לך וראי' גדולה היא וראוי' אליו. ומה שתמה עלי שכתבתי שי"ל דבאבד זכרו לחוד יצאה מחשש איסור דאורייתא ורמזתי לעיין ברמב"ם פ"ז מה' נחלות שהרי שם מבואר דוקא בטבע כו' ואח"כ כ' ומ"מ בל"ד שנפל למים כו' אף אנכי לזה</p> <p class=bodytext>כיוונתי ומש"ה כתבתי שי"ל כך ולא שמוכרח לומר כך. ומ"ש שכן מבואר בפסקי מהרא"י סי' קל"ט אתי היתה ושלחתי' לפי שהאחרונים הח"מ וב"ש כ' שי"ל דוקא בצירוף העד ע"פ שאלה וכ"מ במ"ב סי' מ"ה בתשו' מהר"ם או"ח. ומ"ש שהרדב"ז השיגו הנה תשו' הרדב"ז אינו בידי ומ"מ כבר כתבתי זה כמה שנים דלדידי חזי לי דאזיל בשטת רש"י פ"ב דכתובות דכ"ב ע"ב באומרת ברי לי אין לבי נוקפי וא"כ באבד זכרו י"ל דכל העולם יאמרו ברי לנו שעכ"פ הי' נודע מקומו אבל משמעות האחרונים כהר"ן שם וקצת משמע כן בתוס' שם ד"ה הבא עלי' דהקשו דבחטאת קאי ומאי קושיא דלמא אומדנא והוכחה זו שלא בא לביתו מוציאה מידי חזקה ועכ"פ ספיקא הוה אע"ג דלא אבד זכרו כיון ששנים אומרים שלא מת, אלא די"ל דהיינו דמשני התוס' דחזקת דאשה דייקא כו' ומאי דדייקא האשה היינו ע"י כמה אומדנות והוכחות שאילו הי' ברור לה ע"פ עדים היתה מבררת גם בפנינו, ומאי דהקשה מר ממהרי"ק שרש קכ"ט דלא אזלי' בתר אומדנא אפי' מדאורייתא לא נעלם מעיני מאי דאקשי לנפשי' הא מצינו כמה פעמים דאזלי' בתר אומדנות, ומה שתירץ היכא דהמעשה מבורר כו' לכאורה כלפי לייא דהא אדרבה בדראב"ע המעשה מבורר להיפך שהרי המעשה הי' שכתב לה כתובה וכן בדרשב"ם המעשה הי' שכתב שכתב כל נכסיו לאחרי' וכן אומדנא דר"ש שזורי שלא אמר אלא כתבו, אלא העיקר הוא שהאומדנות הללו הם כמו חזקה כי חזקה היא שלא כתב אלא ע"מ לכונסה וחזקה שלא הי' כותב נכסיו לאחרים אילו הי' יודע שיש לו בן ובמסוכן כתבו ותנו קאמר וכי הא דמצינו שסמכו על חזקה דלא שדי אינש זוזי בכדי. וכן חזקה שאין אשה מעיזה בפני בעלה וחזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח עי' מהרא"י סי' קי"ג וכהנה רבות בגמרא דזהו נמי אומדנא בעלמא הוא אלא שסמכו חכמים על אומדנא זו ושוויהו חזקה, וה"נ י"ל לפירש"י באומרת ברי לי וכן הא דאמרו בצורבא מרבנן אי סליק כו' ועל אומדנא זו סמך המבי"ט להוציאה מחזקת א"א מדאורייתא אלא דלא סמך לגמרי על אומדנא זו אלא א"כ נמצא הרוג בדרך כו', וה"ט דלא ס"ל כפירש"י בברי לי וס"ל דבכה"ג שנמצא הרוג אפי' הר"ן מודה לרש"י. ומ"ש מר דלא אמרינן חזקה שזהו שאבד כו' אא"כ ידעי' שנאבד כאן ועודו כאן כו' קושי' זו יפה הקשה וכן הקשיתי גם אני ורשום אצלי בכתובו' בתוס' ראי' ממשנה ובריי' דפ"ג דגיטין דכ"ז ע"א וע"ב דוקא מצאו לאלתר אבל אם שהה כדי שעבר אדם שם אמרי' שהגט שאבד הוליכוהו אותו אדם שעבר שם ומה שאמרו מצאו לאלתר דכשר היינו כמ"ש הרמב"ם דאמרי' זהו שאבד זהו שנמצא ולא אמרי' הכי אלא בעודו כאן דומיא דשדה שאבד בה קבר דאין לחוש אלא דלמא קבור בה אחרינא אבל אם יש לחוש שאותו שאבד ניטל מכאן חיישי' אמנם קושיא זו אינה אלא להשי' שמצא לו סמך להמבי"ט מההיא דשדה שאבד בה קבר כו' אבל המבי"ט עצמו שפתיו ברור מללו דמשום אומדנא אתי עלה דאם הי' חי הי' נודע מקומו והיינו כמו דאמרי' אי איתא דסליק כו' או כדפירש"י בברי לי איו הי' חי הי' בא לביתו ואומדנא זו י"ל דחזקה טובא היא ועכ"פ גבי רוב העולם חזקה היא וכמו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דפירש"י שאילו לא הי' מומחה לא הי' שוחט אע"ג דודאי יש ויש המתפרצים אבל רוב העולם יש להם חזקה זו ואפשר שלזה כיון המבי"ט במ"ש דרובא דאורייתא, ובפרט בנ"ד שלפי דברי האשכנזי הי' נחוץ לביתו וכשנפל למים נימא שנהפך לבו כשנמלט על נפשו לילך בדרך רחוקה ונפלאה אשר לא נודע מקומו אי'. ובאמת יש לי מקום עיון זה בגמ' במעשה דר"ע ור"מ שאמרו כמה גדולים ד"ת וכן במעשה דר' שעמד במחילה של דגים וא"ר כמה גדולים כו' ולכאורה אי' גדולתם הלא ר"ע ור"מ באו וישבו ודנו כו' וכן זה שעמד במחילה של דגים בא לביתו אלא די"ל דלא סמכו חכמים על אומדנא זו שלא בא לביתו משום דהשוו מדותיהם שא"כ כל מי שהלך מביתו ולא נודע מקומו יתירו וזה א"א שכמה ב"א מרחיקי' נדוד במתכוין או מחמת קטטה בינו לבינה או מחמת שארי ענינים או שנזדמן איזה סיבה שנתעכב ואף שבזה שנפל למים רחוק הדבר שבאותו שעה נהפך לבו מאחר שידוע שלא יצא לדעת ומאין הרגלים לחוש עכשיו ביותר מ"מ לא ראו חכמים לחלק ביניהם והיינו כעין שכ' מהרא"ל דצירוף סימני' ל"מ הואיל דכל חד וחד כו' וכל זה הוא במדת חכמים אבל בחשש דאורייתא ודאי דיש לדון ע"פ אומדנא טובה שהיא כמו חזקה.</p> <p class=bodytext>ומ"ש עוד מכת' עלי שכתבתי שיש לחקור היאך אמר להם הקמיסר אולי אמר להם סי"מ ונחשב למע"ל לפלא איזה סי"מ יאמר ולדעתי אין סימן מובהק גדול ממה שיאמר בשם הערלים שהי' אצל הנטבע האגרות.</p> <p class=bodytext>ומ"ש עוד בדרך עצה לשלוח לשקלאב אני לא באתי לידי מזה זו שלא אכתוב שום דבר עד שיורו המורי' ואם ישלחו לי תשובותיהם בטעמם ונימוקם אז אדע איך להתנהג ולא כתבתי אלא למעכ"ת מחמת אהבה וחבה שבינינו להיות נדבר בינינו דבור של ד"ת ומיני' ומנאי רווחא שמעתתא.</p> <p class=bodytext>ד' דודו הנאמן באהבתו יהודא ליב</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/25.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/23.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>