שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן כח

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/28.htm">סימן כח</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/29.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/27.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן כח</div></p> <p class=bodytext><b>ע"ד גדולה אשת הקטן שזינתה</b></p> <p class=bodytext>נדרשתי לבקשתך<a name="_ftnref_20" href="#_ftn_20" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_20')">*</a> לעיין רבא במילתא אשר ירד לפלוגות עם גדולי חקרי לב הנאהבים והנעימים חכמים ושלמים וערכתי את המערכה מול מערכה ולהיות כי את דבריהם לא ראיתי רק אותך אשר הראתני דבריהם ע"כ יהיו דברי מעטים נגדם ויהיו דברי אתך. ובאמת על עיקר הפלפול שיסודו לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ב מה"ס בגדולה אשת הקטן שזהו נגד הסוגיא דקידושין (די"ט) כמו שהשיג עליו מהרי"ט ס"ב בחא"ע סי' מ"א, אשר נ"א הרב<a name="_ftnref_21" href="#_ftn_21" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_21')">**</a> מוקי לה ביבם קטן ומר אוקי לה בנשואי קטן שהשיאו אביו, לדידי חזי לי שלא זה ולא זה עלה ע"ד הרמב"ם דכל כה"ג ה"ל לרמב"ם לפרושי ולא לסתום כ"כ ובפרט מ"ש מעל' בקטן שהשיאו אביו לא השמיענו הרמב"ם חידוש דין זה בשום מקום בשגם כי דברי ר"י בר"י שבמהרי"ק סי' ל"ב שעליו בנה מעל' יסודו דברי יחיד הם וכבר כ' הב"י בסי' מ"ג שדבריו תמוהים ובתש' ה' קידושין האריך לסתור כל דבריו בארוכה ודחה דבריו בשתי ידים מקדמאי ובתראי, אך להיות שמעל' האריך בזה וכביר מצאה ידו בספרים הנפתחים לפניו ומצא און לו ביגיעו אבע"א גמ' ואבע"א סברא ולזאת ארזים לא יעממוהו ומן ההכרח להשיב לו ע"פ דרכו לסתור כל בניניו ולהרוס כל סברותיו.</p> <p class=bodytext>ואולם מראשית כזאת אודיע מ"ש הרמב"ן בהקדמתו להרי"ף וז"ל ואתה המסתכל בספרי אל תאמר בלבבך כי כל תשובות על הרז"ה כולן בעיני תשובות נוצחות כו' שאין בחכמה הזאת מופת ברור כו' אבל נשים כל מאדנו ודיינו וכו' בהרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות כו' עכ"ל ואנן יתמי דיתמי מה נעני אבתרי' בודאי לא ימצא בדברינו תשובה נוצחת ולא סברא מכרחת רק דעת נוטה ומכרעת את כל ונוכחת. ועתה אשיבה על סדר קונטריסו אחת לאחת.</p> <p class=bodytext>הנה למבראשונה דרש במשפט קידושי קטנה (אף שא"ע לנ"ד כדמסיק מעל' בעצמו) ותמה על מ"ש רש"ל ביש"ש פ' ב"ש על הרי"ף שחזר בו כו' גם הק"נ עמד בזה (וע"ש מה שתירץ וחידש מדעתו שמשהביאה ב"ש אינה ממאנת מדאורייתא אבל מד"ס אינה ממאנת משהגיעה לכלל שנותי' אף שלא הביאה ב"ש והא פלאי דבהדיא אמרו בגמ' דאינו אלא ספק דרבנן דחיישינן שמא נשרו כו') ואני בער ולא אדע כי לדעתי דברי רש"ל הן הן דברי מהרי"ק שכ' על הרי"ף שדבריו מגומגמים וחזר ושנה בסוף דבריו דלהרי”ף במסקנא אינו אלא דרבנן (ובאמת מ"ש מעל' דספק דאורייתא בכה"ג הוי דרבנן כמ"ש הפר"ח כו' אינו במשמע בפשט לשון הרי"ף ולא בסוגיא שהביא דהתם אין זכר כלל מפלוגתא דרב ורב ששת גם הבריי' דהמקדש את הקטנה לא נזכר גם מ"ש דספק נשרו הוה ס"ס צ"ע דהא איכא חזקה דרבא). איברא דמהרי"ק כ' בלשון מכוון יותר שאין כאן חזרה בדברי הרי"ף עצמו מדבריו לדבריו אלא שחיזק דברי הגאון (הוא ר"ח) דס"ל דהוי ספק דאורייתא בסוגיא דנדה דמשמע מינה דאינו אלא מדרבנן.</p> <p class=bodytext>והנה כבר כ'<a name="_ftnref_23" href="#_ftn_23" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_23')">*</a> רבינו הג' אחמו"ר זלה"ה נ"ע ב' רמב"ן ורשב"א שפי' דברי הגאון ב"כ דאינו אלא מדרבנן דאל"כ תקשי סוגיא זו להגאון וצ"ל דס"ל דמ"ש הגאון דהא מילתא ספיקא היא ועבדינן בה לחומרא דהא תניא כו' לאו למימרא דס"ל דההיא בעי' לא נפשטה בגמ' דהא משני לה בגמ' אלא דס"ל דאף דנפשטה בגמ' מ"מ אנן לא סמכי' אשינויא ועבדי' בה לחומרא כלומר דלהחמיר חוששין לה מדרבנן ולשון ועבדינן בה לחומרא הכי דייקא כמו דאמרינן בעלמא ואת לא תעביד עובדא כו' וז"ש הרי"ף והאי סברא סברא מעליא דבהדיא גרסינן כו' ור"ל דלאו מכללא איתמר מדלא סמכינן אשינויא אלא דבהדיא גרסינן הכי דמדרבנן אסור והא דלא ניחא ליהו להגאון ולהרי"ף למימר דהאי שינויא דסמכא היא ומ"מ מדרבנן אסור אלא דמדאורייתא שריא כמ"ש התוס' והראב"ד דא"כ הכי ה"ל לשנויי מאי תלוי' תלוי' למיאון (וכן הקשה הלח"מ פ"ד מה"א ה' ט' ע"ש) ומדלא משנינן הכי הוה משמע לכאורה דבשלא בעיל אפילו מדרבנן ממאנת וההיא מתני' דעד מתי הבת ממאנת מיירי כשבעיל אלא דהתוס' הוכיחו דמיירי כשלא בעיל והרי”ף אייתי סוגיא דאיתמר בהדיא הכי ולפע"ד נראה דגם הח"מ סי' ל"ז ס"ק כ"א לא ס"ד דאין חולק דהוה דאורייתא לכ"ע אלא שהבין בדעת מהרי"ק דאפילו אי הוה דרבנן מ"מ לא החליט הדבר שאין לדמות קטנה שהלך אבי' למד"ה ליתומה אלא שכ' דאי מדרבנן בדיעבד קצת יש סמך כו' הרי דאין זה אלא סמך קצת אבל אין הדבר ברור כ"כ להתיר (דלא כמ"ש מעל' בפשיטו' להיפך) וז"ש דמהרי"ק מפלפל בזה אי מדאורייתא אי מדרבנן ור"ל דגם אי הוה מדרבנן נמי אסור לדידי' וע"ז שפיר מסיים ולא ראיתי חולק בדברי רשב"א שלא כתב אלא דבבעיל הוה ספיקא דאורייתא אבל בלא בעיל לא מיירי ור"ל דאפשר דס"ל דבלא בעיל מיהת מדרבנן אסור ורבינו הג' אגב שלא היו דברי הח"מ חשובים בעיניו לדקדק בהם השיא כוונתו לכוונה אחרת.</p> <p class=bodytext>גם מ"ש מעל' דאי גדלי מדאורייתא גדלי למפרע לא משמע הכי במהרי"ק עצמו שהרי בתחלת דבריו דמדמי לנתרצה האב כ' בהדיא שיש לחלק ולומר דבשלמא בנתרצה האב י"ל איגלאי מילתא למפרע משא"כ בנתגדלה הבת ונתרצית שהאפס לא יגדל ולא יצמח כו' עד שהביא דעת האומרים דגם בנתרצה האב אינה מקודשת אלא משעת שמיעה ומה"ט מדמי דנתגדלה הבת נמי מקדושת משעת ריצוי ולא למפרע וגם אח"כ שהביא דעת הרי"ף בפ' ב"ש לא מצינו שחזר בו מסברא זו וגם מה שהביא מר"נ המכירי ששאל את ר"י בר"י כו' היינו נמי שתהא מקודשת משעת ריצוי כדלקמן ועוד דבהדיא מוכח בגמ' הפ' הבע"י (דס"א ע"ב) דלא גדלי למפרע דאמר רבא אי דקדשה אבוה מההיא שעתא הוא דקני לה ואי דקדשה נפשה כו' הרי להדיא דאי קידשה נפשה לא קני לה אלא לכי גדלה (שוב ראיתי מעל' הרגיש בזה בסוף דבריו) ודוחק לומר דרבא את"ל קאמר דאת"ל דקידשה נפשה לא קני לה אלא לכי גדלה הא מני ר"א היא אבל באמת ס"ל דגם קידשה נפשה קני לה מההוא שעתא ודמי לקידשה אבוה וגם אין לומר דרבא ס"ל כרב אליבא דר"ג דאינה מקודשת אלא מדרבנן דא"כ נסתר כל הבנין שלו דודאי יש לפסוק כרבא בתראה.</p> <p class=bodytext>ועכ"פ בנ"ד בקטן מסיק גם מעל' דאין ללמוד קטן מקטנה כדמסיק מהרי"ק דמחוסר אמירה ונתינה (וע' בדברי קדשו של רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע שגם בקטנה שייך האי טעמא) אלא שתלה זייני' בדברי מהרי"ט הנ"ל ותפס לשון אחרון שבו לקיים דברי ר"י בר"י שבמהרי"ק דהאי דקאמר ועוד מכאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמי' הבן כשהגדיל כו' דהיינו דאיגלאי מילתא למפרע שהאב זוכה לו עכת"ד. והנה אם הי' מהרי"ט הרואה בעצמו דברי ר"י בר"י</p> <p class=bodytext>הנ"ל הייתי אומר באפשר שכן הפי' כדבריו אבל הנראה שמהרי"ט לא ראה אלא דברי מהרי"ק שהביאו ומהרי"ק ודאי לא הבין כן דאל"כ תקשי מ"ש לדעת הר"ש בר"ש ור"ק החולקים עליו דה"ט כיון שלא הי' חלים הקידושין בשעתו לא מהני ריצוי דאחר זמן דהא בעיקר קידושין ריצויו ושתיקתו למאי מהני ואס"ד דהריצוי מהני למפרע משעה שהאב זוכה לו הא הי' מעשה אמירה ונתינה בעיקר הקידושין גם מ"ש לדעת הר"ח ור"פ בקטנה דתקשי להו הא דקטן אעפ"י ששלח סבלונות לא שייך כלל להא דר"ש בר"ש ור"ק דהתם האב זוכה לו לפ"ד מהרי"ט ואיך תלה מהרי"ק זה בזה אלא ודאי דמהרי"ק הבין כפשוטו דלדעת ר"י בר"י מקודשת משעת ריצוי הבן והחולקים עליו ס"ל דכיון דבשעת חלות הקידושין לא היתה אמירה ונתינה אינו כלום ובהאי פליגי דר"י בר"י ס"ל דהא דאמרי' בגמ' ודלמא ארצויי ארצי קמי' דארצי האב קמי' הבן ואפילו אחר הקידושין מהני דשתיקתו שהיא כהודאה משוי לה אמירה והחולקים עליו ס"ל כדעת רוב הפוסקים או כדעת הרא"ש דארצויי ארצי קמי' היינו שהרצה הבן קמי' האב קודם קידושין או כדעת הרמב"ן והרמ"ה דארצי האב קודם קידושין קמי' הבן אבל ריצוי הבן בתר קידושין לא מהני כיון דבשעת חלות הקידושין לא הי' שום אמירה ונתינה של הבן ואין לומר דכיון דס"ל לר"י בר"י דמהני ריצוי דבתר קידושין הה"נ דמהני למפרע דא"כ ה"ל למהרי”ק לפרש דהחולקים עליו לא ס"ל הכי ומדכתב טעם החולקים עליו בפשיטות כיון דבשעת הקידושין לא הי' הקידושין חלין מאי מהני ריצויו ושתיקתו בעיקר הקידושין מכלל דר"י בר"י ס"ל דאע"ג דלא היו חלין הקידושין בשעתם מ"מ בריצוי הבן בלבד ובשתיקתו מקודשת דשתיקתו הוי כמעשה וא"כ כיון דמהרי"ק לא הבין כן בדעת ר"י בר"י שהוא ראה וידע אותם א"א למי שלא ראה את החדש כו' כי אולי ימצא בדבריו איזה לשון שא"א לפרש פי' אחר(ומכאן מוכח נמי דבקטנה לא אמרינן אלא שתהא מקודשת משעת ריצוי כמ"ש דבשעת חלות הקידושין סגי בריצוי מכלל דאינה מקודשת למפרע אלא משעת חלות הקידושין ועוד דלמפרע אין חילוק בין קטן לקטנה דכמו שאין מעשה הקטן כלום כך אין מעשה הקטנה כלום ועוד דבלא"ה לשון חלות הקידושין משמע שעכשיו חלים ולא קודם לכן) ואף את"ל כמ"ש מעל' בדעת הר"ן לפ"ד רש"י דכי היכי דבנתרצה האב אחר הקידושין מקודשת למפרע ה"ה בנתרצה הבן הא התם כתב הר"ן ה"ט דמצוה על האב וכ"ש שי"ל בנתרצה הבן שעיקר המצוה שלו ודמי להא דאמרינן ברפ"ב דב"מ בכלך אצל יפות דמצוה היא וניחא לי' ואפילו לא שווי' שליח לדעת הרמב"ם כמ"ש ביו"ד סי' של"א סל"א ע"ש בש"ך ס"ק נ"ח וט"ז ס"ק ט"ו (ועי' בעירובין דע"א ע"א ובתוס' שם) וה"ט לא שייך בקטן דלא בר מיעבד מצוה הוא ואפילו לכשיגדל לא ניחא לי' בנישואי קטנות דלאו מצוה היא בההיא שעתא ומכ"ש להרמב"ם פכ"א מהא"ב דיש איסור בנשואי קטן קודם י"ג. ועי' בתש' ב"י ה' קידושין סי' ע"ז דאפילו לדעת הר"ן דוקא בנתרצה האב אחר הקידושין מקודשת אבל בנתרצה הבן לכ"ע בעי' קודם הקידושין או כדפי' הרא"ש דארצויי ארצי הבן קמי' האב או כדפי' הרמב"ן ורמ"ה שהרצה האב קמי' הבן וע"ש שדחה דברי ב"י בשתי ידים וכ' שכל הגאונים קמאי ובתראי ס"ל דלא כוותי' וגם בב"י כ' שדברים תמוהים הם גם מהרי"ט בעצמו דחה דבריו במסקנתו.</p> <p class=bodytext>אך מ"ש שהחולקים עליך הביאו ראי' מסי' כ"ט ס"ה דבעי' שיהא המקדש שלוחו דוקא ולא סגי במה שנתן הכסף משלו לא ידעתי מה יענו ביום שידובר בהם דברי ר"י בר"י דאסקינא בי' דלדידי' מהני ארצי האב קמי' הבן אחר הקידושין אא"כ הביאו ראי' לסתור דברי ר"י בר"י ויותר הי' להם להביא מסי' ל"ה ס"ד וס"ה. ומ"ש לחלק בין אב לאחר יפה כתבו החולקים עליך דבכל הזכיות שזוכה ע"י אחרים אין חילוק בין ע"י אב לע"י אחר ואפילו זכיות קטן סתמא קתני זכין לקטן ואמרו קטן אית לי' זכי' כשיש דעת אחרת מקנה אותו ודעת אחרת סתם ל"ש אב ול"ש אחר ואמרו לא ליקני אינש לינוקא לולבא כו' וכהנה רבות בגמ' ואין חילוק בין אב לאחר אלא בארצויי ארצי האב קמי' הבן קודם קידושין ושתק לדעת הרמב"ן שברא"ש והרמ"ה שבטור סי' ל"ה דבאב אמרינן הא דשתק מחמת כיסופא כו' (אבל בארצי הבן קמי' האב כ' הרא"ש דה"ה אם גילה לשדכן כו') גם מ"ש דאפילו לדעת הרמב"ם דס"ל אפילו נתרצה האב אינה מקודשת מ"מ בבן דוקא בגדול כו' אזלת בתר איפכא וכמ"ש מהרי"ט בסוף דבריו, ומה שנסתייע מעל' ממ"ש מהרי"ט בפי' המשנה דב"ב פ' ט' אליבא דר"א הוא תמוה דהתם הזכיי' היא בעודו קטן מש"ה שפיר קאמר הואיל ואין לו יד לזכות בעצמו זכין לו אבל בנ"ד כבר הודית דאין זכות לקטן בעודו קטן אפילו ע"י האב דא"כ מצינו אישות לקטן ועוד דא"כ מ"ט לה כתובה דאין לה כתובה עד שיגדיל ע' לח"מ פ"ד מה' מלכים ולראי' זו כיון מהרי"ט אלא דהזכיי' היא לכשיגדיל ומה הנאה לו עתה כמ"ש מהרי"ט בסוף דבריו ומ"ש מעל' דאין זה אלא בקידושין ולא בנישואין הא ליתא דהא בנישואין נמי אין האב זוכה לו בעודו קטן וא"כ את"ל לכשיגדיל חלין הנשואין למפרע מ"מ השתא בעודו קטן אין לו דין נשואין ומכ"ש להרמב"ם דיש איסור בנשואי קטן דהוה כזנות א"כ אף את"ל דלכשיגדיל יהיו חלין הנשואין למפרע מ"מ השתא מיהת עביד איסורא מספק שמא לא יגדיל עמה כי שמא ימות בעודו קטן או שמא יחזור בה הוא או שמא תחזור בה היא וכמ"ש כה"ג בצ"צ סי' ס"ט ועוד דמה"ט אין לומר אגלאי מילתא למפרע דזכות הוא דבעודו קטן ודאי אין בו זכות אדרבה ספי לי' איסורא ואף את"ל דבאמת גם להרמב"ם אינו זנות גמור ומן התורה ודאי אין בו איסור דאינה בעילת זנות וכמו שהוכיח הריב"ש סי' קצ"ג וע' מל"מ פי"ח מהא"ב דלא כתשק"ו בתשובותיו שבסוף ספרו סי' ט' ובתש' ושה"כ סי' למ"ד דמדרבנן תקינו לי' דלא ליהוי זנות דאי מדאורייתא הוי זנות איך תקינו רבנן למיעקר איסורא דאורייתא כמ"ש המל"מ שם מיהו לפי מ"ש המל"מ שם דדמי' לפילגש י"ל דהרמב"ם לטעמי' בה' מלכים פ"ה דפילגש אסורה להדיוט(וע"ש שסיים אלא אמה העברי' לאחר יעוד בלבד משמע דאה"ע לאחר יעוד אינה אלא פילגש וכתב בהדיא הכ"מ פ"א מה"א וצ"ע מהא דפריך בקידושין (די"ט ע"א) ואי אמרת מייעד מצינו אישות לקטן ושם די"ח ע"א אמרי' פשיטא דגיטא בעי' ועוד דהא קיי"ל מעות הראשונות לקדושין ניתנו) אך מדברי המ"ל שם משמע דאפילו למ"ד פילגש אסורה מ"מ בנשואי קטן מודה דעדיפא מפילגש אלא דמ"ש הרמב"ם דהוי כזנות הוא פי' למה שאמרו בגמר' דסנהדרין פ"ט למען ספות הרוה כו' וכמשמעות המ"מ שהראה מקום מגמ' דהתם והיינו כעין מ"ש מהרש"א בח"א שם שמוסיף לה תאוה כו' והרמב"ם פי' שמוסיף תאוה להקטן ומרגילו להיות שטוף בזימה מ"מ יהי' איך שיהי' מ"מ איסורא דרבנן מיהו איכא כל ימי קטנותו עד מלאת לו י"ג שנה משום לתא דזנות (ובתשו' הרשב"א סי' תת"ג מבואר דהוה זנות משום שאין לו נשואין וגם מפני שאין לה כתובה וכל הפוחת כו' מ"מ משמע דאינו אלא מדרבנן כמו שהוכיח הריב"ש דהא כתובה דרבנן וגם מפני שאין לו נשואין גרע מנושא פילגש דשרי כתש' להרמב"ן וידוע שהם תש' הרשב"א).</p> <p class=bodytext>והנה לכאורה יש להביא ראי' נגד הרמב"ם ורשב"א מיבם קטן שמותר לייבם אפילו מדרבנן ותנן נמי ס"פ ב"ש יבם שבא על יבמתו תגדלנו דבשלמא לרש"י ותוס' וסייעתם דהחשש הוא בנשואי קטן שמא תזנה אשתו עליו י"ל דבמקום מצוה לא גזור. אבל להרמב"ם דנשואי קטן גופא הוה איסורא מצד עצמו אמאי תגדלנו הא העמידו חכמים דבריהם בשב וא"ת ואין לומר משום דכבר ייבם ההיא לר"מ דחייש למיעוטא מדרבנן אמרי' דלא תגדלנו אלא שי"ל דביבמה דמצוה היא (משא"כ לר"מ חיישינן שמא לא יבא לידי מצוה) אין בזה משום זנות ובפרט להרמב"ם דס"ל מצות יבום קודמת אבל באשה דעלמא שאין המצוה בה אלא לפרות ולרבות או משום דלא לתוהו בראה וקטן לאו בר הכי הוא וכדאמרי' שם ס"פ ב"ש דקטן לאו בר הקמת שם הוא לפיכך אסרו חכמים משום לתא דזנות וע' רפ"ב דנדה דנשואי קטנות דלאו בנות אולידי נינהו מיהו רש"י פי' שם והוא גדול שיכול לפרות ולרבות ואפשר דאפילו הרמב"ם מודה בהא משום דקטנה רבנן תקינו לה נשואין.</p> <p class=bodytext>ועל אשר פלפלתם בדין זכיי' לקטן אי מדאורייתא או מדרבנן הגם שאינו נוגע לנ"ד כמ"ש בשם הב"י דקידושין וכמשי"ת עוד לקמן לא תלו טעמא בהכי מ"מ אמרתי אטפל לדין המסתעף מזה בקידושין דרבנן אם זינתה אם מותרת לבעלה.</p> <p class=bodytext>והנה כתבתי שהחכמים הביאו ראי' להיתר הרב מהר"ש הביא ראי' ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מהא"ב ובפ"ב מה' סוטה בקטנה בת מיאון כו'. ונ"א הרב מהרמ"מ הביא ראי' להיתר מיבמה ומעל' דחה דבריהם ובאמת בדעת הרמב"ם נלפענ"ד שיפה כיון מעל' בזה כי הנה מ"ש הרב מוהר"ש בקטנה בת מיאון הן אמת שהמ"מ פ"ג מהא"ב כתב דה"ט דכל שאין קדושי תורה כו' ולפ"ד הרי ראייתו ברורה, ותמהתי על מ"ש מעל' שיש להם אילן גדול לסמוך עליו הוא הרב ר"י באסן שבמ"ל פי"א מה"א ולא זכר אילן גדול יותר הוא הרב המ"מ ואדרבה מה שסמך מעל' עפ"י מהרי"ט הוא כמעט משענת קנה הרצוץ דפי' אין לה רצון על קידושין ופשט לשון הרמב"ם משמע דקאי על זנות. איברא דלשון אין לה רצון דחקו ולמה כ' הטעם דאין לה רצון ומאחר דבלא"ה מותרת אפילו לבעלה כהן מחמת שהקידושין הם מדרבנן. ועוד ק"ל על דברי המ"מ דאם כדבריו למה כתב הרמב"ם דוקא קטנה שזינתה בעודה בקטנותה הו"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפילו זינתה אחר שהגדילה אם לא בעיל דאינה אסורה אלא מדרבנן לא נאסרה.</p> <p class=bodytext>ולכן נלפע"ד בביאור הרמב"ם כי הנה בלא"ה מ"ש בקטנה שיש לה אב אם זינתה ברצונה כו' כבר צווחו בי' קמאי והמ"מ שם פי' דלית לי' פיתוי קטנה אונס הוא ודחה כמה סוגיות מקמי קושיות התוס' גבי פ"פ ואי"ז דרך הרמב"ם כלל אדרבה דרכו בקודש לסמוך על סוגיא מפורשת דוקא מבלי שים לב מקושיא הנופלת ואקושיא ופירוקא לא סמיך כידוע ועוד דפשט לשון הרמב"ם משמע דקטנה שיש לה אב יש לה רצון וקטנה שאין לה אב אין לה רצון ומ"ש הא מהא והנה בזה י"ל בפשיטות דס"ל הא דפיתוי קטנה אונס הוא לאו משום דיראה לנפשה ומפחדת מפני הבועל כאילו אנס אותה בע"כ אלא כמ"ש רש"י בפ' הבע"י (דס"א ע"ב) דהיינו לפי שאין בה דעת כלום ור"ל שדעתה קלה מאד שאינה חוששת לבעל שהבעל והבועל שוין אצלה ואינה זהירה שלא להזדקק אלא לבעלה מפני קטנותה שאינה מבחנת כ"כ וגם אינה מבחנת כ"כ באיסור זה והיינו דוקא בשאין לה אב אבל אם יש לה אב הרי אבי' משמרה ומלמדה ומזהירה על הבעל והוא כעין מ"ש התוס' ביבמות (דקי"ג ע"ב) ובקידושין פ"ב דקטנה מתגרשת ע"י אבי' משום שאבי' משמרה שלא תהא משלחת וחוזרת והיינו שמלמדה ומזהירה שתיפחד מן הבעל ולא תחזור אליו וכה"ג בקידושין מלמדה ומזהירה שלא תיפחד ממנו ואע"ג דלענין זנות אמרי' התם דאין אבי' משמרה ומש"ה כסוטה למ"ד משום גרירא אפילו בשיש לה אב אסור מ"מ כיון דלענין הבעל אבי' משמרה שיהא נחשב אצלה כבעל ויהא הבדל והפרט בינו לאחר ממילא אם זינתה יש לה רצון ואפשר שיצא לו להרמב"ם כן מהא דגרסי' בכתובות פ"ד (דמ"ד ע"ב) אר"ל המוציא ש"ר על הקטנה פטור נערה מלא דבר הכתוב ובגמ' פריך טעמא דכתב רחמנא כו' הא כתיב אם אמת הי' כו' וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא מכלל דאם היתה בת עונשין היתה חייבת סקילה ואמאי הא פיתוי קטנה אונס הוא וגם ר"ל למה לי' למילף מקרא במוצא ש"ר דפטור כיון דפיתוי קטנה אונס הוא אין כאן ש"ר כלל, ועוד דכל עיקר מוציא ש"ר הוא לאסור עליו אם זינתה תחתיו כנודע וקטנה דאנוסה היא אינה נאסרת דלא מיירי ר"ל בכהן דהכי הל"ל כהן שהוציא ש"ר כו' א"ו דקטנה שיש לה אב יש לה רצון ובכתובות מיירי כשיש לה אב כדכתיב בקרא את בתי כו' ועוד דמן התורה אין קידושין תופסים אלא בשיש לה אב ור"ל אקרא קאי משא"כ בקטנה בת מיאון אין לה דעת של כלום ואינה מבחנת בין בעלה לאחר ומש"ה מותרת נמי אפילו לכהן שהרי היא כמבטלת הקידושין כמ"ש המהרי"ט אלא דהוא פי' אין לה רצון שברמב"ם דקאי על הקידושין ולדידי א"ש דקאי על הזנות כפשוטו ואפ"ה הרי היא כמבטלת הקידושין משום דהא בהא תליא.</p> <p class=bodytext>הן אמת שבמהרי"ק סי' קס"ז מבואר בכלל דבריו דאפילו קטנה שמרוב קטנותה לא ידעה שיש איסור בדבר נאסרה בזנות אבל המעיין שם יראה דדבריו תמוהים וכבר מצאתי כן בבית גנזי נ"א הרב מהרמ"מ באיזה ספר כמדומה לי בתש' לחם יהודה לזאת לא רציתי לכפול הדברים האמורים עם הספר ובפרט כי ישנו ת"י מעל' משם תדרשנו והא דאיית מעל' ההיא דהרי"ף בפ' ב"ש דאם בא עלי' שני קודים שגירש ראשון כו' דהטעם משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו או משום קנס והמל"מ כ' דנ"מ אם זינתה כו' התם מיירי בשגגה וכמ"ש הרמב"ם בהדיא אעפ"י שנבעלה בשגגה כו' וגם המל"מ דכתב נ"מ אם זינתה כו' סיים בהדיון שזינתה בשוגג דסברה שמת בעלה כו' ואדרבה מהתם מוכח קצת דבמזיד מיתסרא לבעלה דבהדיא אמרי' בפ' האשה רבה (דצ"ד סע"ב) דהיכא דבמזיד מתסרא בשוגג נמי אסרי רבנן משום שמא יאמרו כו' ואע"ג דבגמ' קאמר דדוקא היכא דבמזיד מתסרא מדאורייתא ס"ל להרי"ף וסייעתו דה"ה בדרבנן דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, אלא דיש לדחות דמ"מ דוקא בנשואין מיחלפא כו' וכמ"ש בגמ' פ' הזורק ד"פ ע"ב (וע"ש בתוס') וביבמות דצ"ב ע"ב ומעתה גם מ"ש מעובדא דנרש ונכנס בפרצה דחוקה דס"ד דמקשן כאמימר דפ"ג דב"ב (דמ"ח ע"ב) והאריך לתמוה על הב"י ובאמת אפילו אמימר לא קאמר אלא היכי שגלגל האונס מצד אחר עד שנתרצית בקידושין כמו תלוה וקדיש דהוה כמו תלוה וזבין דאגב אונסא גמר ומקני ולאוקימתא דפ' הכונס בעי' שיאמר רוצה אני עי' לח"מ פ"ג מה' אישות שהאריך בזה ואפילו אינו אומר בפי' רוצה אני מ"מ אנן אמרי' דהיינו רצון דידי' אבל אם נתן הכסף בע"כ כגון שתפסה בידי' והשליך לה הכסף הרי קיי"ל דנתינה בע"כ לא שמה נתינה וכן ביאה בע"כ וכ"מ ברמב"ם פ"ג דלמאי דקיי"ל דלא כאמימר אפילו גלגל האונס עד שנתרצית אינה מקודשת שהרי כתב אין האשה מתקדשת אלא מדעתה כו' אבל האיש כו' משמע דבאשה דומיא דאיש איירי ובאיש מיירי דוקא שנתרצה מחמת האונס ומ"מ באשה דומיא דהכי אינה מקודשת אלא ה"ט דעובדא דנרש שבשגגה הואי אצלה שכסבורה שקידושי השני קידושין ולא של הראשון אלא דרבנן שווינהו לבעילת השני בעילת זנות והיא לא אסקה אדעתא דלאו כ"ע דינא גמירי ומש"ה אפילו במסקנא שהיו קידושי תורה לראשון הרי היא מותרת לבעלה דהא דקאמר וחטפה היינו משום דבלא"ה אפילו נשאת בטעות תצא מזה ומזה וחטפה שאני שהוא עשה שלא כהוגן וכן מדוקדק לשון הטור (ומההיא דהרי"ף פ' ב"ש ומעובדא דנרש משמע להדיא שאעפ"י שהשגגה היא שלא ידעה שיש איסור בדבר מ"מ לא נאסרה על בעלה אי לאו משום שמא יאמרו גירש זה כו' ובחטפה דלא גזרו מותרת דלא כמהרי"ק סי' קס"ז דלעיל ורמ"א סי' קע"ח).</p> <p class=bodytext>ומ"ש מעל' שנ"א הרב מהרמ"מ שי' הביא ראי' להיתר מיבמה לא פירש</p> <p class=bodytext>בדבריו אך הנראה מדבריך דהיינו מהא דלא קיי"ל כרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה אלא מותרת היא ואמאי הרי היא זקוקה ליבם ובאמת בירושלמי מוקי לה כמ"ד אין זיקה אבל אנן קיי"ל בגמ' דידן דיש זיקה ואין די השיב במ"ש מעל' דלא קנאה לכל דהא גם בבא עלי' היבם לא קנאה לכל לשמואל דקיי"ל כוותי' רפ"ד דסוטה ואפ"ה אסורה אלא די"ל דהתם מרבינן מקרא ומסתבר לאוקמי האי קרא בבעיל דוקא ולא בשומרת יבם אבל מ"מ קשיא שהרי ארוסה נמי לא קנה לכל כדאי' בפ"ק דקידושין ואפ"ה נאסרה בקידושין אבל באמת אין ראי' כלל דא"כ לדידי' מי ניחא דהא זיקה דאורייתא היא וכדאמרי' בקידושין (די"ט ע"א) ומדאורייתא חזי' לי' דהיינו לענין זיקה לפ"ד התוס' ורשב"א אלא ודאי דזיקה לא דמי' לקידושין כלל ומשום דזיקה לאו קידושין דידי' הוא ומשה"נ לא נאסרה על היבם מחמת זיקת אחיו אע"ג דלא תפסו בה קידושין לרב ושמואל מספקא לי' דהא דלא תפסי' בה קידושי' אחרים היינו משום דכתיב לא תהי' אשת אמת כו' ואשת המת מקריא ולא אשת החי עד שבא עלי' דפליגי רב ושמואל בהא ומשה"נ תנן בפ' ד"א (דל,א ע"ב) ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ומת כו' דהויא זיקת ב' יבמין ופי' רש"י דכל זמן שלא כנסה עדיין זיקת הראשון עלי' כו' ובגמ' קאמר התם דמחמת זיקת השני לא נאסרה אלא מדרבנן דמדאורייתא מאמר לא קני ואין לה אלא זיקת הראשון (וע"ש בתוס') והלכך לא ילפי' מינה לקידושין דידי' אפילו בקידושין דרבנן מיהו לפמ"ש רמ"א בסי' כ' דבמומתין על ידו תליא מילתא וכ"ה בסוטה פ"ד (דכ"ו ע"ב ד"ה אבל) יל נמי לענין זה דבחייבת מיתה ע"י קדושין תליא מילתא וכדאמרי' בגמ' רפ"ד דסוטה דסוטה מר אלימא לי' ארוסה דקידושי' דידי' הוא ונסקל' על ידו כו' וא"כ בקידושין דרבנן דאינה נסקלת ע"י קדושין הללו לא מתסרא מ"מ י"ל דכל דתקין רבנן כו' וכמש"ל.</p> <p class=bodytext>ואחר הדברים והאמת האלה בדעת הרמב"ם דאפילו ע"י קידושין דרבנן נאסרה בזנות לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לאמר שאפילו בקידושי קטן ונשואין שאינן כלום אפילו מדרבנן מ"מ ס"ל דנאסרה על בעלה כמ"ש בפ"ב מה' סוטה (דאין לומר דמטעם קינוי וסתירה אתי עלה דהא תנן ספ"ב זה הכלל כל שאילו תיבעל ולא היתה אסורה כו') ונפקא לי' מהא גופא מההיא דרשא שהביא שאינה ראוי' לשתות שנאמר תחת אישה ולא אשת הקטן מכלל דנאסרה דא"כ לא הי' מקנא לה כלל דהא תנן זה הכלל כל שאילו תיבעל כו' ע' תוס' רפ"ד והא דאמרינן בקידושין (די"ט ע"א) דלא מצינו אישות לקטן היינו נמי ממיעוטא דקרא והא דמוקי רב אשי ביבם קטן כו' לרבותא קאמר דאפילו ביבם דחזי לי' מדאורייתא נמי אימעוט וכדמשמע להדיא ברמב"ם רפ"ג מה' א"ב הבא על אשת קטן אפילו היתה יבמה כו' והא דאמר בגמרא ואי אמרת דאינו מייעד ל"ל קרא ה"מ לשנויי דמקרא ממעטי' אישות לקטן דהא ה"ה דהמ"ל דקרא אשמועי' דאי עבר ואייעד אלא דמשני רבותא טפי (ובפרט אם נאמר דלדעת הרמב"ם קטן קודם י"ג לא ישא מן התורה) (אלא דרבנן תקינו לי' נשואין כי היכי דלא להוי בעילת זנות כמש"ל בשם התשק"ו פשיטא דליכא לאוקמא קרא בהכי וכמו דאמרינן ואי אמרת לא מייעד קרא למ"ל אע"ג דמצי לאוקמא כשעבר ונשא) וכידוע דרך הרמב"ם שאינו מעמיד יסוד בניינו על קושיות ופירוקים שנאמרו בגמ' וכיון שמצא דרשה מפורשת מקרא שאינה ראוי' לשתות משמע לי' ודאי דנאסרה וכנ"ל בשגם דהא דאמרינן בגמ' גבי יבם וביאתו ביאה ופי' שכל העריות מומתין על ידו כדפי' התוס' ורשב"א הא מילתא שייך נמי בקטן דעלמא ומשה"נ כ' הרמב"ם פ"ו מה' יבום גבי הא דאשת קטן פטורה מן החליצה ומן היבום דה"ט דכתיב לא תהי' אשת המת ולא אשת הקטן הרי דמשמע מדבריו דבכ"מ שאמרו אין אישות לקטן היינו דאימעוט מקרא ואפילו את"ל דקידושין אין לו מ"מ נשואין יש לו מאחר דמיוחדת לו ואין בעילתו בעי"ז ממש כמ"ש לעיל בשם הריב"ש סי' קצ"ג ובפרט לפמ"ש המל"מ פי,ח מהא"ב דלעיל דדמיא לפילגש ועדיפא מינה הרי לדעת הרמב"ם פ"ג מה' מלכים הוי פילגשים בכלל איסור דלא ירבה לו נשים דגבי מלך דפילגשים בכלל נשים הן (וע"ש בכ"מ שהביא ראי' לדבריו מהא דאי' התם קשי' גירושין כו' וצ"ע דאדרבה מדקאמר קשי' גירושין מכלל דפילגשים אינו בכלל דלאו בנות גרושין נינהו ואף את"ל דגירושין לאו דוקא אלא כלומר פירוד ופרישה הרי עשר פילגשים אשר הניח לשמור הבית שאליהן לא בא ותהיינה צרורות כו' אין לך פירוד גדול מזה) ומכ"ש אם נאמר דגם פילגשים נאסרים בזנות כדאשכחן בפילגשי דוד ואע"ג דאחר החיפוש לא מצאתי ברמב"ם גילוי דעת בדין זה ואדרבה מצאתי להתוס' רפ"ק דגיטין (דף ו' ע"ב ד"ה זבוב) בשם ר"ת שלא הי' דרכם להחזיר וע' ברד"ק בשמואל ב' סי' כ' שנחלקו רז"ל בזה ומשמע התם דאפילו למ"ד אסור משום דמלך שאני (ובמצו"ד משמע דאסורה לכל וצ"ע כי אולי ראה בדברי רד"ק ולא העתיק כראוי) מ"מ כולי האי ואולי ס"ל להרמב"ם דנאסרו בזנות כיון דס"ל דפילגשים בכלל נשים הן וקצת יש סמך לזה ממ"ש הלח"מ פ"ד מה' מלכים בשם המדרש. שוב ראיתי לרש"ל ביש"ש פ"ב דיבמות (סי' י"א) שהאריך הרבה והביא הרבה דעות והרבה ראיות אוסרים אלא שהאוסרים ס"ל דפילגשים בקידושין ורמב"ם לא ס"ל הכי וע"ש שגם הרמב"ם מן האוסרים אך שכתב נמי דפילגשים בקידושין והוא פלאי וע' במ"מ פ"א מה"א ובכ"מ שם ואפילו את"ל דפילגשי דוד מותרות היו מ"מ שאני התם שהיו אנוסות ע' רי"ף בע"י רפ"ק דגיטין ומכ"ש בקטן דעדיפא מפילגש ולא אימעוט אישות לקטן אלא מקרא וכה"ג כ' התוס' בקידושין (דכ"א ע"ב) דאע"ג דאין אישות לנכרי גבי חיוב מיתה מ"מ איסור ואזהרה יש בה ומיהו ע' מהרי"ט בחידושיו לקידושין שהשיג על התוס' ורש"י פי' בסנהדרין (דנ"ז ע"א) דמדין גזל נגעו בה אבל מ"מ לפ"ד הרמב"ם א"ש דהא דדרשינן אפילו א"א היינו משום דאין אישות לנכרי דמקרא ילפינן לה דאימעוט מאיסור ואזהרה וא"ש קושית התוס' דאע"ג דאמעוט גבי מיתה הוצרך למעט נמי גבי איסור ואזהרה שאין בו איסור מן התורה אלא מב"ד של חשמונאי ונמצינו למדין לפ"ז די"ל גבי קטן דמקרא אימעוט אישות לקטן גבי מיתה מ"מ לאסור אשתו עליו לא אימעוט. והנה כל הטורח הזה הוא לדעת הרמב"ם דס"ל בפכ"א מהא"ב דקודם י"ג שנה לא ישא כלל אבל לדעת רש"י ותוס' וש"פ דסמוך לפרקן אפילו קודם י"ג מצוה נמי איכא הי' נראה לכאורה דבסמוך לפרקן אפילו קודם י"ג כ"ע מודו דנאסרה בזנות כיון דנשאת במצות חכמים וכבר כתבתי דבקידושין דרבנן י"ל שנאסרה והוא דעת הרמב"ם כמש"ל אלא שמצאתי להריב"ש סי' קצ"ג דכ' בפשיטות דאין זנות בנשואי קטן אפילו כשהגיע לפרקו וכ"מ בתש' הריב"ש כלל ל"ב סי' א' דמתיר פילגשו לקרוביו משום דאישות כתיב בקרא וה"ה והוא הטעם לקטן שאין לו אישות ואמנם הראי' שהביא מאחיתופל יש לדחות מהמדרש שבלח"מ פ"ד מה' מלכים) אך הרמב"ם פ"ב מהא"ב ה' י"א וי"ג לא ממעט מאיסור קרובות אלא הבא בדרך זנות. ולדינא צ"ע כיון דפשטא דסוגיא דפ"ק דקידושין משמע דקרא לא איצטריך למעוטי אישות לקטן וכמ"ש התוס' בסנהדרין ודרשא שכתב הרמב"ם בפ"ב מה' סוטה דאמעוט שאינה ראוי' לשתי' מקרא דתחת אישה לא נמצא כן בגמ' וגם המפרשים לא הראו מקום לדרשא זו שלא נודע מקומה אי' וגם בפ"ו מה' יבום דכתב הרמב"ם דרשא שלא תהי' אשת המת כו' כתב המ"מ שלא נמצא כן בגמ' (וגם בילקוט לא מצאתי לא הא ולא הא) והריב"ש כתב בהדיא דאין זנות בנשואי קטן וכ"מ מדברי הרא"ש גם הרש"ל ביש"ש פ"ב דיבמות הביא הרבה דעות המתירים ואף הוא הסכים עמהם ואפי' האוסרים לא אסרו אלא משום דס"ל פילגשים בקידושין הא בלא קידושי משמע דלכ"ע לא נאסרו וכ"מ דעת הראב"ד פ"ג מה' מלכים דכתב דאין פילגשים בכלל (והראי' שהביא בכ"מ יש לדחות דאבישג לא רצתה להיות פילגש ואדרבה ראי' זו צ"ע כדלעיל) ובפרט שדעת המ"מ ור"י באסן דכל שאינה א"א מן התורה לא נאסרה הו"ל הרמב"ם יחיד בדין זה דקטן עכ"פ. ומ"מ בקידושין דרבנן פשיטא שיש להחמיר כדעת הרמב"ם ובפרט שהמ"מ דס"ל להקל תלה זייני' בדעת הרמב"ם וכבר נתבאר דאינו כן מדלא אשמועינן בקטנה שהגדילה כדלעיל ולא עוד אלא שאפילו בקידושי קטן אוסר לפמש"ל.</p> <p class=bodytext>עוד חוזר על הראשונות להחזיק דברי מהרי"ט ממתני' דס"פ הכותב ופלפל בחכמה אי בעי' שהאב נותן הכסף משלו כו'. לא ידענא מאי אידון בי' ומה אשיב דאעיקרא דדינא פירכא דמתני' קתני שהשיאו אביו לאו דוקא אלא ה"ה אם נשא בעצמו ובפרט שעיקר בניינו לדעת הרמב"ם והרמב"ם לא כתב שהשיאו אביו אלא שנשא אשה כו' ודומיא דסיפא שהגר כתב בעצמו בגויותו ומטעמא דידך דנשואין לאו דאביו נינהו אלא דידי' ומה שעושה ע"ד אביו אינו כלום ולא נקט במתני' השיאו אביו אלא משו דמצוה על האב רמיא להשיאו כדאי' פ"ק דקידושין (דכ"ט ע"א) ואפ"ה לדעת הרמב"ם דקודם י"ג לא ישא אפילו ע"י אביו נמי וכמבואר בהדיא בתשובת הרשב"א סי' תת"ג דמתני' דינא קתני אם עבר והשיאו ומה שתלית באילן גדול בעל ספר ההפלאה דכתב דמש"ה כתובתה מאתים אין משיבין את הארי כו' אבל כבודו במקומו מונח והפלאה במקום זה א"י מהי דא"כ אמאי אין לה תוס' וא"ל דהתוס' חוב הוא לו אבל הכתובה שהיא מחמת שנשאה כשהיתה בתולה זכות הוא לו בנשואי בתולה דסוף סוף כיון דהשתא בעולה היא לא שייך לומר בכה"ג אגלאי מילתא למפרע דמאי דהוה הוה ובפרט לדעת הרמב"ם דקיימי' בי' אין כאן זכות כלל למפרע ואדרבה ספי לי' איסורא כדלעיל עוד דא"כ איך יסמוך בדעת הרמב"ם נגד כל הראשונים במה שלא נמצא מפורש בדבריו דלא מבעי' לדעת הטושו"ע סי' ס"ז גם עיקר הכתובה שאין לה אלא מתנאי ב"ד וכמו שפירש"י דהאי שטרא חספא בעלמא הוא אלא אפילו לדעת הש"ג ורמ"א סי' מ"ג דבכתב לה כתובה מיירי אין חילוק בין אם כתב הבן או האב דהא בגר ג"כ הש"ג דכתב כתובה בגויותו ובפרט דהרמב"ם עצמו כתב קטן שנשא אשה כו' הרי דבקטן עצמו נמי כתובתה מאתיים ולא אהני לי' אביו ולא מידי.</p> <p class=bodytext>ומה ששמחת על המציאה שמצאת בתשו' ושב הכהן סי' ד' דגם במקח וממכר זכין לקטן שמחת ללא דבר דהא מסיק בתש' זו דהאי זכיי' אינה ככל הזכיות שבגמ' שזוכין לו ע"י אחרים אלא שזוכה מיד המקנה וא"כ למ"ל שהשיאו אביו כלל הא האשה היא שמקנה א"ע לו ואם זכין לקטן כשיגדיל יהי' קטן לכשיגדיל קידושיו קידושין והא קיי"ל דאין במעשה הקטן כלום אפילו אמר לכשיגדיל (כמ"ש המל"מ פ"ג מה' אישות ה"ז) אע"כ דהקטן מחוסר אמירה ונתינה כמ"ש מהרי"ק וא"כ בעכצ"ל שיהא הכסף משל אב לפי"ד מהרי"ט שיהא הוא האומר והנותן ומתני' דהשיאו אביו לא אתי לאשמועינן כלל שיהא הנשואין של האב וכמ"ש גם מעל' דנשואין דידי' הוא וכמ"ש כל הפוסקים (גם מ"ש מעל' וכי בפרוטה שנותן הוי מו"מ כו' לא עיין במהרי"ק סי' קפ"ה בסופו) ועוד דאי הנשואין נמי הוו נשואין מכיון שהם ע"י אביו וכמו דאסברא מעל' שעושה ע"ד אביו א"כ אמאי לא תקינו לי' רבנן כתובה נמי בעודו קטן ע' לח"מ פ"ד מה' מלכים במהרי"ט עצמו לסתור דעת ר"י בר"י דבמהרי"ק ולמ"ל למתני' שע"מ כן קיימא והוכחה זו נזכרה אלא שלבסוף קיים דבריו לענין קידושין בלבד ולא לענין נשואין דוק ותשכח דהכי הוא כמה דאמינא. ואפשר דאפילו הנשואין נמי קיימי' מכיון שהיו אחרי הקידושין. אבל כבר כתבתי לקיים דברי הראשונים וכמ"ש הב"י שבדברי ר"י בר"י דברי יחיד הם ודבריו דחוים ותמוהים וכל הראשונים ואחרונים נגדו.</p> <p class=bodytext>עוד כתבת לחזק דברי הדר"ך בקידושי קטנה שקידושי' הראשונים נגמרים ופי' כן דעת הרמב"ם והטור והבאת ראי' לדבריו ממה שדקדקת בדבריהם דלא בעי' עידי יחוד, ואמת כי הדקדוק הזה הנה אמת הנה נכון לפע"ד (ומ"ש הטור בסי' מ"ג נמי בלשון חלי' הקידושין ע' בתיק"ו בתש' סי' א' והיינו דלא כתב בקטן וא"צ קידושין אחרים כמ"ש בקטנה) וגם הרא"ש בפ' המדיר כתב בקטן דוקא בדאיכא עדי יחוד דעדי יחוד הן הן ע"ב ולענין קטנה בפ' ב"ש לא הזכיר מזה כלל אבל מ"מ לא הועיל לומר דגדלי למפרע וכן לשון נגמרים שברד"ך לא משמע כלל למפרע וכן מה שפירש הלח"מ לדעתו בפי' הגמ' דלרב צ"ל ע"ד הגמ"ק הראשונים הוא בועל ולא ע"ד קידושי הראשונים ממש כשמואל משמע דלא גדלי למפרע דאל"כ מאי איכא בין רב לשמואל כיון דסוף סוף קידושי' הראשונים הן אלא ודאי הא דמועיל לרב ע"ד גמר קידושין היינו משום דהשתא נגמרים ואפ"ה לא בעי' עדי יחוד כמו שדקדק מעל' דאע"ג דלא דמי לקידש על תנאי דקידושין הראשונים חלים למפרע מ"מ ל"ד נמי למלוה ופחות משוה פרוטה (ומכ"ש לדמות קטן לקטנה לפ"ד הרד"ך כמ"ש מעל' א"א לומר כן כלל שהרי בקטן בעי' עידי יחוד וקידושין אחרים ובהדיא תנן במתני' בפ"ב דקידושין המקדש בפחות מש"פ כו' וכן קטן שקידש אלמא דכי הדדי נינהו וכן בפ' המדיר מדמי להו הגמ') מכיון שבהתחלה היו עידי יחוד ותקינו לה רבנן נשואין אע"ג דמדאורייתא צריך לבעול ע"ד קידושין ובבועל סתם נמי אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעי"ז וע' ר"פ ב"ש אלמא דביאת קטנה כזנות חשיב לגבי קידושין דאורייתא (ומכאן ראי' למ"ש הרמב"ם בפכ"א מהא"ב והרשב"א בתש' סי' תת"ג) מ"מ כיון דמדרבנן מקודשת הויא ועשו חיזוק לדבריהם ואמרו דא"צ אלא לגמור הקדושין לא בעי' עידי יחוד גם מ"ש מעל' דא"א לומר דגדלי למפרע דהוי כאילו אמר בפדיון הבן מעכשיו ולאחר ל' יום דלכ"ע אין בנו פדוי נראה סברא נכונה מאד והדמיון עולה יפה ומ"ש מעל' דיש לדחות דמ"מ אגלאי מילתא למפרע דזכות הוא וקני מטעם זכיי' דיחוי זה חוזר ונראה דא"כ בפדיון הבן נמי זכות הוא ומצוה על האב רמיא לפדות בנו אלא הטעם כמ"ש רש"י דמעכשו לא שייך פדיי' ומתנה בעלמא היא וה"נ דכוותה דבמעכשו לא שייך קידושי כלל בקטנה מדאורייתא ובקטן אפילו מדרבנן גם הראי' שהאת מדברי הרמב"ם בקטנה בת מיאון א"א לדחות כמ"ש מעל' ע"פ פי' מהרי"ט דהיא גופא תקשי אמאי תחשב כמיאון לבטל הקידושין כיון דלבסוף תתרצה ואיגלאי מילתא למפרע שאין הקידושין בטלים אא"כ יאמר דאחר שמיאנה א"א עוד לומר דגדלי למפרע והא הוה ניחא אם באמת מיאנה אבל אם באמת לא מיאנה אלא דאנן אמרי' הכי קשה מ"ט ניחא הכי אי אמרי' דהוכיח סופה על תחילתה ועוד תמהתי על מעל' שהרי הרד"ך מיירי בבעיל דוקא ואי בעי' בעיל דוקא כבר הודית בתחלת דבריך דא"א לומר גדלי למפרע אפילו מדרבנן דלא בעי' בעיל משם דגזרינן אטו בעיל וכ"ש מדאורייתא דבעי' בעיל דוקא מה יגדל וביתר הדברים אין להאריך.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros><div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_20> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_20" href="#_ftnref_20" class='ftn'>*</a>) כנראה, הכוונה להרה"ג והרה"ח וכו' וכו' נחמי' הלוי ז"ל מדובראוונע – ושקו"ט בזה בס' שו"ת שלו דברי נחמי' חאה"ע סי' יג – טו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_21> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_21" href="#_ftnref_21" class='ftn'>**</a>) הכוונה – אדמו"ר הצמח צדק. – נדפס בשו"ת צ"צ חאה"ע סי' לד, ובדברי נחמי' חאה"ע סי' יד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_23> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_23" href="#_ftnref_23" class='ftn'>*</a>) בסוף שו"ע שלו סי' כח. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_20> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_20" href="#_ftnref_20" class='ftn'>*</a>) כנראה, הכוונה להרה"ג והרה"ח וכו' וכו' נחמי' הלוי ז"ל מדובראוונע – ושקו"ט בזה בס' שו"ת שלו דברי נחמי' חאה"ע סי' יג – טו. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_21> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_21" href="#_ftnref_21" class='ftn'>**</a>) הכוונה – אדמו"ר הצמח צדק. – נדפס בשו"ת צ"צ חאה"ע סי' לד, ובדברי נחמי' חאה"ע סי' יד. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_23> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_23" href="#_ftnref_23" class='ftn'>*</a>) בסוף שו"ע שלו סי' כח. </p> </div> </div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/29.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/27.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>